ביאור:בבלי יבמות דף לה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וגזרו רבנן קטנה משום גדולה [1]. ומי גזרינן קטנה משום גדולה? והתנן: 'אם היו קטנות שאינן ראויות לילד - מחזירין אותן מיד'? אמר רב גידל אמר רב: הוראת שעה היתה. מכלל דהואי [2]! אלא 'כהוראת שעה היתה' [3] וחילוף לא שכיח. לישנא אחרינא אמרי לה: אמר שמואל: כולן צריכות להמתין שלשה חדשים חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה; - [4], [אבל] קטנה בת ישראל אינה צריכה להמתין שלשה חדשים. ['כולן' -שיצאו] במאי? אי במיאון - האמרה שמואל חדא זימנא; אי בגט - הא קאמר שמואל דבעיא, דאמר שמואל: מיאנה בו - אינה צריכה להמתין שלשה חדשים; נתן לה גט - צריכה להמתין שלשה חדשים; אלא בזנות, וזנות בקטנה לא שכיח. גיורת ומשוחררת, דשכיח בהו זנות – ליגזור [5]? הוא דאמר כרבי יוסי [6], דתניא: 'הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין שלשה חדשים - דברי רבי יהודה; רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד [7]. אמר רבה: מאי טעמא דרבי יוסי? – קסבר: אשה מזנה משמשת במוך כדי שלא תתעבר. אמר ליה אביי: בשלמא 'גיורת', כיון דדעתה לאיגיורי מנטרה נפשה [8] כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה ובין זרע שנזרע שלא בקדושה; 'שבויה' ו'שפחה' נמי, דשמעי ממרייהו ומנטרי נפשייהו; אלא 'יוצאת בשן ועין' [9] היכי משכחת לה [כיצד יש להבין מדוע אין רבי יוסי מחייב מתנה]? וכי תימא 'כל דממילא מודה רבי יוסי' – והתניא [תוספתא יבמות פ"ו מ"ו [ליברמן]]: 'אנוסה ומפותה [10] צריכה להמתין שלשה חדשים - דברי רבי יהודה; רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד'!? אלא אמר אביי [טעמא דרבי יוסי]: אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר [11]. ואידך [רבי יהודה – ## וכן רבה שהסביר את רבי יוסי לפי שמשמשת במוך – מדוע לא אמרו כאביי]? חיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה.

ואם היו כהנות [נפסלו מן התרומה]: כהנות [12] אִין, ישראלית לא [13]? אימא 'אם היו נשי כהנים' [14]. נשי כהנים אִין, נשי ישראלים לא? [15]? והאמר רב עמרם הא מילתא: אמר לן רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתניתין [16]: 'אשת ישראל שנאנסה - אף על פי שמותרת לבעלה [17] פסולה לכהונה [18]. אמר רבא: הכי קאמר: אם היו כהנות [19] נשואות לישראל [20] - נפסלו מן התרומה דבי נשייהו [21].

הדרן עלך ארבעה אחין


יבמות פרק רביעי החולץ ליבמתו

משנה: החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה: בזמן שהולד של קיימא [22] - הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו [23], ולא פסלה מן הכהונה; אין הולד של קיימא [24] - הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה.

הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה: בזמן שהולד של קיימא - יוציא וחייבין בקרבן [25], ואם אין ולד של קיימא – יקיים. ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון – יוציא, והולד כשר [26], וחייבין באשם תלוי. [רבה אומר בכריתות יז,ב שזו משנת רבי אליעזר.]


גמרא: איתמר: החולץ למעוברת והפילה: רבי יוחנן אמר: אינה צריכה חליצה מן האחין [27]; ריש לקיש אמר: צריכה חליצה מן האחין: רבי יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מן האחין: חליצת מעוברת שמה חליצה [28] וביאת מעוברת שמה ביאה, וריש לקיש אמר: צריכה חליצה מן האחין: חליצת מעוברת לא שמה חליצה, וביאת מעוברת לא שמה ביאה. במאי קמפלגי? איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא: איבעית אימא סברא: רבי יוחנן סבר: אם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעברא מפולי מפלה - מי לאו בת חליצה ויבום היא? השתא נמי תגלי מילתא למפרע. וריש לקיש אמר: תגלי מילתא למפרע לא אמרינן. ואיבעית אימא קרא: רבי יוחנן סבר [דברים כה,ה: כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם] וּבֵן אֵין לוֹ [לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ] אמר רחמנא, והא לית ליה! וריש לקיש סבר: 'ובן אין לו' - עיין עליו. איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: 'אין הולד של קיימא - הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה'; בשלמא לדידי, דאמינא 'חליצת מעוברת שמה חליצה' - משום הכי פסלה; אלא לדידך דאמרת 'חליצת מעוברת לא שמה חליצה' אמאי פסלה מן הכהונה? אמר ליה: מדרבנן, ולחומרא בעלמא [29]. איכא דאמרי: איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן: 'אין הולד של קיימא - הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה'; בשלמא לדידי, דאמינא 'חליצת מעוברת לא שמה חליצה' - היינו דקתני 'פסלה מן הכהונה', לחומרא, ולא קתני [30] 'אינה צריכה חליצה מן האחין'; אלא לדידך [31] 'אינה צריכה חליצה מן האחין' מיבעי ליה [32]?! אמר ליה: אין הכי נמי, ואיידי דתנא רישא 'לא פסלה' [33] - תנא סיפא 'פסלה' [34]. איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: '[35] אין הולד של קיימא – יקיים'; בשלמא לדידי, דאמינא 'חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה' - משום הכי קתני 'יקיים' [36], אלא לדידך דאמרת 'חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה' – 'יחזור ויבעול ויקיים' מיבעי ליה!? מאי 'יקיים' – 'יחזור ויבעול ויקיים', דלא סגי [בלאו הכי] [37].

איכא דאמרי איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן: 'אין הולד של קיימא – יקיים'; בשלמא לדידי, דאמינא 'חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה' - היינו דקתני 'יקיים' = יחזור ויבעול ויקיים, דלא סגי בלאו הכי, אלא לדידך – 'רצה יוציא' [38]? 'רצה יקיים' מיבעי ליה!? אין הכי נמי! איידי דתנא רישא 'יוציא' תנא נמי סיפא 'יקיים'.

מיתיבי [תוספתא יבמות פ"ו מ"ג [ליברמן]]: 'הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת - הרי זו לא תנשא צרתה שמא יהא ולד בן קיימא'; אדרבה: כי הוי הולד בן קיימא מיפטרה צרתה! אלא אימא 'שמא לא יהא הולד בן קיימא' [39]; ואי סלקא דעתא 'ביאת מעוברת שמה ביאה' - אמאי לא תנשא צרתה? תיפטר בביאה של חבירתה [קשיא לרבי יוחנן]! אמר אביי: בביאה - כולי עלמא לא פליגי דלא פטרה, כי פליגי בחליצה: רבי יוחנן סבר 'חליצת מעוברת שמה חליצה, ביאת מעוברת לא שמה ביאה'; ריש לקיש סבר 'ביאת מעוברת לא שמה ביאה, וחליצת מעוברת לא שמה חליצה'. אמר ליה רבא: מה נפשך: אי 'ביאת מעוברת שמה ביאה' - חליצת מעוברת שמה חליצה, ואי 'ביאת מעוברת לא שמה ביאה' - חליצת מעוברת נמי לא שמה חליצה, דהא קיימא לן

הערות[עריכה]

  1. ^ וגבי גיורת קטנה לא גזור משום דלא שכיחא
  2. ^ בתמיה - וכי מעשה כזה אירע בימי חכמים, והא 'שנים שקידשו' קתני ולא תני 'מעשה'
  3. ^ ולא היתה, דלא גזרינן בה [בקטנה באופן כללי, אך כאן גזרו]; מאי טעמא [שלא גוזרים קטנה אטו גדולה]? -
  4. ^ מדקתני בהאי 'חוץ' – '[ממשוחררת] גדולה', מכלל ד'צריכות להמתין' דקאמר - בגדולות קמיירי
  5. ^ שימתינו כדי להבחין בין זרע שנזרע שלא בקדושה לזרע שנזרע בקדושה
  6. ^ דלא גזר
  7. ^ דמפרש טעמא דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר; ומיהו בישראלית גזר שמואל זנות אטו נשואין שמתעברת, ולא סבר כרבי יוסי דלא גזר בהו, כדאמר לקמן באנוסה ומפותה, אבל בגיורת לא גזור זנות שבנכרית משום נשואין דבנכרית, דאפילו גיורת נשואה - כיון דדעתה לאיגיורי מתהפכת נמי כדי להבחין בין זרע קדושה לזרע שלא בקדושה, כדלקמן
  8. ^ וממטיא מוך בהדה ומזומן לה
  9. ^ דלא הות ידעת מעיקרא דעתידה להשתחרר - לא מיטרחא ומזדהרא לאתויי מוך בהדה
  10. ^ ישראלית והרי אונס ממילא הוא ואין לה מוך
  11. ^ ואף 'יוצאה בשן ועין' נמי ליכא השתא למפרך, דכיון דהיפוך קל הוא לה ואין בו טורח - מתהפכת היא: דכל אשה מזנה אינה רוצה להתעבר
  12. ^ בנות כהנים
  13. ^ בתמיה: הואיל ואשת כהן היא, אפילו בת ישראל נמי אסורה לבעלה כהן
  14. ^ אם בעליהן כהנים - נפסלו להן, דאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה
  15. ^ בתמיה: וכי אם בעליהם של אלו ישראלים, מי לא מיפסלו נמי לכהונה: שאם ימותו - אלו לא ינשאו לכהנים
  16. ^ כלומר: הביא לנו ראיה ממשנתנו; ואותה משנה לקמן ב'הבא על יבמתו' (דף נו,ב)
  17. ^ מ'והיא לא נתפשה' (במדבר ה יג) - הא נתפשה מותרת, אפילו הכי
  18. ^ אם ימות בעלה
  19. ^ בנות כהנים, ואפילו
  20. ^ דלא מהני האי זנות לאסרן לבעליהן
  21. ^ שאם ימות בעלה, וזֶרע אין לה - אינה שבה אל בית אביה כנעוריה, דפסיל לה האי זנות, כדתניא לקמן ב'אלמנה לכהן גדול' (סח,א) 'כהנת לויה וישראלית שבא עליה גר עמוני כו' ויליף טעמא מ'ובת כהן כי תהיה לאיש זר' [ויקרא כב,יב] - כיון שנבעלה לפסול לה – פסלה; ואף על גב דמותבינן 'ואימא נבעלה לפסול חייבי כריתות?' ומשנינן: 'כי תהיה' כתיב: הנך דאית בהו הוייה', אלמא זנות דחייבי כריתות לא פסיל מאכילת תרומה - הא הדר מייתינא התם קרא אחרינא 'כי תהיה אלמנה וגרושה' [הפסוק הבא: ויקרא כב,יב] - למעוטי כותי ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה; ומההוא קרא נמי נפקא לן חייבי כריתות, דהא אין לו אלמנות וגירושין בה; ומעיקרא פרכינן הכי: 'ואימא חייבי כריתות ולא חייבי לאוין'
  22. ^ דלאו חליצה היא, דהא לא בעיא
  23. ^ מפרש לקמן במתניתין: הנך דנאסרות על האיש מחמת אשתו, וקרוביו שנאסרים על האשה מחמת בעלה
  24. ^ שהיה נפל
  25. ^ שבעל אשת אח שלא במקום מצוה
  26. ^ ממה נפשך
  27. ^ דהך חליצה מעלייתא היא
  28. ^ היכא דהפילה, דאיגלאי מילתא דבת חליצה הואי
  29. ^ דלמא אתי למישרי חלוצה לכהונה דלא ידעי דהואי מעוברת
  30. ^ בהדיא
  31. ^ דאמרת 'חליצה מעלייתא היא'
  32. ^ - לישמעינן הא דאינה צריכה חליצה, ואנא ידענא דאסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה
  33. ^ ולא תנא חליצה, דהתם לא מצי למימר 'וצריכה חליצה'
  34. ^ ולא איירי בחליצה
  35. ^ הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת-
  36. ^ דלא מצריך ביאה לאחר שהפילה, ואם בא לגרשה - בגט מגרשה, דאיפטרה לה בביאה קמייתא, וביאת מעוברת שמה ביאה; דקא סלקא דעתא 'יקיים' דקתני מתניתין - לאו חובה היא אלא התירא, משום דתנא רישא 'אם הולד של קיימא – יוציא'
  37. ^ דלא מיפטרה בלא ביאה לאחר שהפילה, דאם לא יחזור ויבעול - לא מצי למפטרה בגט, דאין אדם יכול להוציא את יבמתו בגט אלא אם כן כנסה תחלה; וביאת מעוברת לאו שמה ביאה, ובחליצה נמי לא אפשר למפטרה הואיל ומכל מקום בא עליה
  38. ^ בגט
  39. ^ ונמצאת זקוקה ליבם, וביאת מעוברת לא שמה ביאה