ביאור:בבלי עבודה זרה דף יז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
והנאך [1] ועליו נתפסת?
אמר לו: עקיבא! הזכרתני: פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי ומצאתי אחד [מתלמידי יש"ו הנוצרי] ויעקב איש כפר סכניא שמו; אמר לי: "כתוב בתורתכם (דברים כג יט) לא תביא אתנן זונה [ומחיר כלב, בית ה' אלקיך לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם]; מהו לעשות הימנו בית הכסא לכהן גדול [2]"? ולא אמרתי לו כלום.
אמר לי: "כך לימדני יש"ו הנוצרי: (מיכה א ז) [וכל פסיליה יכתו וכל אתנניה ישרפו באש וכל עצביה אשים שממה] כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו: ממקום הטנופת באו - למקום הטנופת ילכו". והנאני הדבר - על ידי זה נתפסתי למינות, ועברתי על מה שכתוב בתורה: (משלי ה ח) 'הרחק מעליה דרכך' - זו מינות – 'ואל תקרב אל פתח ביתה' - זו הרשות [3].
ואיכא דאמרי 'הרחק מעליה דרכך' - זו מינות והרשות, 'ואל תקרב אל פתח ביתה' - זו זונה.
וכמה?
אמר רב חסדא: ארבע אמות.
ורבנן [4] - האי 'מאתנן זונה' - מאי דרשי ביה?
כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: כל זונה שנשכרת - לבסוף היא שוכרת [5], שנאמר (יחזקאל טז לד) [ויהי בך הפך מן הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה] ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך ותהי להפך.
ופליגא דרבי פדת [6], דאמר רבי פדת: לא אסרה תורה אלא קריבה של גלוי עריות בלבד, שנאמר: (ויקרא יח ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה [אני ה’].
עולא, כי הוה אתי מבי רב, הוה מנשק להו לאחתיה אבי ידייהו [7]; ואמרי לה אבי חדייהו [8]; ופליגא דידיה אדידיה, דאמר עולא: קריבה בעלמא אסור, משום 'לך לך אמרין, נזירא סחור סחור, לכרמא לא תקרב'.
(משלי ל טו) לעלוקה שתי בנות הב הב [שלוש הנה לא תשבענה ארבע לא אמרו הון]; מאי 'הב הב'?
אמר מר עוקבא: [קול] שתי בנות שצועקות מגיהנם [9], ואומרות [10] בעולם הזה: הָבֵא הָבֵא [11]; ומאן נינהו? - מינות [12] והרשות.
איכא דאמרי: אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: קול גיהנם צועקת ואומרת: הביאו לי שתי בנות שצועקות ואומרות בעולם הזה "הבא הבא"!
(משלי ב יט) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים [13]; וכי מאחר שלא שבו - היכן ישיגו?
הכי קאמר: ואם ישובו - לא ישיגו אורחות חיים.
למימרא דכל הפורש ממינות מיית? והא ההיא דאתאי לקמיה דרב חסדא, ואמרה ליה: "קלה שבקלות עשתה בנה הקטן מבנה הגדול [14]"!
אמר לה רב חסדא: טרחו לה בזוודתא [15] - ולא מתה!
מדקאמרה 'קלה שבקלות עשתה' - מכלל דמינות נמי הויא בה!?
ההוא דלא הדרא בה שפיר, ומשום הכי לא מתה.
איכא דאמרי [16]: ממינות - אִין, מעבירה לא? והא ההיא דאתאי קמיה דרב חסדא, ואמר לה רב חסדא "זוידו לה זוודתא" ומתה; [17] מדקאמרה "קלה שבקלות" - מכלל דמינות נמי הויא בה [18].
ומעבירה לא? והתניא: 'אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה; פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים, והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה; נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות; בשעת הרגל דבר [19] הפיחה [20]; אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה - כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה.
הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים!
אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך - נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו נד י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה [וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה’]; אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים!
אמרו: עד שאנו מבקשים עליך - נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו נא ו) [שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת] כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה [וישביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת].
אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים!
אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך - נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה [כי מלך ה' צבקות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד].
אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים!
אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך - נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו לד ד) ונמקו כל צבא השמים [ונגלו כספר השמים וכל צבאם יבול כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה]!
אמר: אין הדבר תלוי אלא בי! הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו;
יצתה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.' [והא הכא בעבירה הוה ומית]!
התם נמי: כיון דאביק בה טובא - כמינות דמיא.
בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת.
ואמר רבי: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן, אלא שקורין אותן 'רבי'!
רבי חנינא ורבי יונתן הוו קאזלי באורחא; מטו להנהו תרי שבילי: חד פצי אפיתחא דעבודת כוכבים [21], וחד פצי אפיתחא דבי זונות; אמר ליה חד לחבריה: ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים,
דנכיס יצריה [22]!
אמר ליה אידך: ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין, ונקבל אגרא!
כי מטו התם - חזינהו [לזונות] איתכנעו מקמייהו [23]; אמר ליה: מנא לך הא [24]?
אמר ליה: (משלי ב יא) מזימה תשמור עלך תבונה תנצרכה.
אמרו ליה רבנן לרבא: מאי 'מזימה'? אילימא תורה, דכתיב בה 'זימה' ומתרגמינן 'עצת חטאין' [25], וכתיב (ישעיהו כח כט) [גם זאת מעם ה' צבאות יצאה] הפליא עצה הגדיל תושיה [26].
אי הכי 'זימה' מבעי ליה!?
הכי קאמר: מדבר זימה [27] תשמור עליך תורה תנצרכה [28].
תנו רבנן: כשנתפסו רבי אלעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון, אמר לו רבי אלעזר בן פרטא לרבי חנינא בן תרדיון: אשריך שנתפסת על דבר אחד, אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים [29].
אמר לו רבי חנינא: אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול: שאת עסקת בתורה ובגמילות חסדים, ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד.'
וכדרב הונא, דאמר רב הונא: כל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה [30], שנאמר (דברי הימים ב טו ג) וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת [וללא כהן מורה וללא תורה]; מאי 'ללא אלהי אמת'? - שכל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה.
ובגמילות חסדים לא עסק? והתניא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא יתן אדם מעותיו לארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליו תלמיד חכם כרבי חנינא בן תרדיון [31]'?
ימנוה הוא דהוה מהימן, מיעבד לא עבד.
והתניא: 'אמר לו: מעות של פורים [32] נתחלפו לי במעות של צדקה [33] וחלקתים לעניים [34]'!?
מיעבד עבד, כדבעי ליה לא עבד.
אתיוהו לרבי אלעזר בן פרטא, אמרו: "מאי טעמא תנית ומאי טעמא גנבת [35]"?
אמר להו: "אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא; ומדהא ליתא - הא נמי ליתא [36]".
ומאי טעמא קרו לך 'רבי'? [37]
רבן של תרסיים [38] אני.
אייתו ליה תרי קיבורי [39], אמרו ליה: "הי דשתיא והי דערבא [40]"?
איתרחיש ליה ניסא, אתיא זיבוריתא [41] אותיבא על דשתיא ואתאי זיבורא [42] ויתיב על דערבא [43]; אמר להו: האי דשתיא והאי דערבא.
אמר ליה: "ומאי טעמא לא אתית לבי אבידן"? [44]
אמר להו: זקן הייתי ומתיירא אני שמא תרמסוני ברגליכם.
אמרו: ועד האידנא כמה סבי איתרמוס?
תרחיש ניסא: ההוא יומא אירמס חד סבא.
ומאי טעמא קא שבקת עבדך לחירות [45]?
אמר להו: לא היו דברים מעולם.
קם חד מינייהו לאסהודי ביה - אתא אליהו, אידמי ליה [46] כחד מחשובי דמלכותא; אמר ליה: "מדאתרחיש ליה ניסא בכולהו - בהא נמי אתרחיש ליה ניסא, וההוא גברא - בישותיה הוא דקא אחוי [47]" - ולא אשגח ביה.
קם למימר להו, הוה כתיבא איגרתא דהוה כתיב מחשיבי דמלכות לשדורי לבי קיסר [48] ושדרוה [49] על ידיה דההוא גברא; אתא אליהו פתקיה [50] ארבע מאה פרסי [51], אזל - ולא אתא.
אתיוהו לרבי חנינא בן תרדיון, אמרו ליה: אמאי קא עסקת באורייתא?
אמר להו: "כאשר צוני ה' אלהי"!
מיד גזרו עליו לשריפה, ועל אשתו להריגה, ועל בתו לישב בקובה של זונות; עליו לשריפה [52] - שהיה
הערות
[עריכה]- ^ ישר [הדבר] בעיניך
- ^ שפירש מביתו לפני יום הכפורים ללשכת פרהדרין, ושם היו מתקנים לו כל צרכיו
- ^ שולטנות שנותנין עיניהן בבעלי ממון להרגן וליטול ממונן
- ^ דלית להו האי דבר מינות דיעקב
- ^ לבסוף היא נבזית בעיני כל, ושוכרתן; והכי משמע: 'מאתנן זונה קבצה' קבצה מאתנן הזונה ובאתנן זונה ישוב להינתן
- ^ הני ארבע אמות דרב חסדא
- ^ בזרועותיהן
- ^ חזה; דרך בני אדם כשיוצאין מבית הכנסת מיד הוא נושק לאביו ולאמו ולגדול ממנו בארכובה או בפס ידיו [משום כבוד]
- ^ על רוב ייסורי גיהנם
- ^ צועקת
- ^ הבא תקרובת לעבודת כוכבים
- ^ צועקת הבא ממון ודורונות וארנונא ומס למלך
- ^ כל המשתמדים לעבודת כוכבים, אחר שנאבקו במינות - אינם שבין, ואם שבין - ממהרין למות מתוך צרה וכפיית יצרם, וזו גזירת מלך עליהם למות
- ^ עבירה קלה שבידה זו היא שעשתה בנה קטן מבנה הגדול: בא עליה והולידה ממנו בנה הקטן ובאה לקבל דין ולשוב בתשובה
- ^ תכריכין; 'צידה לדרך' (בראשית מב כה) מתרגמינן 'זוודין לאורחא'; ותכריכין הן צידה לדרך מתים
- ^ ואיכא דמותבי הכי
- ^ ומשנינן:
- ^ ומשום הכי מתה
- ^ תשמיש; 'הרגל' = התחלה, כמו (אבות פ"ג מי"ג) 'מרגילין את האדם לערוה': ממשיכין, [והיינו התחלה]
- ^ רוח
- ^ פתוח לפתח עבודת כוכבים, כמו (תהלים כב יד) 'פצו עלי פיהם'
- ^ נשחט יצרא: אנשי כנסת הגדולה בקשו רחמים ונמסר בידם והרגוהו, כדאמרינן ב'ארבע מיתות' בסנהדרין (דף סד.), כלומר: ניזיל בההוא שבילא ולא ניזיל אפיתחא דבזונות, שלא ישלוט בנו יצר הרע
- ^ נכנסו מפניהם לקובתן
- ^ דסמכת אנפשך למיתי הכא, ולא מיסתפית מיצר הרע
- ^ 'עצת' הוא תרגום של 'זימה היא', ו'חטאין' הוא תוספת; התרגום מפרש שעצה זו רעה היא, של חטא; אלמא ד'זימה' היינו לשון עצה, ותורה נקראת עצה
- ^ ומשמע תורה תשמור עליך
- ^ 'מִזִּימָה': מן הזנות
- ^ דסיפיה דקרא 'תבונה תנצרכה': מזימה תשמור עליך מכל דבר רע והרהור חטא; ואנו הולכין הלוך ודבר בדברי תורה
- ^ חמש עלילות הן שואלין עלי
- ^ להגן עליו
- ^ רבי חנינא בן תרדיון גבאי של צדקה הוה
- ^ שגביתי מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים, ותנן (בבא מציעא עח:) 'אין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו'
- ^ וסבור הייתי שהן של צדקה
- ^ שלא לסעודת פורים, ואני פרעתי משלי [את] של פורים; לישנא אחרינא: מעות שלי לסעודת פורים נתחלפו לי במעות של צדקה, וסבור הייתי שהן של צדקה, וחלקתים לעניים, ולא חזרתי ליפרע מארנקי של צדקה
- ^ גנב ולסטים היית
- ^ כשם שאין השניה בי, דהא אין שתיהן באדם אחד - כך אין חבירתה בי, והאומר לכם עלי - שקרן נמצא בדבריו
- ^ הרי עלילה שלישית!
- ^ גרדיים
- ^ פקעיות לימשיל"ש
- ^ איזה של שתי ואיזה של ערב
- ^ נקבה
- ^ זכר
- ^ והבין שהוא נס הנעשה שהשתי מקבל ערב כנקבה המקבלת זכר
- ^ בית שאוכלין ושותין לכבוד עבודת כוכבים, ומזבלים זיבול לעבודת כוכבים, ומפקחין על עסקיה לידע מה היא צריכה ומתנדבין.
- ^ והן גזרו על כך לפי שהוא דת יהודית
- ^ לההוא גברא
- ^ רשעך תראה, ותודיע שרשע אתה, והוא ינצל על ידי נס
- ^ דבעו חשובי רומי לשדורי לקיסר על עסקיהן
- ^ ההוא שעתא
- ^ וזרקו
- ^ למען לא ישוב [עוד לביתו], כמו (ר"ה דף כה.) 'שקל קלא פתק ביה'
- ^ למה נענש כך?