ביאור:בבלי יבמות דף סג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והמלוה סלע לעני בשעת דחקו - עליו הכתוב אומר: (ישעיהו נח ט) אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני [אם תסיר מתוכך מוטה שלח אצבע ודבר און] [1].



סימנים: אשה וקרקע עזר זאת שתי הברכות תגרי פחתי: אמר רבי אלעזר: כל אדם שאין לו אשה - אינו אדם, שנאמר (בראשית ה ב) זכר ונקבה בראם [ויברך אתם] ויקרא את שמם אדם [ביום הבראם]. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם שנא' (תהלים קטז טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב [בראשית ב,יח: ויאמר ה' אלקים: לא טוב היות האדם לבדו] אעשה לו עזר כנגדו - זכה עוזרתו לא זכה כנגדו [2]. ואיכא דאמרי: רבי אלעזר רמי: כתיב 'כנגדו', וקרינן 'כניגדו': זכה כנגדו, לא זכה מנגדתו [3].

אשכחיה רבי יוסי לאליהו. אמר ליה: כתיב: 'אעשה לו עזר' - במה אשה עוזרתו לאדם? אמר ליה: אדם מביא חיטין - חיטין כוסס [4]? פשתן - פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו?

ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב [בראשית ב,כג: ויאמר האדם:] זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי [לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת]? [5] מלמד [6] שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה.

ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב [בראשית יב,ג: ואברכה מברכיך ומקללך אאר] ונברכו בך כל משפחות האדמה? - אמר ליה הקב"ה לאברהם: שתי ברכות טובות [7] יש לי להבריך בך: רות המואביה ונעמה העמונית [8]. 'כל משפחות האדמה' - אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל; [בראשית יח,יח: ואברהם - היו יהיה לגוי גדול ועצום; ונברכו בו] כל גויי הארץ - אפילו ספינות הבאות מגליא [צרפת] לאספמיא [ספרד, שאינן באות לארץ ישראל] - אינן מתברכות אלא בשביל ישראל.

ואמר רבי אלעזר: עתידים כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע [9], שנאמר (יחזקאל כז כט) וירדו מאניותיהם [10] כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים על הארץ יעמדו.

ואמר רבי אלעזר: אין לך אומנות פחותה מן הקרקע, שנאמר 'וירדו'. רבי אלעזר חזיא לההיא ארעא דשדי ביה כרבא [11] לפותיא [12]; אמר ליה: אי תשדייה לאורכיך [13] הפוכי בעיסקא טב מינך [14].

רב על לביני שיבלי, חזנהו דקא נייפן [15]; אמר להו: אי נייפת איתנופי [16] - [17] הפוכי בעיסקא טב מינך [18].

אמר רבא: מאה זוזי בעיסקא - כל יומא בשרא וחמרא; מאה זוזי בארעא - מילחא וחפורה [19], ולא עוד אלא מגניא ליה אארעא [20] ומרמיא ליה תיגרי [21].

אמר רב פפא: זְרַע [22] ולא תזבין [23]; אף על גב דכי הדדי נינהו [24] - [25] הני מברכן [26] [27]; זבין [28] ולא תיזול [29]; הני מילי ביסתרקי [30], אבל גלימא [31] - [32] לא מיתרמיא ליה [33]; טום [34] ולא תשפיץ [35], שפוץ [36] ולא תיבני [37]: שכל העוסק בבנין מתמסכן; קפוץ זבין ארעא, מתון נסיב איתתא [38]; נחית דרגא נסיב איתתא [39], סק דרגא בחר שושבינא [40].

אמר רבי אלעזר בר אבינא: אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל [41], שנאמר (צפניה ג ו) הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם [מבלי עובר; נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב]; וכתיב (צפניה ג ז) אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר [ולא יכרת מעונה כל אשר פקדתי עליה; אכן השכימו השחיתו כל עלילותם].

רב הוה מיפטר מרבי חייא; אמר ליה: רחמנא ליצלך ממידי דקשה ממותא. ומי איכא מידי דקשה ממותא? נפק דק ואשכח: (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה [אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה; טוב לפני האלקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה].

רב, הוה קא מצערא ליה דביתהו: כי אמר לה "עבידי לי טלופחי" עבדא ליה חימצי [42]; "חימצי" - עבדא ליה טלופחי. כי גדל חייא בריה אפיך לה [43]. אמר ליה [רב לחייא בנו]: איעליא [עלתה, השתפרה] לך אמך! אמר ליה [חייא לאביו]: אנא הוא דקא אפיכנא לה. אמר ליה [רב לחייא בנו]: היינו דקא אמרי אינשי: דנפיק מינך - טעמא מלפך [44]; [45] את לא תעביד הכי [46], שנאמר [ירמיהו ט,ד: ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו] למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו.

רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו; כי הוה משכח מידי [47] - צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה. אמר ליה רב: והא קא מצערא ליה למר? אמר ליה: דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו


עמוד ב

מן החטא [48].

מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה [אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה; טוב לפני האלקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה]. אמר ליה: כגון מאן? כגון אמך. והא מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר (משלי ה יח) יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך; ואמר ליה: כגון מאן? [וענה לו אביו:] כגון אמך: מתקיף תקיפא ועבורי מיעברא במלה [49].

היכי דמי אשה רעה? אמר אביי: מקשטא ליה תכא ומקשטא ליה פומא [50]. רבא אמר: מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבא [51].

אמר רבי חמא בר חנינא: כיון שנשא אדם אשה - עונותיו מתפקקין [52] שנאמר (משלי יח כב) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה. במערבא כי נסיב אינש איתתא אמרי ליה הכי: 'מצא' או 'מוצא'? 'מצא' – דכתיב [משלי יח,כב] מצא אשה מצא טוב [ויפק רצון מה']'; 'מוצא' – דכתיב [קהלת ז,כו] ומוצא אני מר ממות את האשה [אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה].

אמר רבא: אשה רעה - מצוה לגרשה, דכתיב (משלי כב י) גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון; ואמר רבא: אשה רעה וכתובתה מרובה - צרתה בצדה [53], דאמרי אינשי: בחברתה [54] ולא בסילתא [55].

ואמר רבא: קשה אשה רעה כיום סגריר [56] שנאמר (משלי כז טו) דלף טורד ביום סגריר ואשת מדינים נשתוה [57].

ואמר רבא: בא וראה כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה: כמה טובה אשה טובה, דכתיב: מצא אשה מצא טוב: אי בגוה משתעי קרא - כמה טובה אשה טובה שהכתוב משבחה; אי בתורה משתעי קרא - כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה! כמה רעה אשה רעה - דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה: אי בגוה משתעי קרא - כמה רעה אשה רעה שהכתוב מגנה; אי בגיהנם משתעי קרא - כמה רעה אשה רעה שגיהנם נמשלה בה.

[ירמיהו יא,יא: לכן כה אמר ה':] הנני מביא רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה [וזעקו אלי ולא אשמע אליהם]: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: זו אשה רעה וכתובתה מרובה. [איכה א,יד: נשקד על פשעי בידו ישתרגו עלו על צוארי, הכשיל כחי;] נתנני ה' בידי לא אוכל קום; אמר רב חסדא אמר מר עוקבא בר חייא: זו אשה רעה וכתובתה מרובה. במערבא אמרו: זה שמזונותיו תלוין בכספו [58].

(דברים כח לב) בניך ובנותיך נתונים לעם אחר [ועיניך ראות וכלות אליהם כל היום ואין לאל ידך]: אמר רב חנן בר רבא אמר רב: זו אשת האב. [דברים לב,כא: הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם] בגוי נבל אכעיסם: אמר רב חנן בר רבא אמר רב: זו אשה רעה וכתובתה מרובה. רבי אליעזר אומר: אלו הצדוּקים, וכן הוא אומר [תהלים יד,א: למנצח לדוד] אמר נבל בלבו אין אלהים [השחיתו התעיבו עלילה אין עשה טוב] [59]. במתניתא תנא: אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק; שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום.

רבי יוחנן אמר: אלו חברים [60]. אמרו ליה לרבי יוחנן: אתו חברי לבבל שגא [61] נפל [62]. אמרו ליה: מקבלי שוחדא [63]! תריץ יתיב [64]. גזרו על שלש מפני שלש [65]: גזרו על הבשר [66] מפני המתנות [67]; גזרו על המרחצאות מפני הטבילה [68]; קא מחטטי שכבי [69] מפני ששמחים ביום אידם [70], שנאמר [שמואל א יב,טו: ואם לא תשמעו בקול ה' ומריתם את פי ה'] והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם [71]. אמר רבה בר שמואל [72]: זו חטוטי שכבי, דאמר מר: בעון חיים - מתים מתחטטין.

אמר ליה רבא לרבה בר מארי: כתיב [ירמיהו ח,ב: ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים, אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם, ואשר דרשום, ואשר השתחוו להם] לא יאספו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו; וכתיב (ירמיהו ח ג) ונבחר מות מחיים [לכל השארית הנשארים מן המשפחה הרעה הזאת בכל המקמות הנשארים אשר הדחתים שם נאם יקוק צבאות] [73]. אמר ליה: [74] נבחר מות לרשעים שלא יחיו בעולם הזה, ויחטאו ויפלו בגיהנם [75].

כתוב בספר בן סירא: אשה טובה - מתנה טובה לבעלה; וכתיב: טובה בחיק ירא אלהים; תנתן אשה רעה צרעת לבעלה. מאי תקנתיה? - יגרשנה ויתרפא מצרעתו; אשה יפה - אשרי בעלה, מספר ימיו כפלים [76]. העלם עיניך מאשת חן [77] פן תלכד במצודתה; אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה. רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה [78]. כניצוץ מבעיר גחלת [79] ככלוב [80] מלא עוף - כן בתיהם מלאים מרמה. אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום: שמא מחר בא [81] ואיננו נמצא מצטער [82] על העולם שאין שלו. מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך. רבים יהיו דורשי שלומך - גלה סוד לאחד מאלף.

אמר רבי אסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף [83] שנאמר: [ישעיהו נז,טז: כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף] כי רוח מלפני יעטוף [84] ונשמות אני עשיתי. [85]

תניא: רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר (בראשית ט ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך [כי בצלם אלקים עשה את האדם], וכתיב בתריה [86] ואתם פרו ורבו [שרצו בארץ ורבו בה]. רבי יעקב אומר: כאילו ממעט הדמות, שנאמר [בראשית ט,ו: שפך דם האדם באדם דמו ישפך] כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתיב בתריה [פסוק ז:] ואתם פרו [ורבו שרצו בארץ ורבו בה] [87]. בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות שנאמר ואתם פרו ורבו. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש - ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים?! אמר להן בן עזאי: ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה? אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים! תניא אידך: רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר שופך דם האדם וסמיך ליה 'ואתם פרו' וגו' רבי אלעזר בן עזריה אומר: כאילו ממעט הדמות. בן עזאי אומר וכו' אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש וכו'

תנו רבנן: (במדבר י לו) ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל

הערות[עריכה]

  1. ^ לעיל מיניה כתיב 'כי תראה ערום וכסיתו' - היינו דוחק העני, 'ומבשרך לא תתעלם' [ישעיהו נח,ז] - היינו אוהב את שכניו שהן כקרוביו, ומקרב את קרוביו, ונושא בת אחותו
  2. ^ חלוקה עליו וסותרת דבריו
  3. ^ מדלא כתיב יו"ד - לשון נגדא, דמלקות
  4. ^ בתמיה
  5. ^ 'זאת הפעם'
  6. ^ מכלל דפעמים אחרים שמש ולא עלו בדעתו
  7. ^ כמו 'מבריך את הגפן' (כלאים פ"ז מ"א)
  8. ^ יצאו מהם מלכים ונביאים: נעמה אמו של רחבעם, ויצא ממנה חזקיה ואסא ויהושפע דהוו צדיקים גמורים, וישעיהו הנביא, דאמר מר: אמוץ ואמציה אחים הוו (מגילה דף י,ב)
  9. ^ יניחו אומנותם לעסוק בחריש ובקציר
  10. ^ לשון ירידת עניות
  11. ^ זרע כרוב; לישנא אחרינא 'כרבא' = 'חרישה', כמו 'כרוב ותני' (ב"ב דף יב,א) 'כמה דמסיק תעלא מבי כרבא' (נדה סה,ב)
  12. ^ לרוחב הערוגה
  13. ^ כלומר: אפילו תחזור ותחרשנה - לא יועיל כלום לפי [בהשוואה עם] עסקא
  14. ^ להרויח יותר
  15. ^ הרוח מנשבת זו בזו; 'תניפנו' לשון 'הניפי לי במניפה' (בבא מציעא פו א)
  16. ^ כמה שתרצו תנופפו
  17. ^ אין תועלת בהן
  18. ^ לפי [בהשוואה עם] פרקמטיא
  19. ^ שחת ששכרה מועט ואוכל עשבים וחזיז במלח; [לשון אחר] חפורה - ירק מן התבואה עד שלא הביאה שליש
  20. ^ משכבת אותו על הארץ לשמור כל הלילה
  21. ^ בשבילה מתקוטט עם בני אדם
  22. ^ תבואה לאכילת ביתך
  23. ^ לא תקנה תבואה מן השוק
  24. ^ אפילו חיטין בזול וקרקעך אינו חשוב ואין לך שכר לפי השעה
  25. ^ אפילו הכי
  26. ^ מתברכין: ברכה מצויה בדבר שאין לוקח בדמים ואין כלה מהר
  27. ^ ברכה: פלישו"ן בלע"ז
  28. ^ מכור כלי תשמישך והשתמש בדמים בפרקמטיא
  29. ^ קודם שתבא לידי עניות
  30. ^ כלי הבית: טאפי"ט בלע"ז
  31. ^ שהיא להתכבד בלבישתה לא ימכור
  32. ^ דלמא כי הדר בעי לה
  33. ^ הגונה כמותה
  34. ^ תרגום של 'סתום', כמו סתמום פלשתים (בראשית כו טו) 'טומינון פלשתאי'
  35. ^ אם יש לך חור קטן בכותל רעוע - סתום אותו מיד, ולא תרחיב בנקב לשפץ בו טיט ולבנים הרבה ליפותו
  36. ^ שפוץ: פלשטי"ר בלע"ז; ואם בעל נפש אתה להנאות בנייניך - הרחב הנקב ושפציהו להיות יפה
  37. ^ לא תפיל את כל הכותל ותבנהו
  38. ^ המתן עד שתבדוק מעשיה שלא תהא רעה וקנטרנית
  39. ^ לא תקח אשה חשובה ממך שמא לא תתקבל עליה
  40. ^ אוהב טוב: בחר לך אדם חשוב [פטרון] להדבק אחריו
  41. ^ ליראם כדי שיחזרו בתשובה
  42. ^ מין קטנית
  43. ^ היה אומר האב לבנו "אמור לאמך לעשות עדשים" והוא אומר לה "עשי חימצי" והיא עושה עדשים
  44. ^ פעמים שהבן מחכים את אביו! אני היה לי לעשות כן
  45. ^ אבל
  46. ^ דבר שקר הוא
  47. ^ דבר הראוי לה
  48. ^ הרהור עבירה
  49. ^ נוחה לרצות ומעברת על מדותיה
  50. ^ לקלל ולגדף עד זמן סעודה כדי לצערו
  51. ^ שלא לאכול עמו ומצערתו
  52. ^ נסתמין; לשון 'ויפק' כמו 'פוקקין הנקבים' (שבת קכה ב)
  53. ^ ישא אחרת אצלה
  54. ^ מקבלת תוכחה יותר
  55. ^ קוץ
  56. ^ יום ברד ורוח
  57. ^ דלף טורד וגו' ואשת מדינים נשתוה - שוין הן
  58. ^ שאין לו זריעה בקרקע: דכל שעה מיצר ודואג שמא תייקר התבואה או ינעלו שערי שבר
  59. ^ מי שאמר אין אלהים קרי נבל
  60. ^ פרסיים רשעים ומבזין, ואינם מכירים כבודם של ישראל
  61. ^ כפף
  62. ^ מרוב צער שהיו בני הישיבה מסורים בידם
  63. ^ לבטל גזירתא
  64. ^ ושמח
  65. ^ אמר להם מפני שלשה עבירות שהיו ביד בני בבל
  66. ^ שלא יאכלו בשר שחוטה
  67. ^ אמר להם מפני עבירה שבידם: שהיו גוזלים מתנות כהונה: זרוע ולחיים וקיבה
  68. ^ שלא היו זהירין בה
  69. ^ מוציאים הנקברים מקבריהם
  70. ^ באה עליהם זו הגזרה להתאבל בה
  71. ^ ואבותם כבר מתו
  72. ^ ומה מכה יש בהן, אלא
  73. ^ בתריה דההוא קרא, דהואיל ואין ניתנים לקבורה - היאך יבחרו החיים למות
  74. ^ האי
  75. ^ לא קאמר שיהו הן בוחרין מות מחיים, אלא נביא הוא דקאמר להו: מוטב להן לרשעים שימותו ממה שיחטאו ויחיו
  76. ^ כלומר: שמח בחלקו, ודומה לו כאילו ימיו כפלים
  77. ^ של אחרים
  78. ^ המוכר בשמים לנשים להתקשט בהן, ומצוי בו ניאוף, ובא בעלה ופצעו
  79. ^ כן יצרו מבעירו
  80. ^ קן עופות
  81. ^ מחר מת ואיננו בעולם ולא יראה אותה דאגה שהוא מיצר וירא ודואג עליה
  82. ^ אתמול
  83. ^ פרגוד שחוצץ בין שכינה למלאכים, ושם רוחות ונשמות נתונות שנבראו מששת ימי בראשית העתידות להנתן בגופים העתידים להבראות
  84. ^ הגאולה
  85. ^ יעטוף - לשון עכבה, כדכתיב (בראשית ל מב) והיה העטופים ללבן ורישיה משתעי בגאולה: כי לא לעולם אריב וגו'
  86. ^ פסוק ז
  87. ^ בתריה דתרוייהו כתיב, הלכך כמו שעשה שתיהן הוא