ביאור:בבלי יבמות דף עו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ממולאי [1] - אמריתו מילי מוליתא: במקומה מבשלה [2], שלא במקומה לא מבשלה.

אמר רב יהודה אמר שמואל: ניקב [3] ונסתם [4]: כל שאילו נקרי ונקרע [5] – פסול, ואי לאו כשר. הוי בה רבא: היכא? אילימא למטה מעטרה [6] - אפילו נכרת נמי [כשר]! אלא בעטרה עצמה. איתמר נמי: אמר רב מרי בר מר אמר מר עוקבא אמר שמואל: ניקב בעטרה עצמה ונסתם - כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר.

שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף: ילמדנו רבינו היכי עבדינן [7]? אמר ליה: מייתינן נהמא חמימא דשערי, ומנחינן ליה אבי פוקרי [8] – ומקרי [9], וחזינן ליה. אמר אביי: אטו כולי עלמא יעקב אבינו הואי, דכתיב ביה [בראשית מט,ג: ראובן בכרי אתה שאת ויתר עז] כחי וראשית אוני [יתר שאת ויתר עז]- שלא ראה קרי מימיו [10]? אלא אמר אביי: מעברינן קמיה בגדי צבעונין [11].

אמר רבא: אטו כולי עלמא ברזילי הגלעדי הוא [12]? אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא.

תנו רבנן [תוספתא מסכת יבמות [13] פ"י מ"ד]: 'ניקב פסול מפני שהוא שותת [14]; נסתם כשר מפני שהוא מוליד; וזהו פסול שחוזר להכשירו.' 'זהו' - למעוטי מאי? למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בָרֵיאָה, דאינו קרום [15].

שלח ליה רב אידי בר אבין לאביי: היכי עבדינן [16]? מייתינן שערתא [17], ומסרטינן ליה [18], ומייתינן תרבא [חֵלב] ושייפינן, ומייתינן שומשנא גמלא [19] ומנכתינן ליה [20], ופסקינן ליה לרישיה [21]; ודוקא שערתא אבל פרזלא מזרף זריף [22]; והני מילי קטן, אבל גדול [23] - מיקפולי מיקפל [24].

אמר רבה בר רב הונא: המטיל מים משתי מקומות פסול. אמר רבא: לית הלכתא לא כברא ולא כאבא: ברא - הא דאמרן; אבא - דאמר רב הונא: נשים המסוללות זו בזו [25] פסולות לכהונה [26]; ואפילו לרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה - הני מילי איש אבל אשה - פריצותא בעלמא.


משנה: פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת [27] ואינן אסורין אלא מלבא בקהל, שנאמר (דברים כג ב) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'.

גמרא: בעו מיניה מרב ששת: פצוע דכא כהן - מהו בגיורת ומשוחררת [28]?: בקדושתיה קאי ואסיר? או דלמא לאו בקדושתיה קאי ושרי? אמר ליה רב ששת: תניתוה: 'פצוע דכא [ישראל]* מותר בנתינה [29]', ואי סלקא דעתא בקדושתיה קאי [30] - [31] אקרי כאן (דברים ז ג) [ו]לא תתחתן בם [בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך]?

  • רש"י ד"ה פצוע דכא ישראל: ה"ג 'פצוע דכא מותר בנתינה' ולא גרסינן 'כהן'.

אמר רבא: אטו התם [32] - משום קדושה ולאו קדושה הוא [33]? [34] דלמא מוליד בן ואזיל פלח לעבודת כוכבים; והני מילי [35] בהיותן עובדי כוכבים [36], [37] כי מגיירי בישראל [38] שרו [שבעה עממין], ורבנן הוא דגזרו בהו [39]; וכי גזרו בהו רבנן - בהנך דבני אולודי [40], אבל האי דלאו בר אולודי - לא גזרו ביה רבנן. אלא מעתה ממזר דבר אולודי [41] הכי נמי דאסיר [42]!? והא תנן: 'ממזרים ונתינים מותרים לבא זה בזה'! אלא כי גזור רבנן - בכשרים, בפסולים [43] לא גזור רבנן [44]. הדר אמר רבא: לאו מילתא היא [45] בהיותן עובדי כוכבים, [46] לית להו חתנות; נתגיירו אית להו חתנות [47]. מתיב רב יוסף: (מלכים א ג א) ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים [ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלתו לבנות את ביתו ואת בית ה', ואת חומת ירושלם סביב.] - גייורי גיירה? והא לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה [48]? [על מי "מתיב רב יוסף"? על המסורת שאומרת שלא קבלו גרים בימי שלמה? או על המשנה להלן, [49] שמצרי אסור עד שלשה דורות? ואולי שלשמה סבר כרבי שמעון במשנה שמצרית מותרת מיד?] מידי הוא טעמא [50] אלא לשולחן מלכים [51]


עמוד ב

הא - לא צריכא ליה [52]! ותיפוק ליה [53] - דהא מצרית ראשונה היא [54]!? וכי תימא 'הנך אזלי לעלמא [55] והני אחריני נינהו' [56] - והא תניא: 'אמר רבי יהודה: מנימין – גר מצרי היה לי חבר, מתלמידי רבי עקיבא, אמר: "אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני מצרית שניה, כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל"!' [57]! [והרי סנחרב בלבל את האומות? אלא שסנחרב נפל בירושלים ולא הגיע למצרים. עיין בהערות]

אמר רב פפא: אנן - משלמה ליקו ונתיב? שלמה לא נסיב מידי [58], דכתיב ביה (מלכים א יא ב) מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה' [59]; אלא קשיא ויתחתן [שלמה את פרעה מלך מצרים ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלתו לבנות את ביתו ואת בית ה' ואת חומת ירושלם סביב]!? - מתוך אהבה יתירה שאהבָהּ - מעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה. אמר ליה רבינא לרב אשיף והא אנן תנן* 'פצוע דכא וכרות שפכה מותרים בגיורת ומשוחררת' [60] - הא בנתינה אסירי [61]! אמר ליה: וליטעמיך - אימא סיפא 'ואינן אסורין אלא מלבא בקהל', הא בנתינה שרו! אלא מהא ליכא למשמע מינה. [*גירסת רש"י: והא אנן לא תנן הכי כי הך מתניתא דקתני לעיל [עו,א – לפי גירסת רש"י בברייתא שהביא רב ששת] 'פצוע דכא מותר בנתינה']


משנה: עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם, אבל נקבותיהם מותרות מיד. מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות. רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד. אמר רבי שמעון: קל וחומר הדברים: ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם - התיר את הנקבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות - אינו דין שנתיר את הנקבות מיד! אמרו לו: אם הלכה [62] - נקבל [63], ואם לדין [64] - יש תשובה [65]. אמר להם: לא כי [66], [67] הלכה אני אומר.

גמרא: מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן: דאמר קרא (שמואל א יז נה) וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא: בן מי זה הנער, אבנר? ויאמר אבנר: חי נפשך המלך אם ידעתי!' - ולא ידע ליה [68]? והכתיב [שמואל א טז,כא: ויבא דוד אל שאול, ויעמד לפניו] ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים'!? אלא אאבוה קא משאיל. ואביו לא ידע ליה? והכתיב (שמואל א יז יב) [ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמנה בנים] והאיש בימי שאול זקן בא באנשים', ואמר רב ואיתימא רבי אבא: זה ישי אבי דוד שנכנס באוכלוסא ויצא באוכלוסא [69]!? הכי קאמר שאול: אי מפֶרֶץ אתי אי מזֶרַח אתי: אי מפרץ אתי - מלכא הוי, ש'המלך פורץ [70] לעשות [71] דרך [72] ואין ממחין בידו'; אי מזרח אתי - חשיבא בעלמא הוי [73]. מאי טעמא אמר ליה 'שאל עליה' [שמואל א יז,נו: ויאמר המלך: שאל אתה בן מי זה העלם] [74]? דכתיב (שמואל א יז לח) וילבש שאול את דוד מדיו [ונתן קובע נחשת על ראשו; וילבש אתו שריון] – כמדתו, וכתיב ביה בשאול [שמואל א ט,ב: ולו היה בן ושמו שאול, בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל טוב ממנו;] משכמו ומעלה גבוה מכל העם! אמר ליה דואג האדומי: עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו - שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו! מאי טעמא? דקאתי מרות המואביה! אמר ליה אבנר: תנינא 'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית'! אלא מעתה 'ממזר' - ולא ממזרת!? 'ממזר' כתיב: מום זר [75]. 'מצרי' - ולא מצרית! שאני הכא, דמפרש טעמא דקרא [דברים כג,ה] על [דבר] אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים [בדרך בצאתכם ממצרים; ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך] - דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם. היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים! אישתיק. מיד 'ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם'; התם קרי ליה 'נער' הכא קרי ליה 'עלם'? הכי קא אמר ליה: הלכה נתעלמה ממך - צא ושאל. בבית המדרש שָאַל. אמרו ליה: 'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית'.

הערות[עריכה]

  1. ^ ממשפחה אומללה: מבית עלי, דאמרינן בפרק קמא דראש השנה (דף יח,א): 'אביי ורבא מדבית עלי קאתו'
  2. ^ מתבשל שכבת זרע ונגמר להוליד ולעשות פרי
  3. ^ נקב קטן
  4. ^ שנסתם בכל שהוא ואין ניכר - רואים
  5. ^ אם גדול כל כך שאם נקרי האיש הזה - נקרע ומרחיב הנקב מחמת דוחק הזרע שמתאסף
  6. ^ עטרה דהוא בראש הגיד; ולמעלה מעטרה [לצד הגוף] ליכא לאוקומי, דהתם ודאי לא מקרע, שאין הזרע דוחה ומתאסף אלא אצל נקב יציאתו
  7. ^ כי אתי לקמן לאורויי: היכי מייתינן ליה לידי קרי דלחזי אי מיקרע למיבדקיה ולאכשוריה
  8. ^ נקב בית הרעי
  9. ^ ומחמת חמימותו הוא נקרי [כך שמעתי]
  10. ^ היא היתה טפת קרי שיצאה ממנו ראשון שלא ראה קרי מימיו; כלומר: דמצרכת ליה כולי האי
  11. ^ של אשה והוא מהרהר באשה ונקרי
  12. ^ ברזילי הגלעדי שטוף בזימה היה, דכתיב ביה 'אם יטעם עבדך' ואמרינן במסכת שבת בפרק 'ואל אדם'(דף קנב,א) שטוף בזימה היה, לפיכך קפצה עליו זקנה, דההיא אמתא דהויא בי רבי בת צ' ותרתין שנין וטעמה קידרא [אולי: היה לה טעם בביאה – לשון נקיה כמו: 'אכלה ומחתה פיה' במשלי]
  13. ^ ליברמן
  14. ^ שמחמימות התאוה - יוצא דרך הנקב (וכשהזרע יוצא דרך הנקב יציאתו) אין יורה כחץ, וקיימא לן (חגיגה דף טו,א) שכבת זרע שאין יורה כחץ אינו מזריע
  15. ^ משום דהדר מיפחת; והיינו הנך סירכי דריאה דמיטרפא בהו חיותא
  16. ^ רפואה לסתום גיד שניקב
  17. ^ שעורה
  18. ^ כל סביבות הנקב כדי שיגליע ויוציא דם, ומתוך כך הוא מעלה ארוכה ובשר עולה
  19. ^ נמלה גדולה
  20. ^ מניחין ראשה שם ונושך, ונדבק ראשו בנקב
  21. ^ להיות סתומה; וכל זמן שהוא הולך ובלה - הבשר עולה ומתחבר
  22. ^ עושה חבורה; אשגרטינ"א [לשרוט] בלע"ז; לישנא אחרינא מזרף זריף מעלה נפח; אופל"א [מנפח] בלע"ז
  23. ^ לאחר שעלה ארוכה
  24. ^ חוזר ונקלף ונסתר
  25. ^ דרך תשמיש זכר ונקבה, משפשפות נקבתן זו לזו וכן 'המסוללת בבנה קטן' דסנהדרין (סט,ב)
  26. ^ משום זנות
  27. ^ דלא איקרו קהל
  28. ^ כהן כשר אסור בגיורת ומשוחררת משום זונה שנבעלה מקודם; פצוע דכא כהן, שאסור בישראלית - מהו לישא גיורת
  29. ^ משבע אומות מן הגבעונים
  30. ^ היכי שרי ישראל בנתינה?
  31. ^ הא
  32. ^ דקאסר רחמנא להתחתן בעובדי כוכבים
  33. ^ דליסרינהו אפילו נתגיירו, כגון נתינים שהם גרים
  34. ^ התם טעמא
  35. ^ הלכך קרא
  36. ^ כתיב
  37. ^ אבל
  38. ^ נתגיירו
  39. ^ דהא דאמור רבנן 'ישראל כשר לא ישא נתינה' - גזירה הוא דגזור, כדאמרינן בהאי פירקא (דף עח,ב) דוד גזר עליהן
  40. ^ דומיא דאיסור דאורייתא דטעמא משום אולודי
  41. ^ ומוּזְהָר על כל איסורין שבתורה, ומדאורייתא אסור בעובדת כוכבים
  42. ^ מדרבנן בנתינה
  43. ^ כגון פצוע דכא וממזר
  44. ^ משום דמילתא דלא שכיחא היא; אי נמי שלא היתה זו גזירה משום איסור אלא לפי שלא היו רחמנים אמר דוד אין ראוין להתערב ישראל בהן, לכך לא אסר את הפסולים
  45. ^ דאוקימנא קרא
  46. ^ דבהיותם עובדי כוכבים
  47. ^ אלא ודאי קרא - בגרים כתיב, ומשום קדושה היא, ומדשרינן פצוע דכא בנתינה - שמע מינה לאו בקדושתיה קאי
  48. ^ קשיא הוא
  49. ^ עו,ב
  50. ^ האי דלא קבלו גרים
  51. ^ משום דלא הוו מגיירי אלא לשולחן מלכים
  52. ^ הא בת פרעה לאו צריכא להכי שהרי בת מלך היתה
  53. ^ דאפילו גיירה
  54. ^ ואפילו הכי קרי ליה חתנות
  55. ^ מתו וטבעו בימי פרעה; וכי אזהר רחמנא - מערב רב
  56. ^ אומות אחרים באו וישבו בארצם
  57. ^ שאם אשיאנו מצרית ראשונה - יהא בנה שני לה, דאמרינן בפירקין (לקמן עח,ב) 'הלך אחר פסולן', אלמא לא אזדו לעלמא, והני - מצרית נינהו
  58. ^ אלא לזנות היה מתכוין
  59. ^ לאהבה - ולא לאישות
  60. ^ גיורת ומשוחררת אין, דלישראל כשר נמי שריא
  61. ^ כישראל מעליא דבקדושתיה קאי
  62. ^ שמעת מרבותיך שהנקבות מותרות מיד במצרי ואדומי
  63. ^ ממך
  64. ^ שאתה דן ק"ו מעצמך
  65. ^ יש תשובות להשיב! ובגמרא מפרש לה
  66. ^ אפילו אני דן מעצמי אין לכם תשובה, כדמפרש בגמרא
  67. ^ ומכל מקום
  68. ^ שאול לדוד
  69. ^ שר על ששים רבוא
  70. ^ גדרות של אחרים
  71. ^ לו
  72. ^ קצר מביתו לפרדסו או לכרמו
  73. ^ כדמפרש: דחזא ביה סימני מלכות, הלכך לא אפשר דלא הוי רישא
  74. ^ מאי חזא דמסתפי מיניה ממלכותא
  75. ^ כל שיש בו מום זרות