ביאור:בבלי עבודה זרה דף מו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר לו רבי עקיבא: והלא כבר נאמר אבד תאבדון [את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן] (דברים יב ב), אם כן מה תלמוד לומר 'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא'? - לכנות לה שם; יכול לשבח?

לשבח סלקא דעתא? אלא יכול לא לשבח ולא לגנאי? - תלמוד לומר: (דברים ז כו) [ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו] שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא; הא כיצד? היו קורין אותה 'בית גליא' [1] - קורין אותה 'בית כריא' [2]; {פני מלך פני כלב} 'עין כל' – 'עין קוץ '.

תני תנא קמיה דרב ששת: העכו"ם העובדים את ההרים ואת הגבעות - הן מותרין ועובדיהן בסייף [3]; ואת הזרעים ואת הירקות - הן אסורין ועובדיהן בסייף.

אמר ליה: דאמר לך מני? - רבי יוסי בר יהודה היא, דאמר 'אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור'.

ולוקמה בזרעים שזרען מתחלה לכך, ורבנן [4]?

לא סלקא דעתא, דקתני דומיא דהר: מה הר שלא נטעו מתחלה לכך - אף האי נמי שלא נטעו מתחלה לכך.

איתמר: אבני הר שנדלדלו [5]: בני רבי חייא ורבי יוחנן: חד אמר אסורות וחד אמר מותרות.

מאי טעמא דמאן דאמר מותרות? – כהר: מה הר שאין בו תפיסת ידי אדם ומותר - אף הני שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותרין.

מה להר שכן מחובר?

בהמה תוכיח [6].

תוספות ד"ה בהמה תוכיח. פירוש: דאפילו בהמה עצמה אינה נאסרת להדיוט אם לא עשה בה מעשה; והא דאמרינן לקמן בפרק 'רבי ישמעאל' [7] 'המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה' - הוא הדין לשל עצמו, והא דקאמר 'חבירו' - לגלויי דאף בשל חבירו אסרה בעשיית מעשה; אי נמי קא משמע לן דאף לגבוה לא אסרה כיון שאינה שלו.

מה לבהמה שכן בעלת חיים?

הר יוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותר - אף כל שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותר.

מה להצד השוה שבהן שכן לא נשתנו מברייתן?

אלא אתיא מבהמה בעלת מום [8] ומהר [9]; ואי נמי מבהמה תמה ומאילן יבש [10].

ומאן דאסר - להכי כתיב [11] (דברים ז כו) [ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו] שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו [כי חרם הוא]: [12] דאף על גב דאתיא מדינא [13] להיתרא [14] - לא תתיא [15].

תסתיים דבני רבי חייא [16] דשרו, דבעי חזקיה: 'זקף ביצה להשתחוות לה מהו?'

- קא סלקא דעתך להשתחוות לה והשתחוה לה, וקא מיבעיא ליה: האי זקיפתה אי הוי מעשה [17] אי לא הוי מעשה, אבל לא זקף - לא מיתסרא [18]; שמע מינה בני רבי חייא דשרו!

לא! לעולם אימא לך: בני רבי חייא דאסרי, דהשתחוה לה אף על גב דלא זקפה - אסורה [19]; והכא במאי עסקינן? - כגון שזקף ביצה להשתחוות לה ולא השתחוה לה ; - ולמאן [20]? אי למאן דאמר 'עבודת כוכבים של ישראל [21] אסורה מיד' [22] אסורה [23]! אי למאן דאמר 'עד שתיעבד' - הא לא פלחה [24]!?

לא, צריכא [25]כגון שזקף ביצה להשתחוות לה ולא השתחוה לה, ובא עובד כוכבים והשתחוה לה [26] - כי הא: דאמר רב יהודה אמר שמואל: ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה - אסורה [27], וקא מיבעיא ליה [28]: לבינה - הוא דמינכרא זקיפתה [29], אבל ביצה לא? או דלמא לא שנא?

תיקו.

בעי רמי בר חמא: המשתחוה להר אבניו מהו למזבח [30]?


עמוד ב

יש נעבד במחובר אצל גבוה או אין נעבד במחובר אצל גבוה? אם תימצי לומר יש נעבד במחובר אצל גבוה, [31] מכשירי קרבן כקרבן דמו [32] או לא?

אמר רבא: קל וחומר: ומה אתנן, שמותר בתלוש להדיוט אסור במחובר לגבוה [33] דכתיב (דברים כג יט) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב [בית ה' אלקיך לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם] [34] לא שנא תלוש ולא שנא במחובר – נעבד, שאסור בתלוש להדיוט, אינו דין שאסור במחובר לגבוה!

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: או חילוף [35]: ומה נעבד שאסור בתלוש אצל הדיוט מותר במחובר לגבוה, שנאמר (דברים יב ב) [אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם [36] את] אלהיהם על ההרים [הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן] - ולא ההרים אלהיהם, לא שנא להדיוט ולא שנא לגבוה [37] - אתנן, שמותר בתלוש להדיוט, אינו דין שמותר במחובר לגבוה! ואי משום 'בית ה' אלהיך' [38] - [39] מיבעי ליה לכדתניא: '(דברים כג יט) [לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב] בית ה' אלהיך [לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם] - פרט לפרה, שאינה באה לבית [40] - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: לרבות את הריקועים [41].'

אמר ליה: אנא קאמינא לחומרא ואת אמרת לקולא? קולא וחומרא - לחומרא פרכינן [42].

אמר ליה רב פפא לרבא: וכל היכא דאיכא קולא וחומרא, לקולא לא פרכינן? והא הזאה דפסח [43], דפליגי רבי אליעזר ורבי עקיבא: דרבי אליעזר סבר לחומרא, וקא מחייב ליה לגברא [44], ורבי עקיבא לקולא, ופטר [45] וקא פריך רבי עקיבא לקולא, דתנן [פסחים פ"ו מ"ב]: 'השיב רבי עקיבא [46]: או חילוף: ומה הזאה שהיא משום שבות אינה דוחה השבת, שחיטה שהיא דאורייתא [47] [48] לא כל שכן [49]!' [50]!?

התם - רבי אליעזר גמריה [51] ואייקר ליה תלמודא [52], ואתא רבי עקיבא לאדכוריה [53], והיינו דאמר ליה: '"רבי! אל תכפירני בשעת הדין: כך מקובל אני ממך: הזאה שבות ואינה דוחה את השבת"' [54]!

בעי רמי בר חמא: המשתחוה לקמת חטים - מהו למנחות [55]? יש שינוי בנעבד [56]? או אין שינוי בנעבד [57]?

[58]

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: תא שמע: [תמורה פ"ד מ"ג] 'כל האסורין [59] לגבי מזבח - ולדותיהן מותרים' ותני עלה 'רבי אליעזר אוסר' [60]!

ולאו אתמר עלה 'אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה [61]: מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עיברו [62],

הערות[עריכה]

  1. ^ לשון גובה גלי
  2. ^ לשון חפירה ושפלות
  3. ^ דבני נח נצטוו על עבודת כוכבים בסנהדרין (דף נו.); ואמרינן התם: כל מיתה האמורה לבני נח - אינה אלא סייף
  4. ^ דאסורין ואפילו לרבנן
  5. ^ נעקרו מאליהן, והשתחוה עכו"ם להם
  6. ^ שאינה מחובר, ואינה נאסרת בהשתחויה: דמדאסר רחמנא נעבד לגבוה, דכתיב 'מן הבקר' (ויקרא א ב) ולא כל הבקר: להוציא הנעבד [בפרק 'שור שנגח' (בבא קמא דף מ:)] - מכלל דלהדיוט שרי: דאי להדיוט אסור - למה לי קרא לגבוה? הא מ'משקה ישראל' (יחזקאל מה טו) כתיב: מן המותר לישראל!?
  7. ^ דף נד.
  8. ^ דאינה נאסרת נמי אם השתחוה לה
  9. ^ דכי פרכת 'מה לבהמה שכן בעלת חיים' הלכך חשיבא ולא מיתסרא - הר יוכיח; מה להר שכן מחובר? - בהמה תוכיח, וחזר הדין כו', הצד השוה שבהן שאין תפיסת יד אדם; וזהו טעם עצמו להתיר שאין יכולין לתלות טעם היתרן בטעם אחר: דאי אמרת היתרן משום מחובר - הרי בהמה; ואי משום חיים - הרי הר! על כרחך טעם היתרן משום דאין בהן תפיסת יד אדם: שבדבר זה הושוו שניהן - אף אני אביא כל השווין להן בדבר זה שיהו מותרין; והשתא ליכא למיפרך 'שכן לא נשתנו מברייתן' דהא בהמה נשתנית במום!
  10. ^ דנשתנה מברייתו, ואפילו הכי לא מיתסר לרבנן, דפליגי עליה דרבי יוסי ברבי יהודה, הצד השוה שבהן שאין בהם תפיסת יד אדם לשם עבודת כוכבים, דתפיסה דנטיעה דמעיקרא - לא הויא תפיסה לרבנן, דלאו אילן הוא ההוא שעתא: שנטעו גרעין!; ורבי יוסי ברבי יהודה, דחשיב ליה תפיסה ואסר ליה - משכחת לה באילן שעלה מאליו: דאפילו לרבי יוסי לא מיתסר כל זמן שלא עשה מעשה בגופו
  11. ^ בעבודת כוכבים
  12. ^ לאתויי הנך
  13. ^ להצד השוה
  14. ^ כדאמרן
  15. ^ לא תייתינהו להיתרא; וממשמעותא דקרא נפקא, דמשמע: כל דרשות שאתה דורש בעבודת כוכבים - לא תדרשם אלא לשקץ ולאסור, ואין לך להתיר בו אלא מה שהתיר לך הכתוב בפירוש
  16. ^ יהודה וחזקיה שמן
  17. ^ דאכתי איכא תפיסת יד אדם
  18. ^ אלמא בני רבי חייא - תפיסת יד בעו
  19. ^ הוא דאמרי דלא בעינן תפיסת יד בדבר תלוש, ולא בבעלי חיים, בין בעובד כוכבים בין בישראל, ונאסרת מיד בהשתחואה
  20. ^ אליבא דמאן קבעי חזקיה למילתיה
  21. ^ שהקים ישראל לעבדה
  22. ^ פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא [בפרק 'רבי ישמעאל' (לקמן נא:)]
  23. ^ כיון דאיהו - לא תפיסת ידי אדם בעי, וזה - לשם עבודת כוכבים העמידה, בין הוי מעשה בין לא הוי מעשה - הרי קראה 'עבודת כוכבים', ולמאן דאמר 'עבודת כוכבים של ישראל אסורה מיד' - הא נמי אסורה מיד
  24. ^ ופשיטא דשריא
  25. ^ לעולם אליבא דמאן דאמר 'עד שתיעבד' קבעי ליה, ו
  26. ^ ולא אמרינן הא לאו דעובד כוכבים הוא, ואין יכול לאסור בהשתחואה דבר שאינו שלו, וכדרב יהודה אמר שמואל כו'; והאי מעשה דבעינן - משום גילוי דעתא: דאי לאו דגלי ישראל דעתיה - לא הוה מיתסרא בהשתחואה דעובד כוכבים
  27. ^ אפילו למאן דאמר: עד שתיעבד, ולא אמרינן 'הא לאו דעובד כוכבים הוא ואין יכול לאסור בהשתחואה דבר שאינו שלו', דכיון דאוקמה ישראל - גלי אדעתיה דניחא ליה בעבודת כוכבים, וכי פלח לה עובד כוכבים - שליחותיה קא עביד; לבינה בידי אדם נעשית, ונאסרת לדעת הכל; והך זקיפה דנקט - משום גלויי דעתא הוה, דאי לא זקפתו ישראל לשם עבודת כוכבים - לא מיתסרא: דכיון דשל ישראל הוא - אינה נאסרת בהשתחוואתו של עובד כוכבים, שהרי אינה שלו! והאי טעמא מפרשינן במלתיה דשמואל לקמן בפרק רבי ישמעאל (דף נג:)
  28. ^ והכי נמי לענין גלויי דעתא קבעי לה חזקיה, ולא משום מעשה: דבדבר תלוש ולאו בעלי חיים - לא בעינא מעשה בגופו, ונאסר מיד בהשתחואה לבני רבי חייא; וקמיבעיא ליה לחזקיה דוקא לבינה
  29. ^ שרחבה יותר על עביה, וכשהיא זקופה נראית גבוה, ואיכא גלויי דעתא
  30. ^ נעבד דבעלי חיים אסור לגבוה ואף על גב דשרי להדיוט, וקמיבעיא ליה: מי חייל שם 'נעבד' על המחובר לאסרו לגבוה או לא
  31. ^ אכתי מיבעיא ליה הכי:
  32. ^ : דמכשירי קרבן מי אמרינן כקרבן דמי, ונעבד אסור בהן
  33. ^ ואפילו למכשירי קרבן
  34. ^ 'בית ה’’ דמשמע אפילו לבנין הבית, וכתיב 'אתנן' סתמא:
  35. ^ כיון דלא משכחת קרא בהדיא דאסר אתנן במחובר לגבוה אלא משום דקרא סתמא כתיב אסרת ליה במחובר, והדר ילפת נעבד מיניה לאיסורא, אימא איפכא, דהא קרא סתמא שרי נעבד במחובר
  36. ^ ומה תאבדו? -
  37. ^ אימא אפילו לגבוה שריא, והדר נילף אתנן מיניה למשרייה במחובר:
  38. ^ ובעית למימר דבית הוי מחובר, וקאסר, ודרשת ליה הכי: לא תביא אתנן של בית: שאם נתן לה בית באתננה - אסור להקדישו לצורך בנין הבית
  39. ^ ההוא
  40. ^ פרה אדומה שאינה באה לבית: ששחיטתה בהר הזיתים, דכתיב 'והוציא אותה אל מחוץ למחנה' (במדבר יט ג)
  41. ^ רקועים = טסי זהב שעושין ציפוי לכותל היכל לבית קדשי הקדשים, כדאמרינן בשקלים בפרק 'התרומה: דכיון דנוי הוא - מיתסר
  42. ^ פרכינן = דיינינן; וכל דין קל וחומר קרי ליה 'פירכא' משום דבלשון תימה אתי
  43. ^ טמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת בערב הפסח
  44. ^ דן קל וחומר לחומרא, דקתני [משנה פסחים פ"ו מ"ב, בשנוי לשון, ובתלמוד בבלי פסחים דף סו,א ובברייתא בדף סט,א]: אמר רבי אליעזר: ועליה אני דן: ומה שחיטה, שהיא משום מלאכה - דוחה את השבת, זו שמשום שבות אינו דין שתדחה, ויזה עליו ויתחייב בפסח!
  45. ^ מפסח
  46. ^ משום אתקפתיה דרישא דמילתא נקט [’השיב’], ואייתי לה הכא; ומיהו אתקפתיה דרב פפא מ'או חילוף' דרבי עקיבא קאתי, ולסיועי לרב הונא ב'או חילוף' דידיה
  47. ^ דמשום מלאכה היא
  48. ^ אינו דין שלא תדחה
  49. ^ אינו דין שלא תדחה
  50. ^ אלמא קל וחומר לקולא פריך
  51. ^ ההוא 'או חילוף' דרבי עקיבא - לא סלקא אדעתא דרבי עקיבא למדייניה ולמימר לא תדחייה שחיטה את השבת, אלא משום דרבי עקיבא היה מקובל ובא מרבי אליעזר עצמו, שהיה רבו, שהזאה אינה דוחה שבת
  52. ^ דרבי אליעזר נשתכח הימנו הלכה, ובעי למידן מקל וחומר הזאה משחיטה, דדחייא
  53. ^ ואתי רבי עקיבא לאדכוריה גמריה, ואמרה למילתא בלשון 'או חילוף' ודאין קל וחומר שחיטה מהזאה דלא תדחה, אף על פי שאי אפשר: דהא ודאי שחיטה דחייא, דכתיב 'במועדו' (במדבר כח ב) - ואפילו בשבת! אלא כי היכי דניתיב לרבי אליעזר לליביה למימר 'כיון דקא יליף האי שחיטה מהזאה דלא תדחה - ודאי פשיטא ליה בהזאה דלא דחייא'; ומיהו לא איסתייעא מילתיה, ולא אידכר, אלא הכי אהדר ליה: 'עקיבא: עקרת מה שכתוב בתורה: 'בין הערבים' 'במועדו' - ואפילו בשבת! אמר לו רבי עקיבא: הבא לי מועד לאלו - להזאה ולהבאתו מחוץ לתחום - כמועד לשחיטה; ונימא ליה מימר: כך מקובלני ממך: הזאה אינה דוחה' - לאו אורח ארעא דכסיפא ליה מילתא לומר ששכח תלמודו
  54. ^ כשאמר לו רבי עקיבא "הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה" - כעס רבי אליעזר, ואמר לו: עקיבא! בשחיטה השבתני? בשחיטה תהא מיתתך! ואמר לו רבי עקיבא: אל תכפירני בשעת דין זה שאנו חלוקין ודנין זה כנגד זה: אל תכחד דבריך ראשונים וזכור מה שלמדתני: הזאה שבות כו' - אלמא מיניה גמר ליה
  55. ^ להדיוט מישרא שרי, דאין מחובר נאסר להדיוט, וכי קמיבעיא ליה לגבוה: אם תמצי לומר יש נעבד במחובר אצל גבוה, הכא מאי
  56. ^ כיון דהדר טחין להו יש שינוי בנעבד, דלא מיתסר לגבוה אלא בעיניה, אבל היכא דאישתני שפיר דמי
  57. ^ ואסיר: דלא מהני ליה שינוי
  58. ^ אית דגרס 'המשתחוה לחטין - קמחן מהו למנחות?' ואי אפשר לומר כן: דכיון דתלוש נינהו - נאסרו בהנאה להדיוט אפילו למאן דבעי תפיסת ידי אדם בתלוש, דהא איכא תפיסה טובא: קצירה ועימור ודישה, וכל שכן לגבוה דאסור, וכיון דנעשה עבודת כוכבים - תו מאי מהני להו שינוי? לא מיבעיא עבודת כוכבים, דכתיב 'והיית חרם כמוהו' (דברים ז כו): כל שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו; אלא אפילו כל איסורי הנאה כן, וכל הנעשה מהן נאסר, דהא הנאה היא.
  59. ^ כגון מוקצה ונעבד
  60. ^ וקסלקא דעתא השתא דבבהמה מעוברת שרבעה או השתחוה לה עסקינן, וביש שינוי בנעבד קמיפלגי: דתנא קמא סבר יש שינוי בנעבד, הלכך ולדותיהן מותרין: דמעיקרא עובר והשתא בהמה; ורבי אליעזר סבר אין שינוי בנעבד, אלמא פלוגתא היא
  61. ^ גירסת רש"י: אמר רבא אמר רב נחמן
  62. ^ וכדמפרש בתמורה בפרק 'כל האסורין' דתנא קמא סבר 'זה וזה גורם מותר' ורבי אליעזר סבר 'זה וזה גורם אסור'