ביאור:בבלי עבודה זרה דף מו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אמר לו רבי עקיבא: והלא כבר נאמר אבד תאבדון [את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן] (דברים יב ב), אם כן מה תלמוד לומר 'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא'? - לכנות לה שם; יכול לשבח?
לשבח סלקא דעתא? אלא יכול לא לשבח ולא לגנאי? - תלמוד לומר: (דברים ז כו) [ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו] שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא; הא כיצד? היו קורין אותה 'בית גליא' [1] - קורין אותה 'בית כריא' [2]; {פני מלך פני כלב} 'עין כל' – 'עין קוץ '.
תני תנא קמיה דרב ששת: העכו"ם העובדים את ההרים ואת הגבעות - הן מותרין ועובדיהן בסייף [3]; ואת הזרעים ואת הירקות - הן אסורין ועובדיהן בסייף.
אמר ליה: דאמר לך מני? - רבי יוסי בר יהודה היא, דאמר 'אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור'.
ולוקמה בזרעים שזרען מתחלה לכך, ורבנן [4]?
לא סלקא דעתא, דקתני דומיא דהר: מה הר שלא נטעו מתחלה לכך - אף האי נמי שלא נטעו מתחלה לכך.
איתמר: אבני הר שנדלדלו [5]: בני רבי חייא ורבי יוחנן: חד אמר אסורות וחד אמר מותרות.
מאי טעמא דמאן דאמר מותרות? – כהר: מה הר שאין בו תפיסת ידי אדם ומותר - אף הני שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותרין.
מה להר שכן מחובר?
בהמה תוכיח [6].
תוספות ד"ה בהמה תוכיח. פירוש: דאפילו בהמה עצמה אינה נאסרת להדיוט אם לא עשה בה מעשה; והא דאמרינן לקמן בפרק 'רבי ישמעאל' [7] 'המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה' - הוא הדין לשל עצמו, והא דקאמר 'חבירו' - לגלויי דאף בשל חבירו אסרה בעשיית מעשה; אי נמי קא משמע לן דאף לגבוה לא אסרה כיון שאינה שלו.
מה לבהמה שכן בעלת חיים?
הר יוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותר - אף כל שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותר.
מה להצד השוה שבהן שכן לא נשתנו מברייתן?
אלא אתיא מבהמה בעלת מום [8] ומהר [9]; ואי נמי מבהמה תמה ומאילן יבש [10].
ומאן דאסר - להכי כתיב [11] (דברים ז כו) [ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו] שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו [כי חרם הוא]: [12] דאף על גב דאתיא מדינא [13] להיתרא [14] - לא תתיא [15].
תסתיים דבני רבי חייא [16] דשרו, דבעי חזקיה: 'זקף ביצה להשתחוות לה מהו?'
- קא סלקא דעתך להשתחוות לה והשתחוה לה, וקא מיבעיא ליה: האי זקיפתה אי הוי מעשה [17] אי לא הוי מעשה, אבל לא זקף - לא מיתסרא [18]; שמע מינה בני רבי חייא דשרו!
לא! לעולם אימא לך: בני רבי חייא דאסרי, דהשתחוה לה אף על גב דלא זקפה - אסורה [19]; והכא במאי עסקינן? - כגון שזקף ביצה להשתחוות לה ולא השתחוה לה ; - ולמאן [20]? אי למאן דאמר 'עבודת כוכבים של ישראל [21] אסורה מיד' [22] אסורה [23]! אי למאן דאמר 'עד שתיעבד' - הא לא פלחה [24]!?
לא, צריכא [25]כגון שזקף ביצה להשתחוות לה ולא השתחוה לה, ובא עובד כוכבים והשתחוה לה [26] - כי הא: דאמר רב יהודה אמר שמואל: ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה - אסורה [27], וקא מיבעיא ליה [28]: לבינה - הוא דמינכרא זקיפתה [29], אבל ביצה לא? או דלמא לא שנא?
תיקו.
בעי רמי בר חמא: המשתחוה להר אבניו מהו למזבח [30]?
יש נעבד במחובר אצל גבוה או אין נעבד במחובר אצל גבוה? אם תימצי לומר יש נעבד במחובר אצל גבוה, [31] מכשירי קרבן כקרבן דמו [32] או לא?
אמר רבא: קל וחומר: ומה אתנן, שמותר בתלוש להדיוט אסור במחובר לגבוה [33] דכתיב (דברים כג יט) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב [בית ה' אלקיך לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם] [34] לא שנא תלוש ולא שנא במחובר – נעבד, שאסור בתלוש להדיוט, אינו דין שאסור במחובר לגבוה!
אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: או חילוף [35]: ומה נעבד שאסור בתלוש אצל הדיוט מותר במחובר לגבוה, שנאמר (דברים יב ב) [אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם [36] את] אלהיהם על ההרים [הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן] - ולא ההרים אלהיהם, לא שנא להדיוט ולא שנא לגבוה [37] - אתנן, שמותר בתלוש להדיוט, אינו דין שמותר במחובר לגבוה! ואי משום 'בית ה' אלהיך' [38] - [39] מיבעי ליה לכדתניא: '(דברים כג יט) [לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב] בית ה' אלהיך [לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם] - פרט לפרה, שאינה באה לבית [40] - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: לרבות את הריקועים [41].'
אמר ליה: אנא קאמינא לחומרא ואת אמרת לקולא? קולא וחומרא - לחומרא פרכינן [42].
אמר ליה רב פפא לרבא: וכל היכא דאיכא קולא וחומרא, לקולא לא פרכינן? והא הזאה דפסח [43], דפליגי רבי אליעזר ורבי עקיבא: דרבי אליעזר סבר לחומרא, וקא מחייב ליה לגברא [44], ורבי עקיבא לקולא, ופטר [45] וקא פריך רבי עקיבא לקולא, דתנן [פסחים פ"ו מ"ב]: 'השיב רבי עקיבא [46]: או חילוף: ומה הזאה שהיא משום שבות אינה דוחה השבת, שחיטה שהיא דאורייתא [47] [48] לא כל שכן [49]!' [50]!?
התם - רבי אליעזר גמריה [51] ואייקר ליה תלמודא [52], ואתא רבי עקיבא לאדכוריה [53], והיינו דאמר ליה: '"רבי! אל תכפירני בשעת הדין: כך מקובל אני ממך: הזאה שבות ואינה דוחה את השבת"' [54]!
בעי רמי בר חמא: המשתחוה לקמת חטים - מהו למנחות [55]? יש שינוי בנעבד [56]? או אין שינוי בנעבד [57]?
אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: תא שמע: [תמורה פ"ד מ"ג] 'כל האסורין [59] לגבי מזבח - ולדותיהן מותרים' ותני עלה 'רבי אליעזר אוסר' [60]!
ולאו אתמר עלה 'אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה [61]: מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עיברו [62],
הערות[עריכה]
- ^ לשון גובה גלי
- ^ לשון חפירה ושפלות
- ^ דבני נח נצטוו על עבודת כוכבים בסנהדרין (דף נו.); ואמרינן התם: כל מיתה האמורה לבני נח - אינה אלא סייף
- ^ דאסורין ואפילו לרבנן
- ^ נעקרו מאליהן, והשתחוה עכו"ם להם
- ^ שאינה מחובר, ואינה נאסרת בהשתחויה: דמדאסר רחמנא נעבד לגבוה, דכתיב 'מן הבקר' (ויקרא א ב) ולא כל הבקר: להוציא הנעבד [בפרק 'שור שנגח' (בבא קמא דף מ:)] - מכלל דלהדיוט שרי: דאי להדיוט אסור - למה לי קרא לגבוה? הא מ'משקה ישראל' (יחזקאל מה טו) כתיב: מן המותר לישראל!?
- ^ דף נד.
- ^ דאינה נאסרת נמי אם השתחוה לה
- ^ דכי פרכת 'מה לבהמה שכן בעלת חיים' הלכך חשיבא ולא מיתסרא - הר יוכיח; מה להר שכן מחובר? - בהמה תוכיח, וחזר הדין כו', הצד השוה שבהן שאין תפיסת יד אדם; וזהו טעם עצמו להתיר שאין יכולין לתלות טעם היתרן בטעם אחר: דאי אמרת היתרן משום מחובר - הרי בהמה; ואי משום חיים - הרי הר! על כרחך טעם היתרן משום דאין בהן תפיסת יד אדם: שבדבר זה הושוו שניהן - אף אני אביא כל השווין להן בדבר זה שיהו מותרין; והשתא ליכא למיפרך 'שכן לא נשתנו מברייתן' דהא בהמה נשתנית במום!
- ^ דנשתנה מברייתו, ואפילו הכי לא מיתסר לרבנן, דפליגי עליה דרבי יוסי ברבי יהודה, הצד השוה שבהן שאין בהם תפיסת יד אדם לשם עבודת כוכבים, דתפיסה דנטיעה דמעיקרא - לא הויא תפיסה לרבנן, דלאו אילן הוא ההוא שעתא: שנטעו גרעין!; ורבי יוסי ברבי יהודה, דחשיב ליה תפיסה ואסר ליה - משכחת לה באילן שעלה מאליו: דאפילו לרבי יוסי לא מיתסר כל זמן שלא עשה מעשה בגופו
- ^ בעבודת כוכבים
- ^ לאתויי הנך
- ^ להצד השוה
- ^ כדאמרן
- ^ לא תייתינהו להיתרא; וממשמעותא דקרא נפקא, דמשמע: כל דרשות שאתה דורש בעבודת כוכבים - לא תדרשם אלא לשקץ ולאסור, ואין לך להתיר בו אלא מה שהתיר לך הכתוב בפירוש
- ^ יהודה וחזקיה שמן
- ^ דאכתי איכא תפיסת יד אדם
- ^ אלמא בני רבי חייא - תפיסת יד בעו
- ^ הוא דאמרי דלא בעינן תפיסת יד בדבר תלוש, ולא בבעלי חיים, בין בעובד כוכבים בין בישראל, ונאסרת מיד בהשתחואה
- ^ אליבא דמאן קבעי חזקיה למילתיה
- ^ שהקים ישראל לעבדה
- ^ פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא [בפרק 'רבי ישמעאל' (לקמן נא:)]
- ^ כיון דאיהו - לא תפיסת ידי אדם בעי, וזה - לשם עבודת כוכבים העמידה, בין הוי מעשה בין לא הוי מעשה - הרי קראה 'עבודת כוכבים', ולמאן דאמר 'עבודת כוכבים של ישראל אסורה מיד' - הא נמי אסורה מיד
- ^ ופשיטא דשריא
- ^ לעולם אליבא דמאן דאמר 'עד שתיעבד' קבעי ליה, ו
- ^ ולא אמרינן הא לאו דעובד כוכבים הוא, ואין יכול לאסור בהשתחואה דבר שאינו שלו, וכדרב יהודה אמר שמואל כו'; והאי מעשה דבעינן - משום גילוי דעתא: דאי לאו דגלי ישראל דעתיה - לא הוה מיתסרא בהשתחואה דעובד כוכבים
- ^ אפילו למאן דאמר: עד שתיעבד, ולא אמרינן 'הא לאו דעובד כוכבים הוא ואין יכול לאסור בהשתחואה דבר שאינו שלו', דכיון דאוקמה ישראל - גלי אדעתיה דניחא ליה בעבודת כוכבים, וכי פלח לה עובד כוכבים - שליחותיה קא עביד; לבינה בידי אדם נעשית, ונאסרת לדעת הכל; והך זקיפה דנקט - משום גלויי דעתא הוה, דאי לא זקפתו ישראל לשם עבודת כוכבים - לא מיתסרא: דכיון דשל ישראל הוא - אינה נאסרת בהשתחוואתו של עובד כוכבים, שהרי אינה שלו! והאי טעמא מפרשינן במלתיה דשמואל לקמן בפרק רבי ישמעאל (דף נג:)
- ^ והכי נמי לענין גלויי דעתא קבעי לה חזקיה, ולא משום מעשה: דבדבר תלוש ולאו בעלי חיים - לא בעינא מעשה בגופו, ונאסר מיד בהשתחואה לבני רבי חייא; וקמיבעיא ליה לחזקיה דוקא לבינה
- ^ שרחבה יותר על עביה, וכשהיא זקופה נראית גבוה, ואיכא גלויי דעתא
- ^ נעבד דבעלי חיים אסור לגבוה ואף על גב דשרי להדיוט, וקמיבעיא ליה: מי חייל שם 'נעבד' על המחובר לאסרו לגבוה או לא
- ^ אכתי מיבעיא ליה הכי:
- ^ : דמכשירי קרבן מי אמרינן כקרבן דמי, ונעבד אסור בהן
- ^ ואפילו למכשירי קרבן
- ^ 'בית ה’’ דמשמע אפילו לבנין הבית, וכתיב 'אתנן' סתמא:
- ^ כיון דלא משכחת קרא בהדיא דאסר אתנן במחובר לגבוה אלא משום דקרא סתמא כתיב אסרת ליה במחובר, והדר ילפת נעבד מיניה לאיסורא, אימא איפכא, דהא קרא סתמא שרי נעבד במחובר
- ^ ומה תאבדו? -
- ^ אימא אפילו לגבוה שריא, והדר נילף אתנן מיניה למשרייה במחובר:
- ^ ובעית למימר דבית הוי מחובר, וקאסר, ודרשת ליה הכי: לא תביא אתנן של בית: שאם נתן לה בית באתננה - אסור להקדישו לצורך בנין הבית
- ^ ההוא
- ^ פרה אדומה שאינה באה לבית: ששחיטתה בהר הזיתים, דכתיב 'והוציא אותה אל מחוץ למחנה' (במדבר יט ג)
- ^ רקועים = טסי זהב שעושין ציפוי לכותל היכל לבית קדשי הקדשים, כדאמרינן בשקלים בפרק 'התרומה: דכיון דנוי הוא - מיתסר
- ^ פרכינן = דיינינן; וכל דין קל וחומר קרי ליה 'פירכא' משום דבלשון תימה אתי
- ^ טמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת בערב הפסח
- ^ דן קל וחומר לחומרא, דקתני [משנה פסחים פ"ו מ"ב, בשנוי לשון, ובתלמוד בבלי פסחים דף סו,א ובברייתא בדף סט,א]: אמר רבי אליעזר: ועליה אני דן: ומה שחיטה, שהיא משום מלאכה - דוחה את השבת, זו שמשום שבות אינו דין שתדחה, ויזה עליו ויתחייב בפסח!
- ^ מפסח
- ^ משום אתקפתיה דרישא דמילתא נקט [’השיב’], ואייתי לה הכא; ומיהו אתקפתיה דרב פפא מ'או חילוף' דרבי עקיבא קאתי, ולסיועי לרב הונא ב'או חילוף' דידיה
- ^ דמשום מלאכה היא
- ^ אינו דין שלא תדחה
- ^ אינו דין שלא תדחה
- ^ אלמא קל וחומר לקולא פריך
- ^ ההוא 'או חילוף' דרבי עקיבא - לא סלקא אדעתא דרבי עקיבא למדייניה ולמימר לא תדחייה שחיטה את השבת, אלא משום דרבי עקיבא היה מקובל ובא מרבי אליעזר עצמו, שהיה רבו, שהזאה אינה דוחה שבת
- ^ דרבי אליעזר נשתכח הימנו הלכה, ובעי למידן מקל וחומר הזאה משחיטה, דדחייא
- ^ ואתי רבי עקיבא לאדכוריה גמריה, ואמרה למילתא בלשון 'או חילוף' ודאין קל וחומר שחיטה מהזאה דלא תדחה, אף על פי שאי אפשר: דהא ודאי שחיטה דחייא, דכתיב 'במועדו' (במדבר כח ב) - ואפילו בשבת! אלא כי היכי דניתיב לרבי אליעזר לליביה למימר 'כיון דקא יליף האי שחיטה מהזאה דלא תדחה - ודאי פשיטא ליה בהזאה דלא דחייא'; ומיהו לא איסתייעא מילתיה, ולא אידכר, אלא הכי אהדר ליה: 'עקיבא: עקרת מה שכתוב בתורה: 'בין הערבים' 'במועדו' - ואפילו בשבת! אמר לו רבי עקיבא: הבא לי מועד לאלו - להזאה ולהבאתו מחוץ לתחום - כמועד לשחיטה; ונימא ליה מימר: כך מקובלני ממך: הזאה אינה דוחה' - לאו אורח ארעא דכסיפא ליה מילתא לומר ששכח תלמודו
- ^ כשאמר לו רבי עקיבא "הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה" - כעס רבי אליעזר, ואמר לו: עקיבא! בשחיטה השבתני? בשחיטה תהא מיתתך! ואמר לו רבי עקיבא: אל תכפירני בשעת דין זה שאנו חלוקין ודנין זה כנגד זה: אל תכחד דבריך ראשונים וזכור מה שלמדתני: הזאה שבות כו' - אלמא מיניה גמר ליה
- ^ להדיוט מישרא שרי, דאין מחובר נאסר להדיוט, וכי קמיבעיא ליה לגבוה: אם תמצי לומר יש נעבד במחובר אצל גבוה, הכא מאי
- ^ כיון דהדר טחין להו יש שינוי בנעבד, דלא מיתסר לגבוה אלא בעיניה, אבל היכא דאישתני שפיר דמי
- ^ ואסיר: דלא מהני ליה שינוי
- ^ אית דגרס 'המשתחוה לחטין - קמחן מהו למנחות?' ואי אפשר לומר כן: דכיון דתלוש נינהו - נאסרו בהנאה להדיוט אפילו למאן דבעי תפיסת ידי אדם בתלוש, דהא איכא תפיסה טובא: קצירה ועימור ודישה, וכל שכן לגבוה דאסור, וכיון דנעשה עבודת כוכבים - תו מאי מהני להו שינוי? לא מיבעיא עבודת כוכבים, דכתיב 'והיית חרם כמוהו' (דברים ז כו): כל שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו; אלא אפילו כל איסורי הנאה כן, וכל הנעשה מהן נאסר, דהא הנאה היא.
- ^ כגון מוקצה ונעבד
- ^ וקסלקא דעתא השתא דבבהמה מעוברת שרבעה או השתחוה לה עסקינן, וביש שינוי בנעבד קמיפלגי: דתנא קמא סבר יש שינוי בנעבד, הלכך ולדותיהן מותרין: דמעיקרא עובר והשתא בהמה; ורבי אליעזר סבר אין שינוי בנעבד, אלמא פלוגתא היא
- ^ גירסת רש"י: אמר רבא אמר רב נחמן
- ^ וכדמפרש בתמורה בפרק 'כל האסורין' דתנא קמא סבר 'זה וזה גורם מותר' ורבי אליעזר סבר 'זה וזה גורם אסור'