ביאור:יהושע ב יד
יהושע ב יד: "וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים: נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת, אִם לֹא תַגִּידוּ אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה. וְהָיָה, בְּתֵת יְהוָה לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ב יד.
נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת[עריכה]
תגובת המרגלים[עריכה]
המרגלים הבינו שרחב הצילה אותם ממות וודאי. היא היתה יכולה להסגיר אותם לחיילים, או ללכת למלך ולספר לו עליהם. הם ידעו שהם נצורים בביתה, ולא היה להם מושג איך להציל את עצמם. הם לא רצו להכשל במשימה ולא לשוב ליהושע ולספר לו מה הם ראו ושמעו. העדרותם היתה משפיעה על תוכניותיו של יהושע כי מלך יריחו היה מחזיק בהם כבני ערובה. לאלוהים הדבר לא היה משנה, והכל היה ממשיך וקורה בדיוק אותו הדבר, הן אלוהים שלח את המלאך להודיע ליהושע שאלוהים לוקח פיקוד על הצבא, ככתוב: "כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְהוָה, עַתָּה בָאתִי" (ביאור:יהושע ה יד).
בשלב הזה הם לא יודעים איך היא יכולה להציל אותם, ולכן הם מסכימים, בלי לערער או להתלונן, על הדרישה הרחבה ביותר שכוללת את כל בני משפחתה, וכל הקרובים דרך נשואים ומשפחותיהם ורכושם.
נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת[עריכה]
המרגלים הבינו שרחב העניקה להם את חייהם, והם מוכנים להקריב את חייהם חזרה למענה.
אם הם לא יצילו את חיי רחב ומשפחתה - הם נשבעים שהם יקריבו את חייהם.
יפה שהם לא אמרו: 'אעשה כמיטב יכולתי.' ההצהרה הטפשית הזאת, יכולה להיות חוסר עשיה, או עשיה מינימלית, בטענה 'זה היה מיטב יכולתי'.
אִם לֹא תַגִּידוּ אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה[עריכה]
המרגלים משביעים את רחב לא לספר את דברי השיחה ביניהם. אפילו בסוד כמוס אסור לה לספר לאף אחד. במידה והיא תדבר, אין ספק שבני המשפחה יתחילו להיות שמחים ורגועים. הם יתחילו לעבור דירה לבית רחב. אנשים יהיו סקרנים מה קורה כאן, והמלך יעשה חקירה. אם היא תספר, אז המרגלים מזהירים אותה שהם לא יהיו מוכנים למוות למענה. יש גבול למה שהם יכולים להבטיח ולקיים.
בְּתֵת יְהוָה לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת[עריכה]
המרגלים מספרים לרחב שאלוהים יתן להם את הארץ. הם לא יודעים מתי. זה יכול להיות מיד או בעוד מספר רב של ימים או חודשים. כמובן שהיא תדע שהעיר עומדת ליפול כאשר בני ישראל יתקרבו לחומות העיר.
יש לה זמן לפני שהיא מודיעה לבני משפחתה להיות איתה ביחד בזמן המלחמה. היא תסביר לבני המשפחה שבני ישראל יחרימו את העיר ויהרגו את כולם. היא תסביר ברגע האחרון, שעדיף למות ביחד וכך להיות קבורים ביחד.
רחב ציינה שהיא עשתה איתם חסד והצילה אותם (ביאור:יהושע ב יב), עכשו המרגלים משלמים לה חזרה באותו מטבע "וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת".
נוצר ביניהם הסכם מחייב. המרגלים חייבים לפעול באמונה, ובמידה והם לא יתפסו במנוסתם מהעיר, הם יספרו את כל הסיפור ליהושע (ביאור:יהושע ב כג), הוא יודיע לכל העם לפני ההתקפה לא לפגוע ברחב (ביאור:יהושע ו יז), המרגלים יקבלו את התפקיד ללכת לביתה ולחלץ אותה (ביאור:יהושע ו כג), ויהושע ירשה לרחב ומשפחתה להצטרף לבני ישראל (ביאור:יהושע ו כה).
למעשה המרגלים מתחייבים בשם יהושע ובשם אלוהים, שרחב ומשפחתה לא ימותו, כי כאשר אלוהים הפיל את חומת העיר, אלוהים שמר על ביתה של רחב בחומה, והבית לא קרס ולא הרג וקבר את יושבי הבית.