ביאור:בראשית מב ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית מב ט: "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם."



וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת[עריכה]

לבטח יוסף לא שכח את החלומות. הוא חיכה לאחיו וסרק את כל הבאים מכנען. הוא חיכה הרבה זמן כי הם לא רצו לבוא עד שיעקב שאל אותם "למה?" האחים כולם באו יחד. הם שנאו יחד, הם התנקלו לו יחד, ועכשו הם יודעים שהם חשופים לצרות ובאו יחד. האחים כבר השתחוו ליוסף - החלום הראשון התקיים בחלקו, כי הם לא השתחוו ליוסף אלא לשליט מצרי.

החלום הראשון[עריכה]

הרמב"ן טוען שלא כל אחיו השתחוו. בנימין לא בא. בחלום הראשון לא נאמר "כל" נאמר רק "אחיו" וגם זה רק בענין האחים ששנאו אותו. בנימין היה אחיו מאביו ואמו, והיה קטן מכולם בהרבה שנים. בנימין לא שנא את יוסף, ואין ספק שבנימין לא הרגיש שהוא כלול באחים, והוא לא היה מסוגל לעבוד בשדה ולאלם אלומות.

למעשה כאשר יוסף התמנה למשנה למלך, החלום כבר התגשם. כל שנשאר היה שאחיו יראו, יקבלו, ויודו שהחלום התגשם.

וַיִּזְכֹּר[עריכה]

יוסף זכר, וכמעט אמר להם "אמרתי לכם", "תראו תראו". אולם הוא רק חשב, וזכר, אבל שתק ולא גילה. האחים היו צריכים לסבול ולהתנצל.

מְרַגְּלִים אַתֶּם[עריכה]

מרגלי"ם - ראשי תיבות: מאמי רחל גנבתם למדינים ישמעאלים מכרתם (זוהר, ילקוט עם לועז בראשית ב, עמ. תשמא).

יוסף ידע שאחיו אוהבים לחקור ולשאול אנשים:

  • יוסף זכר שאיש בשכם אמר לו: "נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים: נֵלְכָה דֹּתָיְנָה" (ביאור:בראשית לז יז). ניתן להבין שהאחים שאלו בשכם הרבה אנשים: איפה יש מקום טוב לצאן, וכך הרבה אנשים ידעו שהם הלכו לדותן.
  • יוסף שאל את הישמעאלים איך זה קרה שהם לקחו אותו, והתברר לו שאחיו ישבו ליד הבור, עשו מדורה ואכלו לחם. סביר שהישמעאלים סיפרו לו שהאנשים ההם שאלו אותם מה הם לוקחים ולאיפה הם הולכים, ואז הם הציעו להם לקנות/לקחת את העבד מהבור. יוסף הבין שאחיו חקרו את כל השיירות ובחרו בשבילו שיירה נושאת "נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט" למצרים (ביאור:בראשית מז כה), כדי להבטיח שהוא ימכר לאנשים עשירים שמשתמשים בסבונים ותמרוקים ואוכלים דברים יקרים, וכך באמת היה, ופוטיפר קנה אותו.

יוסף לא ידע שכך היה במקרים האלה, אבל יהודה, שנעשה ראש לאחים, נהג לשאול במקום לקבוע:

עכשו, האחים באו למצרים ואין ספק שהם יתחילו לחקור ולשאול, ועלולים לגרום לו צרות. יוסף נבהל מאחיו והיה חייב להפחיד אותם לא להעיז לחקור אודותיו. יוסף הבין שהם יחפשו אותו בבתי זונות או בבתי מרחץ (חז"ל) לכן יוסף אומר להם בלגלוג: "מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם". בהמשך, כאשר יעקב מתלונן עליהם שהם סיפרו על בנימין, האחים עונים: "הֲיָדוֹעַ נֵדַע" (ביאור:בראשית מג ז) שהשליט יודע כל כך הרבה עלינו, ומבזבז עלינו זמן.

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם[עריכה]

ראו: יוסף נבהל מאחיו.

'חלומות' מופיע ברבים. החלום החשוב ליוסף היה החלום השני, שהשמש והירח משתחווים לו. יוסף היה בטוח שפרעה יבין את החלום, ויבהל שיוסף רוצה להיות מלך מצרים.
הדגש הוא "אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם" – יוסף חלם את החלומות "לָהֶם", לאחיו (ואביו), לא למצרים.

כל התנהגותו של יוסף לאחיו, והיעילות בה הוא טיפל בהם במצרים, כדי למנוע מהם לספר את חלומותיו, מראה את חוכמתו ותבונתו, ולכן הוא הצליח בכל מה שהוא עשה – כפי שנאמר: חכם עינייו בראשו, או חכם רואה את הנולד.

האחים היוו סכנה ליוסף:
  • האחים באו לחפש את יוסף, כך שהם היו מרגלים. הם לא ריגלו למטרות צבאיות, אבל הם היו מרגלים. יוסף לא רצה שהאחים יפרסמו את זהותו האמיתית, ילדותו וחלמותיו. יוסף חשש שפרעה יחשוב שהחלום השני מרמז שאלוהי מצרים ישתחוו ליוסף, ויוסף מתכונן להיות פרעה. יוסף היה חייב לשלוט על מה שאחיו מספרים במצרים.
  • יש אנשים שכדי להגן על עצמם, מכפישים, מלשינים, ומוציאים לעז על מקור הסכנה, בתור הקדם תרופה למכה. יוסף חשש שהאחים יפיצו שמועות רעות עליו, ויציגו אותו באור שלילי. יוסף היה חייב להחזיק אותם קרוב ותחת פקוח צמוד. הוא היה חייב להפחיד אותם לא להעיז לחרוג מהמסלול שהוא מכין להם.
  • סיפור יוסף, והבניה שהיתה במצרים לבטח פירסמה איך יוסף עלה לגדולה. אם האחים היו חוקרים מעט הם היו מוצאים את הקשר ומבינים שמשנה למלך החדש הוא יוסף. לכן היה חשוב ליוסף שהם לא יחקרו אלא יחזרו במהירות הביתה. כאשר הוא האשים אותם בריגול, הם היו חייבים להמנע מריגול וחקירות. כמובן הם יכלו לספר לו את האמת - שהם באו לחפש את אחיהם שאבד, יוסף.

אם פרעה היה שומע על חלומו של יוסף, שאלוהים מצרים ישתחוו לו, פרעה היה מיד מפטר את יוסף, הן האוכל כבר נאגר ולא היה יותר צורך להעסיק את יוסף או להביא את משפחתו למצרים.

לכן יוסף עשה את הדברים הבאים:
  1. הפחיד אותם לא לרגל ולא לשאול שאלות במצרים.
  2. שמר אותם אצלו תחת פיקוח.
  3. עקב והאזין להם.
  4. מנע מהם לדבר עם מצרים: בתור לאוכל, או בארוחה בביתו.
  5. הפחיד אותם לברוח ממצרים במהירות, כגנבים שלא שילמו עבור האוכל.
  6. לא אפשר להם ללכת לפרעה ולבקש עזרה במציאת אחיהם.