ביאור:יהושע ב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יהושע ב א: "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ, לֵאמֹר: לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ. וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב, וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ב א.


למה יהושע שלח מרגלים ליריחו?[עריכה]

במסגרת ההכנות לכניסה לארץ, יהושע נוקט במספר פעולות, ואנו, כקוראים, צריכים לשאול על כל פעולה את השאלה: "למה יהושע עושה את זה?". השתיים הראשונות פשוטות:

  • יהושע שולח את שוטרי העם להכין את העם, ולומר להם: "הכינו לכם צידה, כי בעוד שלושת ימים אתם עוברים את הירדן...". העם צריך להיות מוכן למעבר, ומטרת שליחת השוטרים ברורה.
  • בהמשך, יהושע מדבר אל שבטי עבר הירדן – ראובן, גד וחצי המנשה – ומזכיר להם את הבטחתם למשה, לעבור חלוצים עם בני ישראל. יהושע מוודא, אם כן, שכוח החלוץ אכן מתכוון לעמוד בהבטחתו ולעבור עמם.

לפיסקה העוסקת בשניים וחצי השבטים ישנה מטרה נוספת. תשובתם של שניים וחצי השבטים ליהושע מהווה דוגמא, שדרכה אנו הקוראים יכולים להבין כי העם אכן קיבל את יהושע ל"מלכם". אמנם מדובר בחלק מסוים מהעם, אך ניתן לראות בכך "מדגם מייצג". כך קראו זאת גם חז"ל, שלמדו מדבריהם את דין מורד במלכות – מיתה.

אך המעשה האחרון שיהושע עושה לפני הכניסה לארץ – שליחת המרגלים ליריחו, נראה מוזר. סיפור המרגלים מתואר בהרחבה גדולה ביותר, אך נראה כי המרגלים לא השיגו כלום בשליחותם, ויתרה מכך – לא ברור מדוע בכלל היה צורך בשליחתם!

יהושע שולח מרגלים לרגל את יריחו – מידע מודיעיני, אנו מניחים. פרופ' יאיר זקוביץ' (בספרו "מקראות בארץ המראות") מתאר את האירוניה שבשליחת המרגלים: המידע המודיעיני שהשיגו המרגלים היה (במקרה הטוב...) שניתן להיכנס לעיר דרך ביתה של רחב, שהיה בקיר החומה, והיה לו שער משלו בחומה . והנה, בסופו של דבר נכנסו בני ישראל ליריחו דרך כל מקום בחומה, פרט לביתה של רחב! שהרי חומת העיר נפלה, ובית רחב ניצל...

ומדוע רואה יהושע צורך לשלוח מרגלים? וכי לא בוטח יהושע בה' שיילחם להם ביריחו? בפרק א' אמר ה' ליהושע שיהיה עמו בכל מלחמותיו, וכבר בפרק הבא שולח יהושע מרגלים?!

ויתרה מזו; בפעם הקודמת שעמדו ישראל בפתחה של ארץ כנען, נשלחו מרגלים, וחטאם היה הסיבה הישירה לכך שלא נכנסו לארץ. והנה יהושע, בפתחה של ארץ כנען, לאחר שסוף סוף עומדים הם להיכנס, שולח יהושע שוב מרגלים?

תשובות רבות נאמרו בפתרון שאלה זו. רבות מהן סובבות סביב הרעיון, שמרגלי יהושע נשלחו כתיקון לחטא המרגלים. תשובה אחרת מנסה להראות, שיהושע לא שלח את המרגלים הללו לשם מידע מודיעיני, אלא כדי לראות מה אנשי יריחו חושבים על ישראל. ניתן לומר לטובת שיטה זו, שזוהי אכן התשובה שהמרגלים חוזרים איתה: "ויאמרו אל יהושע, כי נתן ה' בידינו את כל הארץ, וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו!".

אך לעניות דעתי התשובה פשוטה הרבה יותר.

לאחר חטא המרגלים נשלחו כבר מרגלים. בין כיבושי סיחון ועוד, נכתב הפסוק הבא (במדבר כא לב): "וישלח משה לרגל את יעזר, וילכדו בנותיה, ויורש את האמורי אשר שם".

משה שולח מרגלים ליעזר, כנראה עיר ממלכה בדרום הגלעד, "וילכדו בנותיה".

המרגלים הבאים שנשלחים, הם מרגלי "יריחו" . שוב נשלחים מרגלים לרגל עיר יחידה.

העיר הבאה שנכבשת בכיבוש יחידי (בניגוד לערים שנכבשו במלחמות גדולות) היא "לשם-ליש-דן" , ובמפתיע, נשלחים 5 מרגלים משבט דן לחפש מקום נוח להורישו וליישבו.

העיר הבאה – "לוז היא בית אל" . בספר שופטים, פרק א', מסופר לנו על כך שבית יוסף "תרים" בבית אל, והשומרים מוצאים איש יוצא מן העיר. הוא מראה להם את מבוא העיר והם עושים איתו חסד.

מתוך הרשימה הקצרה הזו, ניתן לראות ששליחת מרגלים לרגל עיר היא דבר שבשגרה, בייחוד בכיבוש ערים יחידות. אלא, שבמקומות שבהם סיפור שליחת המרגלים לא חשוב לשם אותו הסיפור, הוא לא נכתב. בכיבוש ליש ולוז ובריגול יריחו, המרגלים הם הדמויות הראשיות בסיפור ובלעדיהם הסיפור חסר.

אכן, בכיבוש יעזר – בניגוד לשאר – לכאורה לא חשוב לנו לדעת שמשה שלח מרגלים. רש"י מפרש כי המרגלים הם אלו שלכדו את בנותיה של יעזר. יתכן מאוד לומר, שאכן עניין זה היה קשה לרש"י – מדוע מסופר לנו על שליחת המרגלים ליעזר, אם זה לא חלק אינטגרלי מהסיפור. רש"י פותר את הבעיה והופך גם את מרגלי יעזר לדמויות הראשיות, הפועלות בעצמן.

סיפור רחב אכן זוקק את הזכרתם של המרגלים, אבל הם אינם הדמויות הראשיות.


ראו: ביאור:מדוע נפלו חומות יריחו

מדוע שלח יהושע את המרגלים?[עריכה]

מִן הַשִּׁטִּים[עריכה]

נאמר: " וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים", ואחר כך נאמר: "וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים" (ביאור:יהושע ג א). הַשִּׁטִּים נמצא בעבר הירדן המזרחית ליד הירדן מול יריחו. בסיפור סדום נאמר: "וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים, בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר" (ביאור:בראשית יד י), ושם ערכו מלכי סדום ועמורה את המלחמה על ארבעת המלכים. סביר שהמקום הוא אותו מקום: "הַשִּׁטִּים" הוא "הַשִּׂדִּים" (כמו: "שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת" (שופטים יב ו). כך יהושע ראה את בארות החמר ששימשו לבנית בתים וחרסים באזור.

וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב[עריכה]

המרגלים נכנסו לעיר בחשאי, אולי הם התחפשו לכנענים ולבשו את הבגדים שלהם.
המרגלים מיד הלכו לבית זונות, כי כידוע הזונות מקורבות לאנשי שלטון ומפקדי צבא. הזונות יודעות הכל ממקור ראשון, והן הראשונות שיודעות על תנועת הצבא, ואם מלכים יבואו לעזרת יריחו.
לרחב היה בית משלה, אולם לא מוזכרות נשים אחרות או בני משפחה שגרים איתה. ייתכן שהיא עבדה לבד. בהרבה מקרים המשפחה מנדה אישה כזאת, אולם כאן אנו רואים שהם דאגה והצילה את משפחתה. ייתכן שבזכות זה היא חזרה למעמדה החשוב במשפחה, ככתוב על גדולת אלוהים: "מְקִימִי מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" (תהלים קיג ז).

בתוקף המקצוע שלה, רחב היתה אישה חופשיה ועצמאית, שאינה תלויה בבעלה או בגברים אחרים. היא עושה החלטות לבדה, ואינה מסכנת איש מלבד את עצמה. בהמשך היא מנהלת משא-ומתן, כמקובל במקצועה, וזוכה לקבל הבטחה שישלמו לה: בהצלת בית אביה, תמורת עזרה למרגלים לשרוד בחיים. ייתכן שכך גם סיסרא קיווה לנצל כאשר הוא ברח "אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי" (שופטים ד יז) ושם את חייו בכפה (שופטים ד כ).

סביר שרחב מיד זיהתה את המרגלים מבני ישראל, והתחפושת לא הטעתה אותה. היא מיד החליטה לעזור להם כדי להציל את עצמה ומשפחתה. כאשר היא מתנצלת לחיילי המלך "וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה" (ביאור:יהושע ב ד), למרות שהם לא שאלו זאת, היא חשפה שהיא משקרת, ושהיא כן יודעת.

מטרת הריגול[עריכה]

יהושע התכונן לחצות את הירדן. לא כתוב שבשלב הזה יהושע ידע איך אלוהים יעשה זאת. ייתכן שיהושע התכוון שכל איש ואישה יקחו איתם אבן, וכשיגיעו לירדן הם יזרקו את האבן למים וכך יווצר גשר והמים יזרמו בין האבנים. אומנם הגשר הזה יהיה רחב, אולם בכל זאת העם יצטרך לעבור בשורה ארוכה ויהיה קל לאויב להתקיף אותם במעבר הירדן. אלוהים לא רצה פתרון כזה כי אז בני ישראל יוכלו לברוח חזרה לעבר הירדן המזרחית במידה ויהיו קשיים. לכן אלוהים עצר את הירדן, ואחרי שבני ישראל עברו שבו המים לזרום, ואי אפשר היה לעבור שם.

לפני שהוא מתחיל בתנועה, יהושע רצה לדעת:
  1. אם מלך יריחו מודע שהוא עומד לחצות את הירדן, ללא שימוש בגשרים ידועים, תוך זמן קצר. המרגלים מצאו שהעיר שאננה, פתוחה לעסקים, ואינה "סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא" (ביאור:יהושע ו א).
  2. אם מלך יריחו קרא לעזרה של מלכים נוספים, מראש ההר, והם בדרך ליריחו.
  3. אם מלך יריחו מרכז את הצבא שלו ויצא לעמוד לפני בני ישראל בעבר הירדן המזרחית.
  4. אם הצבא והאזרחים של יריחו מאמינים שהם ינצחו ומוכנים למלחמה, או קפואים ומלאי פחד.

המרגלים הודיעו לו את דברי רחב: "יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָאָרֶץ, וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם" (ביאור:יהושע ב ט). כך נודע ליהושע שמלך יריחו לא הכין הגנה נוספת לעיר, לא יצא מהעיר להלחם בבני ישראל, אנשיו מלאי פחד ואימה, ושאר המלכים לא יבואו לעזרה. כך יהושע נרגע והיה מוכן לחצות את הירדן בלי הפרעות.

יהושע גם למד מהמרגלים אודות חומת העיר.

  1. הוא שמע שהחומה בנויה מלבני חמר ולא מסלעים ענקיים.
  2. הוא שמע שהחומה בנויה מבתים, והיא רופפת במיוחד, בגלל חללי האויר בחומה.
  3. הוא שמע שאנשי יריחו, חפרו אלפי חורים בקיר החיצוני של הבית, ששימש כחומת העיר, ויצרו חלונות לבתיהם. החלונות לא נעשו עם חיזוקים מתאימים והם הפכו את החומה למחוררת וחלשה.
  4. הוא שמע שגג הבית לא משרת את הצבא לנוע על החומה, אלא נמצא ברשות בעלי הבתים, ואין ספק שאנשי העיר יעלו על גגות הבתים כדי לצפות במלחמה, ויטילו עומס חדש ועצום על מבנה החומה כאשר הם ינועו כאיש אחד: קדימה כדי לראות, ואחורה בבהלה.

יהושע הבין איך אלוהים עומד להרוס את חומות העיר.

יהושע הראה שהוא זהיר, אולם אלוהים לא הראה שהוא כועס על יהושע שלא מאמין בכוחו. אלוהים אמר ליהושע: "הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת" (ביאור:יהושע א ט), אבל לא אמר לו להיות רשלן וסכל, כי אלוהים יציל אותו מכל שטות. אלוהים רוצה שאנו נעמול ונאבק למען אלוהינו ועמנו, וכך נהנה מהצלחותינו ומברכתו.

מידע מודיעיני[עריכה]

עוד לפני שהמרגלים שבו ליהושע, הוא כבר ידע אודות תוכנית ההגנה של יריחו.

כאשר המלך שלח רודפים אחרי המרגלים, הרודפים התקדמו בדרך למעברות הירדן (ביאור:יהושע ב ז). הם הגיעו למעברות. יהושע ראה אותם רצים, עוצרים, מהססים, ושבים אחורה.
יהושע הבין:

  • המרגלים שלי היו בעיר, והצליחו לקבל מידע שמלך יריחו חושב שזה חשוב.
  • המרגלים זוהו אבל לא נתפסו.
  • הם רדפו אחרי המרגלים שלי.
  • המרגלים חיים.
  • אין צבא בדרכים שילכוד את המרגלים הבורחים, כי בעזרת אש, דגלים או שופרות אפשר היה להורות לצבא ללכוד את הבורחים, ולא היה צריך לשלוח את הרודפים.

כך, עוד לפני שהמרגלים שבו וסיפור את דברי רחב, יהושע הבין שיריחו לא מארגנת התקפה עליו או הגנה על העיר, הוא הבין שאין סכנה לעבור את הירדן.


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של נריה קליין שפורסם לראשונה בכפית התשס"ז - מדור הנ"ך המסובך 3 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-11.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:למה יהושע שלח מרגלים ליריחו?

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/yhojua/ya-02-01