קטגוריה:צפניה ג ו

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף צפניה ג ו)
<< | ספר צפניה • פרק ג' • פסוק ו' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:    הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב

המהדורה המנוקדת:    הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי אִישׁ מֵאֵין יוֹשֵׁב.

המהדורה המוטעמת:   

הִכְרַ֣תִּי גוֹיִ֗ם נָשַׁ֙מּוּ֙ פִּנּוֹתָ֔ם הֶחֱרַ֥בְתִּי חוּצוֹתָ֖ם מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֑ר נִצְדּ֧וּ עָרֵיהֶ֛ם מִבְּלִי־אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃

המהדורה הדקדוקית:   

הִכְרַ֣תִּי גוֹיִ֗ם נָשַׁ֙מּוּ֙ פִּנּוֹתָ֔/ם הֶחֱרַ֥בְתִּי חֽוּצוֹתָ֖/ם מִ/בְּלִ֣י עוֹבֵ֑ר נִצְדּ֧וּ עָרֵי/הֶ֛ם מִ/בְּלִי־אִ֖ישׁ מֵ/אֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃


תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה


<< · מ"ג צפניה · ג · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי אִישׁ מֵאֵין יוֹשֵׁב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הִכְרַ֣תִּי גוֹיִ֗ם נָשַׁ֙מּוּ֙ פִּנּוֹתָ֔ם הֶחֱרַ֥בְתִּי חוּצוֹתָ֖ם מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֑ר נִצְדּ֧וּ עָרֵיהֶ֛ם מִבְּלִי־אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

שֵׁיצֵיתִי עַמְמַיָא אַצְדִיאָה בִּרְנְיָתְהוֹן אַחֲרִיבַית שׁוּקֵיהוֹן מִבְּלִי עָדֵי צְדִיאָה קִרְוֵיהוֹן מִבְּלִי אֱנַשׁ מִבְּלִי יָתֵיב:

רש"י

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"הכרתי גוים" - הבאתי פורענות על האומות כדי שתראו ותיראו כמו שהוא מסיים והולך אמרתי אך תראי אותי

מצודות

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

 

מצודת דוד

"הכרתי גוים" - והנה הכרתי את העכו"ם ונשמו מגדליהם

"החרבתי" - עשיתי חוצותם חרבות מבלי איש עובר בהן ונשמו עריהם מבלי איש וחוזר ומפרש מאין יושב ר"ל לפי שאין מי יושב בהן לכן אין איש עובר בהן 

מצודת ציון

"נשמו" - מלשון שממון

"פנותם" - הם המגדלים הגבוהים כמו ועל הפנות הגבוהות (לעיל א)

"החרבתי" - מלשון חרבן

"חוצותם" - ענין שוק ורחוב

"נצדו" - ענין שממון כי והשמותי אני את הארץ (ויקרא כו)תרגם אונקלוס ואצדי

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"הכרתי גוים", אחר שראה שלא התביישו מגדולת ה' השוכן בקרבם, עשה תחבולה אחרת שהכרית גוים וגם עשה חורבן בעריהם, וזה היה בג' מדרגות, תחלה "נשמו פנותם", הפנות והקרן זויות שמן הצד, ר"ל צדדי המדינה וגבולותיה, ואח"כ "החרבתי חוצותם", החוץ הוא אחורי הבתים שהוא יותר מן הפנות אשר בקצה המדינה, כי החריב את הדרכים בתוך המדינה והכפרים עד "שאין עובר", כי נתפשט האויב במדינה, ואח"כ "נצדו עריהם", נחרבו הערים בעצמם עד שנעשו "מבלי איש מאין יושב":

ביאור המילות

"נשמו, החרבתי". כבר התבאר (יחזקאל כ"ט ט') ששם חורבה יפול יותר על מקומות שיש שם בנינים, ושממה יפול על הארץ:

"פנותם". היינו גבולי הארץ וזויותיה, וכבר התבאר בכ"מ שחוץ נבדל מן רחוב שהוא אחורי הבתים, וע"ז הוסיף נצדו עריהם, ונצדו לא נמצא לו ריע על השממון רק בלשון ארמי, שממה צדיא, תהו ובהו צדיא וריקניא, ובעברי מורה על צדית הנפש שאורב לקחת הנפש, ויל"פ עריהם נצדו מי שבא לשם מסוכן מאורב לנפשו מבלי איש צודה ואורב ובכ"ז נצדו כל הבא לשם, בסבת מאין יושב ולכן המקומות מסוכנים לכל הבא שם מחיות ומזיקין:
 

<< · מ"ג צפניה · ג · ו · >>



ראו גם

ויקי על הפסוק

ביאור ויקי

עריכה



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:צפניה ג ו.


כשבאות צרות על עמים אחרים, גם אנחנו צריכים להתעורר

(צפניה ג ו): "הִכְרַתִּי גוֹיִם, נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם, הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר, נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי אִישׁ מֵאֵין יוֹשֵׁב"

(צפניה ג ז): "אָמַרְתִּי 'אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי, תִּקְחִי מוּסָר, וְלֹא יִכָּרֵת מְעוֹנָהּ, כֹּל אֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ; אָכֵן, הִשְׁכִּימוּ הִשְׁחִיתוּ כֹּל עֲלִילוֹתָם!"

כשבאות צרות על עמים ברחבי העולם, הצרות הללו צריכות לעורר גם אותנו ולהוציא אותנו מהאדישות. כך אמר הנביא צפניה לפני שנים רבות, בתקופה שהיו בה אירועים דומים:

הכרתתי גויים, אומר ה'; הבאתי עליהם צרות שגרמו להם להיכרת. נשמו - שממו - כל פינותם - כל הפינות בארצם. החרבתי חוצותם מבלי עובר - הבאתי חורבן על רחובותיהם עד שאף אחד לא העז לעבור בהם; נצדו - שממו - עריהם מבלי איש, מאין יושב.

ואחרי כל זה, אמרתי - חשבתי וקיוויתי, שאת - האומה הישראלית - תיראי אותי - שיתעורר בך פחד, ומתוך הפחד תחשבי עליי, ותיקחי מוסר - תקבלי את דברי התוכחה של הנביאים ששלחתי אלייך ותתקני את דרכייך, ואז לא ייכרת מעונה - תינצלי מצרות דומות שעלולות להכרית את ביתך, וכן לא ייכרת כל אשר פקדתי עליה - כל השפע שציוויתי לתת לך. הכוונה גם לתיקונים בתחום החומרי (כגון להתכונן לרעידת אדמה, צונאמי, אסון גרעיני וכו'), וגם לתיקונים בתחום הרוחני והחברתי, תיקונים של השחיתויות שתיאר צפניה בפסוקים הקודמים, למשל (צפניה ג ג): "שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ אֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים, שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר, נְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת, כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תּוֹרָה".

אכן - אבל תקוותי נכזבה: ביום שאחרי האסון, בני ישראל השכימו, קמו משנתם כאילו כלום לא קרה, והמשיכו בחייהם המושחתים, ואף יותר מזה - השחיתו כל עלילותם.

כשבאות צרות כה גדולות על עמים אחרים, ראוי שנעשה כנסים של תפילה והתעוררות לתשובה, ונחשוב מה אנחנו צריכים לשפר ולתקן על-מנת שלא יבואו עלינו אסונות דומים.

פסוקים דומים וקשורים

רעיונות דומים ניתן למצוא בפסוקים:

  • (ישעיהו מב כה): "וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה, וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב"- יש אש של מלחמה מסביב לעם ישראל, ועם ישראל אינו מודע לכך ואינו שם לב לצרה שמתקרבת אליו ( רש"י שם ) .
  • (משלי יט כה): "לֵץ תַּכֶּה, וּפֶתִי יַעְרִם; וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת"( פירוט ).

פינות - יש אומרים שהכוונה למגדלים גבוהים, כמו (צפניה א): "ועל הפנות הגבוהות" (מצודת ציון).

יראה = פחד שנובע מראיה

לקח מוסר = הפיק מסקנות

מקורות ופירושים נוספים

"אמר רבי אלעזר בר אבינא: אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל (ליראם כדי שיחזרו בתשובה), שנאמר הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם, וכתיב אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר" ( בבלי יבמות סג א ) .

"ודעו מה הקדוש ברוך הוא מנסה את ישראל לדעת אם יעשו תשובה. תחילה מביא פורעניות על האומות, שנאמר, הכרתי גוים נשמו פנותם וגו', אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר (צפני' ג ו-ז). חזרו, מוטב. ואם לאו, מפסיד ממונם, שנאמר, אכלו זרים כחו וגו' (הושע ז ט). אם חזרו, מוטב.  ואם לאו, הקדוש ברוך הוא מביא רעה על אחת מערי ישראל, שנאמר, ותלהטהו מסביב וגו' ותבער בו (ישעיה מב כה). אם ישובו, מוטב. ואם לאו, מה כתיב, במדבר הזה יתמו ושם ימותו (במד' יד לה). ואל יאמר אדם, לא למעני תבא רעה. יהיה יודע שימות, שנאמר, ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה (עמוס ט י)." (תנחומא בהר סעיף ג') .

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל



מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-03-27.


ויקי על הפרק

באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא


אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=קטגוריה:צפניה_ג_ו&oldid=323142"