קטגוריה:יהושע ב ד

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים

וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַתִּצְפְּנוֹ

רחב שמעה את החילים דורשים שיפתחו את הדלת ויוציאו להם את האנשים. סביר שהיא ידעה שהזרים הם מבני ישראל לפי שפתם, עיצוב וצבעי בגדיהם, נעליהם, מראיהם, עיצוב שער הפנים שלהם. לא בטוח שהיא ידעה שהם מרגלים צבאיים.

רחב הבינה שמרגלי המלך זיהו את הזרים, חשדו ועקבו אחריהם, ודיווחו למלך שהם באו לביתה. לרחב לא היה מקצוע מכובד, וסביר שחילי המלך ניצלו את כוחם לקבל ממנה שרותים בחינם. נראה שרחב חשבה שאם המלך רוצה לתפוס אותם, אז היא תעזור להם, ואולי תרויח יותר מאשר תודה מהמלך. רחב לא יכלה לתת לחילים למצוא את האנשים בביתה, כי סביר היה שיאשימו אותה שהיא ידעה שהם מרגלים מבני ישראל, נתנה להם מחסה, ולא דיווחה למלך, ולכן עונשה מוות יחד איתם.

החילים אמרו לרחב: "הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ, אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ, כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ" (ביאור:יהושע ב ג).

רחב מיד הצפינה (הסתירה) את שני הזרים בביתה, והלכה לפתוח את הדלת.

רחב היתה לבד בבית עם הזרים. היא לא יכלה לעזוב אותם, בתרוץ זה או אחר, וללכת לשכן או חייל ולדווח, כי ייתכן שהם היו חושדים, מתקיפים אותה כשהיא מנסה לצאת, ואחר כך בורחים. רחב ידעה שהיא לא דיווחה שהזרים בביתה. עכשו, שהחיילים הופיעו זה מאוחר מדי, ואם היא תודיע לחיילים, הם לא יאמינו לה שהיא לא ידעה. היא תאסר יחד איתם, תעונה וייתכן שתומת.

כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים

החילים אמרו על האנשים "הַבָּאִים אֵלַיִךְ", ואחר כך תיקנו וחזרו בכבוד את דבריהם: "בָּאוּ לְבֵיתֵךְ". לביטוי 'בא אליה' יש משמעות מינית במיוחד שזה היה מקצועה, ככתוב: "וַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה, בֹּא אֵלֶיהָ" (ביאור:בראשית ל ג).

רחב מדגישה שהזרים באו אליה, ולא לבית כפי שאמרו החיילים "הַבָּאִים אֵלַיִךְ, אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ" (ביאור:יהושע ב ג). היא רצתה למשוך את דעתם רחוק מהבית, ולהתרכז בזה שהם באו אליה ועליה, גמרו והלכו.

רחב לא יכלה להכחיש שאנשים באו אליה, כי אז הם היו דוחפים אותה, נכנסים, עושים חיפוש ומוצאים אותם. בגלל שהיא שיקרה, הם יקחו אותה כמשתפת פעולה עם המרגלים, והיא ובני ביתה היו מומתים. לא היתה לה ברירה אלא להודות שהם באו. רחב משתמשת בביטוי "בָּאוּ אֵלַי", בידיעה שיש לזה משמעות מינית, ולא ניסתה להסתיר כאילו שהם רק באו לביתה כדי למצוא מזונות. כיוון שמדובר ביחסי מין בלבד, היא רומזת שהם באו, היו איתה זמן קצר למגע מיני מהיר, ואחרי שגמרו, הם הלכו כדי שלקוחות אחרים יוכלו לבוא.

כאשר רחב משקרת למען הזרים, היא גם מצילה את נפשה שלה. זה שהיא הצילה אותם בפעם הראשונה, לא אומר שהיא לא תצא מהבית, תלך למלך, תבקש כסף עבור הזרים, ותסגיר אותם בלי להפגע. אפילו העובדה שהיא שיקרה בהתחלה לא תפגע בה, כי היא תוכל להגיד שהזרים איימו אליה, והחיילים היו פוגעים בה.

וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה

רחב הוסיפה דבר שהחילים לא הצהירו ולא שאלו.
רחב לא ידעה אם הם ידחפו אותה הצידה ויכנסו, כי היא השתמשה בזמן עבר 'בָּאוּ' (במשמעות: באוף קיימו יחסי מין, גמרו, והלכו), ולכן היא מיד מוסיפה תשובה, לשאלה הבאה שעוד לא נשאלה, אחרי שהזרים ימצאו בביתה, או ישאלו אותה למה הכנסת אותם: "לֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה", אז למה שאדווח למלך על המרגלים האלה? הרבה זרים באים ואני משרתת אותם.

רחב שמה דגש על "מֵאַיִן הֵמָּה", כאשר הבעיה היא מאיזה עם הם ולא מאיפה הם באו, וגם שהם מרגלים, ולא סתם סוחרים או עוברי אורח.

כמובן אם הם היו נתפסים, היא היתה יכולה להגיד שהם החזיקו את בני משפחתה כבני ערובה, ואיימו להרוג אותם אם היא לא תעזור להם.

חֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן

כאשר אנו קוראים שרחב משקרת לחיילים, אנו במתח רב וסקרנות איך היא תציל אותם. אולם רחב ידעה. לרחב היה נסיון רב עם נשים שבאות לחפש את הבעל שלהן אצל רחב הזונה והיא היתה צריכה לשקר: הם היו והלכו, או לא היו. ייתכן שחלק מהנשים דרשו לעשות חיפוש. רחב במיוחד קנתה בית בקיר החומה שיש לו חלון המלטות החוצה מהעיר. היא קנתה או עשתה חבל חזק ורחב מפשתן שהיו לה על הגג, והחזיקה אותו בחדר בקומה שניה (או שלישית) מוכן לעזור לגברים להמלט. ייתכן שהיא זרקה גם את החבל החוצה כדי שלא ישאר סימן לבריחה. סביר שהגברים נמלטו ערומים, והיא היתה זורקת להם את הבגדים מהחלון. בבוקר, או בכל זמן אחר כרצונם, הבעלים היו שבים לעיר, כאילו שהם יצאו לעיר אחרת ושכחו לספר בבית, ובטח לא היו אצל רחב הזונה.

רחב יכלה להראות למרגלים את החלון והחבל, במקום להצפין אותם, וכאשר היא ירדה לדבר על החיילים הם היו נמלטים. אולם רחב הבינה שבני ישראל יחרימו את יריחו שישבה על אם הדרך להרי יהודה והשומרון, והיא רצתה ליצור מצב בו המרגלים יתחיבו לעזור לה. רחב קראה למעשה שלה 'חסד', כדבריה: "וְעַתָּה, הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּיהוָה, כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד, וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי, חֶסֶד" (ביאור:יהושע ב יב), כאשר למעשה, מראש, היא תכננה לקבל תמורה עבור העזרה וההנחיות שהיא תתן למרגלים איך לשרוד מחיילי העיר במרדף.