ביאור:בבלי עבודה זרה דף עה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רב אמר במים - והוא הדין לאפר [1]; רבה בר בר חנה אמר: לאפר - והוא הדין למים [2], ולא פליגי: הא ברטיבתא [3], הא ביבשתא [4].

איתמר בי רב: משמיה דרב אמרי תרתי תלת [5], ושמואל אמר: תלת ארבעה [6];

בסורא מתנו הכי; בפומבדיתא מתנו: בי רב אמרי משמיה דרב: תלת ארבעה [7], ושמואל אמר: ארבעה [8]חמשה [9], ולא פליגי [10]: מר [11] קא חשיב מיא בתראי, ומר [12] לא קחשיב מיא בתראי [13].

בעו מיניה מרבי אבהו: הני גורגי [14] דארמאי מאי [15]?

אמר ליה רבי אבהו: תניתוה [תוספתא טהרות פ"יא מ"י]: 'הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין, ובקש לעשותן בטהרה: הדפין [16] והעדשין [17] והלולבין [18] – מדיחן [19]; והעקלין של נצרין [20] ושל בצבוץ [21] – מנגבן; ושל שיפה [22] ושל גמי [23] - מישנן י"ב חדש; רבי שמעון בן גמליאל אומר: מניחן מגת לגת ומבד לבד -

היינו תנא קמא!?

איכא בינייהו חורפי ואפלי [24];

רבי יוסי אומר: הרוצה לטהרן מיד - מגעילן ברותחין, או חולטן במי זיתים [25];

רבי שמעון בן גמליאל משום רבי יוסי אומר: מניחן תחת צינור שמימיו מקלחין או במעין שמימיו רודפין [26]; וכמה [27]? – עונה [28];

כדרך שאמרו ביין נסך - כך אמרו בטהרות.'

כלפי לייא! בטהרות קיימינן!?

אלא 'כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך'.

כמה 'עונה'?

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: או יום או לילה.

רבי חנא שאינה, ואמרי לה רבי חנא בר שאינה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: חצי יום וחצי לילה.

אמר רבי שמואל בר יצחק: ולא פליגי: הא בתקופת ניסן ותשרי [29], הא בתקופת תמוז וטבת [30].

אמר רבי יהודה: הני רווקי דארמאי [31]: דמזיא [32] – מדיחן; דעמרא [צמר] – מנגבן; דכיתנא [33] – מישנן; ואי איכא קטרי - שרי להו.

הני דקולי וחלאתא [34] דארמאי: דחיטי בחבלי דצורי [35] – מדיחן;


עמוד ב

דצבתא [36] - לנגבן; דכיתנא – מישנן, ואי אית בהו קיטרי - שרי להו [37].

איתמר: עם הארץ שהושיט ידו לגת ונגע באשכולות [38]: רבי ורבי חייא: חד אמר אשכול וכל סביבותיו טמאין, וכל הגת כולה טהורה; וחד אמר: כל הגת כולה נמי טמאה.

ולמאן דאמר 'אשכול וכל סביבותיו טמאים וכל הגת כולה טהורה' - מאי שנא מהא, דתנן [טהרות פ"ט מ"ח] 'שרץ שנמצא ברחים [39] אינו מטמא אלא מקום מגעו, ואם היה משקין מהלך - הכל טמא'?

התם לא מפסק ולא מידי [40]; הכא מפסקי אשכולות.

אורו ליה רבנן לרבי ירמיה ואמרי לה לבריה דרבי ירמיה כדברי האומר 'אשכול וכל סביבותיו טמאין וכל הגת כולה טהורה'.

משנה:

הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים: את שדרכו להטביל [41] – יטביל [42], להגעיל [43] – יגעיל [44], ללבן באור [45] - ילבן באור;

השפוד והאסכלא [46] - מלבנן באור; הסכין – שפהּ [47], והיא טהורה.

גמרא:

תנא וכולן [48] צריכין טבילה בארבעים סאה.

מנהני מילי?

אמר רבא: דאמר קרא (במדבר לא כג) כל דבר אשר יבא באש [49] תעבירו באש [50] וטהר [אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים] [51]; הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת.

תני בר קפרא: מתוך שנאמר [52] 'במי נדה [יתחטא]’ - שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי!? תלמוד לומר: 'אך' – חלק; אם כן מה תלמוד לומר 'במי נדה'? - מים שנדה טובלת בהן, הוי אומר ארבעים סאה.

איצטריך למיכתב 'וטהר' ואיצטריך למיכתב 'במי נדה': אי כתב 'וטהר' הוה אמינא: וטהר כל דהו [53]; כתב רחמנא 'במי נדה'; ואי כתב רחמנא 'במי נדה' הוה אמינא הערב שמש כנדה - כתב רחמנא 'וטהר' – לאלתר.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אפילו כלים חדשים במשמע: דהא ישנים וליבנן - כחדשים דמו, ואפילו הכי בעי טבילה.

מתקיף לה רב ששת: אי הכי [54] – אפילו זוזא דסרבלא [55] נמי!?

אמר ליה: כלי סעודה אמורין בפרשה [56].

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא בלקוחין [57], וכמעשה שהיה [58], אבל שאולין – לא.

רב יצחק בר יוסף זבן מנא דמרדא [59] מעובד כוכבים; סבר להטבילה. אמר ליה ההוא מרבנן, ורבי יעקב שמיה: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן: כלי מתכות אמורין בפרשה [60].

אמר רב אשי: הני כלי זכוכית [61], הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה [62] - ככלי מתכות דמו [63].

קוניא [64] - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר: כתחלתו [65], וחד אמר: כסופו [66]; והלכתא כסופו.

איבעיא להו: משכנתא מאי?

אמר מר בר רב אשי: אבא משכן ליה עובד כוכבים כסא דכספא ואטבליה ואישתי ביה, ולא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני דמיא, אי משום דחזי לעובד כוכבים, דדעתיה לשקועיה [67].

תנו רבנן: 'הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים:

דברים שלא נשתמש בהן - מטבילן והן טהורין;

דברים שנשתמש בהן על ידי צונן, כגון כוסות וקתוניות וצלוחיות - מדיחן ומטבילן, והם טהורין;

דברים שנשתמש בהן על ידי חמין, כגון היורות הקומקמוסון ומחמי חמין - מגעילן ומטבילן והן טהורין;

דברים שנשתמש בהן על ידי האור, כגון השפודין והאסכלאות - מלבנן ומטבילן והן טהורין; וכולן שנשתמש בהן עד שלא יטביל ושלא יגעיל ושלא ילבן - ' תני חדא 'אסור' [לאכול את האוכל שהוכן בתוך כלי כזה] ותניא אידך 'מותר'?!

תוספות ד"ה וכולן שנשתמשו בהן. למאן דתני מותר - נקט שפיר 'עד שלא יטביל', אבל מאן דתני אסור - אין לאסור אם נשתמש בו קודם טבילה, מיהו איכא למימר דגזור אטו קודם הגעלה וליבון.

לא קשיא: הא כמאן דאמר 'נותן טעם לפגם אסור' הא כמאן דאמר 'נותן טעם לפגם מותר'.

ולמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר - גיעולי עובדי כוכבים דאסר רחמנא [68] - היכי משכחת לה?

אמר רב חייא בריה דרב הונא: לא אסרה תורה אלא קדירה

הערות[עריכה]

  1. ^ מים תחלה, והוא הדין שצריך אפר אחריה
  2. ^ באפר תחלה, והוא הדין שצריך מים אחריהם
  3. ^ שיש בה לחלוחית יין: נותן אפר תחלה, לשפשף, עד שתהא נגובה, ואחר כך מים
  4. ^ מים תחלה, ואחר כך אפר, ומשפשף
  5. ^ ברטיבתא תרתי: אפר ומים; ביבשתא תלת: מים ואפר ומים
  6. ^ תלת ברטיבתא: אפר ומים ואפר; ואף על פי שחוזר ונותן מים להעביר האפר, הנהו מים לא קא חשיב, דלאו לשום נגיבה אלא לנקותו מן האפר; וארבעה ביבשתא: מים אפר ומים ואפר; ומים בתראי לא חשיבא. רב לא בעי אפר אלא חדא זימנא, ושמואל בעי אפר תרי זימני, בין ברטיבתא בין ביבשתא
  7. ^ כדפרישית
  8. ^ ברטיבתא, ו
  9. ^ ביבשתא
  10. ^ רב ושמואל להאי לישנא דפומבדיתא
  11. ^ שמואל
  12. ^ לרב
  13. ^ ואית דמפרשי 'ולא פליגי' (ה"נ) דסורא ודפומבדיתא, אלא דסורא לא חשבי מיא בתראי, ודפומבדיתא חשבי להו, אבל רב ושמואל פליגי, והכי פירושו דמלתא: 'תרתי תלת: תרתי ביבשתא: מים ואפר, תלת ברטיבתא: אפר ומים ואפר; ושמואל אמר תלת ברטיבתא, כדקאמרת, אבל ביבשתא - ארבעה: מים ואפר מים ואפר, דבכולהו בעינן אפר תרי זימני; ובפומבדיתא מתנו לרב תלת וארבעה: ביבשתא תלת: מים ואפר מים, והיינו נמי כדסורא, אלא דהני קא חשבי מיא בתראי, וברטיבתא - ארבעה: אפר ומים אפר ומים, ולשמואל ברטיבתא ארבעה, כדקאמרת, אבל ביבשתא - חמשה: מים ואפר, ומים ואפר, ומים, דביבשתא נמי בעי תרי זימני אפר, ולא פליגי הנך דסורא ודפומבדיתא כו', אבל רב ושמואל פליגי ביבשתא, בין בדסורא בין בדפומבדיתא: דרב לא בעי בה אפר אלא חד זימנא, ושמואל בעי תרי זימני; לשון אבא מורי מנוחתו כבוד, והוא נראה בעיני; והראשון לשון מורי, וקשיא לי בגווה: מכדי ללישנא דסורא רב ושמואל מיפלג פליגי, מאי שנא דבדרב חשיב מיא בתראי ובדשמואל לא חשיב מיא בתראי? 'לשמואל ארבעה וחמשה ' איבעי ליה למיתני! בשלמא לפומבדיתא, אע"ג דבדרב לא חשבי ובדשמואל חשבי – ניחא, משום דפלוגתייהו דרב ושמואל ליתא אלא במחשב מים בתראי, אלא ללישנא דסורא, דסוף סוף פליגי קשיא לי
  14. ^ עקלים; ובלע"ז ריבוס"י; וכורכין אותן סביבות התפוח שלא יתפזרו הענבים מכובד הקורה; ורב האי פירש עקלים השנויות כאן - כגון 'ועקל בית הבד': עשוין כמין קופה מסורגת במצודה; ואחרי סחיטת הזיתים - נותן הגפת באותו עקל, ומניח עליו ומכבידו להוציא המשקה הנשאר
  15. ^ כיצד מנגבן
  16. ^ הן העשוין כמין דלת, ונותנן על התפוח
  17. ^ היינו גת עצמה, שקורין מיי"ט
  18. ^ טאטיתא; אשקיפ"א; שמכבד בה הענבים המתפזרין לאוספן
  19. ^ במים; ועל משנה זו יש לסמוך שאין צריך אפר לגת, מדפשיט מינה רבי אבהו, ולא אמרינן 'זו אינה משנה' דקתני בה דסגי לגת בהדחה, ומתניתין דקתני דבעי ניגוב - שמע מינה קמו בה רבנן בתראי ופשטי הלכתא כוותיה
  20. ^ שבטים
  21. ^ קנבוס; בלעי טפי, ובעו ניגוב באפר ומים
  22. ^ פייו"ר
  23. ^ יונ"ק; בלעי טובא
  24. ^ מגת לגת; פעמים שהן יותר מי"ב חדש – דאפלי, ופעמים שהן פחות, כגון בחרפי
  25. ^ הכי גרסינן בתוספתא: 'חולטן ברותחין או מולגן במי זיתים'; דרך לבשל זיתים להיות רכין להוציא שומנן
    חולטן = אשקלי"ר בלע"ז, כמו 'לחלוט ולאשישה' (פסחים דף לו:)
  26. ^ ריבד"ש: שוטפין
  27. ^ מניחן שם
  28. ^ ולקמן מפרש כמה עונה
  29. ^ שהיום והלילה שוין, או יום או לילה
  30. ^ שאין יום ולילה שוין - חצי יום וחצי לילה, די"ב שעות שלמות בעינן
  31. ^ משמרת; כמין שקין שנותנין בהן שמרים להוציא את יינן
  32. ^ של שער אדם, ולא בלעי טובא
  33. ^ בלעי טפי מעמרא
  34. ^ כוורת של שבטים, שמסננין בהן יין
  35. ^ חבלים של צורי דקל
  36. ^ מין גמי; לישק"א
  37. ^ מתירן ואחר כך מנגבן, שהיין נבלע בקשרים
  38. ^ והן מוטלות ביין
  39. ^ שטוחנין בהם זיתים קודם נתינתן לבד, ואחר כך נותנן בבד וטוען בקורה
  40. ^ שהמשקה מחברן, ובזיתים אין אשכולות
  41. ^ כלומר: כלי הראוי ליטהר בטבילה
  42. ^ אין צריך תיקון אחר; כגון כלי שתשמישו על ידי צונן - יטביל ותו לא צריך
  43. ^ במים רותחין, כגון כלי שתשמישו בכך; דהיינו יורות וקדירות של מתכת
  44. ^ ובגמרא מפרש דבעי נמי טבילה
  45. ^ כדמפרש ואזיל
  46. ^ שתשמישן על ידי צלי; אסכלא = גירדל"א
  47. ^ לוטשה באבן של נפחים; מול"א בלע"ז; 'שפה' - לשון 'שופינא'; לימ"ר בלע"ז
  48. ^ אף הנגעלים והמלובנים
  49. ^ שנשתמשו בו בני מדין על ידי האור
  50. ^ כעין בולעו לאיסור - יפליטנו כדאמרן 'כבולעו כך פולטו'
  51. ^ קרא יתירא הוא האי 'וטהר'
  52. ^ בכלי מדין כתיב
  53. ^ אפילו במקוה חסר
  54. ^ הואיל וגזירת הכתוב היא ולא משום פילוט איסור, דהא חדשים ולא בלעי מידי מצרכת לה טבילה
  55. ^ מספרים שגוזזים בהן בגדי צמר
  56. ^ דהכתיב 'כל דבר אשר יבא באש', ואין דרך להשתמש על ידי האור אלא כלים של צורכי סעודה, ובהנהו כתיב 'וטהר': טבילה, אבל זוזא דסרבלא - לא
  57. ^ שנחלטו ביד ישראל
  58. ^ במדין: שהיו חלוטין להם לישראל הכלים
  59. ^ אדמה וצפיעי בקר מעורבין, ועושין מהן כלי
  60. ^ לענין טבילה בכלי עובדי כוכבים, דכתיב (במדבר לא כב) 'אך את הזהב וגו'
  61. ^ זכוכית שנשתבר - ראוי להתיכו ולעשותו כלי
  62. ^ הואיל וכי מתבר - חזו לתקנינהו על ידי התכה
  63. ^ ובעו טבילה
  64. ^ פלומיר"י; תחלתו של חרס, וחופין אותן בחופיא של אבר, ותשמישו על ידי צונן, וניקח מן העובדי כוכבים
  65. ^ ולא בעי טבילה דלאו מתכות הוא
  66. ^ בתר סופו אזלינן: שחיפהו מתכות, ו'כלי מתכות' הוא, ובעי טבילה
  67. ^ שלא לפדות עוד
  68. ^ במדין דכתיב 'תעבירו באש וטהר' דבעי הגעלה