ביאור:יהושע ב יח
יהושע ב יח: "הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ, אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ, וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ, תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ב יח.
ראו הצלת רחב - למה דווקא כמו הצלת בכורות ישראל?
וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ, תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה[עריכה]
ויום אחד, כאשר בני ישראל יכבשו את הארץ, היא רוצה שהמרגלים ובני ישראל יצילו אותה ואת משפחתה, וכך רואים שהיא קצת תכמנית.
רחב ביקשה בהתחלה: "וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי, וְאֶת אַחַי וְאֶת אחותי (אַחְיוֹתַי), וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת" (ביאור:יהושע ב יג). הבקשה היתה יותר מדי רחבה, כי זה כלל את כל המשפחות של האנשים שנישאו עם בני משפחת בית אבי רחב, וגם את כל הרכוש ומקנה של כולם. רחב בעצמה הבינה שזה דרישה יותר מדי רחבה ולכן היא צימצה לקרובים ולבעלי חיים בלבד (נפש). אולם לפני כן רחב ביקשה, "וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד" (ביאור:יהושע ב יב).
המרגלים מודיעים לרחב, שהם יהיו אחראים רק "[ל]כָּל בֵּית אָבִיךְ". הם אפילו לא כוללים את בית אמך. אנשים שנשאו לבית אביה כלולים, אולם לא הוריהם ולא אחיהם ואחיותיהם.
הבעיה של המרגלים[עריכה]
- המרגלים רצו לעזור לרחב אולם הם היו במצוקה.
הם ידעו שאין להם רשות לכפות על יהושע להפר את הוראת אלוהים להרוג את יושבי כנען, ואין להם יכולת לכפות על אלוהים לעזור להם להציל את רחב.
המרגלים החליטו להשתמש בהוראות אלוהים למשה לפני מכת בכורות כתבנית - מה שאלוהים דרש, הם ידרשו:
- לתת סימן בבתיהם, להתנדב ולהסתכן, ככתוב: "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם" (שמות יב יג).
- לאסוף את כל המשפחה ביחד, ככתוב: "וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה" (שמות יב ד).
- להיות מוכנים לבריחה מהעיר, ככתוב: "וְכָכָה, תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן" (שמות יב יא).
- ואסור להם לצאת מהבית עד שיבואו לחלץ אותם, ככתוב: "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ, עַד בֹּקֶר" (שמות יב כב).
המרגלים השתמשו בדברי אלוהים ומשה, בתקוה שיהושע יסכים איתם ויכבד את שבועתם. הם החליטו להציב תנאים לרחב, שאם היא לא תמלא אותם, אז הם נקיים משבועתם, להציל אותה ואת בית אביה, כי השבועה נכפתה עליהם בכוונה, ושבועתם היא מעל ומעבר למה שאדם יכול להבטיח לקיים.
1. אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ[עריכה]
- "תִּקְוַת" - שרש 'קוה' - בקונקורדנציה (cord) - קו, חוט, חוט מדידה, קרן אור, קו אלוהים. לדוגמא: "וקוה [וְקָו] שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב" (מלכים א ז כג), "וְיָצָא עוֹד קוה [קָו] הַמִּדָּה נֶגְדּוֹ עַל גִּבְעַת גָּרֵב וְנָסַב גֹּעָתָה" (ירמיהו לא לח), "לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת, וקוה [וְקָו] יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלִָם" (זכריה א טז). נראה שהמילה 'קו' השתנתה בשימוש, והפכה מחוט, לקו, לעזרה, לתקוה.
- "תִּקְוַת" - שרש 'קוה' - ציפייה להתרחשות דבר טוב, תוחלת (מילוג), ככתוב: "מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי, וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ" (איוב ו ח). 'אבד תקוה' - הֵרִים יָדַיִם, הִתְיָאֵשׁ, ויתר, יָרַד, נִכְנָע (מילוג).
אנשים בהתרגשות ממקרה פלאי נתנו לתינוקות, עצמים ומקומות שמות כדי להביע את תקותם וציפיותיהם. כך לאה ורחל נתנו שמות לילדיהן, וכו'.
המרגלים איבדו כל תקוה. הם היו נצורים בבית רחב, בלי יכולת לצאת לרחובות העיר, או לעבור בשער העיר. הם היו על הגג, ראו את גובה החומה והבינו שאי אפשר לקפוץ או לטפס למטה. כאשר רחב הביאה אותם לחלון והם ראו את החבל, הם כל כך נדהמו משמחה, אלוהים העניק להם נס בלתי צפוי, התקוה חזרה ללבם, והם הצביעו על החבל ונתנו לו שם: חוט התקוה, חוט הציפיה להצלה. כך, החוט הזה שהציל אותם, ישמש "אוֹת אֱמֶת" וחסד, ויביא תקוות חיים לרחב ובית אביה שכאשר העיר תכבש, המרגלים יצילו אותם.
המרגלים אומרים בזמן עבר - "אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ", אולם זה בלתי אפשרי שהם ירדו בחבל כעשר מטר חומה, ועכשו עומדים בתחתית החומה, ומדברים איתה בצעקות. הן לא רק לרחב היה חלון בחומה, (ואז עוד לא היו חלונות זכוכית עם זכוכית כפולה,) וכל השכנים ישמעו את הצעקות (הסודיות האלה). המרגלים מדברים בזמן עבר, כאילו שזה בטוח יקרה בעתיד הקרוב, ולכן כאילו שזה כבר קרה בעבר.
סביר שהם מדברים בשקט בחדר, לפני שהם יורדים בחבל.
ניתן להבין שהיו הרבה חלונות חפורים בקיר החומה, בלי רשיון ובלי תכנון, ולכן המרגלים דורשים שרחב תסמן את החלון שלה כדי שהם לא יתבלבלו ויטעו. אין חוט אדום, אין עזרה - כפי שאלוהים דרש דם על המשקוף.
חבל בחלון[עריכה]
המרגלים הורו לרחב לקשור את החבל האדום בחלון שישמש אותם לרדת בחלון שלה. המרגלים קראו לחבל "תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה", ולא היה חוט או חבל נוסף.
המרגלים לא ביקשו לסמן את הבית על דלת הכניסה מכיוון העיר, כי הם לא התכוונו לבוא לביתה דרך העיר.
הם לא אמרו מתי לקשור את החבל, והיא קשרה את החבל מיד לאחר שהם עזבו אותה, ככתוב: "וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ, וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן" (ביאור:יהושע ב כא). ייתכן שהיא חשבה שהם יבואו עוד מספר ימים, יטפסו בחבל לביתה, ויחלצו את בית אביה עוד לפני המלחמה.
כך נשאר החבל בחלון, ואיפשר ליהושע להחדיר כוחות מחץ לעיר, במקרה הצורך, כדי לפתוח מבפנים את שער העיר בלילה, ולשרוף ולכבוש את העיר, כפי שקרה לטרויה מהחילים שהתחבאו בסוס העץ.
2. תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה[עריכה]
רחב חייבת לאסוף את בית אביה לביתה, אולם כל זאת בלי להסביר להם שהמרגלים הבטיחו להציל אותם, פן הדבר יודלף והמלך יפגע בהם, ואז המרגלים לא מתחייבים להציל אותם. רק מי שיהיה בבית ינצל. המרגלים מסרבים להתחייב להציל את בני משפחתה ומשפחות הנשואים להם, ברחבי העיר. רחב תעשה בחינה: היא תמליץ לאנשי משפחת אביה לבוא כדי למות ביחד, ומי שיבוא יבוא. מי שלא יבוא, ייתכן בגלל מקצועה, הוציא את עצמו ממשפחת אביה, ודמו בראשו.
כמובן, כאשר המרגלים יבואו להציל את רחב הם לא יבדקו האם האנשים הם ממשפחת בית אביה, ולכן יהושע פקד "הִיא, וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת" (ביאור:יהושע ו יז). כל מי שהיא בחרה להזמין, וכל מי שבא - חובה לשמור עליו ולא חשוב אם הוא מבית אביה או לא. בהמשך נאמר "וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ; וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל" (ביאור:יהושע ו כג).
4. וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה, דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ[עריכה]
בהמשך המרגלים מוסיפים את ההוראה הרביעית של אלוהים כתנאי: אסור לצאת מהבית לרחוב או לגג. מי שיהיה מחוץ לבית - דמו בראשו, המרגלים לא מתכוננים לזהות אותו ולהציל אותו.
דמיון לסיפור מכת בכורות ויציאת מצרים[עריכה]
יש דמיון בין סיפור מכת בכורות וסיפור רחב ביריחו. ביציאת מצרים בני ישראל התנדבו לסמן בדם את דלתות בתיהם, המשפחות חגגו ביחד בכל בית מסומן, אלוהים פסח על הבתים המסומנים, ובלילה הם יצאו מעבדות לחרות. גם כאן רחב מתנדבת ומסתכנת כאשר היא מסמנת את ביתה בחוט בצבע אדום, כל משפחת בית אביה תבוא לביתה והם ישבו בחיל ורעדה, כאשר חומות יריחו יפלו אלוהים יפסח ולא יהרוס את ביתה בחומה, היא לא תמות עם כל אנשי יריחו, ותצא לחופשי. וכך אכן רחב מצטרפת לבני ישראל, ככתוב: "וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ, וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ביאור:יהושע ו כה).