ביאור:בבלי יבמות דף מד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
המשך המשנה היתה אחת כשרה [1] ואחת פסולה [2]: אם היה חולץ [3] - חולץ לפסולה [4], ואם היה מייבם - מייבם לכשרה.
גמרא: 'ארבעה אחין'? סלקא דעתא [5]? אלא אימא 'ארבעה מאחין'.
הרשות בידו: ושבקי ליה [6]? והתניא [ספרי דברים פיסקא רצ פסוק ח]: '(דברים כה ח) וקראו לו זקני עירו [ודברו אליו, ועמד ואמר: לא חפצתי לקחתה] - הן ולא שלוחן, 'ודברו אליו' - מלמד שמשיאין לו עצה הוגנת לו: שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה אומרין לו "מה לך אצל ילדה", "מה לך אצל זקנה", "כלך אצל שכמותך ואל תשים קטטה בביתך"'! לא, צריכא דאפשר ליה [7]. אי הכי - אפילו טובא נמי! עצה טובה קא משמע לן: ארבע - אִין, טפי - לא, כי היכי דנמטייה עונה בחדש [8].
מי שהיה נשוי [לשתי נשים ומת - ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה]: ונייבם לתרוייהו? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אמר קרא: [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש] אשר לא יבנה את בית אחיו - בית אחד הוא בונה, ואין בונה שני בתים. ונחלוץ לתרוייהו? אמר מר זוטרא בר טוביה: אמר קרא: [דברים כה,י: ונקרא שמו בישראל] בית חלוץ הנעל - בית אחד הוא חולץ ואין חולץ שני בתים. ונייבם לחדא [9] ונחלוץ לחדא? אמר קרא [דברים כה,ז: ו]אם לא יחפוץ [האיש לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי] - הא חפץ – ייבם: כל העולה ליבום עולה לחליצה, כל שאין עולה [10] לייבום [11] אין עולה לחליצה; ועוד: שלא יאמרו: "בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ". ויאמרו? אי דמייבם והדר חליץ, הכי נמי; אלא [דלמא] חליץ והדר מייבם, וקם ליה ב'לא יבנה'. ואימא כי איכא חדא תתקיים מצות יבום, כי איכא תרתי לא תתקיים מצות יבום? אם כן, צרת ערוה דאסר רחמנא למה לי? השתא: שתים בעלמא אמרת לאו בני חליצה ויבום נינהו - צרת ערוה מיבעיא [אם כאשר שתיהן מותרות אין מקימים מצות יבום – היתכן שיקיימו כאשר אחת אסורה]? [וכמובן הגמרא דוחה מחשבה זו:] אלמה לא [12]? אצטריך: סלקא דעתא אמינא 'ערוה - אבראי קיימא [13], ותתייבם צרתה' - קא משמע לן דאסירא!? אלא 'יבמתו' 'יבמתו' [דברים כה,ז: ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי] – ריבה.
היתה אחת כשרה: אמר רב יוסף: כאן [14] שנה רבי [15]: לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם.
משנה:
המחזיר גרושתו [16], והנושא חלוצתו [17], והנושא קרובת חלוצתו - יוציא והולד ממזר [18] - דברי רבי עקיבא [19];
וחכמים אומרים: אין הולד ממזר.
ומודים בנושא קרובת גרושתו שהולד ממזר [20].
גמרא: וסבר רבי עקיבא הנושא קרובת חלוצתו הולד ממזר? והאמר ריש לקיש: כאן שנה רבי אחות גרושה מדברי תורה אחות חלוצה מדברי סופרים! תני 'קרובת גרושתו' [21]; הכי נמי מסתברא, דקתני סיפא: 'ומודים בנושא קרובת גרושתו שהולד ממזר': אי אמרת בשלמא איירי בה - היינו דקתני 'ומודים', אלא אי אמרת לא איירי בה - מאי 'ומודים'? ודלמא - הא קא משמע לן: דיש ממזר מחייבי כריתות [22]? הא - קתני לה לקמן [יבמות פ"ד מ"יג; דף מט,א]: 'איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא - דברי רבי עקיבא; רבי שמעון התימני אומר: כל שחייבין עליו כרת בידי שמים; והלכה כדבריו'! ודלמא קסתים לן תנא כרבי שמעון התימני? אם כן, ליתני שאר חייבי כריתות, קרובת גרושתו למה לי? אלא שמע מינה איירי בה. [ודלמא] לעולם לא איירי בה [23], ואיידי דתנא [24] 'מחזיר גרושתו ונושא חלוצתו וקרובת חלוצתו' [25] תני נמי 'קרובת גרושתו' [26]? אלא [27] קרובת חלוצתו לרבי עקיבא הוי ממזר. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: היינו טעמא דרבי עקיבא: דאמר קרא 'בית חלוץ הנעל': הכתוב קראו 'ביתו' [28]. אמר רב יוסף אמר רבי שמעון בר רבי: הכל מודים במחזיר גרושתו
שהולד פגום [29] לכהונה. מאן 'הכל מודים'? - שמעון התימני: דאף על גב דאמר שמעון התימני 'אין ממזר מחייבי לאוין' - נהי דממזר לא הוי, פגום מיהא הוי, מקל וחומר מאלמנה: ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל - בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום! איכא למיפרך: מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת [30]; ועוד: 'היא תועבה' כתיב [דברים כד,ד: לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הֻטמאה כי תועבה הִוא לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה], ואין בניה תועבין; ועוד תניא: 'המחזיר גרושתו [31], והנושא חלוצתו, והנושא קרובת חלוצתו: רבי עקיבא אומר: אין לו בה קדושין [32], ואינה צריכה הימנו גט והיא פסולה [33], וולדה פסול [34], וכופין אותו להוציא; וחכמים אומרים: יש לו בה קדושין, וצריכה הימנו גט, והיא כשרה וולדה כשר. למאן [35]? לאו לכהונה? לא, לקהל! אי הכי היא 'כשרה' – למאן? אילימא לקהל – פשיטא! משום דזניא אפסלה לקהל? אלא - לאו לכהונה? ומדהיא לכהונה - ולדה נמי לכהונה! מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא [36]! הכי נמי מסתברא [37], דקתני רישא 'היא פסולה וולדה פסול': 'היא פסולה' למאן? אילימא לקהל - משום דזניא אפסלה ליה לקהל? אלא לאו - לכהונה; 'וולדה פסול' – למאן? אילימא לכהונה - הא לקהל כשר? האמר רבי עקיבא 'הולד ממזר'! אלא פשיטא - לקהל; ומדרישא הא כדאיתא והא כדאיתא - סיפא נמי הא כדאיתא והא כדאיתא. [38] 'והיא תועבה' [39]: נמי 'היא תועבה ואין צרתה תועבה [40]', אבל בניה תועבין. אלא אלמנה קשיא: מה לאלמנה, שכן היא עצמה מתחללת. אלא אי אתמר הכי אתמר: אמר רב יוסף אמר רבי שמעון ברבי: הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום. מאן 'הכל מודים'? רבי יהושע [41]; דאף על גב דאמר רבי יהושע 'אין ממזר מחייבי כריתות' - נהי דממזר לא הוי, פגום מיהא הוי, מקל וחומר מאלמנה: ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל, בנה פגום - זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום! וכי תימא: מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת - הכא נמי כיון שבעלהּ - עשאה זונה [42]. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'הכל מודים בעבד ועובד כוכבים הבא על בת ישראל שהולד ממזר'; מאן 'הכל מודים'? שמעון התימני, דאף על גב דאמר שמעון התימני אין ממזר מחייבי לאוין – הני מילי
הערות[עריכה]
- ^ לכהונה
- ^ כגון שנתגרשה מאיש אחר
- ^ אם בא יבם לחלוץ
- ^ ולא יפסול את הכשרה לכהונה דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם אף על גב דהוא אין צריך להם [ביבמות יא,ב – יב,א]
- ^ כיון דלא הוו אלא ארבעה וכולן מתו כדקתני מתו מאן מייבם
- ^ בתמיה: ובמה יפרנס כולן
- ^ שעשיר הוא ויכול לזונן
- ^ עונה של תלמיד חכם מערב שבת לערב שבת, וזהו 'אשר פריו יתן בעתו' [תהלים א,ג] בכתובות (סב,ב) דמטי לכל חדא עונה בחדש
- ^ ברישא והדר
- ^ לבית דין
- ^ שאינה זקוקה להתייבם, דרחמנא פטרה, דכתיב 'את בית אחיו' - בית אחד הוא בונה ולא שני בתים
- ^ בתמיה, כלומר: ואי שתי בתים בעלמא פטורה, מי לא איצטריך למיסר צרת ערוה
- ^ ולא רמיא קמיה והויא לה צרת בית אחד
- ^ במשנה זו
- ^ למדנו רבי
- ^ משנישאת
- ^ דקיימא עליו בלאו דשוב 'לא יבנה'
- ^ לקמן בעי לן בגמרא: הא קרובת חלוצתו לאו דאורייתא היא!
- ^ דסבר רבי עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין
- ^ דגרושתו כאשתו, ואחותה או אמה חייבי כריתות נינהו לגביה
- ^ ורבנן - אמחזיר גרושתו ונושא חלוצתו פליגי
- ^ והכי קאמר: אף על גב דפליגי רבנן בחייבי לאוין - מודים הם בחייבי כריתות שהולד ממזר
- ^ ודקאמרת: לאשמועינן שאר חייבי כריתות
- ^ רישא
- ^ ופליגי רבנן עליה
- ^ ומודים בקרובת גרושתו
- ^ אבל
- ^ ולית ליה סתמא דמתניתין בריש פרקין (מא,א) דקתני 'החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת - חולצת', דלרבי עקיבא פטורה לגמרי
- ^ ואם ילדה בת פסולה לכהונה כחללה
- ^ שאם מת כהן גדול - אסורה אפילו לכהן הדיוט: שפסלה זה בביאתו ועשאה חללה, דכתיב לא יחלל זרעו (ויקרא כא טו), ולא כתיב 'ולא יחל', ומשמע שני חילולים: אחד לה ואחד לזרעו, והכי מפרש בקדושין (עז,א); או אם בת כהן היא - פסלה מן התרומה, כדאמר במכילתין (לקמן סח,א) - תאמר במחזיר גרושתו שאין היא עצמה מתחללת? דאי למפסלה לכהן - לא מפסלה בהאי חזרה, דהא פסולה וקיימא משעת גירושין! ואי לתרומה - לא מתסרא בהכי, כדאמר בפרק 'אלמנה לכהן גדול' (לקמן סט,ב)
- ^ משנשאת
- ^ דקסבר רבי עקיבא: אין קדושין תופסין בחייבי לאוין
- ^ לכהן, דזונה היא
- ^ ממזר הוא
- ^ קתני 'ולדה כשר'
- ^ היא כשרה לכהונה, ולדה כשר לבא בקהל, אבל לכהונה פגום
- ^ דהא כדאיתא והא כדאיתא
- ^ דקא פרכת:
- ^ היא תועבה ואין בניה תועבין - לא תידוק הכי, אלא
- ^ ליאסר לייבום, אלא מתייבמת
- ^ דאמר במתניתין (מט,א): אין ממזר אלא מחייבי מיתות
- ^ ופסלה לכהונה, אבל לעיל, גבי מחזיר גרושתו - ליכא לשנויי הכי, דאמר בפרק 'אלמנה לכהן גדול' (לקמן סט,א) 'ואימא נבעלה לפסול לה' - מחזיר גרושתו? ומשני: זר אצלה מעיקרא בעינן