ביאור:בבלי עבודה זרה דף מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שאם נטע והבריך והרכיב מותר [1]' וכי תימא שני ליה לרבי יוסי בין שאר איסורין לעבודת כוכבים [2] - ומי שני ליה? והתניא: 'שדה שנזדבלה בזבל עבודת כוכבים, וכן פרה שנתפטמה בכרשיני עבודת כוכבים [3]': תני חדא: 'שדה תזרע פרה תשחט', ותניא אידך: 'שדה תבור [4], ופרה תרזה [5]'; מאי לאו הא [6] רבי יוסי [7] והא [8] רבנן [9]? [10]

לא, הא רבי אליעזר והא רבנן [11].

הי רבי אליעזר ורבנן? אילימא רבי אליעזר ורבנן דשאור, דתנן [ערלה פ"ב מ"יא]: 'שאור של חולין ושל תרומה [12] שנפלו לתוך העיסה [13], לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחימצו: רבי אליעזר אומר: אחר האחרון אני בא [14]; וחכמים אומרים: בין שנפל איסור לכתחלה ובין שנפל איסור לבסוף - אינו אסור עד שיהא בו כדי לחמץ' ואמר אביי: לא שנו [15] אלא שקדם וסילק את האיסור [16], אבל לא קדם וסילק את האיסור [17] - אסור [18].

וממאי דטעמא דרבי אליעזר כדאביי? דלמא טעמא דרבי אליעזר משום ד'אחר אחרון אני בא' [19]: אי גמיר באיסורא אסורה ואי גמיר בהיתירא מותרין, בין סלקיה ובין לא סלקיה [20]?

אלא רבי אליעזר ורבנן דעצים, דתנן [מתניתין היא [להלן ע"ב]] 'נטל הימנה [21] עצים - אסורה בהנאה; הסיק בה את התנור: חדש יותץ [22], ישן [23] יוצן [24]; אפה בו את הפת [25] - [26] אסורה בהנאה; נתערבה באחרים - כולן אסורות בהנאה;

רבי אליעזר אומר: יוליך הנאה לים המלח.

תוספות ד"ה יוליך הנאה לים המלח. פירש בקונטרס 'דמי עצי איסור משמע', ולכך תהא הפת מותרת; וקשה: דאם כן - אפילו בלא נתערבה נמי יש להתיר בהולכת הנאת העצים! לכך נראה לפרש: הנאת הפת [כולו], וניחא: דלא פליג רבי אליעזר ברישא א'חדש יותץ' להתיר להוליך הנאת עצים שהוסק בהן לים המלח.

תוספות ד"ה נתערבה באחרונה. לא גרס ר"ת 'ואחרות באחרות'; וכן במשנת 'חבילי תלתן' דכלאי הכרם, דמייתי בפרק קמא דביצה [27] לא גריס ליה, ומביא ראיה מדאסר שמואל פרק 'התערובת' [28] ספק ספיקא, ודחיק התם לאשכוחי תנא דסבר כוותיה, וצריך להביא מדרבי יהודה דברייתא דרמוני באדן דאסר בספק ספיקא, והוצרך לדחוק: סבר לה כוותיה בחדא ופליג עלה בחדא, דשמואל דוקא בעבודת כוכבים אוסר, דקאמר התם 'הנח לעבודת כוכבים שספיקה אסורה עד סוף העולם', ואי גרסינן ליה הכא - לייתו הך משנה ד'בעבודת כוכבים קיימא'!? וכן: אי גרסינן ליה נמי בחבילי תלתן - היה לו להביא המשנה דרבי מאיר, ונימא סבר כוותיה בחדא! ור"י בר ברוך אומר: דשפיר גרסינן ליה הכא והתם, ודלמא ליכא אלא חדא ספיקא, דהכי פירוש 'ואחרים באחרים': כל אותן אחרים נתערבו באחרים, או אפילו רובן, דאיכא למימר 'איסורא ברובא איתיה'; דהכא נמי אמר תלמודא התם גבי טבעת של עבודת כוכבים: נפלה לתוך מאה טבעות - כולן אסורות; פירשו ששים למקום אחד וארבעים במקום אחד - הארבעים מותרים, דאמרינן איסורא ברובא איתיה.

אמרו לו: אין פדיון לעבודת כוכבים.' [29]

רבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר - מאן נינהו? אילימא רבנן דעצים - אחמורי מחמרי!? אלא רבנן דשאור [30]? - אימר דשמעת להו לרבנן דמקילי בשאור, בעבודת כוכבים מי מקילי?

אלא לעולם הא [31] רבי יוסי [32] והא רבנן! [33] רבי יוסי - לדבריהם דרבנן אמר להו: לדידי זה וזה גורם מותר; לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור [34] - אודו לי מיהת אף ירקות בימות הגשמים [35]!?

ורבנן - כדאמר רב מרי בריה דרב כהנא [36].

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.

ההוא גינתא דאיזדבל בזבלא דעבודת כוכבים [37]; שלח רב עמרם קמיה דרב יוסף, אמר ליה: הכי אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי [38].


עמוד ב

משנה:

נטל ממנה עצים - אסורין בהנאה;

הסיק בהן את התנור: אם חדש – יותץ, ואם ישן – יוצן;

אפה בו את הפת - אסורה בהנאה;

נתערבה באחרות - כולן אסורות בהנאה.

רבי אליעזר אומר: יוליך הנאה לים המלח.

אמרו לו: אין פדיון לעבודת כוכבים!

נטל הימנה כרכור [39] - אסור בהנאה;

ארג בו את הבגד - אסור בהנאה;

נתערב באחרים ואחרים באחרים - כולן אסורין בהנאה.

רבי אליעזר אומר: יוליך הנאה לים המלח.

אמרו לו: אין פדיון לעבודת כוכבים.

גמרא:

וצריכא: דאי אשמעינן קמייתא, בהא קאמר רבי אליעזר [40] משום דבעידנא דקא גמרה פת - קלי לה איסורא [העצים הפכו לגחלים אפילו לפני שמכניסים את העיסה], אבל כרכור - דאיתיה לאיסורא בעיניה - אימא מודי לרבנן; ואי אשמעינן כרכור, בהא קאמרי רבנן, אבל פת - אימא מודו ליה לרבי אליעזר; צריכא.

אמר רבי חייא בריה דרבה בר נחמני, אמר רב חסדא, אמר זעירי: הלכה כרבי אליעזר.

איכא דאמרי: אמר רב חסדא: אמר לי אבא בר רב חסדא: הכי אמר זעירי: הלכה כרבי אליעזר.

אמר רב אדא בר אהבה: לא שנו [41] אלא פת [42], אבל חבית [43] – לא [44]!

ורב חסדא אמר: אפילו חבית מותרת.

ההוא גברא דאיתערב ליה חביתא דיין נסך בחמריה; אתא לקמיה דרב חסדא, אמר שקול ארבע זוזי ושדי בנהרא ונשתרי לך [45].

משנה:

כיצד מבטלה [46]?

קירסם [47], וזירד [48], נטל ממנה מקל או שרביט - אפילו עלה - הרי זה בטלה; [## במשנה לעיל נאמר: נטל ממנה עצים - אסורין בהנאה!? אם יש בכך ביטול – מדוע יהא אסור? מחלוקת המשניות?]

שיפה לצרכה [49] - אסורה, שלא לצרכה - מותרת.

גמרא:

אותן שפאין [50] - מה תהא עליהן [51]?

פליגי בה רב הונא וחייא בר רב: חד אמר אסורין וחד אמר מותרין.

תניא כמאן דאמר מותרין, דתניא: 'עובד כוכבים ששיפה עבודת כוכבים לצרכו - היא ושפאיה מותרין; לצרכה - היא אסורה ושפאיה מותרין; וישראל ששיפה עבודת כוכבים, בין לצרכה בין לצרכו - היא ושפאיה אסורין [52]'.

איתמר: עבודת כוכבים שנשתברה: רב אמר: צריך לבטל כל קיסם וקיסם [53];

ושמואל אמר: עבודת כוכבים אינה בטלה אלא דרך גדילתה.

אדרבה! דרך גדילתה מי מבטלא?

אלא הכי קאמר: אין עבודת כוכבים צריכה לבטל אלא [54] דרך גדילתה [55].

לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר: עובדין לשברין, ומר סבר: אין עובדין לשברין?

לא! דכולי עלמא עובדין לשברין [56], והכא [57] בשברי שברים [58] קמיפלגי [59]: מר [רב] סבר: שברי שברים אסורין, ומר [שמואל] סבר: שברי שברים מותרין;

ואיבעית אימא: דכולי עלמא שברי שברים – מותרין, והכא בעבודת כוכבים של חליות ובהדיוט שיכול להחזירה [60] קמיפלגי [61]: מר סבר: כיון דהדיוט יכול להחזירה - לא בטלה, ומר סבר: אין עבודת כוכבים [62] בטלה [63] אלא דרך גדילתה [64], דהיינו אורחיה [65], הא [66] - לאו גדילתה היא [67], ואין צריכה לבטל [68].

הדרן עלך כל הצלמים


עבודה זרה פרק רביעי רבי ישמעאל

משנה:

רבי ישמעאל אומר: שלש אבנים זו בצד זו [69] בצד מרקוליס [70] אסורות, ושתים מותרות [71];

וחכמים אומרים: שנראות עמו [72] אסורות [73], ושאין נראות עמו [74] מותרות [75].

גמרא:

בשלמא רבנן, קסברי עובדין לשברים [76]: נראות עמו, דאיכא למימר מיניה נפל – אסורות, שאין נראות עמו - מותרות; אלא רבי ישמעאל מאי קסבר? אי עובדין לשברין - אפילו תרתי נמי ליתסר! אי אין עובדין לשברים – אפילו תלת נמי לא!?

אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: בידוע שנשרו ממנו - דברי הכל אסורות, ואפילו למאן דאמר אין עובדין לשברים; ה"מ עבודת כוכבים דלאו היינו אורחיה, אבל הכא: דמעיקרא תבורי מיתברי [77] - היינו אורחיה! כי פליגי בסתמא:

הערות[עריכה]

  1. ^ אם הבריך או הרכיב יחור של ערלה באילן זקן - מותרים פירותיהן מיד, אף על פי שלא מלאו להן שני ערלה, דזה וזה גורם מותר; והכי נמי אמרינן בעלמא: 'ילדה שסיבכה בזקנה – בטלה'; לשון אחר: אם נטע האגוז של ערלה שהוא איסור הנאה, ולכשיגדל ונעשה נטיעה הבריכה והרכיבה באילן דהיתר – מותר: דאותן פירות שטוען אחר זמן באין נמי על ידי האילן של היתר; וקשיא לי: בלא הבריך ובלא הרכיב נמי איכא 'זה וזה גורם': אגוז דאיסור וקרקע דהיתר
  2. ^ דאף על גב דבשאר איסורין זה וזה גורם מותר, סבירא ליה הכא אסור
  3. ^ של תקרובת עבודת כוכבים, או שעבדום
  4. ^ עד שתכלה ממנה כל שבח הזבל, ותהא בורה ולא יזרענה
  5. ^ תכחש
  6. ^ דקתני 'שדה תזרע'
  7. ^ דשמעינן ליה דאמר גבי ערלה 'זה וזה גורם מותר', הכי נמי תזרע, והזרעים גדלים על ידי זבל דאיסור וקרקע דהיתר, דלא שאני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין, וקשיא אמתניתין; ופרה תשחט ותאכל: שאף היא היתה גדילה קודם לכן על ידי שאר אכילות
  8. ^ דקתני 'שדה תבור'
  9. ^ דאמרי: אף היא נעשית זבל כו'
  10. ^ והא דשרי מתניתין 'זורעין תחתיה ירקות' - הא שנינן ליה 'מה שמשביח בנבייה פוגם בצל'.
  11. ^ אבל לרבי יוסי בעבודת כוכבים 'זה וזה גורם אסור' סבירא ליה, כדקתני מתניתין; ואי משום שוחק וזורה - הא שנינן ליה לעיל, ואי משום ערלה - שני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין
  12. ^ ושאור אחר של תרומה
  13. ^ של חולין
  14. ^ אותו שנפל אחרון: אם של חולין נפל אחרון - ביטל את הראשון, ומותר לזרים; ואם של תרומה נפל אחרון - אסור לזרים
  15. ^ דאמר רבי אליעזר אם אחרון חולין שמותר
  16. ^ קודם נפילתו של זה: שכשנפל זה - ליכא למימר 'היתר מצטרף לאיסור להיות שיעור ליאסר'; ואף על פי שכבר נתן כח איסור בעיסה ולא היתה מחומצת על ידי אחר ואם לא בשביל ראשון, ואפילו הכי: כיון דלא הוה בו מעולם שיעור חימוץ - ליכא למימר 'זה וזה גורם', וביטל שני את הראשון
  17. ^ שאף על פי שנפל היתר לבסוף
  18. ^ דזה וזה גורם - אסור; ולרבנן זה וזה גורם מותר
  19. ^ דקסבר: גמרו באיסור – אסור, גמרו בהיתר – מותר
  20. ^ אבל היכא דנפלו בבת אחת - לעולם קאמר לך 'זה וזה גורם מותר' סבירא ליה
  21. ^ מן האשרה
  22. ^ שהרי נעשה והוחזק מאיסורי הנאה
  23. ^ שכבר הוחזק ואין היסקו לחזקו אלא לאפות
  24. ^ שלא יאפו בהיסק זה, ונמצא שלא נהנה
  25. ^ בין בחדש שצננו וחזר והסיקו בעצי היתר, בין בישן בהיסק של עצי איסור
  26. ^ הוה ליה בתרוייהו 'זה וזה גורם': שהפת שנאפית בו בחדש בהיסק שני באה על ידי גורם דאיסור: שנתחזק בהן התנור מראשיתו, וגורם היתר: דהאי היסק
  27. ^ דף ג:
  28. ^ זבחים עד.
  29. ^ וקתני 'הפת אסורה': לרבי אליעזר עד שיוליך הני דמי עצים דאיסור לים המלח, אלמא 'זה וזה גורם אסור'!
  30. ^ פליגי עלויה, ואמרי 'זה וזה גורם מותר', דקתני אפילו נפל איסור בסוף, וכל שכן נפלו בבת אחת – מותר, עד שיהא באיסור לבדו כדי לחמץ
  31. ^ דקתני 'שדה תזרע'
  32. ^ דשמעינן ליה גבי ערלה דאמר מותר, וגבי עבודת כוכבים דקאמר 'שוחק וזורה לרוח', ולא שני בין עבודת כוכבים לשאר איסורין, וטעמא לאו כדשנינן: משום דאזיל לאיבוד הוא
  33. ^ ודקשיא לך: רבי יוסי דמתניתין דנבייה -
  34. ^ דקאמרי 'אבל לא בימות החמה מפני שהצל יפה להן'
  35. ^ אודו לי נמי בימות הגשמים דאיכא נמי גורם דנבייה!
  36. ^ ורבנן אמרי: ליכא גורם דאיסור, דמה שהשביחו בנבייה - פגמו בצל
  37. ^ שבא מדם פרים ועגלים הנשחטים לעבודת כוכבים: דתקרובת עבודת כוכבים הן, ואסורין בהנאה; אבל אמר "זבל זה לעבודת כוכבים" - אינו נאסר, כדתניא (לעיל מד:): אין הקדש לעבודת כוכבים
  38. ^ דזה וזה גורם מותר
  39. ^ דויל"ו בלע"ז
  40. ^ דיש פדיון
  41. ^ דיש פדיון
  42. ^ משום דלא מנכרא ביה איסור ממש
  43. ^ של יין נסך שנתערבה בחביות של היתר
  44. ^ כולן אסורות בהנאה, ואין לה תקנה בהולכת הנאה לים המלח להתיר ולהמכר כל חבית לבדה, או להשקות מהן לחמרים עובדי כוכבים, משום דאיתיה לאיסור בעיניה; אבל מוכרן כולן חוץ מדמי יין נסך שבהן: דהשתא לא מתהני מחבית דאיסורא
  45. ^ בהנאה למכרן לבד לבד, או לעשות מהן כביסה, או להשקות מהן לעובדי כוכבים; ולא דמיא הך מילתא לפלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן דפליגי בפרק בתרא (לקמן עד.) ביין נסך שנפל לבור - כולו אסור בהנאה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: מוכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו: דהתם תרוייהו סבירא להו כרבנן דהכא: דאין פדיון ליין נסך, ומיהו כי מזבין ליה חוץ מדמי יין נסך שבו - לא מיתהני מיין נסך מידי, משום דליתיה לאיסורא בעיניה
  46. ^ לאשירה
  47. ^ קיסמין יבשין שבאילן נטל לצרכו לשרוף
  48. ^ זרודין לחין שבה
  49. ^ לייפותה
  50. ^ ששיפה לצרכה ולא בטלה
  51. ^ שפאין מי בטילי או לאו
  52. ^ שאין ישראל מבטל עבודת כוכבים
  53. ^ אף על פי שנשתברה מאליה - צריכה ביטול, וכל קיסם וקיסם נעשית עבודת כוכבים בפני עצמה; הלכך לא סגי לחד בביטולא דחבריה
  54. ^ אלא כשהיא
  55. ^ אבל זו שנשתברה - בטלה מעצמה, דמימר אמר: איהי נפשה לא מצלה, לההוא גברא מצלה ליה
  56. ^ שנשתברו מאליהן; והא דאמר שמואל בריש פירקין (דף מא.) אפילו שברי עבודת כוכבים מותרין בהנאה למוצאן - התם הוא דלא חזינן לה דנשתברה מאיליה, דאמרינן: עובד כוכבים שברן, ואזלינן בתר רובא: דהא עבודת כוכבים דנשתברה מאיליה לא שכיחא
  57. ^ דקאמר רב 'כל קיסם וקיסם' - לשון 'שברי שברים'
  58. ^ כגון דנשתברו שברים לשברים
  59. ^ ובשברי שברים הוא דפליג שמואל עילויה
  60. ^ שאין צריכה אומן
  61. ^ הכי גרסינן: ואיבעית אימא דכולי עלמא אין עובדין לשברי שברים, והכא בעבודת כוכבים שהיתה של חוליות דקין והרי הן כשברי שברים, ונפלה ונתפרקו חליותיה עסקינן
  62. ^ שנשתברה
  63. ^ צריכה לבטל
  64. ^ כשהיא קיימא, כגון נבייה דמתניתין: דשברי שברים הן: שנופל עלה אחר עלה, אם כן העלה עצמו משתבר לכמה שברים, ואפילו הכי אסור משום דדרך גדילתה היא
  65. ^ כל שתא
  66. ^ אבל הכא
  67. ^ לאו היינו אורחיה ליפול ולהתפרק
  68. ^ הלכך בטלה
  69. ^ וכל שכן אחת על גבי שתים, דזהו עיקר מרקוליס ותחלתו
  70. ^ מרקוליס גדול שכבר עבדוהו וזרקו עליו אבנים הרבה
  71. ^ ובגמרא מפרש טעמא
  72. ^ דנראה שנפלו משם
  73. ^ בין שלשה בין שתים
  74. ^ אין סמוכות לו
  75. ^ ואפילו שלשה
  76. ^ כל האבנים הנזרקות שם נתוספו על המרקוליס ונעשה גדול עבודת כוכבים, וכשהן נושרות - הוו שברי עבודת כוכבים; והשתא לא חשיב להו תקרובת אלא עבודת כוכבים בפני עצמה
  77. ^ שאינן מחוברות ודרכן ליפול