קטגוריה:בראשית מב כה

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויצו יוסף וימלאו את כליהם וכו' עד ויקחו האנשים את המנחה. בעבור שהיתה כוונת יוסף לצערם לא להרע להם כמו שאמרתי ולהראות זה להם באחרונה כשהתודע אליהם רצה שיתנו להם צדה לדרך ועוד וימלאו את כליהם בר להוליך לבתיה' ומפני שלא יתעכבו שמה מלחזור לחוסר הכסף הצריך להביא לקחת בר אחר צוה גם כן להשיב כספיהם איש אל שקו אבל לא הודיע להם זה כדי שיחיו בצער ובפחד ממנו וכל זה כמו שאמרתי מדה כנגד מדה כי כמו שהם חשבו להרע לו הטיבו לו ואח"כ לא חטא רק במחשבה כן יענשו לא בפעל כ"א במחשבת' והנה הלכו האנשים עם שברם ויפתח האחד את שקו במלון לתת מספא לחמורו וירא את כספו שהיה בפי אמתחתו וחרדו מאד כלם ואמרו מה זאת עשה אלדים לנו ר"ל מה זאת שעש' אלדים לנו האם הוא טוב שבדרך שכחה שכח האיש ולא לקח את הכסף או אם רע שעזבו להתעולל עלינו ולפי שלא ידעו אם היה המקרה הזה להם טוב או רע אמרו מה זאת עשה אלדים לנו ואין ספק ששאר אחיהם יפתחו שקיהם לראות אם היה שם כספיהם אלא שהאיש שעל בית יוסף בשומו הכסף באחד מהם במקרה שמו קרוב לפי השק ולכן מצאו כשפתח כי היה בפי אמתחתו ובאחרי' העמיק לשים את הכסף יותר למט' בתוך החטה ולכן לא מצאו כלם את כספ' במלון בפי אמתחתיהם אמנם בביתם כאשר היו מריקים שקיהם נמצא הכסף כלו לכל איש צרור כספו בשקו. ואין להפלא מאשר הכתוב יאמר פעם שקיהם ופעם יאמר אמתחותיהם כי שקים הוא שם להם לעצמם ואמתחת הוא שם להם מפאת הבר אשר ישאו בהם והכל דבר אחד. וי"מ השקים הגדולים אשר בהם יביאו את השבר ואמתחות הם השקים הקטנים שמכניסים בהם החמרים החבלי' והיתרי' וכל כלי עבודת משאם וגם משמרי' בהם את כספם וממונם ומכניסים אותם לתוך השק הגדול ליותר שמירה ומפני זה יאמר פעם הכתוב שהיה הכסף באמתחות שהוא המקום המיוחד ופעם שהיה בשק שהוא המקום הכולל אליו. ובני יעקב ספרו אל אביהם שדבר האיש אתם קשות ויתן אותם כמרגלים את הארץ אבל הקלו בספור הענין כי לא הגידו לו ששם אותם במשמר שלשת ימים ולא שאסר את שמעון לעיניהם אבל אמרו במקומו אחיכם הניחו אתי. וכל זה להקל בעיניו הענין כדי שלא יתקשה בשלוח את בנימן עמהם ולכן לא חשב הזקן לדבר אבל כאשר הריקו שקיהם ומצא כל אחד מהם כספו אז האב והבני' פחד קראם ורעדה בחשבם שכמו שאדני הארץ התעולל עליהם עלילות ברשע באמרו מרגלים אתם ובשימת הכסף באמתחותיהם ככה יתעולל על בנימן בהלכו שם ולכן נתרעם נגד בניו בכלל באמרו אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה כלומר למה לא יקרו כמקרים האלה לכם ועל בניכם כי אם לי ועל בני כי עלי היו כלנה הצרו'. והנה ראובן השיבו אל תירא אבי מאדון הארץ כי באמת ירא אלדים הוא ולא יעשה רעה כלל לבנימן ואם לא יהיה כן את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך לכן תנה אותו על ידי ואין ספק שטענה של שטות הית' של ראובן לומר את שני בני תמות כי איך יתכן שיעקב ימית את שני בניו אשר גדל על ברכיו אבל אמר כל זה כמתחזק על הבטחתו. ויעקב לא רצה להתוכח עם ראובן לומר יעשה האיש או לא יעשה ולכן הניח ונטש יראת אדוני הארץ ודאג לסכנת הדרך ואמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר מבני אמו והם רעי המזל ויודע אני שיקראנו אסון בדרך ואין תוכלו להצילו מהמו' הפתאומי' ותהיו אתם מורידים את שיבתי ביגון שאולה ומה תרויחו בזה. ואין ספק שהיה זה ממנו תואנה כדי שלא ילך הנער כי הוא לא ירא מן הדרך אלא מהאיש אדוני הארץ. אמנם כשהכביד הרעב וכלו לאכול את הלחם אמר להם אביהם שובו שברו לנו מעט אוכל ר"ל שישיבו למצרים וישברו מעט אוכל ליעקב מלבד מה שישברו כל אחד לעצמו אז אמר לו יהודה העד העיד בנו האיש ר"ל אדוני הארץ לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם לכן אם ישך משלח את בנימן אחינו אתנו נרד' ונשברה לך ולביתך אוכל וזולת זה לא נרד. והנה יעקב ראה שטענת י"ב עבדיך אחים אנחנו לא היתה הכרחית ולא צריכה להתנצלותם כי מה ענין זה לעלילת המרגלים וחשב מפני זה שהם כאנשים דברנים אמרו לו מה שלא היה שואל מאתם וזהו אמרו למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם אח כי חשב שאת נפש הילד היו מבקש בשאלו אותו והם לא ידעו להתנצל מקושית דבריו כ"א בשנותם את טעמ' מאמתת הדבר וזהו אמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ר"ל לא אמרנו לו שיהיה לנו אח לענין המרגלים אבל קודם לכן מפני שהוא שאל לנו עליך ועל אחינו הגדנו לו על פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידוהו אלי כלומר האם יעלה על הלב של ענין העלילה יאמר הורידוהו אלי ואין אדם נתפש על מה שלא עלה על לבו ואולי שכוונו למה שהוכרחו לומר ולהשיב על שאלותיו. ואז אמר יהודה אל ישראל אביו. שלח' הנער אתי וגו'. אבי אבי בריא ושמא בריא עדיף הנה אנחנו אם נשב פה ולא נלך בודאי נמות כלנו ברעב אתה והנער וכל אנשי ביתינו. ואם ילך הנער עמנו אין האסון בריא וידוע כמו שהוא אם לא נלך ולכן מוטב הוא שילך משלא ילך וז"ש שלחה הנער אתי ונקומ' ונלכה ונחיה ולא נמו' גם אנחנו גם אתה גם טפינו כלומר אבל אם לא ילך עמנו אם ישבנו פה ומתנו. ואיש מומת אתה שולח עמי הנה א"כ בשבתו כאן בריא שימות ואם ילך שמא לא ימו'. ואין אני נותן בני בערבון כדברי ראובן אחי אבל אנכי אערבנו ומידי תבקשנו אם לא הביאותיו אליך וחטאתי לך כל הימים ר"ל יהיה פשעי וחטאתי קיי' תמיד מבלי כפר' כל הימי'. כי לולי התמהמהנו בסבתך כבר היינו שבי' זה פעמי' בשלום ובמישור אין שטן ואין פגע רע. והנה יעקב קבל דברי יהודה ולא קבל דברי ראובן שהיתה טענה הכרחית טענת יהודה מפני סכנת הרעב. אבל התקין עצמו לדורון ולתפלה כמנהגו וצוה אותם שיוליכו מנחה לאיש ההוא וכסף משנה יקחו בידם רוצה לומר הכסף הראשון שאולי בא בשגגה ועתה ידרוש אותו מכם וכסף שני לשבור עתה את האוכל ויוליכו עמהם בנימן כמצות האיש והתפלל אל האלדים באמרו ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש והורה הזקן בתפלתו שהוא לא יתפעל רק על הרע המגיע אליהם בהיות אחיהם הולכים ומתמעטים כי בבחינתו כבר אין לו נחמה כלל וזהו ואל שדי יתן לכם רחמים רוצה לומר היכול על הכל המספיק לכל דבר יעשה עמכם חסד שיחן לכם רחמים לפני האיש שהוא ירחם עליכם כי איש הוא ויתפעל מצרתכם ולא אמר כי הוא יתברך ירחמם כי חשב אולי לא היו ראוים אליו ולא אמר ג"כ יתן לי רחמים כי איך ירחם האיש השליט עליו והוא אינו רואה אותו אבל אמר יתן לכם רחמים לפני האיש שימצאו בו חסד ורחמים באופן שישלח עמהם אחיה' שהוא שמעון ואת בנימן. ואמרו ואני כאשר שכולתי שכלתי ענינו כל זה אתפלל בבחינתכם ולטובתכם כי בבחינתי איני רוצה להתפלל לפי שאני כאשר שכולתי רוצה לומר מיוסף שכלתי מכלכם. וזה טעם ואני כי לא אמר וכאשר שכולתי שכלתי כמו שאמרה אסתר וכאשר אבדתי אבדתי. אבל בא כנגד מ"ש יתן לכם רחמים וישלח אתכם: