ביאור:בבלי עבודה זרה דף ס

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואידך שרי [1].

ואיכא דאמרי: אמר רב פפא: עד הברזא [2] - חמרא אסיר [3], ואידך שרי.

אמר רב יימר: כתנאי [4]: [טבול יום פ"ב מ"ז] 'חבית שנקבה בין מפיה בין משוליה [5] ובין מצידיה, ונגע בו טבול יום – טמאה; רבי יהודה אומר: מפיה ומשוליה - טמאה, מצידיה - טהורה מכאן ומכאן' [6].

אמר רב פפא: עובד כוכבים אדנא [7] וישראל אכובא [8] - חמרא אסיר [9]; מאי טעמא? כי קאתי - מכח עובד כוכבים קאתי; ישראל אדנא ועובד כוכבים אכובא - חמרא שרי; ואי מצדד צדודי [10] – אסיר [11].

אמר רב פפא: האי עובד כוכבים דדרי זיקא [12] וקאזיל ישראל אחוריה [13]: מליא שרי, דלא מקרקש; חסירא אסיר - דלמא מקרקש; כובא מליא אסיר - דלמא נגע; חסירא שרי - דלא נגע [14].

רב אשי אמר: זיקא - בין מליא ובין חסירא שרי; מאי טעמא? - אין דרך ניסוך בכך [15].

מעצרא זיירא [16]: רב פפי שרי, רב אשי - ואיתימא רב שימי בר אשי – אסר;

בכחו [17] - כולי עלמא לא פליגי דאסיר, כי פליגי בכח כחו [18].

איכא דאמרי: בכח כחו כולי עלמא לא פליגי דשרי, כי פליגי בכחו.

הוה עובדא בכח כחו, ואסר רב יעקב מנהר פקוד [## כתנא קמא של רבי נתן, בראש דף נז,א; ושלא כינוקא בסוף נו,ב].

ההוא חביתא


עמוד ב

דאיפקעה לאורכה [19]; אידרי ההוא עובד כוכבים, חבקה [20]; שרייה רפרם בר פפא - ואי תימא רב הונא בריה דרב יהושע - לזבוני לעובדי כוכבים [21];

והני מילי דפקעה לאורכה, אבל לפותייה [22] - אפילו בשתיה שרי; מאי טעמא? מעשה לבינה [23] קעביד [24].

ההוא עובד כוכבים דאשתכח דהוה קאי במעצרתא [25]; אמר רב אשי: אי איכא טופח להטפיח - בעי הדחה ובעי ניגוב [26], ואי לא - בהדחה בעלמא סגי ליה.

משנה:

עובד כוכבים שנמצא עומד בצד הבור של יין: אם יש לו מִלוה עליו [27] - אסור [28]; אין לו מלוה עליו – מותר;

נפל לבור ועלה [29] - מדדו בקנה [30], התיז את הצרעה בקנה, או שהיה מטפיח על פי חבית מרותחת [31] - בכל אלו היה מעשה, ואמרו: ימכר;

ורבי שמעון מתיר.

נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור: זה היה מעשה – והכשירו [32].

גמרא:

אמר שמואל: והוא שיש לו מלוה על אותו יין [33].

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דתנן [המשנה להלן] 'המטהר יינו של עובד כוכבים [34] ונותנו ברשותו [35], והלה כותב לו [36] "התקבלתי ממך מעות [37]" – מותר [38], אבל אם ירצה ישראל להוציאו ואין מניחו עד שיתן לו מעותיו - זה היה מעשה בבית שאן ואסרו [39]'; טעמא דאין מניחו, הא מניחו – שרי [40]; שמע מינה: מלוה על אותו יין בעינן, שמע מינה.

תוספות דף נז,א ד"ה אי אשכחנא תנא דשרי כר"ש כו'. פירש הקונטרס דשרי מגעו שלא נתכוין לנסך אף בשתיה, כדקתני מתניתין (לקמן ס:) 'נפל לבור ועלה כו' – ימכר; רבי שמעון מתיר' - פירוש בשתיה: דשרי מגעו של עובד כוכבים שלא נתכוין לנסך בשתיה; והקשה הר"ר אלחנן דלמא הא דשרי רבי שמעון בשתיה - היינו דוקא נגיעה ע"י דבר אחר, כמו מדידה דקנה, אבל נגיעה דגופו כי הכא: דדורכו ברגל - מנלן דשרי רבי שמעון? ויש לומר דסבירא ליה לשמואל אליבא דר' שמעון דלא חשבינן שכשוך דרגל אלא כמו מדידת קנה היכא שתופסו בידו, דשרי ר' שמעון אף בשתיה; ועוד יש לומר דסבר שמואל דכל מה שמתיר ר"ש בהנאה - שרי נמי בשתיה, וכיון דלא אשכחן דאסר מדידה ברגל בהנאה - הוא הדין בשתיה.

נפל לבור ועלה:

אמר רב פפא: לא שנו אלא שעלה מת, אבל עלה חי – אסור; מאי טעמא? אמר רב פפא: דדמי עליה כיום אידם [41].

מדדו בקנה כל אלו היה מעשה ואמרו ימכר ורבי שמעון מתיר:

אמר רב אדא בר אהבה: ינוחו לו לרבי שמעון ברכות על ראשו כשהוא מתיר מתיר אפילו בשתיה, וכשהוא אוסר אוסר אפילו בהנאה.

אמר רבי חייא בריה דאבא בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי: הלכה כרבי שמעון.

איכא דאמרי: אמר רב חסדא: אמר לי אבא בר חנן: הכי אמר זעירי: הלכה כרבי שמעון;

[42] ואין הלכה כרבי שמעון.

נטל חבית וזרקה [בחמתו] לבור זה היה מעשה [והכשירו]:

אמר רב אשי: כל שבזב טמא - בעובד כוכבים עושה יין נסך; כל שבזב טהור - בעובד כוכבים אינו עושה יין נסך [43].

איתיביה רב הונא רבינא [על פי גירסת הרא"ש; אפשרות אחרת: כאן רב אשי הקדום, בזמן רב הונא] לרב אשי: 'נטל את החבית וזרקה בּחֲמָתוֹ לבור - זה היה מעשה בבית שאן והכשירו'; בחמתו – אִין, שלא בחמתו – לא [44]!

הערות[עריכה]

  1. ^ אף בשתיה, דקסבר: צדדין - לאו חיבור ליאסר כל היין; ולית הלכתא כוותיה: דהא מוקי רב יימר מילתיה דרב פפא כתנאי, וקם ליה רב פפא כרבי יהודה, דיחידאה, ויחיד ורבים הלכה כרבים: דפליגי רבנן עליה, ואמרי: בין מצידיה בין מפיה – טמאה, דכולן חיבור
  2. ^ כל יין שלמעלה לנקב
  3. ^ דכיון דכולו נמשך אחר הנקב לצאת דרך שם - הוה ליה חיבור, ואסור
  4. ^ איתמר הא דרב פפא, ולאו דברי הכל היא
  5. ^ שהיא יושבת עליהן; שכל 'חביות' שבתלמוד - כדים של חרס הן
  6. ^ ניקבה מפיה - הואיל וכל היין שלמטה נעשה בסיס לעליון - הוי חיבור; ומשוליה נמי: הואיל וכל היין נמשך אחר הנקב - הוי חיבור; אבל נקב מצידיה - טהורה מכאן ומכאן, כרב פפא; ורבנן לית להו דרב פפא, הלכך לית הלכתא כוותיה, וכולו אסור בשתיה ומותר בהנאה
  7. ^ מערה היין מדנא לכובא
  8. ^ ואוחזו בידו
  9. ^ בהנאה, דהיינו נמי 'יין שמזגו עובד כוכבים' וכחו הוא, ואסרנא ליה משום 'לך לך אמרין כו'
  10. ^ לכובא
  11. ^ משום דמקרקש ליה לחמרא; ובכובא מליאה עסקינן, דלמא נגע; לישנא אחרינא: אפילו חסירא נמי, כיון דמקרקש בכוונה - הוה ליה 'כחו בכוונה', ואסור בשתיה
  12. ^ נוד קשור
  13. ^ וחזי דלא נגע עובד כוכבים בגווה
  14. ^ דאין קרקוש בכלי פתוח; ואף על גב דכי דרי ליה אי אפשר בלא קרקוש מעט, כיון דלא ניחא ליה בקרקושיה דלמא מישתפיך - הוה ליה 'כחו שלא בכוונה', ומותר; אבל זיקא הוי קרקוש, ודומה למשכשך, והוי נסך
  15. ^ אבל בכובא מליאה - איכא למיחש לנגיעה כשהוא נותן ידו על שפתו - לא פליג רב אשי, ואסור
  16. ^ גת דאין דורכין אלא כובשין בקורה; 'זיירא' = מכבש, כמו 'ויזר את הגזה וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים' (שופטים ו לח)
  17. ^ היכא דענבים נסחטים מכחו, כגון שעולה על הנסרים שעל התפוח ומכבידם
  18. ^ כגון שמגלגל הגלגל שקורין 'ווי"ץ', והיא מפלת הקורה; ובלשון לעז 'אישפלג"ל'
  19. ^ כשהיא יושבת זקופה נסדקה מלמעלה למטה וביקש חציה ליפול אילך וחציה ליפול אילך
  20. ^ בין זרועותיו וחיברה עד שהביאו כלי
  21. ^ דהא לא שכשך; ואפילו שקירב החצאין זו לזו, והוי נוגע ביין על ידי חצאי החבית - לא הוי כנוגע בקנה, דהתם משכשך בקנה, אבל הכא ליכא שכשוך מידי
  22. ^ הואיל ואין נבדלות זה מזה: שהרי חציה העליון יושב על התחתון, אלא שיוצא מעט מעט, והעובד כוכבים הכבידן זו לזו, ולא הוי 'נוגע' ודחק יין החבית
  23. ^ בעלמא
  24. ^ כלבינה הנתונה על פי החבית, ומכבידתה
  25. ^ דישראל, ולא היה בה יין, אלא משקה טופח עליהן
  26. ^ אפר ומים ואפר, כדמפרש לקמן ב'השוכר' (דף עה.)
  27. ^ על ישראל
  28. ^ לפי שלא ירא ליגע, דסבר: אי אמר לי מידי - אמינא ליה "תניהו לי בחובי"
  29. ^ העובד כוכבים בבור מלא יין, אף על פי דנגיעה ממש, הואיל ושלא בכוונה הואי
  30. ^ אף על גב דנתכוין, הואיל ולדבר אחר נתכוין, והא נגיעה - לאו ממש היא אלא על ידי הקנה
  31. ^ שהיתה מחמצת ומעלה רתיחות, וטיפח בידו ממש על הרתיחות - אין דרך ניסוך בכך ומותר בהנאה
  32. ^ אף בשתיה
  33. ^ שעשה לו ישראל את היין הזה אפותיקי לגבות הימנו; דהשתא סמכה דעתיה, ונגע ולא מירתת; אבל לא היתה לו מלוה על אותו יין - אף על פי שיש לו מלוה על בעליו - מותר בשתיה, דמירתת ולא נגע
  34. ^ ישראל שדרך ענבים של עובד כוכבים בהיתר, כדי למכרו לישראל, ואין נותן מעות לעובד כוכבים עד שימכרנו לאחר זמן
  35. ^ של עובד כוכבים
  36. ^ אם כותב לו העובד כוכבים
  37. ^ כלומר: הריני כאילו קבלתי מעות, שאיני מעכב בידך להוציא יין מרשותי בכל עת שתרצה
  38. ^ אם יש מפתח או חותם ביד ישראל
  39. ^ דכיון דיש לו מלוה על אותו יין - מאי דבעי עביד
  40. ^ אבל מלוה שאינה על אותו יין - כמי שאין לו עליו דמי, דקתני רישא 'הלה כותב לו "התקבלתי" ממך מעות מותר', והא הכא דיש לו מלוה דמי היין עליו, וקתני דכיון דלאו על אותו יין הוא - מותר
  41. ^ ואזיל ומודה על שניצל, ומסתמא נסכיה בעלייתו, ואסור בהנאה
  42. ^ ומסקנא דמילתא מסיק תלמודא:
  43. ^ לא איירי רב אשי בהיסט כלל, אלא במגע, ולא אתא לאשמעינן אלא זרק בעובד כוכבים דלא אסר, והכי קאמר: 'כל מגע שבזב טמא', כגון בחבורין, בין בידו בין בקנה: שאם העובד כוכבים זב, והיין כלי או אדם - מטמא בזב - אף היין נעשה בכך יין נסך, כגון: אדם הנוגע בזב: בין שנגע בו הזב ממש, בין בקנה – טמא, אף היין שנגע בו עובד כוכבים, בין בידו בין בקנה - נעשה יין נסך; וליכא למימר דרב אשי - אהיסטו של זב נמי קאי, דאמר רב אשי לעיל (עמוד א) 'זיקא בין מליאה בין חסירה שרי', ודכוותה בהיסט של זב – טמא!
  44. ^ אלמא זרק העובד כוכבים - עשה יין נסך, ואילו זב שזרק חפץ בכלי - לא טימאו