ביאור:בבלי יבמות דף סד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל: הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד וזה לא עסק בפריה ורביה - לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל? [האם הברייתא הזאת חולקת על המשנה אבות פ"ג מ"ג ומ"ז? אולי: על יחידים שורה, אך על צבור כצבור "ישראל"- לא שורה אלא ב- 22000? אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: חייב מיתה, שנאמר [במדבר ג,ד: וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקרבם אש זרהלפני ה' במדבר סיני] ובנים לא היו להם [ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם]; הא היו להם בנים - לא מתו. אחרים אומרים: גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר [בראשית יז,ז: והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם] להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך; בזמן שזרעך אחריך - שכינה שורה; אין זרעך אחריך - על מי שורה? על העצים ועל האבנים! [## רמז לעבודה זרה?]

משנה: נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אינו רשאי לבטל ^[1]; גירשה - מותרת לינשא לאחר ^[2], ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים; ואם הפילה - מונה משעה שהפילה.

גמרא: תנו רבנן [תוספתא מסכת יבמות ^[3] פרק ח הלכה ה]: 'נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה; אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר: [בראשית טז,ג: ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה] מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען [ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה] ^[4] - ^[5] ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין ^[6]'; לפיכך ^[7] חלה הוא או שחלתה היא או שניהם חבושים בבית האסורים - אין עולין לו מן המנין.

אמר ליה רבא לרב נחמן: ולילף מיצחק ^[8], דכתיב (בראשית כה כ) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה [בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה] וכתיב [בראשית כה,כו: ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב] ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם!? אמר ליה: יצחק עקור היה ^[9]. אי הכי - אברהם נמי עקור היה ^[10]? ההוא ^[11] מיבעי ליה לכדרבי חייא בר אבא ^[12], דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב ^[13].

אמר רבי יצחק: יצחק אבינו עקור היה שנאמר (בראשית כה כא) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו [כי עקרה הוא; ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו]; 'על אשתו' לא נאמר אלא 'לנוכח' - מלמד ששניהם עקורים היו. אי הכי – 'ויעתר לו'? ^[14] ויעתר להם מיבעי ליה!? לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע ^[15].

אמר רבי יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. אמר רבי יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר ^[16] [קלשון]? - מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות.

אמר רבי אמי: אברהם ושרה טומטמין היו, שנאמר [ישעיהו נא,א: שמעו אלי רדפי צדק, מבקשי ה'] הביטו אל צור

עמוד ב

חוצבתם ^[17] ואל מקבת בור נוקרתם ^[18] וכתיב (ישעיהו נא ב) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם [כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו].

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שרה אמנו אילונית היתה, שנאמר (בראשית יא ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד - אפילו בית ולד אין לה. ^[19]

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: לא שנו ^[20] אלא בדורות הראשונים ששנותיהן מרובות, אבל בדורות האחרונים ששנותיהן מועטות - שתי שנים ומחצה כנגד שלשה עיבורים ^[21].

רבה אמר רב נחמן: שלש שנים, כנגד שלש פקידות, דאמר מר: בראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה ^[22].

אמר רבה: ליתנהו להני כללי ^[23]: מכדי מתניתין - מאן תקין? רבי! והא בימי דוד אימעוט שני, דכתיב (תהלים צ י) 'יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה [וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה]'. והאי 'שמא לא זכה להבנות הימנה' - ודלמא איהי דלא זכיא ^[24]? איהי - כיון דלא מפקדא אפריה ורביה - לא מיענשה ^[25].

איני ^[26]! והא אמרו ליה רבנן לרבי אבא בר זבדא: נסיב איתתא ואוליד בני! ואמר להו: אי זכאי - הוו לי מקמייתא! התם דחוי קא מדחי להו לרבנן, דרבי אבא בר זבדא איעקר מפרקיה דרב הונא; רב גידל איעקר מפרקיה דרב הונא; רבי חלבו איעקר מפרקיה דרב הונא; רב ששת איעקר מפרקיה דרב הונא; רב אחא בר יעקב אחדתיה [אחזה אותו] סוסכינתא ^[27]; תליוה בארזא דבי רב ונפק מיניה כהוצא ירקא ^[28]. אמר רב אחא בר יעקב: שיתין סבי הוינא וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבר מאנא, דקיימי בנפשאי (קהלת ז יב) [כי בצל החכמה בצל הכסף; ויתרון דעת] החכמה תחיה בעליה.

גירשה - מותרת [לינשא לאחר,ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים]: שני אִין, שלישי לא ^[29]! מתניתין מני? רבי היא, דתניא: 'מלה הראשון ומת, שני ומת: שלישי לא תמול - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: שלישי תמול, רביעי לא תמול.' והתניא איפכא? הי מינייהו אחריניתא ^[30]? תא שמע: דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מעשה בארבע אחיות בצפורי שמלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית ומת; רביעית באת לפני רבן שמעון בן גמליאל. אמר לה 'אל תמולי' ^[31]. ודלמא אי אתיא שלישית נמי הוה אמר לה? אם כן מאי אסהדותיה דרבי חייא בר אבא? ודלמא הא קא משמע לן: דאחיות מחזקות ^[32]! אמר רבא: השתא דאמרת 'אחיות מחזקות' - לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ^[33] ולא ממשפחת מצורעים, והוא דאתחזק תלתא זימני.

מאי הוה עלה? כי אתא רב יצחק בר יוסף - אמר: עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון ביום הכפורים שחל להיות בשבת, ומלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית באה לפניו. אמר לה: לכי ומולי! אמר ליה אביי: חזי דקשרית איסורא ^[34] וסכנתא ^[35]! סמך עלה אביי ^[36], ואזל נסבה לחומה ברתא דאיסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה, דנסבה רחבא דפומבדיתא ושכיב, רב יצחק בריה דרבה בר בר חנה ושכיב, ונסבה הוא ושכיב. אמר רבא: ומי איכא דעביד עובדא [## לפעמים בגמרא במשמעות: נסיון מדעי] בנפשיה ^[37] כי האי! והא איהו דאמר: אבין דסמכא ^[38], יצחק סומקא לאו בר סמכא: אבין ישנו בחזרה ^[39], יצחק סומקא אינו בחזרה ^[40]! ועוד: אימר דפליגי לענין מילה, בנישואין מי פליגי? אין! והתניא [תוספתא שבת ^[41] פרק טו הלכה ח]: 'ניסת לראשון ומת, לשני ומת, לשלישי לא תנשא - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא.' בשלמא גבי מילה - איכא משפחה דרפי דמא [שהדם אינו נקרש יפה] ואיכא משפחה דקמיט דמא [שהדם נקרש יפה], אלא נישואין מאי טעמא? אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרב הונא: מעין גורם. ורב אשי אמר: מזל גורם. מאי בינייהו? איכא בינייהו דאירסה ^[42] ומית; אי נמי ^[43] דנפל מדיקלא ומית ^[44].

אמר ליה רב יוסף בריה דרבא לרבא: בעי מיניה מרב יוסף: 'הלכה כרבי'? ואמר לי: אִין!; ^[45] 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל'? ואמר לי: אִין! אחוכי אחיך בי ^[46]!? אמר ליה: לא ^[47], סתמי היא ^[48], ופשיט לך: נישואין ומלקיות – כרבי; וסתות ושור המועד - כרבן שמעון בן גמליאל. נישואין - הא דאמרן ^[49]; מלקיות – דתנן [סנהדרין פ"ט מ"ה]: 'מי שלקה ושנה - בית דין כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שתהא כריסו נבקעת ^[50]'. וסתות – דתנן [נבה פ"ט מ"י]: 'אין האשה

הערות

^ אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה
^ ולא אמרינן עקרה היא, דשמא הראשון לא זכה ליבנות ממנה
^ ליברמן
^ בא על הגר
^ והאי דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם
^ דלמא משום עון חוצה לארץ הם עקורים
^ הואיל וקא חזינן שאין ישיבת חוצה לארץ מן המנין - דתלינן בכל דבר המונען מן ההריון -
^ ששהה עשרים שנה ולא נשא אחרת
^ ויודע שמחמת עצמו הוא; ולקמן נפקא לן דעקור היה
^ כדאמרינן לקמן והיכי ילפת מיניה
^ כלומר יצחק - עקור היה, משום הכי לא נסיב אחריתי; וקרא ד'יצחק בן ששים שנה' [בראשית כה,כו] - לא יתירא הוא, דתימא להכי כתביה רחמנא: למיגמר מיניה שהיית עשרים שנה, דההוא
^ אבל 'מקץ עשר שנים' דאברהם [בראשית טז,ג] - אף על גב דעקור הוה - ילפינן מיניה; דאי לאו לדרשא - למאי הלכתא קאשמעינן קרא [בראשית טז,ג] 'מקץ עשר שנים'?
^ לידע שנותיו של יעקב: בן כמה שנים היה כשהלך לבית עבר וכשעמד על הבאר; ובשלהי גמרא דמגילה (יז,א) מפרש לה; והאי קרא ד'יצחק בן ששים שנה' [בראשית כה,כו] מייתי ליה התם, דילפינן מיניה דגדול תלמוד תורה מכיבוד אב ואם: שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר - לא נענש עליהם
^ בשלמא אי אמרת תפלת יצחק - על אשתו היתה, היינו דכתיב 'ויעתר לו', כמו שהיה מתפלל עליה 'ותהר רבקה אשתו' [בראשית כה,כא]; אלא אי אמרת על עצמו היה מתפלל, ו'לנוכח אשתו' משמע ששניהם היו צועקים זה מול זה -
^ אינה דומה תפלתו, שהיה צדיק בן צדיק, לתפלתה שהיתה צדקת בת רשע; לפיכך תלה בו הכתוב
^ עתר: פל"א בלע"ז
^ נעשה לו זכרות
^ נעשה לה נקבות כמו 'אני קרתי ושתיתי מים (ישעיהו לז כה)
^ 'אין לה ולד' קרא יתירא הוא, דהא כתיב 'עקרה'.
^ דשוהה עשר שנים
^ כ"ז חדשים לימי הולד וחדש לכל עיבור ועיבור לימי טומאה וטהרה דאשה מתעברת סמוך לוסתה
^ שהקב"ה פוקד העקרות לשמוע תפלתן בראש השנה וגוזר עליהן הריון
^ דקאמר: כל דורות של עכשיו שתי שנים ומחצה שהייתן
^ ולא תטול כתובה
^ לא איכפת לה ולא ענש לה קודשא בריך הוא על עונותיה
^ אמתניתין פריך דקתני 'ישא אחרת' - שמא לא זכה להבנות ממנה ויזכה להבנות מן השניה
^ חולי מעוצר השתן, ואדם נעקר הימנו
^ ירוק ככף תמר
^ דהוחזקה עקרה
^ איזו מהמשניות נשנית אחרונה דנסמוך עלה אמלתא דמר ודמר? דכל חד וחד הדר משיטתיה קמייתא ונקט שיטתיה דחבריה, ובתרייתא עיקר, דהדור בהו מקמייתא
^ אלמא מתניתא קמייתא - אחרינתא, דהאי מעשה בסוף ימיו של רשב"ג הוה מדקא מסהיד עליה רבי יוחנן שהיה אמורא וסוף התנאים והוא ראה את המעשה
^ דכי היכי דאשה מוחזקת בשלש פעמים - כך היא מוחזקת בשלש אחיותיה
^ חולין
^ שאם חזקה בשני פעמים והשלישי ניתן לדחות ממנה - הויא מילה שלא בזמנה, ואינה דוחה את השבת
^ סכנת נפשות
^ על הא דרב יצחק דאמר משמיה דרבי יוחנן בתלת זימני הוא דהויא חזקה
^ בסכנת נפשו
^ מה שאמר אבין משום רבי יוחנן יש לסמוך עליו
^ חוזר על תלמודו; לשון אחר: מצוי כל שעה לפני רבי יוחנן ואם חזר בו רבי יוחנן משום דבר שאמר תחלה שומע אבין וחוזר גם הוא בו
^ אבל רב יצחק אינו מצוי לפניו, ופעמים ששמע דבר מרבי יוחנן ולמחר חזר בו רבי יוחנן והוא אינו יודע
^ ליברמן
^ השלישי
^ דנסבה וסלק לדיקלא
^ למאן דאמר 'מעין גורם' לא הוחזקה זו, שהרי מעיינה לא גרם לו שימות, שהרי לא מת מחולי
^ ופעם אחרת שאלתיו
^ וכמדומה אני ששחק בי
^ לא שיחק בך
^ סתומות של משנה הן: יש שסתמה כרבן שמעון בן גמליאל ויש שסתמה כרבי, דאיכא מילתא דמחזקינן לה בתרי זימני ואיכא מילתא דבעינן תלתא זימני, ומשום הכי פשט לך כמר וכמר - כסתומים
^ דסתם לן תנא דידן כרבי דקתני 'רשאי השני' - שני אין, שלישי לא
^ אם חזר וחטא בשלישית דמחזקינן ליה ברשיעא מתרי זימני שלקה

[1] אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה

[2] ולא אמרינן עקרה היא, דשמא הראשון לא זכה ליבנות ממנה

[3] ליברמן

[4] בא על הגר

[5] והאי דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם

[6] דלמא משום עון חוצה לארץ הם עקורים

[7] הואיל וקא חזינן שאין ישיבת חוצה לארץ מן המנין - דתלינן בכל דבר המונען מן ההריון -

[8] ששהה עשרים שנה ולא נשא אחרת

[9] ויודע שמחמת עצמו הוא; ולקמן נפקא לן דעקור היה

[10] כדאמרינן לקמן והיכי ילפת מיניה

[11] כלומר יצחק - עקור היה, משום הכי לא נסיב אחריתי; וקרא ד'יצחק בן ששים שנה' [בראשית כה,כו] - לא יתירא הוא, דתימא להכי כתביה רחמנא: למיגמר מיניה שהיית עשרים שנה, דההוא

[12] אבל 'מקץ עשר שנים' דאברהם [בראשית טז,ג] - אף על גב דעקור הוה - ילפינן מיניה; דאי לאו לדרשא - למאי הלכתא קאשמעינן קרא [בראשית טז,ג] 'מקץ עשר שנים'?

[13] לידע שנותיו של יעקב: בן כמה שנים היה כשהלך לבית עבר וכשעמד על הבאר; ובשלהי גמרא דמגילה (יז,א) מפרש לה; והאי קרא ד'יצחק בן ששים שנה' [בראשית כה,כו] מייתי ליה התם, דילפינן מיניה דגדול תלמוד תורה מכיבוד אב ואם: שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר - לא נענש עליהם

[14] בשלמא אי אמרת תפלת יצחק - על אשתו היתה, היינו דכתיב 'ויעתר לו', כמו שהיה מתפלל עליה 'ותהר רבקה אשתו' [בראשית כה,כא]; אלא אי אמרת על עצמו היה מתפלל, ו'לנוכח אשתו' משמע ששניהם היו צועקים זה מול זה -

[15] אינה דומה תפלתו, שהיה צדיק בן צדיק, לתפלתה שהיתה צדקת בת רשע; לפיכך תלה בו הכתוב

[16] עתר: פל"א בלע"ז

[17] נעשה לו זכרות

[18] נעשה לה נקבות כמו 'אני קרתי ושתיתי מים (ישעיהו לז כה)

[19] 'אין לה ולד' קרא יתירא הוא, דהא כתיב 'עקרה'.

[20] דשוהה עשר שנים

[21] כ"ז חדשים לימי הולד וחדש לכל עיבור ועיבור לימי טומאה וטהרה דאשה מתעברת סמוך לוסתה

[22] שהקב"ה פוקד העקרות לשמוע תפלתן בראש השנה וגוזר עליהן הריון

[23] דקאמר: כל דורות של עכשיו שתי שנים ומחצה שהייתן

[24] ולא תטול כתובה

[25] לא איכפת לה ולא ענש לה קודשא בריך הוא על עונותיה

[26] אמתניתין פריך דקתני 'ישא אחרת' - שמא לא זכה להבנות ממנה ויזכה להבנות מן השניה

[27] חולי מעוצר השתן, ואדם נעקר הימנו

[28] ירוק ככף תמר

[29] דהוחזקה עקרה

[30] איזו מהמשניות נשנית אחרונה דנסמוך עלה אמלתא דמר ודמר? דכל חד וחד הדר משיטתיה קמייתא ונקט שיטתיה דחבריה, ובתרייתא עיקר, דהדור בהו מקמייתא

[31] אלמא מתניתא קמייתא - אחרינתא, דהאי מעשה בסוף ימיו של רשב"ג הוה מדקא מסהיד עליה רבי יוחנן שהיה אמורא וסוף התנאים והוא ראה את המעשה

[32] דכי היכי דאשה מוחזקת בשלש פעמים - כך היא מוחזקת בשלש אחיותיה

[33] חולין

[34] שאם חזקה בשני פעמים והשלישי ניתן לדחות ממנה - הויא מילה שלא בזמנה, ואינה דוחה את השבת

[35] סכנת נפשות

[36] על הא דרב יצחק דאמר משמיה דרבי יוחנן בתלת זימני הוא דהויא חזקה

[37] בסכנת נפשו

[38] מה שאמר אבין משום רבי יוחנן יש לסמוך עליו

[39] חוזר על תלמודו; לשון אחר: מצוי כל שעה לפני רבי יוחנן ואם חזר בו רבי יוחנן משום דבר שאמר תחלה שומע אבין וחוזר גם הוא בו

[40] אבל רב יצחק אינו מצוי לפניו, ופעמים ששמע דבר מרבי יוחנן ולמחר חזר בו רבי יוחנן והוא אינו יודע

[41] ליברמן

[42] השלישי

[43] דנסבה וסלק לדיקלא

[44] למאן דאמר 'מעין גורם' לא הוחזקה זו, שהרי מעיינה לא גרם לו שימות, שהרי לא מת מחולי

[45] ופעם אחרת שאלתיו

[46] וכמדומה אני ששחק בי

[47] לא שיחק בך

[48] סתומות של משנה הן: יש שסתמה כרבן שמעון בן גמליאל ויש שסתמה כרבי, דאיכא מילתא דמחזקינן לה בתרי זימני ואיכא מילתא דבעינן תלתא זימני, ומשום הכי פשט לך כמר וכמר - כסתומים

[49] דסתם לן תנא דידן כרבי דקתני 'רשאי השני' - שני אין, שלישי לא

[50] אם חזר וחטא בשלישית דמחזקינן ליה ברשיעא מתרי זימני שלקה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]