ביאור:בבלי יבמות דף צז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה [1], דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה - שפתותיו דובבות [2] בקבר. אמר רבי יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא: מאי קראה? (שיר השירים ז י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים - ככומר של ענבים [3]: מה כומר של ענבים, כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב [4] אף תלמידי חכמים: כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה - שפתותיהם דובבות בקבר.

אחד בן תשע שנים [ויום אחד, ואחד שהוא בן עשרים שלא הביא שתי שערות [5]]: ורמינהו [נדה פ"ה מ"ט]: 'בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות - יביאו ראיה שהוא בן עשרים, והוא הסריס: לא חולץ ולא מייבם [6]; בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות - יביאו ראיה שהיא בת עשרים, והיא האילונית: לא חולצת ולא מתייבמת' [ובמשנה למדנו שאחרי ביאת קטן – חולצת ולא מתיבמת]? הא [7] - אתמר עלה: אמר רבי שמואל בר יצחק אמר רב: והוא שנולדו לו סימני סריס [8]. אמר רבא: דיקא נמי דקתני 'והוא הסריס'! שמע מינה.

וכי לא נולדו לו סימני סריס - עד כמה [9]? תני דבי רבי חייא: עד רוב שנותיו [עד שלושים וחמש, חצי ממחצית 'ימי שנותנו בהם שבעים שנה'].

כי אתו לקמיה דרבא [10] - אי כחוש אמר להו 'זילו אבריוהו' [11], ואי בריא אמר להו 'זילו אכחשוהו', דהני סימנין זמנין דנתרי מחמת כחישותא וזמנין דנתרי מחמת בריותא.

הדרן עלך האשה רבה


יבמות פרק אחד עשר נושאין על האנוסה

משנה: נושאין על האנוסה ועל המפותה [12]. האונס והמפתה על הנשואה [קרובה של אשתו] – חייב. נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו. רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו [13].


גמרא: תנינא להא, דתנו רבנן: 'אנס אשה - מותר לישא בתה; נשא אשה - אסור לישא בתה.' ורמינהו [תוספתא יבמות פ"ד מ"ה [ליברמן]]: 'הנטען [14] מן האשה - אסור באִמָהּ ובבתהּ ובאחותהּ'! מדרבנן [15]. וכל היכא דאיכא איסורא מדרבנן תני 'נושאין' [שהוא לשון] לכתחלה [16]? כי תנן מתניתין - לאחר מיתה [17].

מנא הני מילי? דתנו רבנן: 'בכולן [18] נאמר 'שכיבה', וכאן [19] נאמר 'קיחה' [20] לומר לך: דרך ליקוחין אסרה תורה [21]'.

אמר ליה רב פפא לאביי: אלא מעתה, גבי אחותו, דכתיב [ויקרא כ,יז: ו]איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו [וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא] - הכי נמי דרך קיחה הוא דאסור, דרך שכיבה שרי!? אמר ליה [אביי לרב פפא]: ליקוחין כתיבי בתורה סתם: הראוי לקיחה – קיחה, הראוי לשכיבה [22] - שכיבה. תוספות ד"ה הראוי לקיחה: מדלא כתיב בלשון 'שכיבה' משמע דלדרשה דדרך ליקוחין הוא דאתא; לכך בא למעט אונסין, אבל 'כי יקח את אחותו' - התם ליכא למיטעי שרצה לומר קיחה אלא שכיבה, דכולי עלמא ידעי דאין קדושין תופסין באחותו.

רבא אמר: 'אנס אשה - מותר לישא בתה' – מהכא: כתיב (ויקרא יח י) ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה [כי ערותך הנה] - הא בת בנה דידה, ובת בתה דידה – גלי! וכתיב (ויקרא יח יז) ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח [לגלות ערותה שארה הנה זמה היא] - הא כיצד? - כאן באונסין כאן בנשואין! איפוך אנא [23]? עריות – 'שְׁאֵר' כתיב בהו: בנשואין איכא שְׁאֵר, באונסין ליכא שאר.

רבי יהודה אוסר באנוסת אביו [ומפותת אביו]: אמר רב גידל אמר רב: מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב (דברים כג א) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו - כנף שראה אביו לא יגלה. וממאי דבאנוסה כתיב? דכתיב מעילויה דקרא (דברים כב כט) ונתן האיש השוכב עמה [שאנס אותה] לאבי הנערה חמשים כסף [ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה - לא יוכל שלחה כל ימיו]. ורבנן? אי הוה סמיך ליה [דברים כב,כט והפסוק שלפניו, שעוסק באנוסה: (דברים כב כז) כי בשדה מצאה; צעקה הנער המארשה ואין מושיע לה] – כדקאמרת, השתא דלא סמיך ליה [שהרי פסוק כט, שעוסק באנוסה, היא פרשה לעצמה! ובפסוק 'לא יקח איש' מתחילה פרשה חדשה; ומשום כך יש לומר שאין הוא עוסק באנוסה, אלא:] - מיבעי ליה לכדרב ענן, דאמר רב ענן אמר שמואל: בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר; ומאי 'כנף אביו'? - כנף הראוי לאביו לא יגלה. ותיפוק ליה משום דודתו [ששומרת יבם של אביו היתה נשואה לאח של אביו והרי היא דודתו]? לעבור עליה בשני לאוין. ותיפוק ליה משום יבמה לשוק? לעבור עליה בשלשה לאוין. ואיבעית אימא: לאחר מיתה [24].


עמוד ב

[להלן נראה מובאות חידות בעניני אישות; ובלשון רש"י: משלות הן ורגילים בני אדם לאומרן] "אח מאב ולא מאם, והוא [האח] בעלה דאם [25], ואנא ברתה דאנתתיה [ואני בת אשתו]" [26]? אמר רמי בר חמא: דלא כרבי יהודה דמתניתין [לדעת רבי יהודה אדם אסור באנוסת אביו]!

"אח הוא, וברי הוא [27], אחתיה אנא דהאי דדרינא אכתפאי [אני אחותו של זה שאני נושאת על כתפי]"? משכחת לה בעובד כוכבים הבא על בתו [והמדברת היא הבת שילדה בן לאביה; ואולי – לשיטת רמי בר חמא שהפתרון חייב להיות ללא עבירה, באב ובתו שהתגיירו, ואחר כך בא עליה, שאין בזה איסור תורה, וכן להלן; ומה שנאר בחידה האחרונה: הא - בהיתירא נמי משכחת לה – שאפילו ליהודים אין בזה איסור].

"שלמא לך ברי [28], בת אחתיך אנא"? משכחת לה בעובד כוכבים הבא על בת בתו [29].

"דלאי דדלו דוולא [30]: ליפול בכו סתר פתר [31]: דהאי דדרינא [זה שאני נושאת אותו] הוא ברי ואנא ברת אחוה"? משכחת לה בעובד כוכבים הבא על בת בנו. [32]

"בייא בייא מאח [33] והוא אב [34] והוא בעל [35] והוא בר בעל [36] והוא בעלה דאם [37] ואנא ברתה דאיתתיה - ולא יהיב פיתא לאחוה יתמי בני ברתיה" [38]? משכחת לה בעובד כוכבים הבא על אמו והוליד ממנה בת, וחזר ובא על אותה בת, [39] [40][ו]חזר זקן [41] ובא עליה והוליד ממנה בנים.

"אנא ואת אחי, אנא ואבוך אחי, אנא ואמך אחי"? משכחת לה בעובד כוכבים הבא על אמו, והוליד ממנה שתי בנות, וחזר ובא על אחת מהן, והוליד ממנה בן, וקריא ליה 'אחתיה דאימא', וקאמרה ליה הכי: אנא ואת - בני אחי, אנא ואבוך - בני אחי, אנא ואמך - בני אחי [42]. הא - בהיתירא נמי משכחת לה, כגון ראובן שיש לו שתי בנות ואתא שמעון ונסב חדא מינייהו, ואתא בר לוי ונסב חד מינייהו, וקאמר ליה בריה דשמעון לבר בריה דלוי [43].


משנה: הגיורת שנתגיירו בניה עמה - לא חולצין ולא מייבמין, אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה [44]; וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה.

גמרא: בני יודן אמתא [שני בני האמה ששמה יודן] אשתחרור; שרא להו רב אחא בר יעקב למינסב נשי דהדדי [45]. אמר ליה רבא: והא רב ששת אסר? אמר ליה: הוא אסר, ואנא שרינא.

מן האב ולא מן האם - כולי עלמא לא פליגי דשרי; מן האם ולא מן האב - כולי עלמא לא פליגי דאסיר [46]; כי פליגי מן האב ומן האם: מאן דשרי - בתר אבא שדינן, דהא "בני פלניא" קרו להו [47]; ורב ששת? קרו להו נמי "בני פלונית" [48]. ואיכא דאמר: פליג רב אחא בר יעקב אפילו באחין מן האם, ומאי טעמא? - גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.

תנן: 'הגיורת שנתגיירו בניה עמה - לא חולצין ולא מייבמין'; מאי טעמא? לאו משום דאסירי [49]? לא - דאינה בתורת חליצה וייבום, ושריא לעלמא, ואינהו נמי שרו. והא קתני 'אפילו [הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה]'?! אי אמרת בשלמא 'אסירי' [50] - היינו דקתני 'אפילו': דאף על גב דראשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה, וכשתי אמהות דמו [51] - אפילו הכי אסירי; אלא אי אמרת שרו [52] - מאי 'אפילו' [53]? דאף על גב דתרוייהו לידתן בקדושה ואתי לאיחלופי בישראל [54] - אפילו הכי שרי [55].

איכא דאמרי: הכי נמי מסתברא, דשרו, דקתני 'אפילו': אי אמרת בשלמא שרו - היינו דקתני 'אפילו': דאף על גב דתרוייהו לידתן בקדושה דאתי לאיחלופי בישראל - אפילו הכי שרו; אלא אי אמרת אסירי - מאי 'אפילו'? דאף על גב דראשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה, דכשתי אמהות דמי - אפילו הכי אסירי.

תא שמע: 'שני אחים תאומים [56] גרים, וכן משוחררים - לא חולצין ולא מייבמין, ואין חייבין משום אשת אח [57]; היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה - לא חולצין ולא מייבמין [58], אבל חייבין [59] משום אשת אח [60]; היתה הורתן ולידתן בקדושה - הרי הן כישראלים לכל דבריהן'. קתני מיהת 'אין חייבין משום אשת אח'? חיובא ליכא,

הערות[עריכה]

  1. ^ שיהיו שפתי נעות בקבר כאילו אני חי
  2. ^ נעות, לשון דבר שמרתיח ומבצבץ
  3. ^ כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין, ויינו נוח לצאת; כמו 'מכמר בישרא' ד'תמיד נשחט' (פסחים נח א)
  4. ^ היין רוחש ונע ויוצא למעלה; 'דובב' = פריט"ה
  5. ^ שניהם שוים לכל דין של מעלה דכל כמה דלא מייתי שערות - קטן הוא
  6. ^ דלאו בר אוקומי שם לאחיו הוא, אלמא כגדול חשיב, ולא אמרינן קטן הוא וימתינו לו
  7. ^ דקתני דחשבינן ליה כגדול
  8. ^ דמוכחא מילתא דהאי דלא מייתי - משום דסריס הוא, אבל כל כמה דלא חזינן ביה סימני סריס - תלינן ביה קטנות, וחיישינן דלמא אתו [וחולצת ולא מיבמת]
  9. ^ נידון כקטן
  10. ^ בן עשרים שלא הביא, למבדק אי משום קטנות אי משום סריסות
  11. ^ האכילוהו והשקוהו עד שיהא בריא ושמן
  12. ^ לאחר שאנס ופתה את האשה - מותר לישא בתה ואחותה ואמה
  13. ^ בגמרא מפרש טעמא
  14. ^ הנחשד ויצא עליו קול
  15. ^ משום גזירה, שמא לאחר שישא את בתה יזנה עם הראשונה, והוה 'אונס ומפתה על הנשואה'
  16. ^ בתמיה
  17. ^ שמתה האנוסה והמפותה, דתו ליכא למגזר מידי
  18. ^ בכל עריות בפרשה 'קדושים תהיו': בכלתו ודודתו, בזכור ובבהמה
  19. ^ באשה ואמה ובקרובות הנאסרות לו מחמת אשתו
  20. ^ איש כי יקח את אשה ואת אמה (ויקרא כ יד) ואשה אל אחותה לא תקח (ויקרא יח יח)
  21. ^ שהיתה ראשונה לקוחתו - חייב על השניה כשבא עליה, דבשניה ליכא למימר 'ליקוחין', דהא לא תפסי בה קידושין
  22. ^ היכא דליכא למימר ליקוחין ממש
  23. ^ 'בת בנך' דממעט לבת בנה - בנשואתו משתעי, ואידך קרא, דאסר לבת בנה ואף על גב דלאו מיניה - באנוסה מוקמינן ליה
  24. ^ שמת אביו, דליכא לאו דיבמה לשוק [כאשר לא היו אחים נוספים] ואוקמא קרא עליה בלאו דכנף הראוי לאביו ובלאו דדודתו
  25. ^ אחי מאבי נשא את אמי: היינו דיעקב אנס את אשה, והוליד בת, ונשא ראובן [בן יעקב] את אנוסת אביו
  26. ^ ובת יעקב אומרת כן
  27. ^ בני הוא
  28. ^ שלום לך בני
  29. ^ והוליד בן, ונמצאת [המדברת] זו אמו ובת אחותו, שאמה של זו אחותו מן האב
  30. ^ לבני פועלין המשקין את השדות [אולי משל ללומדי תורה שנמשל למים] אני שואלת חידה זו
  31. ^ הרי נפלה לכם חידה סתומה ומוסתרת להפתר
  32. ^ הכי גרסינן: בר הוא, ואנא בת אחוה - משכחת לה בעובד כוכבים הבא על בת בנו.
  33. ^ קובלת אני על אחי
  34. ^ שהוא אבי
  35. ^ ובעלי
  36. ^ ובן בעלי
  37. ^ שהולידני מאמי; והיינו נמי דהוא אב, אלא לאפושי מילי הוא
  38. ^ אלו בני הזקן שהוליד ממנה, דהוו אחין מאביו ובני ברתיה
  39. ^ וקאמרה הך בת של אביה הכי: דהוא אחיה מן האם, וגם אביה הוא, ובעלה - שחזר ובא עליה;
  40. ^ 'ובן בעלה' - ש
  41. ^ אביו של זה
  42. ^ וקאמרה ליה אחות אמו: אנא ואת - אחי מאב אחד; אנא ואמך - אחי מן אב אחד, ואנא ואבוך - אחי מן האם
  43. ^ "אנא ואת - בני אחי: בני שתי אחיות; אנא ואבוך - בני שני אחים; אנא ואמך - בני שני אחים
  44. ^ דאחוָה מן האב בעינן, וגר אין לו שְׁאֵר האב, דרחמנא אפקריה כזרע בהמה, שנאמר (יחזקאל כג כ) וזרמת סוסים זרמתם
  45. ^ אשת אחיו, ולאו משום ייבום, אלא אפילו במקום בנים, דקסבר 'אין קורבה': גר - דכקטן שנולד דמי
  46. ^ דאתי לאיחלופי בישראל
  47. ^ הלכך לא מסקי אינשי אדעתייהו שהן אחין מן האם, ומידע ידעי דהאי דשרינן להו משום דאין אחוה מן האב לגר, דסתם עובדת כוכבים זונה היא, ומאיש אחר הוא
  48. ^ ואמרי אינשי: הני ודאי אחי נינהו, וקא שרינן להו באשת אחיו; ואתי למישרי נמי בישראל כהאי גוונא
  49. ^ משום אחוָה; ואשמעינן מתניתין דלא שייכא בהו יבום, וקיימא עליה באשת אח
  50. ^ 'לא מייבמין' דקתני מתניתין - הכי אשמעינן: דאסירא לייבם
  51. ^ ואיכא למימר דתיהוי עליה כנכרית ואי בעי ליבומי - מייבם
  52. ^ מתניתין לא אתא לאשמועינן אלא דשריא לעלמא
  53. ^ דמשמע: אף על גב דכשתי אמהות דמו - שרו לעלמא לגבי יבמה לשוק: לא איכפת לן אי בני אם אחת נינהו או לא
  54. ^ ולמישרי יבמה לשוק בלא חליצה
  55. ^ אפילו הכי שרו לעלמא: דמידע ידעי דייבום מן האב הוא, ועובד כוכבים אין לו אב; ודוקא לעלמא, אבל לדידהו - מודי רב אחא דאפילו כרת דאשת אח איכא: כיון דלידתן בקדושה - הרי כאן אחוָה מן האם; ודקא משני רב אחא 'ולדידהו נמי שריין' - ארישא קאמר, ולא אסיפא
  56. ^ דהני ודאי אחים נינהו מן האב, דקיימא לן (לקמן דף צח,א) טיפה אחת היא ומתחלקת לשתים - אפילו הכי לא חולצין ולא מייבמין
  57. ^ אפילו קידשו לאחר שנתגיירו: דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, הלכך אין לו אחוה ואפילו מן האם
  58. ^ דצד ייבום - מן האב הוא, והני אין להם אב: דזרע מצרי כבהמה
  59. ^ כרת
  60. ^ מן האם, שהרי היא כישראלית שילדה בנים