ביאור:בבלי עבודה זרה דף נה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

המשך הגמרא

(צפניה א ב) אסוף אסף כל מעל פני האדמה ^[1] נאם ה'?

[פסוק ג] אסף אדם ובהמה, אסף עוף השמים ודגי הים; והמכשלות את הרשעים [והכרתי את האדם מעל פני האדמה נאם ה’] ^[2];

וכי מפני שהרשעים נכשלים בהן יאבדם מן העולם? והלא לאדם הן עובדין!? ^[3];

'והכרתי את האדם מעל פני האדמה ^[4]?'

אגריפס שר צבא ורבן גמליאל (קנאת ה')

שאל אגריפס שר צבא ^[5] את רבן גמליאל:

כתיב בתורתכם (דברים ד כד) 'כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא' - כלום מתקנא אלא חכם בחכם, וגבור בגבור ועשיר בעשיר?

אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה:

לאדם שנשא אשה על אשתו:

חשובה ממנה - אין מתקנאה בה ^[6],

^[7] פחותה ממנה - מתקנאה בה ^[8].

זונין לרבי עקיבא (רפואת אלילים מצליחה)

אמר ליה זונין ^[9] לרבי עקיבא:

לבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית בה מששא, והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ^[10],

ואתו ^[11] כי מצמדי ^[12] - מאי טעמא?

אמר לו: אמשול לך משל למה"ד:

לאדם נאמן שהיה בעיר וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים,

ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים;

פעם אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדים; אמרה לו אשתו: בוא ונכפרנו!

אמר לה: וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן - אנו נאבד את אמונתינו?

אף כך: יסורין, בשעה שמשגרין אותן על האדם -

משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני, ובשעה פלונית, ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני;

כיון שהגיע זמנן לצאת - הלך זה לבית עבודת כוכבים...

אמרו יסורין: דין הוא שלא נצא! וחוזרין ואומרים: וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו?

והיינו דאמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (דברים כח נט) [והפלא ה' את מכתך ואת מכות זרעך מכות גדלת ונאמנות] וחלים רעים ונאמנים:

רעים - בשליחותן ^[13], ונאמנים - בשבועתן.

רבא ב"ר יצחק לרב יהודה (שחיטת אנשים מורידה גשם)

אמר ליה רבא בר רב יצחק לרב יהודה:

האיכא בית עבודת כוכבים באתרין, דכי מצטריך עלמא למטרא מתחזי להו בחלמא ואמר להו 'שחטו לי גברא ואייתי מטרא!';

שחטו לה גברא ואתי מטרא?!

אמר ליה: השתא, אי הוי שכיבנא לא אמרי לכו הא מלתא דאמר רב:

מאי דכתיב (דברים ד יט) [ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם] אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים [תחת כל השמים] -

מלמד שהחליקן בדברים ^[14] כדי לטורדן מן העולם;

והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (משלי ג לד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן? - בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו.

משנה לוקחין גת בעוטה

משנה:

לוקחין גת בעוטה ^[15] מן העובד כוכבים

אף על פי שהוא נוטל בידו ^[16] ונותן לתפוח ^[17];

ואינו עושה יין נסך - עד שירד לבור ^[18];

פירוש תוספות נ"ה עמוד א

תוספות ד"ה לוקחין גב לוקחין גב בעוטה: 'אע"פ שנוטל בידו ונותן לתפוח - אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור' - כך הגירסא; ויש ספרים שגורסין 'שאינו', והוי סיפא פירוש דרישא; אבל אותן ספרים שגורסין 'ואינו' בוי"ו, וא"כ נשמע דין אחר: שאפילו נגע עובד כוכבים בקילוח המושך מן הגת וירד לבור - אינו נאסר; וקשיא: אמאי אצטריך למיתני 'אע"פ שנוטל בידו ונותן לתפוח'? הא מסיפא שמעינן יותר: שאינו נעשה יין נסך כלל, עד שירד לבור; וי"ל דלא זו אף זו קתני; אי נמי תנא סיפא לגלויי רישא: דלא תימא דנתינה לתפוח: כשהכל נאסף אל התפוח - הוי כאילו ירד לבור, קמ"ל סיפא דירד לבור דוקא.

ירד לבור - מה שבבור אסור ^[19] והשאר מותר.

|align = "right" colspan = "4"|תוספות ד"ה ירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור. פ"ה: 'אם נגע בו עובד כוכבים אחרי כן' משמע מתוך פירושו דר"ל והשאר מותר ואפי' יגע בו עובד כוכבים; וכן נראה, דנימא דקתני סיפא דומיא דרישא: דנתינה לתפוח מיירי בנגיעה אף 'מותר' דסיפא מיירי בנגיעה; אבל אין לפרש דר"ל 'והשאר מותר' שאינו נאסר כשנגע העובד כוכבים במה שבבור ע"י נצוק, אבל ודאי אם נגע העובד כוכבים הוי אסור במגע עובד כוכבים, דשפיר הוי קרוי 'יין' כיון שנתן הכל אל התפוח, דאם כן, כי מקשה מינה בגמ' לרב הונא, דאמר 'כיון שהתחיל לימשך עושה יין נסך' - לישני ליה דרב הונא איירי במגע עובד כוכבים, דמתניתין נמי הכא אסרה, דלא שריא השאר אלא ע"י נצוק; וכ"ת דמקשי: מ"מ שפיר דסמוך אהא דשמעינן ליה לרב הונא דאית ליה בפ"ב (לקמן עב.) דנצוק חבור, ובמתניתין משמע דנצוק אינו חבור מדקא שרי השאר שבגת, דא"כ הוה ליה לתלמודא לאתויי מלתיה דרב הונא דלקמן כיון דמכח דההיא פריך! לכן נראה כפי' רש"י דמיירי מתניתין דהשאר מותר אף בנגיעת עובד כוכבים; והשתא ניחא דליכא לשנויי בגמ' דמתניתין לא מיירי בגמע עובד כוכבים ורב הונא איירי במגע עובד כוכבים, דע"כ מתני' נמי מיירי במגע עובד כוכבים, כדפרישית; ור"י פי' דודאי מיירי במתני' בנצוק נמי, ואשמעינן שהשאר אינו נאסר מטעם נצוק, מדקאמר עלה בגמרא 'לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת' - פי' ואז מותר, שאינו נאסר מטעם נצוק בר נצוק, ופריך: גרגותני גופה במאי מתסרא? ומשני: בנצוק; אלמא מתני' נמי מיירי בנצוק, כדפרישית; ורשב"ם פי' מה שבבור אסור אף בלא נגיעת עובד כוכבים מטעם כחו של עובד כוכבים דגזרי ביה רבנן, כדאמרינן לקמן בפ"ב ^[20]; וה"נ מכח דריכתו בגת - נמשך היין ויורד לבור, והשאר מותר: שאינו נאסר מכחו, כיון שאינו עדיין 'יין', וגם אינו נאסר לא במגע ולא בנצוק, כדפרישית.

|- תוספות ד"ה והשאר מותר: פי' אף בשתיה, כפ"ה; אבל הר"ר שמעיה פי' מותר בהנאה: דאינו נעשה יין נסך ליאסר בהנאה עד שירד לבור, אבל בשתיה מיהא אסור; וכן ברישא: 'לוקחים גת בעוטה כו' אע"פ שנוטל כו' - ואינו חשוב כאיסורי הנאה; והקשה הר"ר אלחנן: חדא - דלשון 'לוקחין' משמע דמותר אף בשתיה; ועוד: דבגמ' - כי פריך לרב הונא - לישני ליה דמותר דמתני' - היינו בהנאה, וכי קאמר רב הונא - בשתיה קאמר; ואי פריך משום דהזכיר רב הונא 'יין נסך' דמשמע אף בהנאה - הא לקמן נמי קאמר רב 'תינוק בן יומו עושה יין נסך' והיינו בשתיה דוקא, כד(לקמן דף נז.) בגמ'; לכך נראה לפרש כפי' רש"י; והא דאמרינן בפרק בתרא (לקמן דף עד:) גבי גת של אבן שזפתה עובד כוכבים – ינגב, ושל עץ: רבי אומר: ינגב, וחכמים אומרים: יקלוף הזפת, ואיכא דאמר דוקא זפתה, אבל דרך בה - לא סגי לה בניגוב, ואמאי? הא קתני הכא דלוקחים גת בעוטה!? ויש לומר דהתם איירי למשנה אחרונה, דקי"ל כוותיה, וכי פריך התם מתניתין אברייתא - הוה מצי לשנויי 'כאן למשנה ראשונה כאן למשנה אחרונה', אלא ניחא ליה למימר מתניתין בלא דרך בה, ברייתא בדרך בה, ולאוקומי תרוייהו למשנה אחרונה.

[מכאן השוה עם התוספתא פ"ח מ"א בשם רבי מאיר] דורכין עם העובד כוכבים בגת ^[21],

תוספות ד"ה דורכין עם העובד כוכבים בגת: פ"ה ומשום גרם טומאה ליכא: דמשעה שדרך בהן עובד כוכבים מעט – נטמאו; משמע מתוך פירושו ש'דורכין' - בסוף דריכה קאמר; וכן נראה לר"י: דאין לפרש 'דורכין' בתחלת דריכה, ומטעם שנטמא הכל בגת טמאה, דא"כ ישראל העושה פירותיו בטומאה - אמאי לא דורכין עמו, כיון שנטמא הכל בגת טמא? לכך נראה כפרש"י: דבסוף דריכה קאמר, וכן משמע בירושלמי, דקתני 'דורכין עם העובד כוכבים בגת' הדא דאת אמרת והוא שהלכו עליו דריכת שתי וערב, אבל לא הלכו עליהן שתי וערב - לא.

דף נה עמוד ב

עמוד ב

[המשך המשנה]

אבל לא בוצרין עמו ^[22];

ישראל שהוא עושה ^[23] בטומאה ^[24] -

^[25] לא דורכין ולא בוצרין עמו ^[26],

אבל מוליכין עמו חביות ^[27] לגת, ומביאין עמו ^[28] מן הגת ^[29].

נחתום שהוא עושה בטומאה - לא לשין ולא עורכין עמו ^[30],

אבל מוליכין עמו פת לפלטר ^[31].

גמרא למשנה לוקחין גת בעוטה

גמרא:

אמר רב הונא:

יין - כיון שהתחיל להמשך ^[32], עושה יין נסך.

תנן:

'לוקחים גת בעוטה מן העובד כוכבים ואף על פי שנטל בידו ונתן לתפוח'!?

אמר רב הונא: בגת פקוקה ^[33] ומלאה ^[34].

^[35] תא שמע: ^[36]:

'ואינו עושה יין נסך עד שירד לבור'! ^[37]?

הכי נמי - בגת פקוקה ומלאה ^[38].

תא שמע:

'ירד לבור - מה שבבור אסור, והשאר מותר'! ^[39]?

אמר רב הונא: לא קשיא! כאן - במשנה ראשונה, כאן - במשנה אחרונה.

דתניא [תוספתא פ"ח מ"א]:

'בראשונה היו אומרים [בד"ד ^[40]]:

אין בוצרין ^[41] עם העובד כוכבים בגת ^[42] ' -

שאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י,

^[43] 'ואין דורכין עם ישראל שעושה פירותיו בטומאה', -

...שאסור לסייע ידי עוברי עבירה ^[44],

'אבל דורכים עם העובד כוכבים בגת' ^[45] -

...ולא חיישינן לדרב הונא ^[46];

'וחזרו לומר' [דב"ב]:

'אין דורכין עם העובד כוכבים בגתה' -

...משום דרב הונא!

פירוש תוספות

תוספות ד"ה אבל לא בוצרין: פ"ה לפי שנותנין בגת טמאה; וה"ה דהוה מצי למימר שמא יבצרו בכלים טמאים; ונ"ל כי לפי מה שפ"ה – ניחא: דאפי' אם בצרם בכלים טמאים - לא נטמאו עד שלא הוכשרו, דסתמא לא הוכשרו.

תוספות ד"ה אבל מוליכן פת לפלטר: פ"ה אופה הפת, ולא נהירא, דה"ל למימר 'לתנור'; ועוד: דאמרינן בתוספתא 'אין מסייעין נחתום העושה בטומאה, ואין מוליכין עמו ^[47] לתנור' - לכך נראה 'פלטר' = נחתום קטן, שלוקחין הרבה ככרות ביחד מן הנחתום גדול כדי למוכרם על יד על יד; וטעמא דמוליכין עמו פת לפלטר - היינו משום שכבר נגמרה מלאכת העבודה, וזו מלאכה אחרת היא, אבל ודאי הולכה לתנור – אסורה, שזו היא סוף הלישה! ובפרק 'הזהב' ^[48] נמי משמע דפלטר הוא נחתום קטן, דקתני 'נחתום - מחד גברא זבין, פלטר - מתרי תלת גברי זבין'; ובירושלמי נמי קאמר פלטר משתמש הוא בכמה נחתומין.

הערות

^ כלומר: האֲכַלֶּה את הכל? בתמיה!
^ כל דברים שהרשעים נכשלין בהן
^ סוף הפסוק שם
^ בתמיה: שהרי אף לאדם הן עובדין
^ עובד כוכבים היה, ממונה על ראשי גייסות, ובימי אגריפס המלך היה
^ אשתו הראשונה אינה מקפדת [כל כך] לשנוא את בעלה
^ אבל אם
^ ומקפדת עליו לשנאתו
^ ישראל היה
^ פִּסחים ההולכין לעבודת כוכבים: שנתפרקו איבריהן מחמת חוליין
^ וחוזרין
^ באיברין מצומדים
^ שמיסרים את הגוף
^ מניחן לטעות
^ שֶׁבָּעֲטָהּ וּדְרָכָהּ עובד כוכבים
^ ענבים מתוך יין בעדשים של גת שקורין מיי"ש
^ אסיפת גל הענבים שתחת הקורה קרי 'תפוח', ובלע"ז ש"ק
^ וקסבר תנא דידן: לא הוי יין נסך עד שירד לבור
^ אם נגע בו העובד כוכבים אחרי כן; בור היו עושין לפני הגת, והכלי נתון שם לקבל היין, ויש שטחין הבור בסיד והיין משתמר בתוכו, ואינו מאבד טפה והוא 'בור סיד'
^ דף עב:
^ ולא אמרינן משתכר באיסורי הנאה הוא, דאפילו בשתיה סבר האי תנא דשרי כל זמן שלא ירד לבור; ומשום 'גורם טומאה' ליכא: שמשעה שדרך בהן העובד כוכבים מעט – נטמאו; ומשום 'מסייע ידי עוברי עבירה' ליכא: שהעובד כוכבים לא נצטווה על כך
^ לפי שנותנין בגת טמאה, וגורם טומאה הוא: שנתינתן לגת - לשם דריכה הוא, ודריכתן תטמאם, וקודם דריכה ודאי לא מקבלי טומאה, דסתמא לא הוכשרו; והא דקיימא לן 'הבוצר לגת הוכשר' - היינו היכא דהוכשר ודאי; וקסבר: אסור לגרום טומאה לחולין שבא"י
^ פירותיו
^ עובר עבירה הוא, שהרי נצטווה על כך
^ הלכך
^ אפילו דורכן נמי אסור, שדריכתן בעבירה בגת טמאה, ודריכתן הוא עיקר טומאתן: כשנעשין משקה הן טמאין על ידי הגת, ואסור לסייע ידי עוברי עבירה, אלא פורשין מהן כדי שלא ירגיל בכך; אבל עובד כוכבים - לאו עובר עבירה הוא, שלא נצטווה
^ ריקניות
^ חביות מלאות
^ דאין כאן עבירה: דמאחר שנטמאו בגת - מותר לתת היין בחביות טמאות
^ שכל מעשה עריכה זו בעבירה
^ שאופה את הפת
^ שהגת עשויה במדרון, ומשעה שהוא נמשך מצד העליון לצד התחתון קרוי 'יין'
^ שפקקו הצינור על פי הבור שלא יכול לירד
^ והיא היתה כולה מלאה ענבים, ולא נמשך בה יין ולא זז ממקומו, אלא במקום שנסחט שם עומד
^ ומקשין:
^ והא קתני
^ אבל ל'נמשך' לא חיישינן
^ ואשמעינן: בגת מלאה - אין בה משיכה עד שיטול פקק שלפניה וירד היין, והיא משיכתו מיד
^ והא הכא דהתחיל לירד, והרי נמשך, וקתני 'מה שבגת מותר'
^ בד"ד דב"ב - סימנין הן
^ בצירה היא גרם טומאה: שהבוצרו מוליכו לגת, והגת טמאה
^ והוא הדין לישראל העושה פירותיו בטומאה
^ ומוסיף עליו:
^ לעיל פרשתי
^ דכיון דכבר נטמאו, ועובד כוכבים לאו עובר עבירה הוא: שלא נצטווה - שרי
^ למיסריה משום 'משתכר באיסורי הנאה משהתחיל לימשך', דאינו יין עד שירד לבור
^ גרונות
^ ב"מ דף נו.

[1] כלומר: האֲכַלֶּה את הכל? בתמיה!

[2] כל דברים שהרשעים נכשלין בהן

[3] סוף הפסוק שם

[4] בתמיה: שהרי אף לאדם הן עובדין

[5] עובד כוכבים היה, ממונה על ראשי גייסות, ובימי אגריפס המלך היה

[6] אשתו הראשונה אינה מקפדת [כל כך] לשנוא את בעלה

[7] אבל אם

[8] ומקפדת עליו לשנאתו

[9] ישראל היה

[10] פִּסחים ההולכין לעבודת כוכבים: שנתפרקו איבריהן מחמת חוליין

[11] וחוזרין

[12] באיברין מצומדים

[13] שמיסרים את הגוף

[14] מניחן לטעות

[15] שֶׁבָּעֲטָהּ וּדְרָכָהּ עובד כוכבים

[16] ענבים מתוך יין בעדשים של גת שקורין מיי"ש

[17] אסיפת גל הענבים שתחת הקורה קרי 'תפוח', ובלע"ז ש"ק

[18] וקסבר תנא דידן: לא הוי יין נסך עד שירד לבור

[19] אם נגע בו העובד כוכבים אחרי כן; בור היו עושין לפני הגת, והכלי נתון שם לקבל היין, ויש שטחין הבור בסיד והיין משתמר בתוכו, ואינו מאבד טפה והוא 'בור סיד'

[20] דף עב:

[21] ולא אמרינן משתכר באיסורי הנאה הוא, דאפילו בשתיה סבר האי תנא דשרי כל זמן שלא ירד לבור; ומשום 'גורם טומאה' ליכא: שמשעה שדרך בהן העובד כוכבים מעט – נטמאו; ומשום 'מסייע ידי עוברי עבירה' ליכא: שהעובד כוכבים לא נצטווה על כך

[22] לפי שנותנין בגת טמאה, וגורם טומאה הוא: שנתינתן לגת - לשם דריכה הוא, ודריכתן תטמאם, וקודם דריכה ודאי לא מקבלי טומאה, דסתמא לא הוכשרו; והא דקיימא לן 'הבוצר לגת הוכשר' - היינו היכא דהוכשר ודאי; וקסבר: אסור לגרום טומאה לחולין שבא"י

[23] פירותיו

[24] עובר עבירה הוא, שהרי נצטווה על כך

[25] הלכך

[26] אפילו דורכן נמי אסור, שדריכתן בעבירה בגת טמאה, ודריכתן הוא עיקר טומאתן: כשנעשין משקה הן טמאין על ידי הגת, ואסור לסייע ידי עוברי עבירה, אלא פורשין מהן כדי שלא ירגיל בכך; אבל עובד כוכבים - לאו עובר עבירה הוא, שלא נצטווה

[27] ריקניות

[28] חביות מלאות

[29] דאין כאן עבירה: דמאחר שנטמאו בגת - מותר לתת היין בחביות טמאות

[30] שכל מעשה עריכה זו בעבירה

[31] שאופה את הפת

[32] שהגת עשויה במדרון, ומשעה שהוא נמשך מצד העליון לצד התחתון קרוי 'יין'

[33] שפקקו הצינור על פי הבור שלא יכול לירד

[34] והיא היתה כולה מלאה ענבים, ולא נמשך בה יין ולא זז ממקומו, אלא במקום שנסחט שם עומד

[35] ומקשין:

[36] והא קתני

[37] אבל ל'נמשך' לא חיישינן

[38] ואשמעינן: בגת מלאה - אין בה משיכה עד שיטול פקק שלפניה וירד היין, והיא משיכתו מיד

[39] והא הכא דהתחיל לירד, והרי נמשך, וקתני 'מה שבגת מותר'

[40] בד"ד דב"ב - סימנין הן

[41] בצירה היא גרם טומאה: שהבוצרו מוליכו לגת, והגת טמאה

[42] והוא הדין לישראל העושה פירותיו בטומאה

[43] ומוסיף עליו:

[44] לעיל פרשתי

[45] דכיון דכבר נטמאו, ועובד כוכבים לאו עובר עבירה הוא: שלא נצטווה - שרי

[46] למיסריה משום 'משתכר באיסורי הנאה משהתחיל לימשך', דאינו יין עד שירד לבור

[47] גרונות

[48] ב"מ דף נו.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]