ביאור:משלי כא יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

משלי כא יא: "בַּעְנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי, וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת."

תרגום מצודות: בעת בוא עונש על הלץ, אם לא יועיל לעצמו - מועיל הוא לפתי המשולל הבנה, כי יתחכם על כי יפחד לנפשו; אבל לחכם, אף בלמדו דברי השכל, הוא עצמו יקבל תועלת ויקח דעת נוסף על מה שבידו.

תרגום ויקיטקסט: כאשר הלץ (הלועג ומבזה את הזולת) מקבל עונש מידה כנגד מידה, גם הפתי הרואה את העונש מבין את הקשר שלו לחטא ונעשה חכם יותר; וכאשר החכם משכיל (מצליח בעזרת חכמתו), גם הפתי מבין שכדאי להיות חכם ולוקח (לומד) דעת.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כא יא.


דקויות[עריכה]

על המשמעות המעשית של הפסוקים, ראו בפסוק המקביל, (משלי יט כה): "לֵץ תַּכֶּה - וּפֶתִי יַעְרִם, וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת". בתנך מהדורת קורן רשום: בַּעֲנָשׁ עם (חטף פתח ב-עין).

הקבלות[עריכה]

שני פסוקים בספר משלי מביעים רעיון דומה. נציג את שני הפסוקים זה לצד זה:

(משלי יט כה): "לֵץ תַּכֶּה - וּפֶתִי יַעְרִם, וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת"

(משלי כא יא): "בַּעְנָשׁ לֵץ - יֶחְכַּם פֶּתִי, וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת"

פתי הוא אדם המתפתה ומשתכנע בקלות; לץ הוא אדם הלועג ומזלזל בערכים ובאנשים אחרים.

1. כאשר אדם לץ עושה מעשה רע, אין טעם להעניש אותו בפני עצמו, כי הליצנות שלו תגרום לו לזלזל גם בעונש, הוא לא יקלוט את המסר ולא ישתפר. אולם, יש טעם להעניש אותו כאשר אדם פתי נמצא לידו, כדי שהפתי ילמד להתרחק ממנו ומדרכיו.

בפרק יט מדובר על ייסורים גופניים: "לץ תכה - ופתי יערים": כשהפתי רואה שמכים את הלץ, הוא מפתח ערמה (= זהירות מהטעיות); הוא לומד שכדאי לו להיזהר מהדברים המטעים של הלץ, כדי שלא יסבול כמוהו.

בפרק כא מדובר על עונש כללי יותר: "בענוש לץ - יחכם פתי". עונש הוא בדרך-כלל "מידה כנגד מידה", בהתאמה לחטא. כשהפתי רואה שמענישים את הלץ - הוא מפתח חכמה (= כישרון ללמוד); כישרון מתקדם יותר מאשר ערמה. כשיש חוקיות והתאמה בין החטא לבין העונש, קל יותר ללמוד ולהסיק מסקנות חכמות לעתיד.

2. שני הפסוקים מציעים דרך נוספת לחנך את הפתי - ע"י השקעה בחינוך של ילדים אחרים, מתקדמים יותר:

בפרק יט נאמר: "והוכח לנבון - יבין דעת": כשמוכיחים את הנבון, והפתי שומע - גם הוא "מבין דעת"; הוא מבין שעדיף להיות נבון מאשר להיות לץ - כי הנבון מקבל תוכחות הגיוניות בזמן שהלץ מקבל מכות.

ובפרק כא נאמר: "ובהשכיל לחכם - ייקח דעת": כשהחכם משכיל (= מצליח בעזרת החכמה), והפתי רואה - הוא לומד שכדאי להיות חכם, גם הוא רוצה להיות חכם, ולכן הוא "לוקח דעת" ומתחיל ללמוד.


3. גם ה' משתמש שיטת החינוך העקיף - לא דווקא לאנשים פרטיים אלא לכלל עם ישראל, כמו שנאמר למשל ב(צפניה ג ו): "הִכְרַתִּי גוֹיִם, נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם; הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר, נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי אִישׁ מֵאֵין יוֹשֵׁב. אָמַרְתִּי 'אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר, וְלֹא יִכָּרֵת מְעוֹנָהּ כֹּל אֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ'..."; ה' הביא אסונות וצרות על גויים אחרים, חוטאים יותר מעם ישראל, כדי שעם ישראל יראה ויסיק מסקנות*;

מכאן שהפסוק שלנו הוא "אזהרה גם אל המלאך הממונה אל הדין, שה' יתברך מצווה לו: לץ תכה ופתי יערים, כמו שהיו המכות שבאו על המצרים במצרים, כדי שישראל ילמדו מהם וייזהרו שלא ללמוד ממעשיהם. וכמו שהיה הדין על עדת קורח, שהיו הלצים המתלוצצים על מצוותיו ית', כדי שהפתאים יקחו מוסר ממפלתם של הלצים ולא יזידו לעשות כמותם" (רמ"ד וואלי).




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/21-11