ביאור:יהושע א ט
יהושע א ט: "הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת, כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע א ט.
כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ
[עריכה]הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ
[עריכה]שלוש פעמים אלוהים חוזר על הביטוי "חֲזַק וֶאֱמָץ" בשיחה עם יהושע, והכוונה לעודד את יהושע להיות חזק בגוף ואמיץ בנפש.
אולם כדי שיהושע יבין שזה לא מילות עידוד, אלוהים מוסיף: "הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ". זאת פקודה ולא ברכה, אתה חייב להיות חזק ואמיץ ואז אלוהים יהיה איתך ויעזור.
רש"י מזכיר לנו, שאלוהים כבר ציוה בעבר במילים דומות, כאשר אלוהים הודיע למשה על מותו הקרוב, ככתוב: "וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר: חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ" (דברים לא כג).
נראה שיהושע היה צריך את הפקודה הזאת פעמים, כי הוא היה זהיר וחששן. גם כאשר הוא שב עם המרגלים הוא לא פתח את הפה עד אחרי שכלב בן יפונה טען לבדו שהארץ טובה ונוכל לכבוש אותה, וראה את תגובת משה.
1. אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת
[עריכה]"תַּעֲרֹץ" - שרש 'ערץ' - יש שני פרושים עם חפיפה והשלמה ניגודית - להעריץ בפחד או באהבה:
- לפחד, לרעוד מפחד, לירוא, ואז המילה "תַּעֲרֹץ" מקבילה ל"תֵּחָת".
- תכבד, תעריך, תאהוב, תעשה אותו לעריץ או אדון, תן כבוד אלוהי, ככתוב: "יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ" (ישעיהו כט כג), "וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל" (ישעיהו יג יא). ואז המילה "תַּעֲרֹץ" אינה מילה נרדפת ל"תֵּחָת" אלא הפוכה ממנה.
"תֵּחָת" - שורש 'חתת' - להשבר, לרעוד, להתפזר, לפחד, להיות ירא. ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת" (יהושע ח א), וגם "וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמוֹת וּמֵחֶזְיֹנוֹת תְּבַעֲתַנִּי" (איוב ז יד). 'הִפִּיל חִתָּתוֹ' - הִבְהִיל, הִבְעִית, הֶחֱרִיד, הֵטִיל אֵימָה, הֵטִיל מוֹרָא, הֵטִיל פַּחַד, הִילֵּךְ עֲלָיו אֵימִים, הִלֵּךְ אימים, הִפְחִיד, הִפִּיל אֵימָה, הִרְתִיעַ, צמרר (מילוג), ככתוב: "כִּי נָתַתִּי אֶת חתיתו (חִתִּיתִי) בְּאֶרֶץ חַיִּים" (יחזקאל לב לב). (ייתכן ששורש המילה הוא משם העם החיתי ששלט באזור ובצפון, והטיל את מוראו על כל עמי העולם, ולכן אלוהים כבר אמר ליהושע שהוא יכבוש את "כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים" (ביאור:יהושע א ד).)
2. אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת
[עריכה]על אלוהים נאמר: "כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת" (דברים ד לט), וכל שאר המלכים והאלים אינם בעלי ערך למעלה או למטה.
"תַּעֲרֹץ" - לכבד, לרומם, לשאת למעלה.
וההפך 'מלמעלה' זה "תֵּחָת" - להשפיל למטה, לרדת מתחת, להיות תחתון, עבד, חסר השכלה וידע, פשוט, פרימיטיבי.
לסיכום:
- אלוהים מזהיר את יהושע לא לכבד ולא לפחד, לא לרומם ולא להרגיש נָחוּת, לא מעמי כנען ולא מפסלי האלים שלהם.
כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ
[עריכה]אלוהים נותן חופש פעולה ליהושע, וכך גם לכל בני ישראל ההולכים בדרכו בכל הדורות. ולא רק שאלוהים יהיה איתו ולא יתערב, אלא יביא הצלחה, כפי שאלוהים כבר אמר: "כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ" (ביאור:יהושע א ח).
יהושע חופשי לבחור את סדר הכיבוש, ואת סגנון ההתקפה, כך לפחות אלוהים אומר לו בהתחלה.
נראה בהמשך שלמעשה אלוהים קבע שיריחו, שהיתה הקרובה למקום חציית הירדן, תהיה ראשונה (יהושע ד יט), הורה לו להתקיף את העי (יהושע ח א), והמלחמות של יהושע נכפו עליו כאשר המלכים יצאו להתקפה נגדו, ואלוהים עודד אותו להלחם.