ביאור:בראשית מב כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית מב כז: "וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ."



וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ[עריכה]

לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן[עריכה]

האחים התקדמו בדרך הביתה עד שהגיעו למלון כדי לישון. מכאן שהם הלכו מרחק מכובד עד שקיעת החמה, נכנסו למלון לישון, והגיע זמן להאכיל את החמור. לבטח כל האחים עשו את זה.

וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ[עריכה]

לפי הכתוב רק אחד ראה את כספו בראש השק. נקודה זו חשובה כי כאשר האח סיפר לשאר אחיו הם לא ראו שגם כספם הושב, אלא כאשר הם חזרו ליעקב ופרקו את שקיהם, ככתוב: "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם, וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ" (ביאור:בראשית מג לה).

האח הזה הוא לא ראובן הבכור או יהודה התקיף. שמעון נשאר במאסר, ולוי גם הוא היה אח תקיף. מכאן ניתן להבין שזה היה יששכר או זבולון, הבנים הצעירים של לאה, או אחד מבני השפחות.

סביר שיוסף פקד על אנשיו לשים לאיש אחד את הכסף בפי השק. כך יוסף פקד על משרתו בעניין הגביע, ככתוב: "וְאֶת גְּבִיעִי, גְּבִיעַ הַכֶּסֶף, תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן, וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ" (ביאור:בראשית מד ב). יוסף רצה לוודא אם הם יחזרו להשיב את הכסף, ואז הוא יכעס עליהם בשנית, ולפי תגובתם יוסף יחליט שהוא ראה ושמע מספיק ויתגלה אליהם; או שהאחים לא ישובו אלא יברחו במהירות כגנבים, ויחכו עד שהרעב יכריח אותם לבוא בשנית למצרים עם בנימין.

וַיַּרְא[עריכה]

לא היה צריך לחפש עמוק, זה היה "בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ".
"וַיַּרְא" – האחים ראו ונבהלו, בהמשך כאשר האחים ראו שגם כספם הושב נאמר: "וַיִּירָאוּ" (ביאור:בראשית מב לה), "וַיֶּחֶרְדוּ" (ביאור:בראשית מב כח). משחק המילים של השרש 'ראה' ו'ירא' מופיע כאן.

בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ[עריכה]

המילים לא ברורות - האם "אַמְתַּחְתּוֹ" זה הארנק שלו או שזה השק. בהמשך המילה "צְרוֹר כַּסְפּוֹ" מגדירה את הארנק, לכן נראה שבראש השק, נמצא כסף בתפזורת. בתקופה ההיא לא היה שטרות של ניר שאפשר לקשור ביחד ולהניח למעלה, אלא מטבעות שהיו נופלים ועוברים, דרך התבואה, לתחתית השק אם הם לא היו בארנק. מכאן ניתן לחשוב שלאח הזה לא סגרו את צרור כספו כראוי, והוא תלה את שקו במהופך על החמור, והמטבעות התחלקו מתחתית השק לראשו. כאשר האח פתח את שקו הכסף (ולא הצרור) נראה בפי השק.

יוסף ציוה "וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ". לא נאמר שיוסף אמר להניח בפי השק כך שזה יתגלה בקלות, אולם כך יוסף עשה בעניין הגביע שהוכנס לפי שקו של בנימין. סביר שזה קרה בכוונה כדי להפחיד את אחי יוסף לברוח ממצרים ולא לחפש את יוסף ולגרום לו צרות.