ביאור:בבלי יבמות דף כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

התם [1] - אי למאן דאמר 'יש זיקה' [2] - יש זיקה, ואי למאן דאמר [3] 'אסור לבטל מצות יבמין' - אסור לבטל מצות יבמין [4]; [5] הכא: כל חד וחד אימור דידיה קא מתרמיא ליה [6].

קדמו וכנסו אין מוציאין [מידם]: תני שילא: ואפילו שניהם כהנים [7]. מאי טעמא? חלוצה [8] דרבנן היא [9], וספק חלוצה לא גזרו בהו רבנן [10]. וחלוצה דרבנן היא? והתניא '[ויקרא כא,ז: אשה זנה וחללה לא יקחו, ואשה] גרושה [מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלקיו] - אין לי אלא גרושה, חלוצה מנין? - תלמוד לומר: 'ואשה!? מדרבנן הוא, וקרא אסמכתא בעלמא הוא.


משנה: מצוה בגדול לייבם; ואם קדם הקטן – זכה.

גמרא: תנו רבנן [דומה לספרי דברים פסקא רפט]: '[דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו, ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: יבמה יבא עליה, ולקחה לו לאשה ויבמה. (דברים כה ו) והיה הבכור אשר תלד - יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל] '[ולקחה לו לאשה ויבמה] והיה הבכור' - מיכן שמצוה בגדול לייבם [11] 'אשר תלד' - [12] פרט לאילונית שאין יולדת; 'יקום [13] על שם אחיו' – לנחלה [14]. - אתה אומר לנחלה [15] או אינו אלא [16] לשם: [שאם היה שם המת] 'יוסף' - קורין אותו 'יוסף'; 'יוחנן' - קורין אותו 'יוחנן'? - נאמר כאן 'יקום על שם אחיו' ונאמר להלן [בראשית מח,ו: ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו] על שם אחיהם יקראו בנחלתם; מה 'שם' האמור להלן נחלה - אף 'שם' האמור כאן לנחלה. 'ולא ימחה שמו' - פרט לסריס ששמו מחוי.' אמר רבא: אף על גב דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו [17] - הכא אתאי גזרה שוה אפיקתיה מפשטיה לגמרי [18]. [19] ואי לאו גזרה שוה, הוה אמינא 'שם' - שם ממש [20]? למאן קמזהר רחמנא? ליבם [21]? '[22] יקום על שם אחיך' מיבעי ליה!? אי לבי דינא [23] – 'יקום על שם אחי אביו' מיבעי ליה! [24] ודלמא הכי קאמר להו רחמנא, לבית דין: אמרו ליה ליבם 'יקום על שם אחיו' [25]? אלא אתאי גזרה שוה, אפיקתיה לגמרי. השתא, דאמרת קרא בגדול כתיב - אימא בכור [26] לייבם, [27] פשוט לא לייבם [28]? אם כן אשת אחיו שלא היה בעולמו, דמיעט רחמנא, למה לי [29]? פריך רב אחא: ואימא [30] למעוטי בוכרא דאמא [31]? ההוא - לא מצית אמרת, דיבום בנחלה תלה רחמנא, ונחלה מן האב ולא מן האם [32]. ואימא [33] כי איכא בכור [34] - תתקיים מצות יבום [35], כי ליכא בכור לא תתקיים מצות יבום [36]? אמר קרא 'ומת אחד מהם' [37] - מי לא עסקינן דמית בכור ואמר רחמנא לייבם קטן [38]? ואימא [39] דמית קטן ואמר רחמנא לייבם בכור [40]? הא מיעט רחמנא 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' [41]. ואימא כי ליכא בכור - קדם קטן זכה [42], ואי איכא בכור - קדם קטן לא זכה [43]? אמר קרא (דברים כה ה) כי ישבו אחים יחדו: הוקשה ישיבת אחים זה לזה [44]. ואימא כי איכא בכור - ליהדר אגדול [45], כי ליכא בכור אין חוזרין אצל גדול? אלמה תני אביי קשישא: 'מצוה בגדול לייבם; לא רצה - הולכים אצל אחיו הקטן [46]; לא רצה - חוזרין אצל גדול' [47] ? – כבכור: מה בכור - בכורתו גרמה לו, אף גדול - גדולתו גרמה לו. ואימא כי מייבם בכור לישקול נחלה, כי מייבם פשוט לא לישקול נחלה [48]? אמר קרא 'יקום על שם אחיו' והרי קם. ואלא 'בכור' דקרייה רחמנא


עמוד ב

למאי הלכתא [49]? לגריעותא: מה בכור אינו נוטל [50] בראוי [51] כבמוחזק [52] אף האי [53] אינו נוטל בראוי כבמוחזק.


משנה: הנטען [54] על השפחה ונשתחררה, או על הנכרית ונתגיירה - הרי זה לא יכנוס [55], ואם כנס אין מוציאין מידו. הנטען על אשת איש והוציאוה [56] מתחת ידו [57], אף על פי שכנס - יוציא [58].

גמרא: הא גיורת מיהא הויא [59]!? ורמינהי: 'אחד איש שנתגייר לשום אשה, ואחד אשה שנתגיירה לשום איש, וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים, לשום עבדי שלמה [60] - אינן גרים, דברי רבי נחמיה, שהיה רבי נחמיה אומר: 'אחד גירי אריות [61] ואחד גירי חלומות [62] ואחד גירי מרדכי ואסתר [63] אינן גרים עד שיתגיירו בזמן הזה'. – 'בזמן הזה'? סלקא דעתא [64]? אלא אימא 'כבזמן הזה' [65]!? הא - איתמר עלה: אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: הלכה כדברי האומר 'כולם גרים הם'! אי הכי [66] - לכתחלה נמי [67]? משום דרב אסי, דאמר רב אסי [68] (משלי ד כד) הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים [הרחק ממך] [69] וגו'

תנו רבנן: 'אין מקבלין גרים לימות המשיח; כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה.' אמר רבי אליעזר: מאי קרא? - (ישעיהו נד טו) הן גור [70] יגור אפס מאותי [71] מי גר אתך [72] עליך יפול [73], אבל אידך – לא.

הנטען על אשת איש [והוציאוה מתחת ידו, אף על פי שכנס - יוציא]: אמר רב: ובעדים [74]. אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להאי שמעתתא [75], דתניא [76]: 'הנטען על אשת איש [77], והוציאוה על ידו [78], ונתגרשה מתחת ידי אחר [79]: אם כנס [80] לא יוציא'; היכי דמי: אי דאיכא עדים [81] - כי אתא אחר ואפסקיה לקלא מאי הוי? אלא לאו, דליכא עדים - וטעמא דאתא אחר ואפסקיה לקלא, הא לאו הכי – מפקינן! אמר לך רב: הוא הדין דאף על גב דלא אתא אחר ואפסקיה לקלא [82] אי איכא עדים - מפקינן, אי ליכא עדים - לא מפקינן [83], והכי קאמר [84]: דאף על גב דאתא אחר ואפסקיה לקלא - לכתחלה לא יכנוס [85]. מיתיבי: 'במה דברים אמורים [86]? - כשאין לה בנים [87], אבל יש לה בנים [88] - לא תצא [89]; ואם באו עדי טומאה - אפילו יש לה כמה בנים - תצא [90]!? רב מוקי לה למתניתין ביש לה בנים ויש לה עדים [91]. ומאי דוחקיה דרב לאוקמי למתניתין ביש לה בנים ויש לה עדים, וטעמא דאיכא עדים מפקינן ואי ליכא עדים לא מפקינן - לוקמה בשאין לה בנים אף על גב דליכא עדים? אמר רבא: מתניתין קשיתיה: מאי איריא דתני 'הוציאוה'? ליתני 'הוציאהּ'! אלא כל 'הוציאוה' - בבית דין, ובית דין בעדים הוא דמפקי [92]. ואי בעית אימא [93]הני מתנייתא [94] - רבי היא [95], דתניא: 'רוכל [96] יוצא [97] ואשה חוגרת בסינר [98]; אמר רבי: הואיל ומכוער הדבר [99] – תצא; רוק למעלה מן הכילה [100] - אמר רבי: הואיל ומכוער הדבר – תצא;

הערות[עריכה]

  1. ^ התם זקוקות שתיהן להן
  2. ^ בפרק ד' אחין טעמא דאין מתייבמת אפילו אחת מהן משום דיש זיקה דמרישא מיתסרא משום דקפגע באחות זקוקה וכי חליץ (מייבם) חד לחדא ופקע זיקה לא משתריא אחותה לאידך דכל יבמה שנאסרה שעה אחת על יבמה אפילו לאחר נפילה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם
  3. ^ טעמא משום
  4. ^ ואי מייבם האי חדא - דלמא מיית אידך קודם שייבם, ותצא אחותה משום אחות אשה, ונמצא מצות יבמין בטלה על ידינו מיבום ומחליצה - הרי נאסרה משום כך, וכיון שנאסרה שעה אחת - אי נמי חלץ חד לחדא, ואזלא האי - השניה - עומדת היא באיסור אשת אח שלא נראית ליבום מתחלה
  5. ^ אבל
  6. ^ הכא זו שנאסרה משום אחות זקוקה - לאו יבמה היתה, וכי פקע איסור אחות זקוקה בחליצת אחותה - הרי זו מותרת ועומדת, דלאו אשת אח הואי; הלכך מספיקא לא מפקינן לה, דאימר כל חד וחד דידיה איתרמיא ליה
  7. ^ וחד מנייהו ודאי חלוצה נסיב, דהא ארוסת הנכרי חלוצה היא מאחד משני אחיו כדקתני 'קדמו שנים וחלצו'
  8. ^ דאסורה לכהן
  9. ^ והכא, דלכל חד אינה אלא ספק: דשמא זה ייבם את יבמתו גמורה
  10. ^ לאפוקה מספק
  11. ^ המייבם יהיה הבכור
  12. ^ ואותה יבמה תהא ראויה לילד
  13. ^ היבם
  14. ^ לנחול נחלתו, ולא יחלקו אחיו עמו
  15. ^ והאי 'יקום' - ביבם משתעי
  16. ^ בבן שיולד לו משתעי
  17. ^ ואע"ג דדרשינן ליה לדרשא - מידי פשוטו מיהו לא נפיק לגמרי
  18. ^ שאין צריך לקרות לבנו בשם אחיו המת. והכי גמר לה מרביה
  19. ^ ופרכינן:
  20. ^ בתמיה
  21. ^ קאמר רחמנא
  22. ^ בן הנולד לך
  23. ^ מודע רחמנא מצות קריית שם הבן
  24. ^ אלא ודאי ביבם גופיה משתעי קרא, ולבית דין קאמר רחמנא שיקום היבם על שם אחיו המת לנחלה!
  25. ^ שיקום בנו על שם אחיו; דכל מצות יבום קא מודע קרא לבית דין, וקאמר להו להזהיר יבמה לבא עליה והבן אשר תלד לו יקימנו על שם אחיו
  26. ^ דוקא קאמר קרא
  27. ^ אבל
  28. ^ לגמרי, בין איכא בכור בין ליכא בכור
  29. ^ דפשוט לאו בר יבום הוא - למה לי דמיעט רחמנא אשת אחיו שלא היה בעולמו תיפוק לי משום דלאו בכור הוא זה שנולד לאחר מיתת אחיו
  30. ^ האי דמיעט אשת אחיו שלא היה בעולמו
  31. ^ כגון שהיה זה שנולד [שלא היה בעולמו של האח שמת] בכור לאמו ואחיו מאביו ולהכי אצטריך למעוטי
  32. ^ וממילא בכור הנוטל פי שנים - הוא דמייבם, אבל בכור לאם לא; ומדמעטיה - שמע מיניה: בכור דקרא לאו דוקא, אלא גדול האחים
  33. ^ כלומר: דלמא לעולם בכור דוקא, והכי קאמר רחמנא:
  34. ^ קמך
  35. ^ או בבכור או בפשוט; דנפקא לן מדאימעיט אשת אחיו שלא היה בעולמו
  36. ^ ופטורה לגמרי מן הפשוט
  37. ^ משמע שלא היו שם אלא שנים ומת אחד מהן
  38. ^ כלומר מי לא משתמע נמי מקרא דמת בכור וקאמר רחמנא לייבם פשוט
  39. ^ על כרחך קרא דחיק, ומתוקם כגון
  40. ^ דהא כתיב 'והיה הבכור'
  41. ^ דהכא גבי תרי אחים כתיב מיעוט אשת אחיו שלא היה בעולמו, אלמא דמית גדול משמע, ותו ליכא בכור קמן
  42. ^ דהא לא רבי דלייבם פשוט אלא מ'ומת אחד מהם', ומיעוט דאשת אחיו שלא היה בעולמו - דמשמע דמת בכור - ואמר רחמנא לייבם פשוט
  43. ^ אבל איכא בכור לא לייבם פשוט
  44. ^ שוין לייבם
  45. ^ אי לא בעו שאר אחיו נחזור עליו לכופו, דמצוה עליה רמיא, ולא על האחרים, אבל כי ליכא בכור לא רמיא מצוה אגדול טפי משאר אחיו
  46. ^ משמע קטן הימנו וגדול משאר אחיו
  47. ^ אלמא מהדרינן אגדול, דגדול קודם
  48. ^ דהא בכור כתיב
  49. ^ ליכתוב 'גדול'
  50. ^ חלק בכורה
  51. ^ בנחלה הראויה לבא להם אחר מיתת אביהן
  52. ^ אלא במה שמוחזק ביד אביהן ביום מותו דכתיב בכל אשר ימצא לו (דברים כא)
  53. ^ יבם הנוטל פי שנים בנכסי אביו חלקו וחלק אחיו שמת -
  54. ^ חשוד, כלומר: שטוענים עליו דברי לעז
  55. ^ לא ישאנה, משום לעז: שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון
  56. ^ בית דין
  57. ^ מתחת בעלה בשביל זה, שֶאסָרָהּ עליו, והלך זה ונשאה
  58. ^ דמדאורייתא אסורה נמי לבועל, דדרשינן 'ונטמאה' 'ונטמאה' (במדבר ה יד: ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה) - שני פעמים: אחד לבעל ואחד לבועל [במסכת סוטה כז,ב]
  59. ^ ואף על גב דלא נתגיירה לשם יהדות אלא בשביל שישאנה זה
  60. ^ בעלי שררה היו
  61. ^ כגון כותים, דכתיב בספר מלכים (ב', יז,כה) וישלח ה' בהם את האריות, ונתגיירו, כדכתיב התם בגלות שומרון
  62. ^ בעל חלומות אמר להם להתגייר
  63. ^ ורבים מעמי הארץ מתיהדים (אסתר ח יז)
  64. ^ כל הני מקמי הכי לאו גרים נינהו, כגון נבוזר אדן וכיוצא בו
  65. ^ שלא יעשה מחמת שררה
  66. ^ דגיורת מעלייתא היא
  67. ^ יכנוס, ואמאי תני 'לא יכנוס'
  68. ^ טעמא דמתניתין: משום דכתיב
  69. ^ דאתו לאחזוקי לקלא קמא
  70. ^ הבא להתגייר
  71. ^ בעוד שאין אני עמכם – יתגייר, דהיינו בזמן הזה
  72. ^ 'אתך' = בעניותך, כאשר אמרת
  73. ^ לעולם הבא; יפול – ינוח, כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כה יח), יפול מצדך אלף (תהלים צא ז)
  74. ^ הא דתנן יוציא זה החשוד שכנסה - כגון שבאו עדים על קול הראשון: שראוה שזינתה עמו
  75. ^ בעדים
  76. ^ תיובתא
  77. ^ ראובן נטען על דינה אשת שמעון
  78. ^ וגירשה שמעון
  79. ^ ונשאה נחשון וגירשה
  80. ^ ראובן מעתה
  81. ^ בזנות קמא - הרי נאסרה עולמית עליו
  82. ^ וכנסה ראובן מגירושי שמעון
  83. ^ הואיל וליכא עדים
  84. ^ והא דנקט 'מתחת ידי אחר' - היא גופה איצטריך לאשמועינן רבותא
  85. ^ כדקתני 'אם כנס' – אִין, לכתחלה לא
  86. ^ דאם כנס הנטען יוציא
  87. ^ מן הראשון
  88. ^ מן הראשון
  89. ^ דכי מפקי לה קא מחזקינן לקלא קמא ועבדינן להו ממזרים
  90. ^ אלמא אין לה בנים בלא עדים נמי מפקינן
  91. ^ ומשום הכי אמר רב 'ובעדים'
  92. ^ מבעל ראשון, דאין אשה נאסרת לבעלה משום קול; ואתא רב למימר דוקא מתניתין משום כך יוציא הנטען, הואיל ואיכא עדים, אבל בלא עדים, הואיל ויש לה בנים - לא
  93. ^ בלא בנים לא נפקא בלא עדים, ו
  94. ^ דאמרי נפקא
  95. ^ רבי אמרינהו, דמפיק אשה מבעלה בקול כל דהו
  96. ^ מוכר בשמים לנשים להתקשט בהן
  97. ^ מן הבית
  98. ^ ומצא זה את אשתו שהיא חוגרת בסינר; סינר הוא כעין מכנסים שהיו הנשים חוגרות לצניעות
  99. ^ שלא התירתו מעליה אלא לזנות
  100. ^ א'רוכל יוצא' קאי, ומצא בעל רוק למעלה בגג הכילה שעל מטתו; מי זרק הרוק למעלה כי אם השוכב ופניו למעלה? הלכך זינתה זו, ורקקה בשעת תשמיש