ביאור:בבלי עבודה זרה דף מג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הני [1] – אִין, צורת דרקון – לא [2]!?
אלא פשיטא במוצא, וכדתנן: 'המוצא כלים ועליהם צורת חמה'!
רישא וסיפא במוצא, ומציעתא בעושה!??
אמר אביי: אִין, רישא וסיפא במוצא, ומציעתא בעושה.
רבא אמרף כולה במוצא, ומציעתא - רבי יהודה היא, דתניא: 'רבי יהודה מוסיף אף דמות מניקה [3] וסר אפיס [4]: מניקה - על שם חוה, שמניקה כל העולם כולו; סר אפיס - על שם יוסף, שסר ומפיס את כל העולם כולו [5]' [6]; והוא דנקיט גריוא וקא כייל [7], והיא דנקטא בן וקא מניקה.
תנו רבנן: 'איזהו צורת דרקון? פירש רבי שמעון בן אלעזר: כל שיש לו ציצין בין פרקיו'. [8]
מחוי רבי אסי בין פרקי צואר [9];
אמר רבי חמא ברבי חנינא: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר [10].
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי: פעם אחת הייתי מהלך אחר רבי אלעזר הקפר בריבי [11] בדרך, ומצא שם טבעת ועליה צורת דרקון [12], ומצא עובד כוכבים קטן, ולא אמר לו כלום; מצא עובד כוכבים גדול ואמר לו: בַטלהּ! ולא בטלה; סטרו [13] – ובִטלהּ; שמע מינה תלת: שמע מינה עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו, ושמע מינה יודע בטיב של עבודת כוכבים ומשמשיה מבטל, ושאינו יודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה אינו מבטל, ושמע מינה עובד כוכבים מבטל בעל כרחו.
מגדף בה רבי חנינא: ולית ליה לרבי אלעזר הקפר בריבי הא דתניא 'המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הגייס ומן הנהר ומזוטו של ים [14] ומשלוליתו של נהר [15], והמוצא בסרטיא ופלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים מצוין שם - הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן [16]'?
אמר אביי: נהי דמינה מייאש - מאיסורא מי מייאש? [17] מימר אמר: אי עובד כוכבים משכח לה - מפלח פלח לה, אי ישראל משכח לה - איידי דדמיה יקרין מזבין לה לעובד כוכבים ופלח לה.
תנן התם [ראש השנה פ"ב מ"ח]: 'דמות צורות לבנות היה לו לרבן גמליאל בעלייתו בטבלא בכותל, שבהן מראה את ההדיוטות ואומר להן "כזה ראיתם או כזה ראיתם" [18]'; ומי שרי? והכתיב (שמות כ יט) לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב [לא תעשו לכם] - לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני!? [19]
אמר אביי: לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן [20], כדתניא: לא יעשה אדם בית תבנית היכל [21] אכסדרה, תבנית אולם, חצר, תבנית עזרה, שולחן, תבנית שולחן מנורה, תבנית מנורה, אבל הוא עושה [22] של חמש ושל שש ושל שמונה [23], ושל שבעה לא יעשה [24] אפילו של שאר מיני מתכות [25]; רבי יוסי בר יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה [26], כדרך שעשו בית חשמונאי [27]; אמרו לו: משם ראיה? שפודין של ברזל היו, וחופין בבעץ; העשירו - עשאום של כסף; חזרו והעשירו עשאום של זהב.'
ושמשין שאי אפשר לעשות כמותן - מי שרי? והתניא: (שמות כ יט) לא תעשון אתי [אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם] - לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום [מכילתא פרשת החוודש פרשה י, בשם רבי שימעאל, בשנוי לשון: לא דמות מלאכים ולא דמות אופנים ולא דמות כרובים]’ [28]?
אמר אביי:
לא אסרה תורה אלא בדמות ארבע פנים בהדי הדדי [29].
אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה תשתרי אלמה תניא 'כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם'?
אמר רב יהודה בריה דרב יהושע: מפרקיה דרבי יהושע שמיע לי: (שמות כ יט) לא תעשון אתי [אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם] - לא תעשון אותי, אבל שאר שמשין שָׁרי.
ושאר שמשין מי שרי? והתניא: (שמות כ יט) 'לא תעשון אתי [אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם] - לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת'!?
אמר אביי: לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון [30].
ושבמדור התחתון מי שרי? והתניא [דומה למכילתא יתרו מסכת דבחדש פרשה ה]: ’[שמות כ,ג: לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ] 'אשר בשמים' - לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות 'ממעל' - לרבות מלאכי השרת'!?
כי תניא ההיא – לעובדם.
אי לעובדם - אפילו שילשול קטן נמי!?
אין הכי נמי, ומסיפיה דקרא נפקא, דתניא: ’[ו]אשר בארץ' לרבות ימים ונהרות הרים וגבעות 'מתחת' - לרבות שילשול קטן.
ועשייה גרידתא מי שרי? והתניא: '(שמות כ יט) לא תעשון אתי [אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם] - לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, כגון חמה, ולבנה, כוכבים, ומזלות'
שאני רבן גמליאל, דאחרים [31] עשו לו.
והא רב יהודה דאחרים עשו לו [32], ואמר ליה שמואל לרב יהודה: "שיננא! סמי עיניה דדין [33]!"
התם בחותמו בולט, ומשום חשדא [34], דתניא [תוספתא עבודה זרה פ"ו מ"א בשם רבי יהודה]: 'טבעת שחותמה [35] בולט - אסור להניחה, ומותר לחתום בה [36]; חותמה שוקע - מותר להניחה ואסור לחתום בה [37]'.
ומי חיישינן לחשדא? והא בי כנישתא ד'שף ויתיב' [38] בנהרדעא [39], דאוקמי ביה אנדרטא [40], והוו עיילי ביה אבוה דשמואל ולוי ומצלו בגויה ולא חיישי לחשדא!?
רבים שאני.
והא רבן גמליאל - דיחיד הוה [41]!?
כיון דנשיא הוא - שכיחי רבים גביה;
ואיבעית אימא: דפרקים [42] הואי [43];
ואיבעית אימא: להתלמד שאני, דתניא (דברים יח ט) [כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך] לא תלמד לעשות [כתועבת הגוים ההם] - אבל אתה למד להבין ולהורות.
רשב"ג אומר [שעל המכובדין - אסורין, שעל המבוזין - מותרין]:
איזו הן 'מכובדין' ואיזו הן 'מבוזין'?
אמר רב: 'מכובדין' = למעלה מן המים [44]; 'מבוזין' = למטה מן המים [45];
ושמואל אמר אלו ואלו מבוזין הן [46], אלא אלו הן 'מכובדין': שעל השירין ועל הנזמים ועל הטבעות [47].
תניא כוותיה דשמואל [תוספתא עבודה זרה פ"ו מ"א]: 'מכובדין' [כגון] שעל השירין [48] ועל הנזמים ועל הטבעות; 'מבוזין' [כגון] שעל היורות, ועל הקומקמסין [49], ועל מחמי חמים, ושעל הסדינין, ועל המטפחות.
משנה:
רבי יוסי אומר: שׁוֹחק וזורה לרוח [50], או מטיל לים;
אמרו לו: אף הוא [51] נעשה זבל, שנאמר (דברים יג יח) [ו]לא ידבק בידך מאומה מן החרם [למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך].
גמרא:
תניא: אמר להם רבי יוסי: והלא כבר נאמר (דברים ט כא) ואת חטאתכם
הערות[עריכה]
- ^ שמשין שבמרום
- ^ שבמרום אבל צורת דרקון - דאינה במרום - שריוה
- ^ אשה מניקה בן
- ^ שסר ונעשה שר
- ^ בשני רעבון; 'והפיס' כמו 'והפיס דעתו'
- ^ אלמא פרצוף אדם - לרבי יהודה אסור
- ^ אסור על שם יוסף, אבל פרצוף אדם גרידא שרי בהנאה
- ^ 'ציצין' תרגום של 'סנפיר'; לשון אחר: כמו שערות.
- ^ חליותיו
- ^ שאם אין לו ציצין - מותר
- ^ כלומר אדם גדול וכן קורין לו בכינוי
- ^ ולא הגביהה עד שבטלה העובד כוכבים
- ^ הכהו על הלחי
- ^ לשון ים החוזר לאחוריו עשר וחמש עשרה פרסאות, ושוטף כל מה שמוצא בדרך חזרתו, וכן עושה בכל יום
- ^ כשהנהר גדל ויוצא על גדותיו ופושט
- ^ וכיון דאייאש עובד כוכבים - בטלה מדעתיה, דלא למפלחה, ותו לא צריך לבטולה
- ^ עדיין העובד כוכבים שאיבדה קורא לה 'עבודת כוכבים'
- ^ כדי לבדקן אם יהיו דבריהם מכוונים
- ^ הכא לא גרסינן 'במרום'.
- ^ ממש, כגון שמשין של מטה: חצר, ואולם, והיכל, ומנורה, אבל שמשין של מעלה - שאי אפשר לעשות כמותן ממש, אלא ציור דוגמתן - מותר
- ^ בארכו ורחבו ורומו ושיעור מדת פתחיו, אבל אם נשתנה במקצת מותר
- ^ מנורה
- ^ שאינן דומין לשל מקדש
- ^ שהיא כשל מקדש
- ^ שאף היא, אף על פי שאינה של זהב - כשרה במקדש, כדילפינן ב'הקומץ רבה' (מנחות דף כח:) מכלל ופרט וכלל; אבל של עץ – שרי, דאינה כשרה במקדש, דהפרט מפורש: מתכת
- ^ שאף היא כשרה במקדש
- ^ ומלכות בית חשמונאי עשאוה במקדש של עץ לאחר שטימאו יונים את ההיכל ונטלו כל כליו, וגברה יד בית חשמונאי ונצחום; דרבי יוסי בר יהודה דריש ליה בריבויי ומעוטי: (שמות כה לא: ועשית מנרת זהב טהור מקשה תעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו) 'ועשית מנורת' – ריבה; 'זהב טהור' – מיעט; 'מקשה תיעשה המנורה' - חזר וריבה: ריבה כל מילי, ומיעט חרס
- ^ אלמא שמשין עליונים קאסר
- ^ פני שור, ואדם, ואריה, ונשר לחיה אחת, דוגמת חיות הקדש דכתיב אתי 'השרויות אצלי'
- ^ כדכתיב 'אתי' אבל חמה ולבנה - במדור התחתון הם
- ^ עובדי כוכבים
- ^ צורה בטבעת שהיה מניח
- ^ פחות צורתו
- ^ שלא יאמרו "לה הוא עובד"
- ^ צורתה
- ^ כשהוא חותם - שוקע החותם בשעוה, ואינו נראה מבחוץ
- ^ דכשהוא חותם - הוי חותמה בולט; ולקמן פריך: הכי נמי, ניחוש לחשדא?
- ^ שם מקום
- ^ שהיה במדינת נהרדעא; ויש אומר יכניה וגלותו נטלו עמהן מאבני ירושלים ומעפרה, ובנאוהו שם, והיינו 'דשף ויתיב' בנהרדעא: נישוף כאן ונתיישב כאן, והיינו דכתיב 'כי רצו עבדיך את אבניה וכו' (תהלים קב טו)
- ^ צלם
- ^ וניחוש לחשדא
- ^ של חוליות
- ^ ולא היה מחברם אלא בשעת בדיקת עדים, וכל יומא לא חזו לה, וליכא חשדא
- ^ על אוגני הכלי
- ^ בשולים ובדפנות
- ^ שמשתמשין בהן במאכל ובמשתה
- ^ אין מכובדין אלא העשויין לתכשיט
- ^ צמידין
- ^ סירות קטנות של מתכת
- ^ שלא יכשל בה ישראל ליהנות ממנה
- ^ יזרנה לרוח - גם עתה יש הנאה ממנה: