ביאור:יהושע א ז
יהושע א ז: "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי, אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול, לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע א ז.
לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי[עריכה]
רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד[עריכה]
אלוהים מעודד וממריץ את יהושע: "חֲזַק וֶאֱמָץ".
אדם יכול להיות חזק ולא אמיץ, או אמיץ ולא חזק - (It’s not the size of the dog in the fight, but the size of the fight in the dog. (Mark Twain))
חוזק זה הגוף, אומץ זה הנפש. כך גם אלוהים אמר ליהושע, "לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ" (ביאור:יהושע א ה) במשמעות: 'אתמוך בגופך ובנפשך ולא אתן להם לפול.'
אלוהים כבר אמר ליהושע, "חֲזַק וֶאֱמָץ, כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ" (ביאור:יהושע א ו), אז למה הוא חוזר על דבריו ולמה ההדגשה "מְאֹד"?
- בפעם הראשונה אלוהים מדבר על מלחמה וכיבוש הארץ. יהושע ובני ישראל ילחמו ויחרימו את יושבי הארץ הזרים. המלחמה תהיה מאמץ גדול לזמן קצר.
- עכשו אלוהים מודיע ליהושע "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד" כי עכשו אלוהים עומד לדבר על מאמץ שימשך הרבה שנים, לעד. תהיה מלחמה פנימית בתוך כל איש ואישה האם לקיים את חוקי התורה או להשתמט. חלק מהעם יכשל ויעבור על חוקי "הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי", ותווצר מלחמה בתוך עם ישראל, מלחמת אחים. כך גם משה קרא: "מִי לַיהוָה אֵלָי" (ביאור:שמות לב כו), ושלח את אנשי שבט לוי שבאו לעזרתו ופקד עליהם: "עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה, וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ" (ביאור:שמות לב כז). הסיפור הזה של מלחמה בין בני ישראל ששמרו את התורה, ובני ישראל שעבדו עבודה זרה, חזר ונשנה ונמשך בתקופת עזרא שפקד לגרש את הנשים הנוכריות וילדיהן (עזרא י יא), ואיים בחרם על הסרבנים, ונמשך בין החסידים והמתייוונים בתקופה התרבות ההלנסטית, ובכל הדורות עד ימינו.
לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי[עריכה]
משה כתב את התורה, כפי שאנו מוצאים בחומש, ועכשו אלוהים פוקד על יהושע לשמור ולעשות ככתוב, ועוד מזהיר אותו לא להתחכם, "אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול".
במידה מסוימת אלוהים טוען שאין לו מה להוסיף או לגרוע, אפילו לא מילה אחת. כל מה שאלוהים רצה להגיד - הוא כבר אמר למשה והכל נכתב. אלוהים כאילו מברך ונותן אישור: שהתורה, שמשה כתב, מקובלת עליו.
לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ[עריכה]
"תַּשְׂכִּיל" - שורש 'שכל' - לָמַד, קנה דעת, רָכַשׁ השכלה, נהג בדרך הנכונה, פעל בחכמה (מילוג), ככתוב: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כׇּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" (דברים כט ח).
אדם יכול ללמוד מקריאה והבנה. אולם אנשים שלא רוצים ללמוד, לומדים לקח מנסיון חיים רע של עצמם או אחרים, כפי שנאמר: "בַּעְנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי, וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת" (ביאור:משלי כא יא), עדיף לקחת דעת מחוקי אלוהים ולהמנע מצרות.