ביאור:בבלי עבודה זרה דף עה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רב אמר במים - והוא הדין לאפר [1]; רבה בר בר חנה אמר: לאפר - והוא הדין למים [2], ולא פליגי: הא ברטיבתא [3], הא ביבשתא [4].
איתמר בי רב: משמיה דרב אמרי תרתי תלת [5], ושמואל אמר: תלת ארבעה [6];
בסורא מתנו הכי; בפומבדיתא מתנו: בי רב אמרי משמיה דרב: תלת ארבעה [7], ושמואל אמר: ארבעה [8]חמשה [9], ולא פליגי [10]: מר [11] קא חשיב מיא בתראי, ומר [12] לא קחשיב מיא בתראי [13].
בעו מיניה מרבי אבהו: הני גורגי [14] דארמאי מאי [15]?
אמר ליה רבי אבהו: תניתוה [תוספתא טהרות פ"יא מ"י]: 'הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין, ובקש לעשותן בטהרה: הדפין [16] והעדשין [17] והלולבין [18] – מדיחן [19]; והעקלין של נצרין [20] ושל בצבוץ [21] – מנגבן; ושל שיפה [22] ושל גמי [23] - מישנן י"ב חדש; רבי שמעון בן גמליאל אומר: מניחן מגת לגת ומבד לבד -
היינו תנא קמא!?
איכא בינייהו חורפי ואפלי [24];
רבי יוסי אומר: הרוצה לטהרן מיד - מגעילן ברותחין, או חולטן במי זיתים [25];
רבי שמעון בן גמליאל משום רבי יוסי אומר: מניחן תחת צינור שמימיו מקלחין או במעין שמימיו רודפין [26]; וכמה [27]? – עונה [28];
כדרך שאמרו ביין נסך - כך אמרו בטהרות.'
כלפי לייא! בטהרות קיימינן!?
אלא 'כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך'.
כמה 'עונה'?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: או יום או לילה.
רבי חנא שאינה, ואמרי לה רבי חנא בר שאינה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: חצי יום וחצי לילה.
אמר רבי שמואל בר יצחק: ולא פליגי: הא בתקופת ניסן ותשרי [29], הא בתקופת תמוז וטבת [30].
אמר רבי יהודה: הני רווקי דארמאי [31]: דמזיא [32] – מדיחן; דעמרא [צמר] – מנגבן; דכיתנא [33] – מישנן; ואי איכא קטרי - שרי להו.
הני דקולי וחלאתא [34] דארמאי: דחיטי בחבלי דצורי [35] – מדיחן;
דצבתא [36] - לנגבן; דכיתנא – מישנן, ואי אית בהו קיטרי - שרי להו [37].
איתמר: עם הארץ שהושיט ידו לגת ונגע באשכולות [38]: רבי ורבי חייא: חד אמר אשכול וכל סביבותיו טמאין, וכל הגת כולה טהורה; וחד אמר: כל הגת כולה נמי טמאה.
ולמאן דאמר 'אשכול וכל סביבותיו טמאים וכל הגת כולה טהורה' - מאי שנא מהא, דתנן [טהרות פ"ט מ"ח] 'שרץ שנמצא ברחים [39] אינו מטמא אלא מקום מגעו, ואם היה משקין מהלך - הכל טמא'?
התם לא מפסק ולא מידי [40]; הכא מפסקי אשכולות.
אורו ליה רבנן לרבי ירמיה ואמרי לה לבריה דרבי ירמיה כדברי האומר 'אשכול וכל סביבותיו טמאין וכל הגת כולה טהורה'.
משנה:
הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים: את שדרכו להטביל [41] – יטביל [42], להגעיל [43] – יגעיל [44], ללבן באור [45] - ילבן באור;
השפוד והאסכלא [46] - מלבנן באור; הסכין – שפהּ [47], והיא טהורה.
גמרא:
תנא וכולן [48] צריכין טבילה בארבעים סאה.
מנהני מילי?
אמר רבא: דאמר קרא (במדבר לא כג) כל דבר אשר יבא באש [49] תעבירו באש [50] וטהר [אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים] [51]; הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת.
תני בר קפרא: מתוך שנאמר [52] 'במי נדה [יתחטא]’ - שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי!? תלמוד לומר: 'אך' – חלק; אם כן מה תלמוד לומר 'במי נדה'? - מים שנדה טובלת בהן, הוי אומר ארבעים סאה.
איצטריך למיכתב 'וטהר' ואיצטריך למיכתב 'במי נדה': אי כתב 'וטהר' הוה אמינא: וטהר כל דהו [53]; כתב רחמנא 'במי נדה'; ואי כתב רחמנא 'במי נדה' הוה אמינא הערב שמש כנדה - כתב רחמנא 'וטהר' – לאלתר.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אפילו כלים חדשים במשמע: דהא ישנים וליבנן - כחדשים דמו, ואפילו הכי בעי טבילה.
מתקיף לה רב ששת: אי הכי [54] – אפילו זוזא דסרבלא [55] נמי!?
אמר ליה: כלי סעודה אמורין בפרשה [56].
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא בלקוחין [57], וכמעשה שהיה [58], אבל שאולין – לא.
רב יצחק בר יוסף זבן מנא דמרדא [59] מעובד כוכבים; סבר להטבילה. אמר ליה ההוא מרבנן, ורבי יעקב שמיה: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן: כלי מתכות אמורין בפרשה [60].
אמר רב אשי: הני כלי זכוכית [61], הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה [62] - ככלי מתכות דמו [63].
קוניא [64] - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר: כתחלתו [65], וחד אמר: כסופו [66]; והלכתא כסופו.
איבעיא להו: משכנתא מאי?
אמר מר בר רב אשי: אבא משכן ליה עובד כוכבים כסא דכספא ואטבליה ואישתי ביה, ולא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני דמיא, אי משום דחזי לעובד כוכבים, דדעתיה לשקועיה [67].
תנו רבנן: 'הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים:
דברים שלא נשתמש בהן - מטבילן והן טהורין;
דברים שנשתמש בהן על ידי צונן, כגון כוסות וקתוניות וצלוחיות - מדיחן ומטבילן, והם טהורין;
דברים שנשתמש בהן על ידי חמין, כגון היורות הקומקמוסון ומחמי חמין - מגעילן ומטבילן והן טהורין;
דברים שנשתמש בהן על ידי האור, כגון השפודין והאסכלאות - מלבנן ומטבילן והן טהורין; וכולן שנשתמש בהן עד שלא יטביל ושלא יגעיל ושלא ילבן - ' תני חדא 'אסור' [לאכול את האוכל שהוכן בתוך כלי כזה] ותניא אידך 'מותר'?!
תוספות ד"ה וכולן שנשתמשו בהן. למאן דתני מותר - נקט שפיר 'עד שלא יטביל', אבל מאן דתני אסור - אין לאסור אם נשתמש בו קודם טבילה, מיהו איכא למימר דגזור אטו קודם הגעלה וליבון.
לא קשיא: הא כמאן דאמר 'נותן טעם לפגם אסור' הא כמאן דאמר 'נותן טעם לפגם מותר'.
ולמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר - גיעולי עובדי כוכבים דאסר רחמנא [68] - היכי משכחת לה?
אמר רב חייא בריה דרב הונא: לא אסרה תורה אלא קדירה
הערות
[עריכה]- ^ מים תחלה, והוא הדין שצריך אפר אחריה
- ^ באפר תחלה, והוא הדין שצריך מים אחריהם
- ^ שיש בה לחלוחית יין: נותן אפר תחלה, לשפשף, עד שתהא נגובה, ואחר כך מים
- ^ מים תחלה, ואחר כך אפר, ומשפשף
- ^ ברטיבתא תרתי: אפר ומים; ביבשתא תלת: מים ואפר ומים
- ^ תלת ברטיבתא: אפר ומים ואפר; ואף על פי שחוזר ונותן מים להעביר האפר, הנהו מים לא קא חשיב, דלאו לשום נגיבה אלא לנקותו מן האפר; וארבעה ביבשתא: מים אפר ומים ואפר; ומים בתראי לא חשיבא. רב לא בעי אפר אלא חדא זימנא, ושמואל בעי אפר תרי זימני, בין ברטיבתא בין ביבשתא
- ^ כדפרישית
- ^ ברטיבתא, ו
- ^ ביבשתא
- ^ רב ושמואל להאי לישנא דפומבדיתא
- ^ שמואל
- ^ לרב
- ^ ואית דמפרשי 'ולא פליגי' (ה"נ) דסורא ודפומבדיתא, אלא דסורא לא חשבי מיא בתראי, ודפומבדיתא חשבי להו, אבל רב ושמואל פליגי, והכי פירושו דמלתא: 'תרתי תלת: תרתי ביבשתא: מים ואפר, תלת ברטיבתא: אפר ומים ואפר; ושמואל אמר תלת ברטיבתא, כדקאמרת, אבל ביבשתא - ארבעה: מים ואפר מים ואפר, דבכולהו בעינן אפר תרי זימני; ובפומבדיתא מתנו לרב תלת וארבעה: ביבשתא תלת: מים ואפר מים, והיינו נמי כדסורא, אלא דהני קא חשבי מיא בתראי, וברטיבתא - ארבעה: אפר ומים אפר ומים, ולשמואל ברטיבתא ארבעה, כדקאמרת, אבל ביבשתא - חמשה: מים ואפר, ומים ואפר, ומים, דביבשתא נמי בעי תרי זימני אפר, ולא פליגי הנך דסורא ודפומבדיתא כו', אבל רב ושמואל פליגי ביבשתא, בין בדסורא בין בדפומבדיתא: דרב לא בעי בה אפר אלא חד זימנא, ושמואל בעי תרי זימני; לשון אבא מורי מנוחתו כבוד, והוא נראה בעיני; והראשון לשון מורי, וקשיא לי בגווה: מכדי ללישנא דסורא רב ושמואל מיפלג פליגי, מאי שנא דבדרב חשיב מיא בתראי ובדשמואל לא חשיב מיא בתראי? 'לשמואל ארבעה וחמשה ' איבעי ליה למיתני! בשלמא לפומבדיתא, אע"ג דבדרב לא חשבי ובדשמואל חשבי – ניחא, משום דפלוגתייהו דרב ושמואל ליתא אלא במחשב מים בתראי, אלא ללישנא דסורא, דסוף סוף פליגי קשיא לי
- ^ עקלים; ובלע"ז ריבוס"י; וכורכין אותן סביבות התפוח שלא יתפזרו הענבים מכובד הקורה; ורב האי פירש עקלים השנויות כאן - כגון 'ועקל בית הבד': עשוין כמין קופה מסורגת במצודה; ואחרי סחיטת הזיתים - נותן הגפת באותו עקל, ומניח עליו ומכבידו להוציא המשקה הנשאר
- ^ כיצד מנגבן
- ^ הן העשוין כמין דלת, ונותנן על התפוח
- ^ היינו גת עצמה, שקורין מיי"ט
- ^ טאטיתא; אשקיפ"א; שמכבד בה הענבים המתפזרין לאוספן
- ^ במים; ועל משנה זו יש לסמוך שאין צריך אפר לגת, מדפשיט מינה רבי אבהו, ולא אמרינן 'זו אינה משנה' דקתני בה דסגי לגת בהדחה, ומתניתין דקתני דבעי ניגוב - שמע מינה קמו בה רבנן בתראי ופשטי הלכתא כוותיה
- ^ שבטים
- ^ קנבוס; בלעי טפי, ובעו ניגוב באפר ומים
- ^ פייו"ר
- ^ יונ"ק; בלעי טובא
- ^ מגת לגת; פעמים שהן יותר מי"ב חדש – דאפלי, ופעמים שהן פחות, כגון בחרפי
- ^ הכי גרסינן בתוספתא: 'חולטן ברותחין או מולגן במי זיתים'; דרך לבשל זיתים להיות רכין להוציא שומנן
- חולטן = אשקלי"ר בלע"ז, כמו 'לחלוט ולאשישה' (פסחים דף לו:)
- ^ ריבד"ש: שוטפין
- ^ מניחן שם
- ^ ולקמן מפרש כמה עונה
- ^ שהיום והלילה שוין, או יום או לילה
- ^ שאין יום ולילה שוין - חצי יום וחצי לילה, די"ב שעות שלמות בעינן
- ^ משמרת; כמין שקין שנותנין בהן שמרים להוציא את יינן
- ^ של שער אדם, ולא בלעי טובא
- ^ בלעי טפי מעמרא
- ^ כוורת של שבטים, שמסננין בהן יין
- ^ חבלים של צורי דקל
- ^ מין גמי; לישק"א
- ^ מתירן ואחר כך מנגבן, שהיין נבלע בקשרים
- ^ והן מוטלות ביין
- ^ שטוחנין בהם זיתים קודם נתינתן לבד, ואחר כך נותנן בבד וטוען בקורה
- ^ שהמשקה מחברן, ובזיתים אין אשכולות
- ^ כלומר: כלי הראוי ליטהר בטבילה
- ^ אין צריך תיקון אחר; כגון כלי שתשמישו על ידי צונן - יטביל ותו לא צריך
- ^ במים רותחין, כגון כלי שתשמישו בכך; דהיינו יורות וקדירות של מתכת
- ^ ובגמרא מפרש דבעי נמי טבילה
- ^ כדמפרש ואזיל
- ^ שתשמישן על ידי צלי; אסכלא = גירדל"א
- ^ לוטשה באבן של נפחים; מול"א בלע"ז; 'שפה' - לשון 'שופינא'; לימ"ר בלע"ז
- ^ אף הנגעלים והמלובנים
- ^ שנשתמשו בו בני מדין על ידי האור
- ^ כעין בולעו לאיסור - יפליטנו כדאמרן 'כבולעו כך פולטו'
- ^ קרא יתירא הוא האי 'וטהר'
- ^ בכלי מדין כתיב
- ^ אפילו במקוה חסר
- ^ הואיל וגזירת הכתוב היא ולא משום פילוט איסור, דהא חדשים ולא בלעי מידי מצרכת לה טבילה
- ^ מספרים שגוזזים בהן בגדי צמר
- ^ דהכתיב 'כל דבר אשר יבא באש', ואין דרך להשתמש על ידי האור אלא כלים של צורכי סעודה, ובהנהו כתיב 'וטהר': טבילה, אבל זוזא דסרבלא - לא
- ^ שנחלטו ביד ישראל
- ^ במדין: שהיו חלוטין להם לישראל הכלים
- ^ אדמה וצפיעי בקר מעורבין, ועושין מהן כלי
- ^ לענין טבילה בכלי עובדי כוכבים, דכתיב (במדבר לא כב) 'אך את הזהב וגו'
- ^ זכוכית שנשתבר - ראוי להתיכו ולעשותו כלי
- ^ הואיל וכי מתבר - חזו לתקנינהו על ידי התכה
- ^ ובעו טבילה
- ^ פלומיר"י; תחלתו של חרס, וחופין אותן בחופיא של אבר, ותשמישו על ידי צונן, וניקח מן העובדי כוכבים
- ^ ולא בעי טבילה דלאו מתכות הוא
- ^ בתר סופו אזלינן: שחיפהו מתכות, ו'כלי מתכות' הוא, ובעי טבילה
- ^ שלא לפדות עוד
- ^ במדין דכתיב 'תעבירו באש וטהר' דבעי הגעלה