ביאור:יהושע ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

יהושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד       (מהדורות נוספות של יהושע ב)


יהושע שולח מרגלים ליריחו
BreakingFlax.jpeg
"וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ" (פס' ו) - ניתוץ פשתן

א וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים הישוב הנקרא "אָבֵל הַשִּׁטִּים" - ראה במדבר לג, מט ובמפה שם שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר ואמר להם בשקט: "לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ", וַיֵּלְכוּ, וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב, וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה. ב וַיֵּאָמַר מישהו גילה וסיפר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר: "הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר לרגל אֶת הָאָרֶץ". ג וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמֹר: "הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ, אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ, כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ". ד וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ, החביאה אותם (בלשון יחיד כי החביאה כל אחד במקום אחר) וַתֹּאמֶר: "כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה. ה וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר לפני שנסגר שער העיר בַּחֹשֶׁךְ, וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ, לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים, רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם". ו וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה, וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ ערימת עצי פישתה הָעֲרֻכוֹת המסודרות, הפרוסות (ליבוש) לָהּ עַל הַגָּג. ז וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן מעבר לנהר הירדן עַל הַמַּעְבְּרוֹת חצו את נהר הירדן דרך המקומות הרדודים שבו, וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם.

ח וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן, וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל הַגָּג. ט וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים: "יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָאָרֶץ, וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ נמס לבבם של כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. י כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן ראה במדבר כא, כד וּלְעוֹג במדבר כא, לה, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם השמדתם אוֹתָם. יא וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ עמדה לאף אדם רוחו בנשמתו מרוב פחד בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם, כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. יב וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּיהוָה כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד, וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד, וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת הבטחה נאמנה, כאילו שעשיתם נס שיבטיח זאת. יג וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת (אחותי) אַחְיוֹתַי וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת". יד וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים: "נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת לשון של שבועה: אם לא נקיים, אנחנו נמות במקומכם אִם לֹא תַגִּידו בתנאי שלא תגלוּ אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה, וְהָיָה בְּתֵת יְהוָה לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת אמיתי". טו וַתּוֹרִדֵם התכוננה להורידה, וההורדה עצמה בפסוק כא בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן, כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה צמוד לחומה החיצונית וּבַחוֹמָה בין שתי חומות הִיא יוֹשָׁבֶת. טז וַתֹּאמֶר לָהֶם: "הָהָרָה לֵּכוּ לכו לכיוון מערב, להרים שנמצאים ממערב ליריחו ולא לכיוון מחנה ישראל שנמצא מזרחית לירדן (ראו מפה בפרק ג) פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים, וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים, וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם". יז וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים: " נְקִיִּם פתורים (אלא אם כן תקיימי את התנאי בפסוק הבא) אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ. יח הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ - אֶת תִּקְוַת קו, פס חוּט הַשָּׁנִי בצבע אדום הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ, וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה. יט וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה - דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ, אם ישפך דמו, יהיה זה על אחריותו וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם, וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת, דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם יָד פגיעה תִּהְיֶה בּוֹ. כ וְאִם תַּגִּידִי אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה, וְהָיִינוּ נְקִיִּם מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ". כא וַתֹּאמֶר: "כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא", וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ, וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן. כב וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ הָהָרָה, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שָׁבוּ הָרֹדְפִים, וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל הַדֶּרֶךְ וְלֹא מָצָאוּ. כג וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם שקרה להם. כד וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ: "כִּי אכן נָתַן יְהוָה בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ, וְגַם נָמֹגוּ נמסו מרוב פחד כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ". {ס}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • הכפילות בפסוק ב "הַבָּאִים אֵלַיִךְ, אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ", מוסברת על ידי האברבנאל כך: בין אם באו אליך, לזנות, ובין אם באו לביתך, לאכסניא. לשיטתו פירוש המילה "זונה" הוא כינוי לאישה העובדת בפונדק שגם עוסקת בזנות.
  • "וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנו" (פסוק ד) - יש מפרשים שהיא עשתה זאת עוד לפני שהגיעו שליחי המלך, כשהרגישה שנודע דבר הימצאם של המרגלים. הדבר מסופר לאחר שכתוב ששליחי המלך פנו אליה, כדי להדגיש שהיא החביאה אותם ברגע האחרון.
    כיצד הרגישה שהדבר נודע למלך? יתכן שהיא גילתה למלך כדי שכשתציל את המרגלים הם יהיו חייבים לה טובה ויצילו אותה ואת משפחתה (ע"פ "עולם התנ"ך").
Rahab and the Emissaries of Joshua.jpg
רחב והמרגלים, בציור מהמאה ה-17
  • אם יריחו הושמדה באופן ניסי לשם מה היה צורך במרגלים? מדוע המרגלים לא בדקו את העיר וכל מה שדיווחו ליהושע היה מה שאמרה להם רחב? שתי השאלות משלימות אחת את השניה: יהושע לא היה צריך את הריגול מבחינה צבאית אלא רק מבחינה מורלית, כד לעודד את רוח ישראל.
  • אם "בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת" (פסוק טו), כיצד לא נהרגה כשנפלו החומות? או שהיא ירדה בחבל דרך החלון בזמן המצור, או שהיה נס והחומה שסביב ביתה נשארה שלמה.
  • "וַתּוֹרִדֵם התכוננה להורידה, וההורדה עצמה בפסוק כא בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן" (פסוק טו) - פירשנו שכאן עוד לא הורידה אותם, כיוון שבפסוק הבא הם עדיין מדברים ולא סביר שיצעקו אחד לשני בזמן שכל העיר מחפשת אותם. אם כן מדוע יש כפילות בדברי ההבטחה להציל את רחב? האברבנאל לכן מסביר אחרת: הם דיברו פעם נוספת כאשר הם היו מחוץ לחומה, כי ההבטחה שנתנו כאשר היו בתוך ביתה לא מחייבת, כי הם היו במצב שלא היתה להם ברירה אלא להסכים. רק הבטחה שניתנת כאשר האדם חופשי נחשבת לאמיתית.
  • "כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת" (פסוק יא) - כמעט באותן מילים כמו בדברים ד, לט.