ביאור:בבלי יבמות דף כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואימא 'פרט לחייבי לאוין' [1]? אמר רב פפא: חייבי לאוין - תפשי בהו קדושין, דכתיב (דברים כא טו) כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה [וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכר לשניאה]- וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום [2]? אלא 'אהובה' = אהובה בנישואיה, 'שנואה' = שנואה בנישואיה [3], ואמר רחמנא 'כי תהיין' [4].

ואימא 'פרט לחייבי כריתות' [5]?

אמר רבא: אמר קרא (ויקרא יח ט) ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ [לא תגלה ערותן]: בין שאומרים לו לאביך 'קיים' בין שאומרים לו לאביך 'הוצא', ואמר רחמנא 'אחותך היא'.

אימא 'בין שאומר לו אביך קיים בין שאומר לו אביך הוצא', ואמר רחמנא 'אחותך היא' לרבות אחותו משפחה וגויה? אמר קרא 'בת אשת אביך' - מי שיש לו אישות לאביך בה, פרט לאחותו משפחה וגויה. ומה ראית? מסתברא: חייבי כריתות הוה ליה לרבות, שכן תפסי בהן קדושין לעלמא. אדרבה שפחה וגויה הוה ליה לרבות, דאי מגיירה - לדידיה נמי תפסי בה קדושין לכי מגיירה! גופא אחרינא היא.

ורבנן - למעוטי שפחה וגויה מנא להו? נפקא להו מ'[אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות] האשה וילדיה תהיה לאדוניה [והוא יצא בגפו] (שמות כא ד)'. [ילדיו הם לאדון ולא לו – ולפיכך אינם נחשבים אחים לצורך יבום.] ורבי יוסי ברבי יהודה? חד בשפחה וחד בגויה, וצריכי: דאי אשמעינן שפחה - משום דאין לה חייס [6] אבל גויה, דאית לה חייס - אימא לא! ואי אשמעינן גויה - משום דלא שייכא במצות, אבל שפחה, דשייכא במצות [7] אימא לא! – צריכא. ורבנן? אשכחן שפחה, גויה מנא להו? - וכי תימא נילף משפחה - הנהו מצרך צריכי! אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אמר קרא (דברים ז ד) כי יסיר את בנך מאחרי [ועבדו אלהים אחרים וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר] - בנך מישראלית קרוי 'בנך', ואין בנך הבא מן הגויה קרוי 'בנך' אלא 'בנה' [8]. אמר רבינא: שמע מינה [9] בן בתך הבא מן הגוי קרוי 'בנך'! לימא קסבר רבינא 'גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר [10]!? נהי דממזר לא הוי - כשר נמי לא הוי, 'ישראל פסול' מיקרי! האי - בשבעה אומות כתיב [11]? 'כי יסיר' - לרבות כל המסירים. הניחא לרבי שמעון, דדריש טעמא דקרא [12], אלא לרבנן מנא להו [13]? מאן תנא דפליג עליה דרבי יוסי ברבי יהודה? - רבי שמעון היא.


עמוד ב

משנה: מי שקידש אחת משתי אחיות ואין יודע אי זה מהן קידש [14] - נותן גט לזו וגט לזו. מת, ולו אח אחד - חולץ לשתיהן [15]. היו לו שנים: אחד חולץ [16] ואחד מייבם [17]; קדמו וכנסו [18] אין מוציאין מידם [19].

שנים שקדשו שתי אחיות [20], זה אינו יודע אי זו קידש וזה אינו יודע איזו קידש: זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין. מתו, לזה אח ולזה אח - זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן [21]. לזה אחד ולזה שנים - היחיד חולץ לשתיהן [22], והשנים: אחד חולץ [23] ואחד מייבם. קדמו וכנסו - אין מוציאין מידם.

לזה שנים ולזה שנים: אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת, אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה ואחיו של זה מייבם חלוצתו של זה [24]. קדמו שנים [25] וחלצו [26] - לא ייבמו השנים [27], אלא אחד חולץ [28] ואחד מייבם [29]. קדמו [30] וכנסו [31] - אין מוציאין מידם [32].

גמרא: שמע מינה: קדושין שאין מסורין לביאה [33] הוו קדושין [34]. הכא במאי עסקינן? כשהוכרו [35] ולבסוף נתערבו; דיקא נמי דקתני 'ואינו יודע' ולא קתני 'ואינו ידוע' [36] - ש"מ. מאי קמ"ל [37]? סיפא איצטריכא ליה: מת, ולו אח אחד - חולץ לשתיהן. היו לו שנים: אחד חולץ ואחד מייבם [38]: דוקא מיחלץ [39] והדר יבומי [40], אבל יבומי [41] ברישא [42] - לא, [43] [44] דקא פגע באחות זקוקתו.

שנים שקדשו שתי אחיות [זה אינו יודע אי זו קידש וזה אינו יודע איזו קידש: זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין]: שמע מינה: קדושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין!? הכא נמי 'כשהוכרו ולבסוף נתערבו'; דיקא נמי דקתני 'ואין יודע' ולא קתני 'ואין יָדוע', שמע מינה. ומאי קא משמע לן? סיפא איצטריכא ליה: 'מתו,... לזה אחד ולזה שנים - היחיד חולץ לשתיהן והשנים אחד חולץ ואחד מייבם'. פשיטא! היינו רישא [45]! מהו דתימא ליגזור [46] תרי אטו חד [47] - קא משמע לן. ודוקא מיחלץ [48] והדר יבומי [49], אבל יבומי ברישא [50] – לא [מייבם], [51] דקא פגע ביבמה לשוק [52]:

לזה שנים ולזה שנים [אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת, אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה ואחיו של זה מייבם חלוצתו של זה; קדמו וכנסו - אין מוציאין מידם]: הא תו למה לי? היינו הך [53]!

מהו דתימא ליגזור דלמא מייבם [54] בלא חליצה [55] - קא משמע לן [56]. 

מאי שנא מהא דתנן [57]: 'ארבעה אחין: שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות' [58]? [59] הכי [כך אתה שואל]? השתא [עכשיו שים לב]:

הערות[עריכה]

  1. ^ אם נשא אביו ממזרת והוליד בת [אימא] לאו אחותו היא, ואימא דלא תפסי בהו קדושין
  2. ^ צורך היה לו להזכיר שאם זה היה אוהב את זו ושונא את זו אין הבכורה משתנה בכך? פשיטא שאם זה שונאה אין המקום שונאה
  3. ^ בעבירה
  4. ^ דאית בהו הויה
  5. ^ דהאי 'בת אשת אביו' - פרט לאחותו מחייבי כריתות, דאין אישות בה לאביך, דהא לא תפסי בהו קדושין, דילפינן מאחות אשה שהיא בכרת וכתיב בה 'לא תקח' [ויקרא יח,יח] - אין לך בה לקוחין. [בפרק 'האומר לחברו' בקדושין (דף סז,ב)]
  6. ^ אין לה יחס, דכתיב עם החמור (בראשית כב ה), ועובדת כוכבים מתייחסת על שם אביה, דכתיב בלאדן בן בלאדן (מלכים ב כ יב) הדרימן בן טברימון (מלכים א טו יח)
  7. ^ כל מצוה שהאשה חייבת בה - עבד חייב בה, דגמר לה לה מאשה (חגיגה דף ד,ב)
  8. ^ מדלא כתיב 'כי תסיר' - שמע מינה הכי קאמר: בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך שתלד לו בתך מאחרי, אבל א'בתו לא תקח לבנך' לא קמהדר ולא קרינן ביה 'כי תסיר בת העובד כוכבים את בנך שתלד מאחרי', אלמא בנך מן העובד כוכבים שילדה לו בתך קרוי 'בנך', ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי 'בנך'
  9. ^ מדכתיב 'כי יסיר את בנך' [דברים ד,ז], ומוקמינן ליה בבן שתלד בתך לעובד כוכבים
  10. ^ ולקמן פליגי בה ב'החולץ' (מה,א) (ול"נ דהולד ממזר גרסינן, דלא הוי כגר שנתגייר אלא צד ישראלית יש בו ושייך ביה ממזרות)
  11. ^ ושאר עובדות כוכבים - מנלן דולדה כמוה
  12. ^ בפרק 'המקבל' בבבא מציעא (קטו,א): אלמנה עניה אין ממשכנין אותה, אבל עשירה ממשכנין - שאין אתה חייב להחזיר לה ואין אתה משיאה שם רע בשכנותיה; אלמא דריש טעמא ד'לא תחבול בגד אלמנה' [דברים כד,יז] משום שם רע, ומוציא עשירה מן הכלל; והכא נמי: לדידיה ניחא דאי נמי לא מפרש קרא טעמא הוה דריש טעמא דחיתון משום 'כי יסיר את בנך' ולא איצטריך קרא לפרושי טעמא, ואייתר קרא 'כי יסיר' לרבות שאר מסירין
  13. ^ איצטריך קרא לפרושי טעמא בשבע אומות גופייהו ולמעוטי שאר אומות דאינן אדוקין בעבודת כוכבים כמותן, כדקיימא לן (חולין יג ב) 'עובדי כוכבים שבחו"ל לאו עובדי עבודת כוכבים הן, אלא מנהג אבותיהן בידיהן', ולא אייתר ליה רבויא, ושאר אומות מנלן? ודכוותיה אמרינן בסנהדרין (כא,א) גבי 'לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו' [דברים יז,יז]: דלרבי שמעון הוי 'לא יסור' לרבויא, דבלאו פירושא דקרא הוה דרשינן ביה טעמא; ולרבנן, דלא דרשי טעמא דקרא בעלמא - הכא קרא פירש טעמא
  14. ^ אסור בשתיהן, דכל חדא וחדא איכא למימר זו אחות אשה
  15. ^ דלא ידע איזו היא יבמתו, ומיחלץ חדא וייבומי חדא לא, דאחות חלוצתו אסורה לו מדרבנן בחייה, ויבומי ברישא נמי לא: דדלמא לא זו היא יבמתו, וקפגע באחות זקוקתו, דהויא כאשתו
  16. ^ תחלה לאחת
  17. ^ והשני - אם רצה לייבם לשניה מייבם: דאם זו יבמתו – שפיר, ואם אחותה היא - לא קפגע באחות זקוקתו, דחליצה אפקעה לזיקה
  18. ^ קודם שנמלכו בבית דין
  19. ^ דכל חד וחד אמר: אנא שפיר נסיבי; ואי נמי הוה איפכא, שהראשון ליבום כנס אחות זקוקתו - ההיא שעתא ודאי הויא אסירא, ומשבא אחיו וייבם השניה שהיא יבמתו פקע זיקה מאידך למפרע
  20. ^ והם נכרים
  21. ^ דכל חד וחד מינייהו אסור ליבומי דדלמא באחות זקוקתו פגע
  22. ^ כדפרישית לעיל: שאי אפשר לו לייבם, לא קודם חליצה - משום אחות זקוקתו, ולא לאחר חליצה - משום אחות חלוצה; לפיכך, הואיל ואסור לייבם - יחלוץ תחלה לשניהם כדי להוציא אותה שהיא יבמתו מאיסור יבמה לשוק
  23. ^ לאפקועי זיקה מאחיו אם זו היא יבמתו, ותשתרי אחותה לשני ממה נפשך: אם יבמתו היא – שפיר; ואם אחותה היא - הא קפקעה זיקת היבמה מיניה בחליצת אחיו
  24. ^ ממה נפשך: אם זו יבמתו - שפיר נסיב, שהרי אחיו לא חלץ לזו, אלא לאחותה, שלא היתה יבמתו ואינה כלום; ואי לאו יבמתו שפיר נסיב נכרית, דאי משום אחות זקוקתו – ליכא, שהרי חלץ אחיו לאחותה שהיא יבמתו, ופקע זיקה; ואי משום 'יבמה לשוק' הרי חלצה זו מן היחיד, שהוא אח בעלה
  25. ^ אחין של אחד
  26. ^ לשתיהן משום דלא ידעי אי זו היא יבמתו
  27. ^ אחים האחרים זה את זו וזה את זו, דקמא דנסיב - איכא למימר: זו היא אחות זקוקתו
  28. ^ תחלה לאחת
  29. ^ לשניה ממ"נ: אם יבמתו היא – שפיר! ואי לאו יבמתו היא - באחות זקוקתו לא פגע, שהרי חלץ אחיו ליבמתו; ויבמה לשוק נמי ליכא, שהרי היא חלוצה מאחי בעלה
  30. ^ אלו שנים האחרונים
  31. ^ אחר חליצת השנים הראשונים, ולא באו לימלך לב"ד
  32. ^ כדפרישית: שאין כאן אלא ספק איסור אחות זקוקה בנשואין הראשונים, דאיכא למימר: קמא דנסיב יבמתו היא, ושפיר נסיב; ובתרא נמי שפיר נסיב – נכרית; ואי נמי הוה איפכא: דקמא פגע באחות זקוקתו - כיון שבא שני ויבמה - פקע זיקתה מאחיו, והותרה לו אשתו, ואיסורא דעבד עבד
  33. ^ שאין סופן לבא לידי ביאה; דקס"ד דמתניתין בשלא הוכרו בשעת קדושין לא הוה ידע הי מינייהו, כגון דאמר 'הרי אחת מכם מקודשת לי', ועשו שתיהן שליח לקבל קדושין, וקדושין אלו אין סופן לביאה דכל חדא קיימא עליה בספק אחות אשה
  34. ^ ומדקתני 'נותן גט לזו וגט לזו' - מכלל דחדא מיהא מקודשת, ומשום ספיקא דלא ידע הי מינייהו - בעי למיתב גט לתרווייהו, אלמא קדושין הן; ופלוגתא דאביי ורבא היא בקדושין
  35. ^ בשעת קדושין ויודע היה את מי מקדש הלכך מסורים לביאה נינהו וחלו קדושין
  36. ^ 'ואינו יודע' משמע: השתא אין יודע; 'אין ידוע' משמע: לא נודע הדבר מעולם
  37. ^ ומאי קמ"ל מתניתין? פשיטא דתרווייהו בעי גיטא, דלא ידע הי מינייהו
  38. ^ איצטריכא ליה דקתני 'אחד חולץ ואחד מייבם' - וקא שמעינן
  39. ^ חד
  40. ^ אידך, ממה נפשך כדפרישית לעיל
  41. ^ חד
  42. ^ והדר מיחלץ שני לאידך
  43. ^ דלמא
  44. ^ דקמא דייבם
  45. ^ דהא אשמעינן ברישא 'היו לו שנים - אחד חולץ ואחד מייבם'
  46. ^ הכא לא לייבם
  47. ^ כיון דחד מינייהו יש לו אח יחידי - לגזור תרי אחי דלא לייבם חד מינייהו, אטו ההוא אח שאין לו אח שני, ואתי למפגע באחות זקוקה
  48. ^ האח היחידי לשתיהן
  49. ^ חד מהשנים אחר חליצת אחיו לשניה
  50. ^ קודם חליצת היחיד לשתיהן, ואפילו חלץ אחיו של מייבם לאחותה, דליכא השתא איסור אחות זקוקה
  51. ^ משום שמא זו היא ארוסת הנכרי
  52. ^ בלא חליצה, דהיחידי הוא הנכרי, ולו היבמה זקוקה. והא מילתא לא אשמעינן ברישא
  53. ^ דהא אשמעינן ברישא: השנים, אחד חולץ ואחד מייבם, והכא נמי הכי הוא, דהני תרי - חד חליץ וחד מייבם, והני תרי - חד חליץ וחד מייבם
  54. ^ אתי ליבומי אחד משנים אלו ואחד משנים אלו
  55. ^ וקפגע כל חד בספק יבמה לשוק ובאחות זקוקה
  56. ^ דלא גזרינן; והא - מרישא לא שמעינן, דהתם לזה אחד ולזה שנים, דסוף סוף לא מייבם אלא חדא; וכיון דעוסקין בחליצה דחדא - מדכרי נמי ולא מייבמי עד שיחלוץ היחיד לשתיהן, אבל הכא - כיון דלבסוף תרוייהו מייבמין: הך להאי ביתא והך להאי ביתא - אתי למימר מה לנו ולחליצה
  57. ^ פ"ג מ"א
  58. ^ וקתני סיפא 'אם קדמו וכנסו יוציאו' והכא קתני 'אין מוציאין מידן'
  59. ^ ולא אמרינן: ליחלוץ חד מנייהו, ודחי לזיקה דידה מאחיו, והאי מייבם חדא כי מתני' דקתני 'מתייבמות שתיהן כל אחת לאחר חליצת אחותה' כדקאמר 'אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה', לימא כולן חולצות כי התם, אמאי מהדרינן לייבם?