ביאור:בבלי יבמות דף כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לכתחלה קתני [1].

ולימא ליה ['הרי אלו חולצות ולא מתייבמות' זהו] גזירה: דלמא קדים וחליץ לראשונה ברישא' [2]? 'ולא מתייבמות' קתני [3], דליכא דין יבום הכא כלל.

ולימא ליה 'גזירה שמא ימות ואסור לבטל מצות יבמין' [4]? רבי יוחנן - למיתה לא חייש.

ולימא ליה 'רבי אלעזר היא, דאמר [5] 'כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור - נאסרה עליו עולמית' [6]? מדסיפא [7] רבי אל[י]עזר [8] - רישא לאו רבי אלעזר.

ונימא להו דנפול בבת אחת, ורבי יוסי הגלילי היא, דאמר 'אפשר לצמצם'? לא סתם לן תנא כרבי יוסי הגלילי.

ולימא ליה דלא ידעינן הי נפול ברישא [9]? אי הכי [10] - היינו דקתני 'קדמו וכנסו – יוציאו' [11]: בשלמא ראשונה אמרינן ליה "מאן שריא לך [12]; אלא [בשנתייבמת] שניה? – אמר [13] [היבם השני]: חבראי [14] - שניה ייבם [15], אנא ראשונה מייבם' [16]!? היינו דקאמר ליה 'אחיות איני יודע מי שנאן' [17].

תנן: 'היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה [18] - אסור בה ומותר באחותה, והשני אסור בשתיהן'. סלקא דעתא דנפלה חמותו תחלה [19]; ואמאי [20]? ליקו חתן [21] לייבם [22] הך דאינה חמותו ברישא [23], ותהוי חמותו לגבי אידך [24] כ'יבמה שהותרה [25] ונאסרה וחזרה והותרה - תחזור להיתרה הראשון'? אמר רב פפא: כגון דנפלה הך דאינה חמותו ברישא [26]. [## אך אין הכי נמי שאם נפלה חמותו תחילה – ייבם החתן את זו שאינה יבמתו והאח השני – את אחותה!]

רבי אליעזר אומר: [בית שמאי אומרים: יקיים; ובית הלל אומרים: יוציאו]: תניא: 'רבי אליעזר אומר: בית שמאי אומרים: יקיימו, ובית הלל אומרים: יוציאו; רבי שמעון אומר: 'יקיימו'. אבא שאול אומר: קל היה להם לבית הלל [27] בדבר זה, שבית שמאי אומרים 'יוציאו', ובית הלל אומרים: יקיימו.' [בדיוק ההפך ממסורת רבי אליעזר!] רבי שמעון כמאן [28]? אי כבית שמאי [29] - היינו רבי אליעזר! אי כבית הלל [30] - היינו אבא שאול? [31] הכי קאמר [רבי שמעון]: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה.

היתה אחת מהם [אסורה על האחד איסור ערוה [32] - אסור בה ומותר באחותה [33], והשני אסור בשתיהן.]: הא תנינא חדא זימנא [34]: 'אחותה [35], כשהיא יבמתה - או חולצת או מתייבמת' [36]!? צריכא: דאי אשמועינן התם [37] משום [38] דליכא למיגזר משום שני, אבל הכא, דאיכא למיגזר משום שני [39] - אימא [40] לא [41]; ואי אשמועינן הכא - משום דאיכא שני, דקא מוכח [42] אבל התם דליכא שני [43] אימא לא [44] – צריכא.

איסור מצוה כו' [ואיסור קדושה - חולצת ולא מתייבמת [45]]:

הא נמי תנינא (לעיל כ,א) במשנה</ref>:


עמוד ב

'איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת [46] '!? התם [47] איסור מצוה לחודה (יבמה שנפלה לפניו שהיא אסורה עליו איסור מצוה - חולצת); הכא (אשמועינן) איסור מצוה ואחותה (שנפלו לו משני אחין, דאחותה לא מייבמא: אם היתה האחת אסורה על האחד איסור מצוה [דרבנן] - אינו מותר באחותה: הואיל והיא מדאורייתא רמיא קמיה, הואי אידך 'אחות זקוקתו', הלכך בעו חליצה): סלקא דעתא אמינא ליקום איסור מצוה במקום [באותו תוקף כמו] איסור ערוה [וכמו שבאיסור ערוה – אינה נחשבת בין הנופלות ליבום, ואחותה מתיבמת – נאמר כך גם באיסור מצוה], ותתייבם [השניה]- קא משמע לן (דלא תימא 'אוקי איסור מצוה במקום ערוה ותתייבם אחותה', ולא תיהוי כאחות זקוקתו). [וכי יעלה על הדעת] ותתייבם? כיון דמדאורייתא רמיא קמיה [האסורה משום מצוה] - קא פגע באחות זקוקתו [ופשיטא שאסור, ולא תתיבם]!? סלקא דעתא אמינא משום מצוה עבוד רבנן (שתתקיים מצות יבום, ולא העמידו איסור זיקה שהוא מדבריהם לאסור את אחותה היכא דהיא עליו איסור מצוה) - קא משמע לן.

היתה אחת מהן [אסורה על זה איסור ערוה והשניה אסורה על זה איסור ערוה: האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה]: הא תו למה לי [המקרה הזה במשנה אינו מחדש כלום, שהרי מיד לפני זה במשנה שנינו: היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה (כגון חמותו ואם חמותו) - אסור בה ומותר באחותה (דלאו אחות זקוקה היא, דערוה לאו קמיה רמיא לייבומי), והשני אסור בשתיהן]?: היינו הך - מה לי לחד [אח שיבמתו אסורה לו] מה לי לתרי? צריכא: דאי אשמועינן התם - משום דאיכא שני [האח השני שאסור בשתיהן] דמוכח [על ידי זה שהאח השני אינו לוקח את השניה - ניכר לכל שזה שיבם – היתה לו סיבה מיוחדת], אבל הכא דליכא שני דקא מוכח (שהרי שתיהן מתייבמות ואתי למישרי אחות זקוקה בעלמא) אימא לא (לייבמן - קא משמע לן [שצריך יבום או חליצה]); ואי אשמועינן הכא – אדרבה: תרווייהו מוכחי אהדדי (שזה לא יכול לישא את האחרת אלא זו, וכן זו - מוכחא מילתא שזו אסורה על זה וזו על זה; לפיכך ליכא אחות זקוקתו) אבל אידך [כאשר יש רק אח אחד ליבם] לא [מוכח] – צריכא.

זו היא שאמרו ['אחותה כשהיא יבמתה (אחותה של ערוה כשהיא יבמתה: אשת אחי בעלה כשנופלת עמה לייבום) - או חולצת או מתייבמת' (דלאו אחות זקוקתו היא, דערוה לא רמיא קמיה)]: 'זו היא' - למעוטי מאי? למעוטי איסור מצוה לזה ואיסור מצוה לזה [שחולצות ולא מתיבמות]. הא תו למה לי, היינו הך (דהא בהדיא קתני לה לעיל [במשנתנו] 'איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת') - מה לי לחד מה לי לתרי? מהו דתימא: כי לא אמרינן 'אוקי איסור מצוה במקום איסור ערוה' ([להתיר - ולחייב] להתייבם אחותה) - היכא (דאין איסור מצוה אלא באחת על האחד, ולשני שתיהן זקוקות) דאיכא למיגזר משום שני (דאי שרית לייבומי להאי שהאחת אסורה עליו - אתי שני נמי לייבומי, וקא פגע באחות זקוקתו), אבל היכא דליכא למיגזר משום שני אימא להאי אוקימנא איסור מצוה במקום איסור ערוה ולהאי [אוקימנא] איסור מצוה במקום איסור ערוה, ולייבמו - קמ"ל [שחולצות ולא מתיבמות].

אמר רב יהודה אמר רב, וכן תני רבי חייא: 'בכולן (בכל חמש עשרה עריות דבפרק קמא) אני קורא בהן 'האסורה לזה מותרת לזה' (אפשר להן להיות שתי אחיות נופלות לשני אחין והאחת אסורה על זה משום אחת מכל העריות הללו ומותרת לזה, והשניה אסורה על זה משום אותו שם ערוה עצמו ומותרת לזה) ו'אחותה כשהיא יבמתה - או חולצת או מתייבמת' [48]. ורב יהודה מתרגם [מסביר את דברי רב] מ'חמותו' ואילך, אבל שיתא בבי דרישא – לא; מאי טעמא? כיון דבתו - באונסין הוא דמשכחת לה, [49], בנשואין לא משכחת לה [50] - בנשואין קמיירי [במשנה], באונסין לא קא מיירי [51]. ואביי מתרגם [מסביר את דברי רב] אף בתו [52] מאנוסתו - כיון דאשכוחי משכחת לה, אי בעיא באונסין תיהוי אי בעיא בנשואין תהוי, אבל אשת אחיו שלא היה בעולמו – לא, כיון דאליבא דרבי שמעון [בדף יח,ב] הוא דמשכחת לה [53], אליבא דרבנן לא משכחת לה - בפלוגתא לא קמיירי [54]. ורב ספרא מתרגם [מסביר את דברי רב]: אף אשת אחיו שלא היה בעולמו, ומשכחת לה בשיתא אחי, ואליבא דרבי שמעון, וסימניך 'מת נולד וייבם מת נולד וייבם': ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות, לוי ויהודה נשואין שתי נכריות; מת ראובן נולד יששכר וייבם לוי, מת שמעון נולד זבולון וייבם יהודה, מתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו להו קמי יששכר וזבולן: 'האסורה לזה [55] מותרת לזה [56] והאסורה לזה [57] מותרת לזה' [58], ו[מתקיים גם ]'אחותה שהיא יבמתה [או חולצת או מתיבמת]'. למה לי [בפירוש של רב ספרא] 'ייבם יהודה'? בלא ייבם יהודה נמי [59] משכחת לה [60]! [61] משום צרה [62]. הא תינח צרה; צרה דצרה מאי איכא למימר [63]? כגון דהדר ויבמינהו נמי גד ואשר [64].


משנה: שלשה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות; ורבי שמעון פוטר. היתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערוה - אסור בה ומותר ב'אחותה' [כלומר: מותר ליבם את הקרובה שלה]; איסור מצוה או איסור קדושה - חולצות ולא מתייבמות.

גמרא: תניא: 'רבי שמעון פוטר בשתיהן מן החליצה ומן הייבום, שנאמר (ויקרא יח יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור [לגלות ערותה עליה בחייה]: בשעה שנעשו צרות זו לזו [65] לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן.'

היתה אחת מהן [אסורה עליו איסור ערוה - אסור בה ומותר באחותה]: הא תו למה לי? היינו הך! לרבי שמעון איצטריך: סלקא דעתא אמינא הואיל ואמר רבי שמעון 'שתי אחיות לא חולצות ולא מתייבמות', לגזור משום שתי אחיות דעלמא [66] - קמשמע לן.

איסור מצוה [או איסור קדושה - חולצות ולא מתייבמות]:

הערות[עריכה]

  1. ^ משמע, כלומר: אין כאן תקנה אחרת
  2. ^ אי אמרת להו 'חלוצו לשניה ויבמו ראשונה' – גזירה: דלמא קדים חד, וחליץ לראשונה, ואתי לייבומי אידך שניה, דסברי' מה איכפת בין זו לזו'? אבל בדיעבד, שחלץ לשנייה תחלה - שריא ליה לאידך לייבומי קמייתא, דמאן דחזי דחלץ לשניה ברישא וחזר וייבם קמייתא - אסיק אדעתיה [יבין את הדבר לאשורו], ולא אתי למחלץ לקמייתא ולייבומי שניה
  3. ^ דאי נמי חלץ לשניה
  4. ^ והכי פירושו: לימא ליה רבי יוחנן: תנא דמתניתין - טעמיה לאו משום זיקה קא אסר לייבם שתי אחיות, דסבירא ליה אין זיקה; דאי טעמא משום זיקה - מכי חליץ לשניה ופקע זיקתה - שרי לייבומי ראשונה, כדאמרי אנא, אלא טעמא משום 'שמא ימות', כדאמר בריש פירקין: דלמא אדמייבם חד מיית אידך כו', ומשום הכי שקול רבנן דין יבום מאחיות לגמרי, ואפילו חלץ לחדא מינייהו, דלא בטלי תו מצות יבמין, כי היכי דלא ירגילו יבום באחיות ואתי לייבומי לכתחלה קמי חליצה; ואדמייבם חד - מיית אידך, אבל לגבי מיתה דלעיל דאיירי בה רבי יוחנן - ליכא למיגזר הכי
  5. ^ בפרק 'בית שמאי' (לקמן קט)
  6. ^ ואנא דאמרי כרבנן
  7. ^ דמתניתין
  8. ^ דקתני:' רבי אל[י]עזר אומר: בית שמאי אומרים יקיימו (כו'), בית הלל אומרים יוציאו'
  9. ^ דלימא ליה "חלוץ לשניה"
  10. ^ דמשום דלא ידעינן הוא, הא אי הוה ידעינן מתייבמת ראשונה
  11. ^ כלומר: הא דקתני 'יוציאו' - אמאי
  12. ^ אפיק! דודאי באיסורא אתא לידך: דאי נמי ראשונה היא - מאן שריא ניהלך, הלא אחות זקוקה היא, ומי מאחיך חלץ לאחותה לאפקועי זיקה מינה"?
  13. ^ לימא
  14. ^ אחי, שייבם ראשון
  15. ^ שניה אירע לחלקו
  16. ^ והויא זו [האשה שלקח השני] ראשונה יבמה, שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה, דהכי אמר בפרק 'כיצד' (לעיל כד,א): 'קדמו וכנסו אין מוציאין מידם', משום דליכא אלא ספק פגע באחות זקוקה, [והא נמי לשני ספק הוא]
  17. ^ מצי לתרוצי כשמעתיה כלל
  18. ^ כגון חמותו או ערוה אחרת
  19. ^ זו שאסורה על האחד נפלה תחלה; והאי דנקט 'חמותו' - חדא מעריות נקט; וניחא למינקטיה מילתא דשכיחא ושאר עריות טריחא מילתא לאשכוחי
  20. ^ שני אסור בשתיהן
  21. ^ חתן של ראשונה
  22. ^ לשניה,
  23. ^ ואינה אחות זקוקה
  24. ^ אח
  25. ^ בשעת נפילה
  26. ^ ואי במייבם לה האיך ברישא - פיישא שנייה שנאסרה משעת נפילתה, הלכך תו לא מהני לה היתר
  27. ^ כלומר: בית הלל לקולא אמרי
  28. ^ אליבא דמאן
  29. ^ אתא למימר: בית שמאי אומרים יקיימו
  30. ^ קא מסהיד
  31. ^ והא ליכא למימר דטעמא דנפשיה קאמר, דלאו בר פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל הוא!
  32. ^ רש"י במשנה: כגון חמותו ואם חמותו
  33. ^ דלאו אחות זקוקה היא, דערוה לאו קמיה רמיא לייבומי
  34. ^ בפרק 'כיצד' [דף כ,א]
  35. ^ של ערוה
  36. ^ והיינו נמי אסור בה ומותר באחותה
  37. ^ הוא
  38. ^ דליכא אלא חד אחא לקמן
  39. ^ דלמא אתא שני לייבומי כאחיו [באחת] וקא פגע באחות זקוקתו, דקמי דידיה הוו רמיין תרווייהו
  40. ^ אפילו האי דלא רמיא ערוה קמיה
  41. ^ לייבם - קא משמע לן
  42. ^ דמדלא מייבם האי כאחיו [באחת] - איכא היכירא דאחות זקוקתו אסורה, והאי דייבם האי - משום טעמא דערוה לא רמיא קמיה, ולא אתי למישרי אחות זקוקתו בעלמא
  43. ^ דליכא אלא חד אח
  44. ^ לייבם דלמא אתי למישרי אחות זקוקתו בעלמא
  45. ^ רש"י במשנה: איסור מצוה - רמיא קמיה מדאורייתא; הלכך אסור באחותה, דאחות זקוקה היא
  46. ^ אם היתה האחת אסורה על האחד איסור מצוה - אינו מותר באחותה, הואיל והיא מדאורייתא רמיא קמיה - הואי אידך 'אחות זקוקתו', הלכך בעו חליצה
  47. ^ בפרק 'כיצד' - לא אשמעינן אלא
  48. ^ ומתוך כך נמצאו שתי אחיות מתייבמות ולא פגעו באחות זקוקה; וכולן פירשתי בפרק ראשון (דף ט,ב)
  49. ^ בבתו מאנוסתו, כגון ראובן אנס אשה והוליד בת ובא שמעון ואנס אנוסת אחיו, והוליד בת, ונישאו בת ראובן ובת שמעון ללוי ויהודה אֲחֵי אביהן, והרי הן אחיות מן האם; בת שמעון מותרת לראובן ובת ראובן מותרת לשמעון, ונמצאו שתי אחיות מתייבמות; וכן בת בתו וכן כולן: אף על גב דכל חמשה בבי דרישא משתכחי בנשואין
  50. ^ הואיל ובתו לא משתכחא שיהו שתי בנות של שני אחין אחיות מן האם [שהרי לאח השני היא אסורה משום אשת אחיו אלא ביבום, והרי מדובר שיש לה בת ממנו], שאי אפשר שנשא יבמתו שיש לה בת
  51. ^ לא תני בהו 'האסורה לזה כו', הואיל וכולן איסור שֵׁם 'בת' הן
  52. ^ באה
  53. ^ האסורה לזה, כדמפרש רב ספרא לקמיה
  54. ^ רבי חייא
  55. ^ אשת לוי האסורה ליששכר שבא ומצאה אסורה עליו מזיקת ראובן שלא היה בעולמו
  56. ^ ומותרת לזבולן, שכשנולד כבר נתייבמה ללוי; ובייבם ולבסוף נולד שרי רבי שמעון
  57. ^ ואשת יהודה אסורה לזבולון משום שמעון שלא היה בעולמו וכשנולד מצאה באיסור
  58. ^ ומותרת ליששכר [שהיה בעולמו של שמעון]
  59. ^ שרי ליששכר, ובחמשה אחי
  60. ^ : מת ראובן נולד יששכר ייבם לוי; מת שמעון נולד זבולון ומת לוי בלא בנים, ונפלו אשת לוי [שהיתה אשת ראובן] ואשת שמעון [שהיתה אשת לוי] לפני יששכר וזבולון: אשת לוי אסורה ליששכר מפני ראובן בעלה הראשון, ומותרת לזבולון, ואשת שמעון מותרת ליששכר שהרי בעולמו היה ואסורה לזבולון
  61. ^ האי דנקט 'ייבם יהודה' -
  62. ^ דבעי אשכוחי נמי בצרה האסורה לזה מותרת לזה: אם באו יששכר וזבולון לייבם לנשי לוי ויהודה - הראשונה אשת לוי אסורה ליששכר משום צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו [שהיתה אשת ראובן], וכן אשת יהודה על זבולון, וכגון שהיו הצרות אחיות זו לזו; ו'נכריות' קרי להו אצל נשי ראובן ושמעון; דאיכא נמי השתא בצרות "האסורה לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה [חולצת או מתיבמת]"; ואי לא ייבם יהודה לא מיתוקם מילתא דרבי חייא באיסור צרתה, דאם נפלו שתי נשים משמעון - שתיהן אשת אח שלא היה בעולמו הן
  63. ^ היכי קרית 'האסורה לזה מותרת לזה' באיסור וצרות צרה, דהא 'צרות צרותיהן' נמי תנן בפרק קמא
  64. ^ לנשי לוי ויהודה הראשונות, ולהם נשים, וייבם גד את אשת יהודה ואשר ייבם אשת לוי, ומתו גד ואשר, ונפלו לפני יששכר וזבולון: ואם באים לייבם נשי גד ואשר הראשונות - אשת גד, צרת אשת יהודה, שהיתה צרת אשת שמעון שלא היה בעולמו - אסורה לזבולון ומותרת ליששכר; וכן אשת אשר על יששכר ומותרת לזבולון
  65. ^ כגון השתא, שנפלו לפניו ונעשו שתי אחיות צרות זו לזו בזיקה
  66. ^ אף על גב דהא נמי מרישא שמעינן - התם הוא לרבנן - לא גזרינן, דאי נמי אתי למישרי אחיות דעלמא - ליכא אלא איסור אחות זקוקה דרבנן; אבל לרבי שמעון, דאמר 'איסור אחות זקוקה ערוה גמורה היא', דרחמנא פטרה וקיימא עליה באיסור אשת אח - ליגזור היכא דאחותה אסורה משום ערוה ולא זקוקה ליה, ונימא לא לייבם לאחותה דלא ליתי לייבומי אחות זקוקה דעלמא