ביאור:יהושע ב ו
יהושע ב ו: "וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה, וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ, הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ב ו.
וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ
[עריכה]וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה
[עריכה]רחב הצליחה לשכנע את חיילי המלך למהר ולרדוף אחרי האנשים, שייתכן ויצאו דרך שער העיר. רחב חששה שהחיילים יחזרו לחפש בביתה או לשאול שאלות נוספות, ולכן היא מיהרה להעלות את המרגלים לגג של ביתה שהיה בנוי בקיר חומת העיר, ככתוב: "וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן, כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת" (ביאור:יהושע ב טו).
נראה שלביתה של רחב היו מספר קומות, כגובה החומה, והגג של הבית היה ברשותה ולא שימש מעבר לחיילים ששומרים על החומה. החומה היתה הקיר החיצוני של הבית, וכאשר מספר רב של בעלי בתים בנו את בתיהם במגע אחד עם השני, במעגל גדול סביב הגבעה עליה ישבה יריחו, נוצרה חומה סוגרת לעיר. לא נראה שהחומה הזאת היתה בנויה מאבני ענק והיתה חזקה.
הגג היה שטוח, וכך דוד התהלך "עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג, וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד" (שמואל ב יא ב), משה הורה שחובה לעשות "מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ, וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" (דברים כב ח), ואבשלום בא לפלגשי דוד, ככתוב: "וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג, וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כׇּל יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב טז כב).
המרגלים ידעו שכאשר רחב שיקרה לחיילים, היא גם הצילה את נפשה שלה, הן אם היא היתה מדווחת על הזרים, החיילים היו לוקחים אותה כמשתפת פעולה שלא דיווחה בזמן. הם היו חוקרים אותה בעינויים על מה המרגלים חקרו אותה, ולא היו מאמינים שהם לא שאלו דבר. סביר שבסוף העינויים היא היתה מתה. כאשר המרגלים הסכימו לעלות לגג, הם איפשרו לרחב להיות חופשיה לצאת מהבית, ללכת למלך, לבקש פרס, ולדווח על הזרים, בלי להפגע. זה שהמרגלים עלו לגג, מראה שהם האמינו שהיא לא תפגע בהם, ושהיא רוצה לעזור להם לשרוד.
פִשְׁתֵּי הָעֵץ, הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג
[עריכה]ביריחו, שבמדבר יהודה, עמוק בצידו המערבי של עמק ים המלח, אין בעית גשמים וחדירת מים, אולם יש בעיה קשה של חום השמש.
כדי להקל על החום, רחב פרשה ערמות של פשתי עץ לא מעובדים על הגג, וכך השכבה העבה של פשתים הצלה על הגג ומנעה מחום השמש לחדור לתקרה ולחמם את הבית. ייתכן שהיא גם שפכה מים על הפשתים כדי לקרר אותם.
הפשתים היו זרוקים בכיוון אחד, אולם אויר היה יכול בקלות לעבור בין פשתי העץ. כיוון שכבר שקעה השמש (ביריחו השמש שוקעת מוקדם כי הרי יהודה מצלים על הקרקע) והיה חושך, לא היה כל כך חם על הגג בין הפשתים, וגם נוצר מזרון רך לשכב עליו.
וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ
[עריכה]צמח פשתן הוא חד שנתי ולכן אינו ממש עץ. הגבעולים בעובי של 4-5 מלימטר, הכילו מספר רב של סיבים באורך של כמטר, וקראו להם עצי פשתן. כיוון שרחב עבדה על גבה, היא היתה זקוקה להרבה כלי מיטה נקיים. בתקופה ההיא סבון כביסה לא היה מאיכות טובה, ונראה שרחב העדיפה לטוות ולארוג לעצמה סדינים, מפיות, מגבות ושאר כלי מיטה מפשתן, ולכן היא יבשה כמות גדולה של פשתן על גג הבית.
רחב הזיזה מעט פשתים, הורתה למרגלים לשכב על השכבה הנמוכה, והחזירה פשתים כדי לכסות אותם בצורה חלקה כאילו שלא הוזז דבר. המרגלים יכלו לשמוע אם משהו בא ולהפסיק לנשום. כמובן כאשר הם ישנו בטוח שהם ינחרו, לכן רחב שבה אליהם לפני שהם נרדמו (ביאור:יהושע ב ח).
המרגלים היו נצורים על הגג בלי יכולת לברוח. הם לא יכלו לרדת ולצאת מהבית לעיר, ולא יכלו לקפוץ מהגג החוצה. למרגלים לא היה מושג איך אפשר להציל אותם. סביר שלמרגלים לא היה פתרון איך לברוח מהעיר דרך שער העיר, והם כבר קיבלו את גורלם למוות. רחב הביאה אותם למצב של חוסר אונים, והיתה יכולה להגיש להם את הדרישות שלה עבור העזרה שהיא תיתן להם.
בלילה לפני שהם נרדמו, רחב שבה אליהם, דיברה איתם, השביעה אותם שהם יגנו עליה, והורידה אותם מחלון בחומה, כדי לאפשר להם לברוח לפני הבוקר.