ביאור:בבלי יבמות דף סד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל: הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד וזה לא עסק בפריה ורביה - לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל? [האם הברייתא הזאת חולקת על המשנה אבות פ"ג מ"ג ומ"ז? אולי: על יחידים שורה, אך על צבור כצבור "ישראל"- לא שורה אלא ב- 22000? אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: חייב מיתה, שנאמר [במדבר ג,ד: וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקרבם אש זרהלפני ה' במדבר סיני] ובנים לא היו להם [ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם]; הא היו להם בנים - לא מתו. אחרים אומרים: גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר [בראשית יז,ז: והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם] להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך; בזמן שזרעך אחריך - שכינה שורה; אין זרעך אחריך - על מי שורה? על העצים ועל האבנים! [## רמז לעבודה זרה?]


משנה: נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אינו רשאי לבטל [1]; גירשה - מותרת לינשא לאחר [2], ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים; ואם הפילה - מונה משעה שהפילה.

גמרא: תנו רבנן [תוספתא מסכת יבמות [3] פרק ח הלכה ה]: 'נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה; אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר: [בראשית טז,ג: ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה] מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען [ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה] [4] - [5] ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין [6]'; לפיכך [7] חלה הוא או שחלתה היא או שניהם חבושים בבית האסורים - אין עולין לו מן המנין.



אמר ליה רבא לרב נחמן: ולילף מיצחק [8], דכתיב (בראשית כה כ) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה [בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה] וכתיב [בראשית כה,כו: ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב] ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם!? אמר ליה: יצחק עקור היה [9]. אי הכי - אברהם נמי עקור היה [10]? ההוא [11] מיבעי ליה לכדרבי חייא בר אבא [12], דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב [13].

אמר רבי יצחק: יצחק אבינו עקור היה שנאמר (בראשית כה כא) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו [כי עקרה הוא; ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו]; 'על אשתו' לא נאמר אלא 'לנוכח' - מלמד ששניהם עקורים היו. אי הכי – 'ויעתר לו'? [14] ויעתר להם מיבעי ליה!? לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע [15].

אמר רבי יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. אמר רבי יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר [16] [קלשון]? - מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות.

אמר רבי אמי: אברהם ושרה טומטמין היו, שנאמר [ישעיהו נא,א: שמעו אלי רדפי צדק, מבקשי ה'] הביטו אל צור


עמוד ב

חוצבתם [17] ואל מקבת בור נוקרתם [18] וכתיב (ישעיהו נא ב) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם [כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו].

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שרה אמנו אילונית היתה, שנאמר (בראשית יא ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד - אפילו בית ולד אין לה. [19]

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: לא שנו [20] אלא בדורות הראשונים ששנותיהן מרובות, אבל בדורות האחרונים ששנותיהן מועטות - שתי שנים ומחצה כנגד שלשה עיבורים [21].

רבה אמר רב נחמן: שלש שנים, כנגד שלש פקידות, דאמר מר: בראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה [22].

אמר רבה: ליתנהו להני כללי [23]: מכדי מתניתין - מאן תקין? רבי! והא בימי דוד אימעוט שני, דכתיב (תהלים צ י) 'יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה [וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה]'. והאי 'שמא לא זכה להבנות הימנה' - ודלמא איהי דלא זכיא [24]? איהי - כיון דלא מפקדא אפריה ורביה - לא מיענשה [25].

איני [26]! והא אמרו ליה רבנן לרבי אבא בר זבדא: נסיב איתתא ואוליד בני! ואמר להו: אי זכאי - הוו לי מקמייתא! התם דחוי קא מדחי להו לרבנן, דרבי אבא בר זבדא איעקר מפרקיה דרב הונא; רב גידל איעקר מפרקיה דרב הונא; רבי חלבו איעקר מפרקיה דרב הונא; רב ששת איעקר מפרקיה דרב הונא; רב אחא בר יעקב אחדתיה [אחזה אותו] סוסכינתא [27]; תליוה בארזא דבי רב ונפק מיניה כהוצא ירקא [28]. אמר רב אחא בר יעקב: שיתין סבי הוינא וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבר מאנא, דקיימי בנפשאי (קהלת ז יב) [כי בצל החכמה בצל הכסף; ויתרון דעת] החכמה תחיה בעליה.

גירשה - מותרת [לינשא לאחר,ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים]: שני אִין, שלישי לא [29]! מתניתין מני? רבי היא, דתניא: 'מלה הראשון ומת, שני ומת: שלישי לא תמול - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: שלישי תמול, רביעי לא תמול.' והתניא איפכא? הי מינייהו אחריניתא [30]? תא שמע: דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מעשה בארבע אחיות בצפורי שמלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית ומת; רביעית באת לפני רבן שמעון בן גמליאל. אמר לה 'אל תמולי' [31]. ודלמא אי אתיא שלישית נמי הוה אמר לה? אם כן מאי אסהדותיה דרבי חייא בר אבא? ודלמא הא קא משמע לן: דאחיות מחזקות [32]! אמר רבא: השתא דאמרת 'אחיות מחזקות' - לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין [33] ולא ממשפחת מצורעים, והוא דאתחזק תלתא זימני.

מאי הוה עלה? כי אתא רב יצחק בר יוסף - אמר: עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון ביום הכפורים שחל להיות בשבת, ומלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית באה לפניו. אמר לה: לכי ומולי! אמר ליה אביי: חזי דקשרית איסורא [34] וסכנתא [35]! סמך עלה אביי [36], ואזל נסבה לחומה ברתא דאיסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה, דנסבה רחבא דפומבדיתא ושכיב, רב יצחק בריה דרבה בר בר חנה ושכיב, ונסבה הוא ושכיב. אמר רבא: ומי איכא דעביד עובדא [## לפעמים בגמרא במשמעות: נסיון מדעי] בנפשיה [37] כי האי! והא איהו דאמר: אבין דסמכא [38], יצחק סומקא לאו בר סמכא: אבין ישנו בחזרה [39], יצחק סומקא אינו בחזרה [40]! ועוד: אימר דפליגי לענין מילה, בנישואין מי פליגי? אין! והתניא [תוספתא שבת [41] פרק טו הלכה ח]: 'ניסת לראשון ומת, לשני ומת, לשלישי לא תנשא - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא.' בשלמא גבי מילה - איכא משפחה דרפי דמא [שהדם אינו נקרש יפה] ואיכא משפחה דקמיט דמא [שהדם נקרש יפה], אלא נישואין מאי טעמא? אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרב הונא: מעין גורם. ורב אשי אמר: מזל גורם. מאי בינייהו? איכא בינייהו דאירסה [42] ומית; אי נמי [43] דנפל מדיקלא ומית [44].

אמר ליה רב יוסף בריה דרבא לרבא: בעי מיניה מרב יוסף: 'הלכה כרבי'? ואמר לי: אִין!; [45] 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל'? ואמר לי: אִין! אחוכי אחיך בי [46]!? אמר ליה: לא [47], סתמי היא [48], ופשיט לך: נישואין ומלקיות – כרבי; וסתות ושור המועד - כרבן שמעון בן גמליאל. נישואין - הא דאמרן [49]; מלקיות – דתנן [סנהדרין פ"ט מ"ה]: 'מי שלקה ושנה - בית דין כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שתהא כריסו נבקעת [50]'. וסתות – דתנן [נבה פ"ט מ"י]: 'אין האשה

הערות[עריכה]

  1. ^ אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה
  2. ^ ולא אמרינן עקרה היא, דשמא הראשון לא זכה ליבנות ממנה
  3. ^ ליברמן
  4. ^ בא על הגר
  5. ^ והאי דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם
  6. ^ דלמא משום עון חוצה לארץ הם עקורים
  7. ^ הואיל וקא חזינן שאין ישיבת חוצה לארץ מן המנין - דתלינן בכל דבר המונען מן ההריון -
  8. ^ ששהה עשרים שנה ולא נשא אחרת
  9. ^ ויודע שמחמת עצמו הוא; ולקמן נפקא לן דעקור היה
  10. ^ כדאמרינן לקמן והיכי ילפת מיניה
  11. ^ כלומר יצחק - עקור היה, משום הכי לא נסיב אחריתי; וקרא ד'יצחק בן ששים שנה' [בראשית כה,כו] - לא יתירא הוא, דתימא להכי כתביה רחמנא: למיגמר מיניה שהיית עשרים שנה, דההוא
  12. ^ אבל 'מקץ עשר שנים' דאברהם [בראשית טז,ג] - אף על גב דעקור הוה - ילפינן מיניה; דאי לאו לדרשא - למאי הלכתא קאשמעינן קרא [בראשית טז,ג] 'מקץ עשר שנים'?
  13. ^ לידע שנותיו של יעקב: בן כמה שנים היה כשהלך לבית עבר וכשעמד על הבאר; ובשלהי גמרא דמגילה (יז,א) מפרש לה; והאי קרא ד'יצחק בן ששים שנה' [בראשית כה,כו] מייתי ליה התם, דילפינן מיניה דגדול תלמוד תורה מכיבוד אב ואם: שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר - לא נענש עליהם
  14. ^ בשלמא אי אמרת תפלת יצחק - על אשתו היתה, היינו דכתיב 'ויעתר לו', כמו שהיה מתפלל עליה 'ותהר רבקה אשתו' [בראשית כה,כא]; אלא אי אמרת על עצמו היה מתפלל, ו'לנוכח אשתו' משמע ששניהם היו צועקים זה מול זה -
  15. ^ אינה דומה תפלתו, שהיה צדיק בן צדיק, לתפלתה שהיתה צדקת בת רשע; לפיכך תלה בו הכתוב
  16. ^ עתר: פל"א בלע"ז
  17. ^ נעשה לו זכרות
  18. ^ נעשה לה נקבות כמו 'אני קרתי ושתיתי מים (ישעיהו לז כה)
  19. ^ 'אין לה ולד' קרא יתירא הוא, דהא כתיב 'עקרה'.
  20. ^ דשוהה עשר שנים
  21. ^ כ"ז חדשים לימי הולד וחדש לכל עיבור ועיבור לימי טומאה וטהרה דאשה מתעברת סמוך לוסתה
  22. ^ שהקב"ה פוקד העקרות לשמוע תפלתן בראש השנה וגוזר עליהן הריון
  23. ^ דקאמר: כל דורות של עכשיו שתי שנים ומחצה שהייתן
  24. ^ ולא תטול כתובה
  25. ^ לא איכפת לה ולא ענש לה קודשא בריך הוא על עונותיה
  26. ^ אמתניתין פריך דקתני 'ישא אחרת' - שמא לא זכה להבנות ממנה ויזכה להבנות מן השניה
  27. ^ חולי מעוצר השתן, ואדם נעקר הימנו
  28. ^ ירוק ככף תמר
  29. ^ דהוחזקה עקרה
  30. ^ איזו מהמשניות נשנית אחרונה דנסמוך עלה אמלתא דמר ודמר? דכל חד וחד הדר משיטתיה קמייתא ונקט שיטתיה דחבריה, ובתרייתא עיקר, דהדור בהו מקמייתא
  31. ^ אלמא מתניתא קמייתא - אחרינתא, דהאי מעשה בסוף ימיו של רשב"ג הוה מדקא מסהיד עליה רבי יוחנן שהיה אמורא וסוף התנאים והוא ראה את המעשה
  32. ^ דכי היכי דאשה מוחזקת בשלש פעמים - כך היא מוחזקת בשלש אחיותיה
  33. ^ חולין
  34. ^ שאם חזקה בשני פעמים והשלישי ניתן לדחות ממנה - הויא מילה שלא בזמנה, ואינה דוחה את השבת
  35. ^ סכנת נפשות
  36. ^ על הא דרב יצחק דאמר משמיה דרבי יוחנן בתלת זימני הוא דהויא חזקה
  37. ^ בסכנת נפשו
  38. ^ מה שאמר אבין משום רבי יוחנן יש לסמוך עליו
  39. ^ חוזר על תלמודו; לשון אחר: מצוי כל שעה לפני רבי יוחנן ואם חזר בו רבי יוחנן משום דבר שאמר תחלה שומע אבין וחוזר גם הוא בו
  40. ^ אבל רב יצחק אינו מצוי לפניו, ופעמים ששמע דבר מרבי יוחנן ולמחר חזר בו רבי יוחנן והוא אינו יודע
  41. ^ ליברמן
  42. ^ השלישי
  43. ^ דנסבה וסלק לדיקלא
  44. ^ למאן דאמר 'מעין גורם' לא הוחזקה זו, שהרי מעיינה לא גרם לו שימות, שהרי לא מת מחולי
  45. ^ ופעם אחרת שאלתיו
  46. ^ וכמדומה אני ששחק בי
  47. ^ לא שיחק בך
  48. ^ סתומות של משנה הן: יש שסתמה כרבן שמעון בן גמליאל ויש שסתמה כרבי, דאיכא מילתא דמחזקינן לה בתרי זימני ואיכא מילתא דבעינן תלתא זימני, ומשום הכי פשט לך כמר וכמר - כסתומים
  49. ^ דסתם לן תנא דידן כרבי דקתני 'רשאי השני' - שני אין, שלישי לא
  50. ^ אם חזר וחטא בשלישית דמחזקינן ליה ברשיעא מתרי זימני שלקה