ביאור:בבלי יבמות דף ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לאו דמחמר [1]. [## ואם כן, שהברייתא מלמדת על לאו דמחמר, ומביאה פסוק שמלמד שהעשה של כבוד אב ואם אינו דוחה את הלאו של מחמר – מכאן שלולא הפסוק היינו אומרים שהעשה של כבוד אב ידחה לאו דמחמר, וזה לאו רגיל שנדחה על ידי עשה, ולא לאו שיש בו כרת!] ואפילו הכי לא דחי [2] [כיבוד אב ואם את איסור מחמר בשבת? אם כן איזה לאו אמנם כן יידחה על ידי עשה]? אלא דקיימא לן דאתי עשה ודחי לא תעשה - ליגמר מהכא דלא לידחי [3]! וכי תימא 'שאני לאוי דשבת, דחמירי' [4] - והא תנא בעלמא קאי, ולא קפריך [5], דתניא [דומה למכילתא משפטים מסכתא דכספא פרשתא כ]: 'יכול אמר לו אביו [6] "היטמא!" [7] או [8] שאמר לו [9] "אל תחזיר" - יכול ישמע לו? תלמוד לומר: '(ויקרא יט ג) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו [אני ה' אלקיכם]- כולכם חייבין בכבודי' [10]! [## לפיכך רק משום שנאמר 'את שבתותי תשמורו אני ה אין עשה דכבוד אב ואם דוחה איסור מלאכה בשבת, אך לולא הפסוק היה דוחה עשה של שבת שיש בו כרת, ולכן צריכים אנו את 'עליה' לומר שמצות יבום אינו דוחה איסורי ערוה.] [## אך כאן יש עוד מצות עשה: השב תשיבם לאחיך [דברים כב,ג], ומצות קדושת הכהן שמוסיפה מצות עשה, ואם כן בשתי מצוות אלה יש גם עשה וגם לא תעשה, וכיצד יעלה על הדעת שיידחו?! תשובת זאב בן יקר: היות ומצאנו שיש ביטול למצות השבת אבידה בזקן או שאינו לפי כבודו, ומצאנו ביטול לאיסור טומאה לכהן במת מצוה – הוה אמינא שכבוד אב ואם ידחו מצות אלה – קא משמע לן.] אלא [11] משום דאיכא למיפרך: מה להנך [12] שכן הכשר מצוה [13]!
אלא סלקא דעתא אמינא 'תיתי מבנין בית המקדש', דתניא [ספרא קדושים פרשתא ג פרק ז ה"ז]: 'יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת? תלמוד לומר (ויקרא יט ל) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו [אני ה'] - כולכם חייבין בכבודי'; מאי, לאו בבונה וסותר [14], [## אבל היה צריך ללמוד את איסור בנין בית המקדש בשבת לא משם אלא מפרשת שבת בכי תשא (שמות לא יב-יז) שכתובה בקשר לבנית המשכן!] וטעמא דכתב רחמנא 'את שבתותי תשמורו', הא לאו הכי דחי [את איסור שבת, משום ומקדשי תיראו; וממילא נצטרך את 'עליה' ללמדשיבום טינה דוחה ערוה]!? לא, [ומקדשי תיראו היה דוחה רק את] לאו דמחמר. ואפילו הכי לא דחי? ואלא דקיימא לן דאתי עשה ודחי לא תעשה - ליגמר מהכא דלא דחי! וכי תימא 'שאני לאוי דשבת דחמירי' - והא תנא בעלמא קאי [15] ולא קא פריך, דתניא [דומה למכילתא משפטים מסכתא דכספא פרשתא כ]: 'יכול אמר לו אביו "היטמא" או שאמר לו "אל תחזיר" - יכול ישמע לו? תלמוד לומר: איש אמו ואביו תיראו [ואת שבתותי תשמורו אני ה' אלקיכם] - כולכם חייבים בכבודי'! אלא משום דאיכא למיפרך: מה להנך שכן הכשר מצוה? - הכשר מצוה תיפוק לי מהתם [16]! אין הכי נמי! 'ואת שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו' למה לי? מיבעי ליה לכדתניא: 'יכול יתיירא אדם ממקדש? תלמוד לומר: (ויקרא יט ל) את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו [אני ה']: נאמרה שמירה בשבת ונאמרה מורא במקדש [17]; מה שמירה האמורה בשבת -
לא משבת אתה מתיירא [18] אלא ממי שהזהיר על השבת - אף מורא האמורה במקדש - לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש; ואי זו היא מורא מקדש? לא יכנס אדם בהר הבית במקלו במנעלו בפונדתו [19] ובאבק שעל גבי רגליו, ולא יעשנו קפנדריא [20], ורקיקה מקל וחומר [21]; ואין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים; בזמן שאין בית המקדש קיים מנין? תלמוד לומר: (ויקרא יט ל) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו [אני ה'] - מה שמירה האמורה בשבת לעולם - אף מורא האמורה במקדש לעולם'. [## ולעיל למדנו מפסוק זה איסור בונה: 'יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת? תלמוד לומר: 'את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו' – יש כאן ברייתות סותרות, ואם כן כיצד אפשר ללמוד מהם!?] אלא סלקא דעתא אמינא 'תיתי מהבערה, דתנא דבי רבי ישמעאל (שמות לה ג) 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם [ביום השבת] מה תלמוד לומר [22]? - מה תלמוד לומר? אי לרבי יוסי - ללאו, אי לרבי נתן - לחלק, דתניא: 'הבערה ללאו יצתה [23] - דברי רבי יוסי; רבי נתן אומר: לחלק' [24], ואמר רבא: תנא - 'מושבות' [25] קא קשיא ליה: 'מושבות' מה תלמוד לומר? מכדי שבת חובת הגוף היא [26], וחובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, 'מושבות' דכתב רחמנא בשבת למה לי? משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד : לפי שנאמר (דברים כא כב) וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת [ותלית אתו על עץ]; שומע אני בין בחול בין בשבת, ומה אני מקיים [שמות לא,יד: ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם] מחלליה מות יומת [כי כל העשה בה מלאכה - ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה] - בשאר מלאכות, חוץ ממיתת בית דין; או אינו אלא אפילו מיתת בית דין [אינו דוחה את השבת], ומה אני מקיים 'והומת' - בחול ולא בשבת? או אינו אלא אפילו בשבת? תלמוד לומר: 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם' ולהלן הוא אומר (במדבר לה כט) 'והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם' - מה 'מושבות' האמורים להלן בבית דין [27] אף 'מושבות' האמורים כאן בבית דין', ואמר רחמנא 'לא תבערו'. מאי לאו רבי נתן היא, דאמר [28] לחלק יצתה, וטעמא דכתב רחמנא 'לא תבערו', הא לאו הכי – דחי [29]! לא, רבי יוסי. ותיהוי נמי רבי יוסי: אימר דאמר רבי יוסי הבערה ללאו יצתה - הבערה גרידתא; הבערה דבית דין - בישול פתילה הוא [30], ואמר רב ששת: מה לי בישול פתילה מה לי בישול סמנין [## ואם כן – לולא שהתנא רבי יוסי למד שאין בית דין שורף בשבת מפסוק – הייתי אומר שבית דין ישרוף כי בא עשה ודחה לא תעשה של שבת]! o [## אבל בישול פתילה לא היה במשכן, ואינה מלאכה כל כך, שהרי לאחר שבישלוה ותתקרר אפשר לבשל שנית, והמצב חוזר לקדמותו, ואין בעבודה זו קביעות כמו בבישול אוכל או סממנים?] אמר רב שימי בר אשי: האי תנא [## 'משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד'] [31] - לא משום דאתי עשה ודחי לא תעשה [32] אלא משום דמייתי [33] מקל וחומר, והכי קאמר: מה אני מקיים 'מחלליה מות יומת'? בשאר מלאכות חוץ ממיתת בית דין, אבל מיתת בית דין דחיא שבת מקל וחומר:
הערות
[עריכה]- ^ אחר בהמה, שהוא בלאו ד'לא תעשה כל מלאכה אתה... ובהמתך' (שמות כ ט), ובהאי לאו ליכא כרת, דלא עביד מעשה בגופיה, וכמאן דאמר בפרק 'מי שהחשיך' (שבת קנד א): 'המחמר אחר בהמתו בשבת – פטור [מכלום]'
- ^ בתמיה
- ^ דלא דחי [כבוד אב ואם] אפילו לאו גרידא
- ^ דקיימא לן (עירובין סט ב) מחלל שבת כעובד עבודת כוכבים; ומשום הכי אפילו לאו גרידא לא דחי, ומנייהו לא גמרינן
- ^ והא אשכחן תנא בעלמא דיליף שאר לאוי כגון לאו דלא יטמא דכהן [ויקרא כא], ולאו ד'לא תוכל להתעלם' [דברים כב,ג] מלאו דשבת לחומרא, ולא פרכינן 'שאני לאוי דשבת דחמירי'
- ^ לכהן
- ^ בבית הקברות להשיב אבידה
- ^ שהיתה עומדת בחוץ
- ^ ואמר לו
- ^ וילפינן לאו דטומאה ולאו דהשבת אבדה מלאוי דשבת
- ^ לעולם דאמר ליה "שחוט לי" "בשל לי", ואפילו הכי לא איצטריך 'עליה':
- ^ "שחוט לי" "בשל לי"
- ^ בחילול שבת, בעקירת 'לא תעשה' הוא מקיים עשה דכיבוד, וזהוּ הכשר קיומו, ואי אפשר לקיימו בלא עקירת לאו, הלכך - אי לא כתב 'את שבתותי תשמורו' - הוה אמינא לידחי, אבל ייבום - לא זה בלבד הכשר קיום העשה, שהרי יכול לחלוץ ולא יעקור לאו של ערוה, ולא איצטריך 'עליה' [ללמד שלא יבוא עשה של יבום וידחה איסור ערוה]
- ^ איצטריך למיסר אף על גב דאב מלאכה הוא, ואיכא כרת, אי לאו דאשמועינן, הוה אמינא אתי עשה ד'ועשו לי מקדש' [שמות כה,ח] ודחי לאו דשבת
- ^ לאוי דטומאה והעלם אבדה מלאוי דשבת
- ^ מ'איש אמו ואביו תיראו', דהכשר מצוה הוא, ולא דחי - למה ליה למיהדר למכתב הכא 'את שבתותי תשמורו'? אלא לאו דתילף מיניה, דאפילו בלא הכשר מצוה, אי לא כתיב קרא בהדיא דלא דחי - אמרינן דדחי! אם כן איצטריך 'עליה'
- ^ והקישן הכתוב בפסוק אחד
- ^ דלא כתיב ביה מורא
- ^ ארנקי שאוזר בו מתניו
- ^ לקצר הילוכו שלא להקיף ויכנס בפתח זה ויצא בשכנגדו ולא לשם עבודה אלא לעשות צרכיו
- ^ מפרש בברכות בפרק הרואה (סב,ב) מ'כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק' [אסתר ד,ב] שאינו מאוס - קל וחומר לרוק שהוא מאוס לפני הקב"ה
- ^ והלא כבר נאמר 'לא תעשה כל מלאכה'
- ^ לומר שאין חייבין עליה כרת וסקילה אלא לאו בעלמא
- ^ שלא תאמר אינו חייב סקילה עד שיחלל שבת בכל מלאכות, לכך יצתה הבערה מן הכלל, לחלק: מה הבערה מיוחדת שהיא אב מלאכה וחייב עליה כרת וסקילה בפני עצמה - אף כל שהוא אב מלאכה כו'
- ^ 'מושבותיכם' - בכל מקום שאתם יושבים אפילו בחוצה לארץ
- ^ ואינה תלויה בקרקע ככלאים וערלה ותרומות ומעשרות
- ^ במיתת בית דין הכתוב מדבר
- ^ הבערה אב מלאכה היא, ובכרת
- ^ ואפילו הכי אי לאו דאשמועינן – הוה אמינא אתי עשה ד'והומת' ודחי ליה
- ^ של אבר מתיך וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו; והאי בישול גמור הוא, ואב מלאכה הוא, דממשכן ילפינן; ובישול סמנין היה במלאכת המשכן לצבע תכלת ותולעת שני
- ^ דאיצטריך דנסיב לה קרא [לא תבערו אש בכל מושבותיכם] למיסר מיתת בית דין בשבת
- ^ לאו משום דאי לא דאשמועינן ה"א דחיא משום טעמא דעשה דחי
- ^ דדחי שבת