ביאור:בראשית מב כו
בראשית מב כו: "וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מב כו.
חֲמֹרֵיהֶם
[עריכה]חמור הוא חיית עבודה קטנה.
לבני יעקב היו גמלים לנשיאת משאות. החיות הגדולות האלה יכלו לסחוב הרבה מטען, אולם כאן בני יעקב הביאו חמורים בלבד.
בסיפור ביקור האחים במצרים, זו הפעם הראשונה שאנו שומעים שהם העסיקו חמורים בלבד. ויותר מזה המילה חמורים מופיעה ברבים, אולם גם האחים הם רבים, אולם בהמשך נאמר: "וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ, לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ" (ביאור:בראשית מב כז) ורואים שכל אח היה מוגבל לחמור אחד בלבד כי לא כתוב שהם האכילו את חמוריהם, ברבים.
וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם
[עריכה]לנו המשפט ברור, האחים העמיסו את החמורים בתבואה (שברם) והלכו.
אולם מה שיוסף עשה להם זה שהוא שבר את רוחם, הם כבר בוכים ומאשימים אחד את השני (ביאור:בראשית מב כא), הם כבר לא מעיזים לחפש את אחיהם, הם מיואשים ונבוכים.
מכאן הבינו חז"ל את תוכניתו של יוסף. יוסף לא מכר הרבה תבואה לאיש אחד שימכור לעם במחיר מופקע. יוסף דרש שכל בעל בית בעצמו יבוא עם חמור אחד בלבד, ללא עבדיו, יעשה חיפוש עליו לנשק או כוונות רעות, ירשמו את שמו ושם הוריו ומשפחתו ומקום מגוריו כדי למנוע ביקורים כפולים בשמות שונים, והוא יקנה כמות מוגבלת, שחמור אחד יכול לשאת, למשפחתו לזמן מוגבל. גודל המשפחה לא נכנס לחשבון, וכך אנשים עם משפחה גדולה היו צריכים לשוב יותר פעמים מאשר אנשים עם משפחה קטנה.
ניתן להשוות זאת לחלוקת אוכל בימינו, באזורי מצוקה, אשר מתנהלת בשחיתות, שוד ואלימות.
אצל יוסף העם היה חייב לבוא אליו, היום אנו שולחים את האוכל ואז יש שודדים בדרך, והתנפלות המונית על מרכזי החלוקה, ועובדי חלוקה מתעללים במסכנים.
וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם
[עריכה]נאמר שהאחים הלכו, ולא רכבו. אחרי שהקונה העמיס את חמורו היחיד למקסימום, לא היתה ברירה לקונה אלא ללכת ברגליו. כל זה מנע מאנשים להיות אלימים.