ביאור:בבלי יבמות דף עה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והכתיב [ויקרא יב,ד: ושלשים יום ושלשת ימים, תשב בדמי טהרה] בכל קדש לא תגע [ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה] [1] - לרבות התרומה [2]! אלא קרא - מילי מילי קא חשיב.

ותלתא קראי בתרומה [3] למה לי? צריכי: דאי מ'עד אשר יטהר' - לא הוה ידענא במאי [4] - כתב רחמנא 'ובא השמש וטהר'; ואי כתב רחמנא 'ובא השמש' – הני מילי דלאו בר כפרה [5], אבל דבר כפרה - אימא עד דמייתי כפרה! כתב רחמנא 'עד מלאת [ימי טהרה]' [6]; ואי כתב רחמנא 'עד מלאת' - הוה אמינא אפילו בלא טבילה; כתב רחמנא 'עד אשר יטהר'. ולהך תנא [7] דאמר: 'בזב בעל שלש ראיות ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר', והאי 'עד אשר יטהר' - עד דמייתי כפרה [8], תרי קראי בקדשים [9] למה לי [10]? צריכי: דאי כתב רחמנא ביולדת - משום דמרובה טומאתה [11], אבל בזב אימא לא; ואי כתב רחמנא בזב, דלא הותר מכללו - אבל יולדת [12] אימא לא? צריכא! [ויקרא יא,לב: וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק, כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם] במים יובא וטמא עד הערב [וטהר]' [13] למה לי [14]? אמר רבי זירא: לנגיעה [15], דתניא [ספרא שמיני פרשה ו ד"ה פרק ח משנה ט]: '[ויקרא יא,לב: וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא] וטמא [עד הערב וטהר] [16] - יכול לכל [17]? תלמוד לומר: 'וטהר' [18]; אי 'וטהר' - יכול לכל? תלמוד לומר: 'וטמא'! הא כיצד? כאן למעשר כאן לתרומה.' ואיפוך אנא? מסתברא כי היכי דחמירא אכילה דתרומה מאכילה דמעשר – הכי נמי חמירא נגיעה דתרומה מנגיעה דמעשר. ואיבעית אימא: נגיעה דתרומה [19] מהכא נפקא: [20] [ויקרא יב,ד: ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה] בכל קדש לא תגע [ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה] - אזהרה לאוכל [21]; או אינו אלא לנוגע? תלמוד לומר: בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא - מקיש קדש למקדש: מה מקדש: דבר שיש בו נטילת נשמה [22], אף קדש: דבר שיש בו נטילת נשמה' [23] [ומסבירה הגמרא] ובנגיעה נטילת נשמה ליכא; והאי דאפקיה בלשון נגיעה - הכי קאמר: נגיעה כאכילה [24].



פצוע דכא [וכרות שפכה - הן ועבדיהן יאכלו, ונשיהן [25] לא יאכלו [26], ואם לא ידעה [27] משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה - הרי אלו יאכלו]: מאן תנא 'משתמרת לביאה פסולה דאורייתא – אכלה' [28]? אמר רבי אלעזר: במחלוקת שנויה [29], ורבי אלעזר ורבי שמעון היא. רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי מאיר: שאני הכא שכבר אכלה. ורבי אלעזר 'שכבר אכלה' לא אמרינן, דאי לא תימא הכי - בת ישראל שנשאת לכהן ומת בעלה תאכל, שכבר אכלה! ורבי יוחנן? התם פקע קנייניה, הכא לא פקע קנייניה.

איזהו פצוע [דקא? - כל שנפצעו הביצים שלו, ואפילו אחת מהן]: תנו רבנן [ספרי דברים פיסקא רמז]: 'איזהו 'פצוע דכא'? כל שנפצעו [30] ביצים שלו ואפילו אחת מהן ואפילו ניקבו ואפילו נמוקו [31] ואפילו חסרו [32]. אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה: שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה [33]: כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר.' 'סריס חמה'? סלקא דעתך [34]? אלא 'הרי הוא כסריס חמה, וכשר' [35].

וניקב לא מוליד? והא ההוא גברא דסליק לדיקלא


עמוד ב

וחרזיה סילוא בביצים [36], ונפק מיניה [37] כחוט דמוגלא [38], ואוליד [39]? הא - שלח שמואל לקמיה דרב, ואמר ליה: צא וחזר על בניו מאין הם [40].

אמר רב יהודה אמר שמואל: פצוע דכא בידי שמים [41] כשר. אמר רבא היינו דקרינן 'פצוע' ולא קרינן 'הפצוע' [42]. במתניתא תנא 'נאמר (דברים כג ב) לא יבא פצוע [דכא וכרות שפכה בקהל ה'] ונאמר (דברים כג ג) לא יבא ממזר [בקהל ה'; גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה'] - מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם.'

אמר רבא: 'פצוע' - בכולן [43]; 'דך' – בכולן; 'כרות' – בכולן. 'פצוע' – בכולן: בין שנפצע הגיד, בין שנפצעו [שני ה]ביצים, בין שנפצעו [שני] חוטי ביצים; ' דך' – בכולן: בין שנידך הגיד בין שנידכו [שני ה]ביצים בין שנידכו [שני] חוטי ביצים; 'כרות' – בכולן: בין שנכרת הגיד, בין שנכרתו [שני ה]ביצים, בין שנכרתו [שני] חוטי ביצים.

אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: ממאי דהאי פצוע דכא - באותו מקום? אימא מראשו? אמר ליה: מדלא מנה ביה דורות [44] - שמע מינה [45] באותו מקום. ודלמא האי דלא מנה בו דורות - דאיהו הוא דאסור, בריה ובר בריה כשר? דומיא דכרות שפכה: מה כרות שפכה באותו מקום –מ אף האי נמי באותו מקום. וכרות שפכה גופיה ממאי דבאותו מקום הוא? אימא משפתיה [46]? 'שפכה' כתיב, במקום ששופך [47].

ואימא מחוטמו? מי כתיב '[כרות] בשפוך' [48]? 'כרות שפכה' כתיב: מי שעל ידי כריתה שופך [49], שלא על ידי כריתה אינו שופך אלא מקלח, לאפוקי האי דאידי ואידי [50] שופך הוא.

במתניתא תנא: 'נאמר: (דברים כג ב) לא יבא פצוע דכא [וכרות שפכה בקהל ה'] ונאמר: (דברים כג ג) לא יבא ממזר [בקהל ה', גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה'] - מה להלן באותו מקום אף כאן באותו מקום.'

ניקב למטה מעטרה [51] שכנגדו [52] למעלה מעטרה [53] - סבר רבי חייא בר אבא לאכשורי [54]. אמר ליה רבי אסי: הכי אמר רבי יהושע בן לוי: עטרה כל שהיא [55] - מעכבת [56].

ואם נשתייר מעטרה [אפילו כחוט השערה [57] - כשר] [58]: יתיב רבינא וקמיבעיא ליה: 'מלא החוט' שאמרו - על פני כולה או על פני רובה? אמר ליה רבא תוספאה לרבינא: מלא החוט על פני רובה, וכלפי רישא [59].

אמר רב הונא: כקולמוס [60] – כשרה; כמרזב [61] - פסולה: האי שליט בה אוירא [62], והאי לא שליט בה אוירא [63]. ורב חסדא אמר: כמרזב – כשרה, כקולמוס – פסולה: האי [64] גריד [65], והאי [66] לא גריד [67]. אמר רבא: כוותיה דרב הונא מסתברא: האי לא שליט בה אוירא והאי שליט בה אוירא; אי משום גרידותא - מידי דהוה אברזא דחביתא [68].

אמר ליה רבינא למרימר: הכי אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: הלכתא: בין כקולמוס בין כמרזב כשרה, מיהו מיבעיא ליה: למטה מעטרה או למעלה? פשיטא דלמעלה מעטרה, דאי סלקא דעתא למטה מעטרה - אפילו נכרת הגיד נמי [69]!? ורבינא - לשבושי למרימר הוא דבעי [70].

ההוא עובדא דהוה במתא מחסיא: שפייה מר בר רב אשי כקולמוס [71] ואכשריה [72].

ההוא עובדא דהוה בפומבדיתא: איסתתים גובתא דשכבת זרע [73] ואפיק במקום קטנים [74]. סבר רב ביבי בר אביי לאכשורי [75], אמר רב פפי: משום דאתו

הערות[עריכה]

  1. ^ בההיא פרשתא, ואמר מר במסכת מכות (יד,ב) 'בכל קדש'
  2. ^ דאסורה בה כל ימי טוהר, שהיא 'טבולת יום' לטומאת לידתה
  3. ^ [ויקרא כב,ד: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל] עד אשר יטהר [והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע] ואוקימנא לעיל מיניה בתרומה הכתוב מדבר - דבר השוה בזרעו של אהרן; [ויקרא כב,ז] ובא השמש וטהר [ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא]; [ויקרא יב,ד: ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה; בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא] עד מלאת ימי טהרה
  4. ^ איזהו היא גמר טהרתו, דעל כרחך גמר טהרה משמע
  5. ^ דהא כולה ענינא בבעל שתי ראיות, ומצורע מוסגר, וטמא שרץ ומת משתעי
  6. ^ דאפילו יולדת דבת כפרה היא טהורה בהערב שמש
  7. ^ דפליג עליה דתנא דבי רבי ישמעאל
  8. ^ ועל כרחך בקודש מוקמת לה, דהא כתיב קרא אחרינא 'ובא השמש וטהר' דמוקמת ליה בתרומה
  9. ^ 'עד אשר יטהר', [ויקרא יב,ז: והקריבו לפני ה'] וכפר עליה וטהרה [ממקר דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה]
  10. ^ לאשמועינן דעד דמייתי כפרה
  11. ^ שמנים יום לאכילת תרומה וקדשים
  12. ^ יולדת הותרה מכללה: שרואה דם וטהורה לבעלה, אבל זב לא הותר מכללו, דכל כמה דלא פסיק - טמא
  13. ^ על כרחך לתרומה איירי, מדבעי הערב שמש
  14. ^ תיפוק לי מ'ובא השמש וטהר' [ויקרא כב,ז]
  15. ^ דקרא דלעיל - באכילה משתעי, כדכתיב [ויקרא כב,ז] ואחר יאכל מן הקדשים, והאי קרא בכלים משתעי, דנגיעה בעלמא היא; ואשמעינן כלי, והוא הדין לאדם טבול יום - לא יגע בתרומה
  16. ^ 'במים יובא וטמא' - אף לאחר ביאת המים קראו 'טמא'
  17. ^ הוי טמא
  18. ^ מדלא כתיב 'ויִטְהר' משמע דאמעיקרא קאי, קודם הערב שמש
  19. ^ לטבול יום
  20. ^ דתניא
  21. ^ שלא תאכל בתרומה כל זמן שהיא טבולת יום ארוך
  22. ^ הבא למקדש טמא בכרת, שנאמר (במדבר יט כ) 'ונכרתה ... כי את מקדש ה' טמא'
  23. ^ דהיינו אכילה בטומאה, שהוא גבי קדש בכרת, ואוכל תרומה בטומאה במיתה, דכתיב (ויקרא כב ט) ומתו בו כי יחללוהו
  24. ^ האסור לאכול אסור ליגע
  25. ^ של פצוע דכא וכרות שפכה
  26. ^ דשוויוה חללה בביאתן, שהרי נבעלה לפסול לה
  27. ^ לא בא עליה אחרי כן והיתה נשואה לו קודם לכן
  28. ^ דקתני 'ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי אלו יאכלו' - אף על גב דמצפה ומשתמרת לביאתו
  29. ^ בפרק 'הבא על יבמתו' (לעיל נו,ב): 'אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - מן האירוסין לא יאכלו בתרומה; רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין'
  30. ^ כמו פצע [תחת פצע] (שמות כא כה): מכת חרב וסכין
  31. ^ מחמת מכה נמקו והוקטנו מאליהן
  32. ^ כל שהוא
  33. ^ שהיו יושבים שורות שורות ככרם הנטוע שורות שורות
  34. ^ הא - סריס חמה בידי שמים הוא, מחמת חולי, והאי - לאו חולי הוא
  35. ^ דלא אסרה תורה אלא פצוע ודך וכרות
  36. ^ נקבו קוץ בביציו; וחרזיה - לשון 'מחרוזות של דגים' (בבא מציעא כא א)
  37. ^ שכבת זרע
  38. ^ כמין ליחה, ואפילו הכי
  39. ^ בתר הכי
  40. ^ זנתה אשתו
  41. ^ על ידי רעמים וברד, או ממעי אמו
  42. ^ אי הוה כתיב 'הפצוע' הוי משמע הפצוע מעיקרו, כגון ממעי אמו
  43. ^ ביצים וגיד וחוטי ביצים שהביצים תלוין בהן בתוך הכיס
  44. ^ מדלא כתיבא ביה 'עד דור שלישי' או 'עשירי', כמו שנאמר בממזר ועמוני ומואבי ומצרי
  45. ^ משום דלאו בר אולודי הוא:
  46. ^ ששופכים רוק
  47. ^ ופיו אינו שופך אלא זורק למרחוק
  48. ^ ממקום הרגיל לשפוך קודם לכן
  49. ^ שותת
  50. ^ קודם כריתה ולאחר כריתה
  51. ^ בסוף הגיד כלפי קרקע, והולך הנקב באלכסון
  52. ^ ויוצא כנגדו
  53. ^ כלפי הגוף
  54. ^ הואיל ואין שני ראשי הנקב למעלה מעטרה, דכל למטה מעטרה - בשר בעלמא הוא, כדקתני מתניתין 'אם נשתייר מן העטרה מלא החוט כשר'. 'עטרה' = שורה גבוה המקפת סביבות הגיד
  55. ^ כיון שהנקב עובר דרך על פני כל העטרה אפי' נקב כל שהוא
  56. ^ מעכבת תולדתו ופסול
  57. ^ שנכרת מעטרה ואילך
  58. ^ מתניתין היא (לעיל דף ע,א), ואכריתה קאי (פירש: אכרות שפכה ולא אפצוע דכא)
  59. ^ לצד גופו נשתייר מלא השער על פני רוב הקיפה, אבל אם נחתכה כלפי הגוף ונשתייר מלא החוט מן העטרה על פני היקף כל הגיד בצדה כלפי קרקע - פסול
  60. ^ כחיתוך קולמוס שמחתכין את חודו באלכסון לכתוב בה
  61. ^ שנחקק כסילון, ויש לו דפנות משני צדדים, והחקק באמצע כמין צנור
  62. ^ הרוח נכנס לתוך הדפנות ומתקרר הגיד לתוכו ואין הזרע מתבשל
  63. ^ כקולמוס לא שליט אוירא בתוך הגיד ומתבשל הזרע בחימום כהלכתו
  64. ^ כמרזב
  65. ^ שכבת זרע מן הגוף בשעת תשמיש, ומזריע, שהרי לא נחסר הגיד מעוביו, ונוגע בצידי הרחם, ומתחמם ומוציא ויורה כחץ
  66. ^ כקולמוס
  67. ^ על ידי שנחסר עוביו ואינו נוגע בכותלי הרחם - אין מתחמם כל כך, ואין נמשך מתוך הגוף בקילוח אלא שותת
  68. ^ שקצר ודק מלפניו, ואינו נוגע בכותלי נקב החבית בפניו; וכשהוא תוחבו ובא עד עביו נוגע; כך אף על גב שאין ראש הגיד נוגע מפניו - מתחמם הוא מחמת נגיעת אחוריו; אית דאמרי: כקולמוס גריד שכבת זרע ממעי אשה ומוציאו ואין נקלט; ברזא דחביתא שאין שיפוע ראשו נוגע בדופני החבית שבפנים
  69. ^ כל הגיד, דהא תנן 'אם נשתייר מעטרה מלא החוט כשר' אף על פי שנחתך כל שמעטרה ולמטה
  70. ^ לידע אם מחודד הוא להשיב על שאלתו
  71. ^ חתך הבשר מכל צד ונטל דופני מרזב ועשאו כקולמוס
  72. ^ כרב הונא
  73. ^ קנה: נקב שראוי להוציא בו זרע נסתם, והיה מוציא קרי דרך מי רגלים, דתניא בבכורות (מד,ב): 'שני נקבים באדם: אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, וביניהן כקליפת השום'
  74. ^ מי רגלים
  75. ^ שהרי אין כאן לא פצוע ולא דך ולא כרות