ביאור:בבלי עבודה זרה דף סג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ליחול עלה איסור אתנן למפרע [1]!?

אמר רבי אלעזר: כשקדמה והקריבתו.

היכי דמי? אי דאמר לה "קני ליך מעכשיו [2]" - פשיטא דשרי, דהא ליתיה בשעת ביאה, ומתנה בעלמא הוא דיהיב לה [3]! ואי דלא אמר לה "קני ליך מעכשיו" - היכי מצי מקרבה? (ויקרא כז יד) ואיש כי יקדיש את ביתו קדש [לה' והעריכו הכהן, בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום] אמר רחמנא: מה ביתו ברשותו - אף כל ברשותו!?

אלא דאמר לה "להוי גביך עד שעת ביאה, ואי מיצטריך ליך - קני מעכשיו" [4].

בעי רב הושעיא: קדמה והקדישתו מהו? כיון דאמר מר [5] 'אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט' - כמאן דאקריבתיה דמי? או דלמא השתא מיהא הא קאי ואיתיה בעיניה?

ותפשוט מדרבי אליעזר, דאמר רבי אליעזר: 'שקדמה והקריבתו': דוקא הקריבתו, אבל הקדישתו לא!?

דרבי אליעזר גופיה קא מיבעיא ליה: מאי? מיפשט פשיטא ליה לרבי אליעזר דהקריבתו דוקא, אבל הקדישתו לא, דהא איתיה בשעת ביאה? או דלמא הקריבתו פשיטא ליה, והקדישתו מספקא ליה?

תיקו.

בא עליה ואחר כך נתן לה אתננה - מותר:

ורמינהי 'בא עליה ואחר כך נתן לה - אפילו מכאן עד שלש שנים - אתננה אסור'!?

אמר רב נחמן בר יצחק אמר רב חסדא: לא קשיא: הא דאמר "התבעלי לי בטלה זה" [6], הא דאמר לה "התבעלי בטלה" סתם [7].

וכי אמר לה "בטלה זה" - מאי הוי? הא מחסר משיכה!?

בזונה עובדת כוכבים, דלא קניא במשיכה [8];

ואיבעית אימא: לעולם בזונה ישראלית, וכגון דקאי בחצירה.

אי דקאי בחצירה - בא עליה ואחר כך נתן לה - הא קניא לה [9]!?

לא, צריכא דשויה ניהלה אפותיקי: דאמר לה "אי מייתינא ליך זוזי מכאן עד יום פלוני – מוטב; ואי לא - שקליה [10] באתנניך" [11]!

מתיב רב ששת [12]: 'אומר אדם לחמריו ולפועליו [13]: "לכו ואכלו בדינר זה"! "צאו ושתו בדינר זה" ואינו חושש


עמוד ב

לא משום שביעית [14], ולא משום מעשר [15] ולא משום יין נסך [16]; ואם אמר להם "צאו ואכלו ואני פורע"! "צאו ושתו ואני פורע"! - חושש משום שביעית, ומשום מעשר, ומשום יין נסך' [17], אלמא כי קא פרע - דמי איסור קא פרע! הכא נמי: כי קא פרע - דמי איסורא קא פרע!?

תרגמה רב חסדא: בחנוני המקיפו [18], דמשתעבד ליה [19]: דכיון דאורחיה לאקופי - קני ליה דינר גביה [20].

אבל חנוני שאין מקיפו – מאי? מותר? אי הכי [21], אדתני '"צאו ואכלו בדינר זה", "צאו ושתו בדינר זה" [22] - ליפלוג וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים? בחנוני המקיפו, דמשתעבד ליה, אבל חנוני שאין מקיפו – מותר' [23]!? ועוד: חנוני שאין מקיפו [24] - מי לא משתעבד [25]? והאמר רבא: 'האומר לחבירו "תן מנה לפלוני ויקנו כל נכסאי לך [26]", [27]- קנה [28] מדין ערב [29]' [30]!?

אלא אמר רבא: לא שנא מקיפו ולא שנא שאין מקיפו [31]: [32] אף על גב דמשעבד ליה [33], כיון דלא מייחד שיעבודיה [34] - [35]לא מיתסר; אלא הכא - אמאי חושש משום שביעית? הא לא מייחד שיעבודיה?

[36]

הכא אמר רב פפא: כגון שהקדים [37] לו [38] דינר [39].

אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, אמר לי: אי הכי, אדתני '"צאו ואכלו צאו ושתו ואני פורע"'? [40] – "צאו ואכלו צאו ושתו ואני מחשב [41]" מיבעי ליה!?

אמר ליה: תני '"צאו ואני מחשב"'.

רב אשי אמר: כגון שנטל ונתן ביד [42].

אמר ליה רב יימר לרב אשי: אי הכי, אדתני "צאו ואכלו", "צאו ושתו" [43] – "טלו ואכלו", "טלו ושתו" מיבעי ליה!?

אמר ליה: תני '"טלו ואכלו", "טלו ושתו"'.

יתיב רב נחמן, ועולא, ואבימי בר פפי, ויתיב רבי חייא בר אמי גבייהו, ויתבי וקא מיבעיא להו: שכרו לשבור ביין נסך [44] – מהו [45]? מי אמרינן 'כיון דרוצה בקיומו [46] - אסור' או דלמא: כל למעוטי תיפלה שפיר דמי?

אמר רב נחמן: ישבור ותבא עליו ברכה.

לימא מסייע ליה: 'אין עודרין [47] עם העובד כוכבים בכלאים

הערות[עריכה]

  1. ^ שהרי מתחלה על מנת ביאה נתנו לה
  2. ^ קודם ביאה
  3. ^ פשיטא דמותר: דאף על גב דעל מנת ביאה יהביה ניהלה, כיון דמקמי ביאה יהביה ניהלה - לאו שכר ביאה הוא
  4. ^ הלכך איצטריך מתניתין לאשמועינן דאף על גב דאמר לה "לא ניקני לך עד שעת ביאה", כיון דהדר אמר לה "אי מצטריך ליך קני מעכשיו" - הויה לה מתנת חנם כי שקלתיה ואקריבתיה
  5. ^ קידושין בפרק קמא (פ"א מ"ו; דף כח:)
  6. ^ כל כמה דיהיב לה הוי אתנן דמהשתא קניתיה
  7. ^ כי יהיב לה לאחר זמן - לאו אתנן הוא, דהשתא הוא דקנייה (ליה)
  8. ^ עובד כוכבים - לאו בר משיכה, דכי כתיבא משיכה - בישראל כתיבא 'או קנה מיד עמיתך' (ויקרא כה יד)
  9. ^ מהשתא קודם ביאה, והיכי קרי ליה 'בא עליה ואחר כך נתן לה'
  10. ^ ביום פלוני
  11. ^ הלכך 'בא עליה ואח"כ נתן לה' הוא; ומיהו הואיל ומשעת ביאה שוויה אפותיקי ועמד בחצירה - חייל עליה 'אתנן'
  12. ^ לרבי ינאי
  13. ^ עובדי כוכבים או עמי הארץ
  14. ^ שמא יקחו בו פירות שביעית מן החשוד למכרם, ותניא במסכת סוכה (דף לט.) 'אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ יותר משלש סעודות'
  15. ^ דאם עמי הארץ הם, ויקחו שאינו מעושר, ונמצא זה מאכילו – [אינו חושש] דהא איהו לא ספי להו מידי, אלא פריטי יהב להו
  16. ^ אם עובדי כוכבים, הם ונמצא מאכילן יין נסך, והרי מזונותיהן עליו, ונהנה מיין נסך
  17. ^ הוי איהו 'לוקח האיסור ומאכילו': דהשתא לא סליק נפשיה מינייהו בפריטי
  18. ^ שרגיל אצלו בהקפה
  19. ^ האי בעל הבית משעתא דיהיב חנוני פירי, והוי כנותן מיד ליד
  20. ^ חנוני סמיך על זה שכבר הכיר בו, שכל מקום שישנו הדינר - קנוי לו לחנוני; הלכך: חליפי נינהו; אבל הנך דבי רבי ינאי, כיון דהנך עניי דמוזפי להו פירי - לאו 'חנוני הרגיל להקיפן' נינהו - לא סמכא דעתיה כולי האי, ולא משתעבד להו דבי רבי ינאי, הלכך: כי פרע לאחר זמן - לאו 'חליפי שביעית' נינהו
  21. ^ דטעמא משום מקיפו הוא, אבל אין מקיפו שרי
  22. ^ אדתני רישא דמהדר תנא בתר היתרא, ולא אשכח אלא ב"צאו ואכלו בדינר זה", דסליק מינייהו נפשיה בפריטי
  23. ^ ליפלוג ולתני היתרא אפילו בדלא סליק, וכגון "צאו ואכלו ואני פורע"! ובחנוני שאין מקיפו, דלא משתעבד ליה האי בעל הבית מידי, וכל שכן היכי דנסתלק לגמרי
  24. ^ אי יהיב לשלוחיה דבעל הבית
  25. ^ מי לא משתעבד ליה בעל הבית מהשתא, דקא שרית להו לדבי רבי ינאי משום האי טעמא
  26. ^ באותו מנה
  27. ^ ונתן
  28. ^ הלוקח את נכסיו של זה, ואף על גב דלא מטא הנאת האי מנה לידיה
  29. ^ מההוא דינר דמחייב ערב לשלומי, ואף על גב דלא מטי הנאה לידיה
  30. ^ והאי נמי לא שנא; אלמא אף על גב דלאו 'חנוני המקיפו' הוא, כי יהיב ליה לשלוחיה - משתעבד ליה האי
  31. ^ לא תיתני טעמא דברייתא משום שיעבודא ובמקיפו, דאפילו אין מקיפו איכא שיעבודא
  32. ^ ומיהו לדבי רבי ינאי לא תקשי, דבין מקיפו בין אין מקיפו
  33. ^ נכסיה לשלומי
  34. ^ שלא ייחד לו מיד מעות לכך
  35. ^ לאו חליפין נינהו, ו
  36. ^ הכי גרסינן: 'והכא אמר רב פפא', ולא גרסינן 'אלא הכא דקתני חושש אמר רב פפא':
  37. ^ בעל הבית
  38. ^ לחנוני
  39. ^ קודם ששלח אצלו; דהשתא - מדבעל הבית קאכלי, ואיסורא דידיה הוא
  40. ^ הא כבר פרע?
  41. ^ אני אעשה לו חשבון ממה שהקדמתי לו
  42. ^ שנשא מיד החנוני ונתן להם; דהשתא איהו ספי להו איסורא - ולאו משום פרעון דלאחר זמן הוא, אלא דקננהו במשיכה, ואשתכח שלקח יין נסך והשקהו לפועליו! אבל הנך דבי רבי ינאי, כי שקלי פירי - שעת היתר הוא, וכי פרעו לאחר זמן בשעת איסור שביעית - לאו חליפין נינהו לאיתפוסי
  43. ^ 'צאו' משמע שאינו הולך עמהן
  44. ^ לשבר חבית ולשפוך את היין
  45. ^ שיהא שכרה מותר
  46. ^ דישראל זה רוצה בקיומן של חביות האלו שלא ישתברו עכשיו מאליהם עד שישברם הוא ויטול שכרם
  47. ^ אין חופרין