ביאור:יהושע ב כא
יהושע ב כא: "וַתֹּאמֶר: כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא. וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ. וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ב כא.
כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא[עריכה]
בזמנו המרגלים היו נצורים בביתה בלי יכולת להמלט מהעיר. הם היו מיואשים.
רחב דרשה שהם ישבעו בשם אלוהי ישראל ו"וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי, וְאֶת אִמִּי, וְאֶת אַחַי וְאֶת אחותי (אַחְיוֹתַי), וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם" (ביאור:יהושע ב יג). רחב הגישה דרישה רחבה מאוד. היא דרשה שהמרגלים יצילו את כל משפחת אביה (ואימה), כל המשפחות של האחים והאחיות בבתיהם שלהם, ואולי גם משפחות החתנים והכלות בבתיהם.
תחת כפיה המרגלים הסכימו להשבע. היה להם זמן לראות איך היא תצליח להציל אותם, הן אם היא תכשל והם ימותו, היא לא מילאה את חובתה והם לא יכולים/חייבים לקיים את שבועתם.
אחרי שהמרגלים ראו את חלון והחבל, הם כבר לא היו בסכנה. הם יכלו לקשור אותה ולברוח דרך החלון. עכשו הכח עבר אליהם והם הודיעו לה את התנאים שהם ימלאו - רק אנשי בית אביך, כולל החתנים והכלות בלבד, שיבאו לבית רחב, ולא יצאו מהבית, רק אותם המרגלים מתחייבים להציל את נפשם מידי התקפה של בני ישראל. ובנוסף אסור לה לדבר בעניין עם אף אחד, והיא לא יכולה להתיעץ או לחשוב.
רחב לא היתה במצב שהיא יכולה להתווכח. כל מה שנשאר לה זה לקבל את ההסכם. בשלב הזה הם הציעו הסכם הגון והיא חתמה את ההסכם במילים: "כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא".
כך גם המלאכים אמרו לאברהם שהציע להם אוכל ומים, ככתוב: "כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" (ביאור:בראשית יח ה).
וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ[עריכה]
למעשה בשלב הזה היא הורידה אותם בחבל, ואז היא שלחה אותם והם הלכו, לפי הצעתה, להר.
וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן[עריכה]
המרגלים קראו לחבל ההוא "תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה" (ביאור:יהושע ב יח) - כמו 'התקוה האדומה', 'חוט התקוה', 'חוט ההצלה' (שלהם ושלה). עכשו עורך הסיפור משתמש בשם של החוט הזה "תִּקְוַת הַשָּׁנִי" - זה ולא אף אחד אחר.
למעשה הם לא דרשו שהיא תקשור כבר עכשו, הם אמרו לה: "הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ, אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ" (ביאור:יהושע ב יח). הם התכוונו שהיא תקשור כאשר בני ישראל יעמדו לכבוש את יריחו.
- אולם רחב חשבה שזה לא מפריע לה שהחבל נמצא כל הזמן כי זה היה ידוע בעיר, הן, הרי מספר לקוחות שלה כבר השתמשו בחבל להמלט כאשר נשותיהן באו לחפש אותם.
- רחב חששה שבני ישראל יבאו בהתקפת לילה והיא לא תספיק לקשור את החבל בחלון.
- ובנוסף היא חשבה שייתכן והם ירצו לכבוש את העיר על ידי זה שמספר חיילים יעלו בחבל, יפתחו את שער העיר, ויתנו לכוחות בני ישראל לכבוש את העיר. ואז מספר חיילים מבני ישראל ישארו לשמור עליה ומשפחתה בזמן ההתקפה.