לדלג לתוכן

ביאור:יהושע ב יט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יהושע ב יט: "וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה - דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ, וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם; וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת - דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ, אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ב יט.


וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה - דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ

[עריכה]

הבעיה של המרגלים

[עריכה]
המרגלים רצו לעזור לרחב אולם הם היו במצוקה.

הם ידעו שאין להם רשות לכפות על יהושע להפר את הוראת אלוהים להרוג את יושבי כנען, ואין להם יכולת לכפות על אלוהים לעזור להם להציל את רחב.

המרגלים החליטו להשתמש בהוראות אלוהים למשה לפני מכת בכורות כתבנית - מה שאלוהים דרש, הם ידרשו:

  1. לתת סימן בבתיהם, להתנדב ולהסתכן, ככתוב: "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם" (שמות יב יג).
  2. לאסוף את כל המשפחה ביחד, ככתוב: "וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה" (שמות יב ד).
  3. להיות מוכנים לבריחה מהעיר, ככתוב: "וְכָכָה, תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן" (שמות יב יא).
  4. ואסור להם לצאת מהבית עד שיבואו לחלץ אותם, ככתוב: "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ, עַד בֹּקֶר" (שמות יב כב).

המרגלים השתמשו בדברי אלוהים ומשה, בתקוה שיהושע יסכים איתם ויכבד את שבועתם. הם החליטו להציב תנאים לרחב, שאם היא לא תמלא אותם, אז הם נקיים משבועתם, להציל אותה ואת בית אביה, כי השבועה נכפתה עליהם בכוונה, ושבועתם היא מעל ומעבר למה שאדם יכול להבטיח לקיים.

לכן המרגלים הודיעו לרחב את התנאים שלהם במתכונת פקודות אלוהים במצרים:

  1. "אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ" (ביאור:יהושע ב יח). ניתן להבין שהיו הרבה חלונות חפורים בקיר החומה, בלי רשיון ובלי תכנון, ולכן המרגלים דורשים שרחב תסמן את החלון שלה כדי שהם לא יתבלבלו ויטעו. אין חוט אדום, אין עזרה - כפי שאלוהים דרש דם על המשקוף.
  2. "תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה" (ביאור:יהושע ב יח). רחב חייבת לאסוף את בית אביה לביתה, אולם כל זאת בלי להסביר להם שהמרגלים הבטיחו להציל אותם, פן הדבר יודלף והמלך יפגע בהם, ואז המרגלים לא מתחייבים להציל אותם. רק מי שיהיה בבית ינצל. רחב תעשה בחינה. היא תמליץ לאנשי משפחת אביה לבוא כדי למות ביחד, ומי שיבוא יבוא. מי שלא יבוא, ייתכן בגלל מקצועה, הוציא את עצמו ממשפחת אביה, ודמו בראשו.
  3. המרגלים לא פקדו על רחב להיות מוכנה לחילוץ מהעיר, אולם סביר שזה היה ברור להם להיות מוכנים לצאת.
  4. "וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה, דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ". המרגלים אוסרים לצאת מדלת - לכן אסור לצאת מהבית לרחוב או לגג.

תוכניתו של אלוהים להפיל את חומות העיר

[עריכה]

אלוהים הורה ליהושע שבני ישראל יקיפו בשקט את העיר, פעם אחת כל יום, במשך שישה ימים. ביום השביעי הם יקיפו שבע פעמים, ולפי סימן, הכהנים יתקעו בשופרות והעם יריעו תרועה חזקה, ככתוב: "וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים, וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת. וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל, בשמעכם (כְּשָׁמְעֲכֶם) אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר, יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ" (ביאור:יהושע ו ד-ה).

במשך שבעה ימים, כל אנשי העיר עלו לגג הבתים בחומה לראות את המראה המדהים ביופיו - צבא אדיר, בלבוש מלחמה, נשק זוהר בשמש, נע סביבם. האנשים התקרבו ונדחקו לכיוון המעקה כדי לראות את המראה המרגש, ולהפתעתם לא קרה דבר. ביום השביעי, לפי פקודת יהושע הכהנים תקעו בשופר והעם קרא בקול. אנשי העיר שהיו על החומה הבינו שדבר חשוב קורה, הם נרתעו בבהלה, ונדחסו לצד השני של הגג, וייתכן שחלקם הופלו מהגג. התנועה המהירה הזאת שינתה את העומס לצד החלש יותר של הבתים בחומה, והבית החלש ביותר היה הראשון שהתמוטט, וזה נעשה כמו דומינו, ושאר הבתים בחומה התחילו ליפול לכל הקף העיר.

1. שינוי העומס לצד אחד כתוצאה מריכוז אנשים, מזכיר מקרים רבים בהם סירה או אוניה מתהפכת, כאשר כל הנוסעים והצוות רצים לראות משהו במים.
2. בבניה עם אותן חולשות, ואלפי אנשים על הגג נעים בפחד, כשראו מה שמשון עומד לעשות, מוטט שמשון את המבנה הפלישתי (שופטים טז ל.

המרגלים אסרו על רחב להרשות לאנשי ביתה לעלות לגג, וכך הם לא העמיסו את הגג, ולא נרתעו בבהלה. לכן ביתה של רחב לא התמוטט ולא הרג את יושביו.

כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה

[עריכה]

(ראו: ביאור:מדוע נפלו חומות יריחו)
המרגלים לא ידעו איך אלוהים מתכונן להרוס את יריחו ולתת אותה חרם לבני ישראל. הם לא ידעו שחומות העיר יקרסו והעיר תכבש ללא מצור ארוך על העיר, וללא אובדן חיילים במלחמה קשה.

המרגלים אוסרים לצאת מכל דלת, מכל הדלתות של הבית - כל הדלתות כולל את דלת הכניסה ובמיוחד את הדלת לגג.

כדי להבין את הפקודה צריך לדעת איך אלוהים הרס את חומות העיר, ומדוע ביתה של רחב, שהיה בחומת העיר, לא קרס והרג את יושביו.
חומת העיר היתה חלשה ונוטה להתמוטט:

  • החומה היתה בנויה מלבני חמר, כך נמצאו ממצאים ארכיאולוגים באתר תל יריחו הקדומה. את החמר הם חפרו בעמק של ים המלח, ככתוב: "וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים, בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר" (ביאור:בראשית יד י).
  • בחומה היו בתים רבים. החומה לא היתה בנויה מקיר לבנים רחב ביותר, אלא היו בה חללים וחדרים לדירות, ככתוב: "כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת" (ביאור:יהושע ב טו), ולכן החומה קרסה ושקעה ישר למטה על עצמה, ככתוב: "וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ" (ביאור:יהושע ו כ).
  • בעלי הבתים בחומה, בלי אישור ותכנון, חפרו לעצמם חורים בקיר החומה ופתחו לעצמם חלונות בלי הגבלה וחשבון. החומה היתה מלאה חורים גדולים וקטנים כדי שיהיה אור ואויר לדיירים. ניתן להבין שהיו הרבה חלונות כי המרגלים דורשים: "אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ" (ביאור:יהושע ב יח), וזה מראה שהיו הרבה חלונות ורק בעזרת החוט האדום הם ידעו איפה הבית של רחב.
  • קירות הבתים היו מחוברים לחומה בטיט יבש בלבד, וקצות קורות הגג הראשיות, שהיו לכיוון החומה, היו מונחות בתוך כוכים בחומה בלי נעילה.
  • בנוסף לחולשת מבנה החומה, אלוהים התכוון להשתמש במשקל אנשי יריחו כדי להרוס את החומה, לכן המרגלים אסרו על אנשי הבית לעלות לגג הבית בחומה, וכך ביתה של רחב לא יתמוטט.

יהושע היה עבד במצרים, וסביר שהוא עסק יחד עם שאר בני ישראל בהכנת לבנים לבניה, ככתוב: "תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ, וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ" (שמות ה טז), ובנה בתים מלבנים עם גג קורות מעץ כפי שבנו בכנען.
מכאן ניתן להבין שכשיהושע שמע אודות הבניה ביריחו, הוא מיד הבין שבית בגובה חומה, כשלוש קומות או יותר, עשוי מלבנים - אינו יציב ומט לפול, במידה והוא יהיה עמוס במשקל, מורעד ומתנדנד.

מתוך זה שהמרגלים הורו לרחב למנוע מאנשי ביתה לעלות לגג הבית, ניתן אולי לחשוב שיהושע ידע איך הוא יפיל את חומות יריחו, והסביר למרגלים מה עליהם לבדוק בחומה ובתקרות הבתים, וכל זה לפני שאלוהים אמר לו: "וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל, בשמעכם (כְּשָׁמְעֲכֶם) אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר, יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ" (ביאור:יהושע ו ה).

וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת - דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ, אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ

[עריכה]

המרגלים מבטיחים שאם אחד מיושבי הבית, שלא יצא החוצה או לגג ימות ביד אדם, הם יתאבדו וימותו איתו.

המרגלים מגבילים את אחריותם, והם לא יצטרכו למות אם יושבי הבית ימותו שלא "[ב]יָד" בני ישראל, אלא כתוצאה מהתקפה של אנשי יריחו, או דרך פלאית של אלוהים. כאשר חומות העיר נפלו, אם משפחת רחב היתה מתה בזמן קריסת החומות, זה לא יהיה באחריות המרגלים, והם לא היו רשלנים במילוי תפקידם ושבועתם.