ביאור:יהושע א ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יהושע א ג: "כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ, לָכֶם נְתַתִּיו, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע א ג.


כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם[עריכה]

ניתן להבין את המשפט הזה בצורה רחבה ביותר או צרה ביותר.

כַּף רַגְלְכֶם ... לָכֶם[עריכה]

אלוהים מודיע בגוף שלישי רבים מה הוא יתן לבני ישראל.
לא ברור אם זה מוגבל רק לבני ישראל שנולדו במדבר ועומדים לכבוש את הארץ המובטחת, או שזה פונה לכל עם ישראל לעתיד ולכל הדורות: כל מה שדוד המלך יכבוש, וכל הכיבושים בעבר הירדן, ארם בצפון, ומדבר סיני בזמננו. האם כאשר אנו מבקרים בפריז, גם את זה אלוהים נותן לנו?

כיוון שאנו מקבלים שדברי אלוהים הם אמת מוחלטת, לכן חייבים להבין שאלוהים יתן לנו כאשר זה יהיה צודק ומתאים לתוכניתו - בעבר, בהווה או בעתיד.

תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם[עריכה]

אלוהים אומר מילים פיוטיות אולם חייבים להבין מה הוא מתכוון.

  • האם בזה שישראלי אחד או שנים, יעברו בריצה קלה במקום (בהסתר), המקום מיד עבר לבעלות של בני ישראל?
  • האם כאשר הצבא של בני ישראל עובר במקום, המקום ניתן לבני ישראל?
  • האם הצבא צריך להלחם?
  • האם כאשר הצבא דורך על צואר המקומיים, הורג או מגרש את המסרבים שידרכו עליהם, אז המקום ניתן להם? ניתן להבין שבמידה מסוימת כך חשב יהושע כי לאחר הנצחון על חמשת המלכים הוא פקד על קציניו: "קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת רַגְלֵיכֶם עַל צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה" (יהושע י כד).
  • האם כאשר בני ישראל מתישבים במקום, מעבדים את האדמה ומקיימים את חוקי אלוהים, אז המקום ניתן להם?

כל התהליך הזה מתחיל בצעד אחד, הצעד הראשון, אולם אחריו חייבים לבוא צעדים רבים נוספים. ניתן להבין שמדובר בחלק מעם ישראל, שבא בשלום או בכח למקום, שומר על חוקי אלוהים, מתנהג בהגינות אחד לשני ולגר הגר בתוכם, אז אלוהים יביא להם ברכה, והמקום יהיה שלהם, בתקופה הזאת.

אוּמה או אֻמָה באסלאם[עריכה]

בהתבסס על התנהגות של בני אדם, יש מחשבה שלאחר כיבוש זמני, הם חושבים שהמקום שייך להם לעולם.
כך באסלאם התפתח מושג 'אוּמה או אֻמָה أمـّة' אומה, קהילה (אסלאם - מונחים), והמוסלמים טוענים שאדמה שהיתה בבעלותם חייבת לחזור לבעלותם.

ייתכן שההצדקה לחשיבה הזאת נובעת מהמשפט הזה "כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ, לָכֶם נְתַתִּיו", ופעם שדרכו עליו המקום שייך להם לעד.

כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ, לָכֶם נְתַתִּיו[עריכה]

בפסוק הבא אלוהים מגדיר את שטח האזור שהוא יתן לבני ישראל, ככתוב: "מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד-הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר-פְּרָת, כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים, וְעַד-הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ, יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם" (ביאור:יהושע א ד), וכל זאת לאחר שהוא כבר אמר לאברם: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל, נְהַר פְּרָת" (בראשית טו יח), ולמשה: "בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם, אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת. רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ" (דברים א ז-ח), ופעם נוספת: "מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן, מִן הַנָּהָר נְהַר-פְּרָת, וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן, יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם" (דברים יא כד).

הפסוק מזכיר את דברי אלוהים לאברם: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (ביאור:בראשית יג יז), אולם במקום לעשות זאת, אברם לא התהלך אלא התישב, ככתוב: "וַיֶּאֱהַל אַבְרָם, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (ביאור:בראשית יג יח).

ואכן, כידוע, גם יהושע לא עשה מאמץ לדרוך בכל מקום בארץ, ולא הצליח לכבוש את כל השטח. בני ישראל לא היו מספיק חזקים לכבוש ולדרוך בגאוה בכל האזור הזה, או אפילו להחזיק בעלות חלקית מתמשכת באזור.

רש"י טוען שהפסוק רומז שאלוהים יתן גם מקומות נוספים, מעל ומעבר לתאור הגאוגרפי.

ייתכן שרש"י, שהיה בעל אחוזה ויקב יין בצרפת, קרא את הפסוק בצורה רחבה ביותר - לא באלימות, לא כממלכה ולא לזמן מוגבל, אלוהים הודיע שתבוא ברכה לכל בני-ישראל, בכל רחבי העולם, בכל התקופות, "[ב]כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף" רגלם , הם יפרסמו את אלוהי ישראל וגדולתו, ויביאו ברכה לכל גויי הארצות.

כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה[עריכה]

לא ברור למה אלוהים מצא לנכון לציין שהוא כבר הבטיח את זה למשה.

  • האם משה לא כתב את זה ויהושע לא ידע?
  • מדוע אלוהים לא מזכיר את הבטחתו לאברם?
  • האם ההבטחה נעשת חזקה יותר בגלל שמשה שמע אותה?
  • האם אלוהים מאלץ את עצמו לקיים את הבטחתו?

נראה שהחלוקה לפסוקים אינה נכונה, והחלק הזה של המשפט קשור לפסוק הבא: "כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-מֹשֶׁה, מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר-פְּרָת, כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים, וְעַד-הַיָּם הַגָּדוֹל, מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ, יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם" (ביאור:יהושע א ד). וכך התחלת המשפט היא רק דרך להתחיל את תאור הגבולות שאלוהים יעד לבני ישראל.