ביאור:בראשית מב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית מב ד: "וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו כִּי אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן."



וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח[עריכה]

בנימין היה ילד מיוחד.

אנו מקבלים את הרושם שיעקב לא שלח אותו כי הוא היה הבן האחרון והיחיד של רחל שנשאר לו. בנימין היה הזכרון החי של יוסף, שיעקב כל כך אהב, ולכן יעקב שמר עליו אצלו.

חז"ל שיערו את תהליך חלוקת האוכל, שנועד למנוע שוד, בזבוז ושוק שחור. הם העלו שרק ראשי משפחה באו, ורק הם קיבלו למשפחתם. בנימין, בזמן הזה, היה כבן 25 עם עשרה בנים. מדוע הוא לא בא? מי הביא אוכל למשפחתו? האם האחים ישברו את החוק בשבילו?

פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן[עריכה]

יעקב זלזל בחוק, וחשב שלא יהיו צרות במצרים כאשר יתגלה שאב משפחה אחת לא בא, ומנסה לקבל אוכל בעזרת אחרים. יעקב דאג לבנימין במיוחד:

  • האם יעקב חשד באחים שהם יפגעו בבנימין כדי לרשת את נדוניתה של רחל, חצי מרכושו?
  • האם בנימין היה יותר פגיע, מבולבל, רגיש, עדין?
  • האם בנימין היה יותר חשוב? הרי זרעו כבר מובטח כי יש לו כבר 10 בנים (ביאור:בראשית מו כא).
  • האם נוכחותו של בנימין תפגע באחים?
  • האם בנימין היה מסוגל לענות שלא לעניין, ולסבך את האחים בצרות?

יעקב לא אמר שהוא משאיר את בנימין לעזור לו ולכל הנכדים והנשים שנשארו במחנה. הדאגה היא רק לבנימין עצמו.