ביאור:בבלי יבמות דף פא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא, דאמר: שומרת יבם שזינתה - פסולה ליבמה [1]. לא! הוא הדין אפילו לאחר נמי, ואיידי דתנא רישא בדידיה - תנא נמי סיפא בדידיה.

וכן איילונית שחלצו לה אחין [- לא פְּסָלוּהָ; בְּעָלוּהָ – פְּסָלוּהָ, מפני שבעילתה בעילת זנות]: טעמא דבעלוה, הא לא בעלוה – לא! כמאן? דלא כרבי יהודה, דאי רבי יהודה - האמר 'איילונית - זונה היא' [2].


משנה: סריס חמה כהן שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה. [3] רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה. רבי יהודה אומר: טומטום שנקרע ונמצא זכר - לא יחלוץ [4] מפני שהוא כסריס. אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא [5]. רבי אליעזר [אלעזר] אומר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר [6].

גמרא: [על הנאמר ברישא של המשנה:סריס חמה כהן שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה שואלת הגמרא:] פשיטא? מהו דתימא 'מוליד מאכיל [7] שאינו מוליד אינו מאכיל' – קא ממשמע לן [שאין קשר].

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אנדרוגינוס [כהן שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה]: אמר ריש לקיש: מאכילה בתרומה - ואין מאכילה בחזה ושוק [8]. רבי יוחנן אומר: אף מאכילה בחזה ושוק. ולריש לקיש - מאי שנא חזה ושוק? דאורייתא? תרומה נמי דאורייתא? הכא במאי עסקינן? - בתרומה בזמן הזה, דרבנן.

[הגמרא חוקרת:] אבל בזמן שבית המקדש קיים מאי? לא? אדתני 'אין מאכילה בחזה ושוק' - ליפלוג וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים? בתרומה דרבנן, אבל בתרומה דאורייתא לא!' הכי נמי קאמר [9]: כשהוא מאכילה - מאכילה בתרומה, [10] בזמן הזה [11] דרבנן, ואין מאכילה [12] בזמן חזה ושוק [13]; ואפילו בתרומה דרבנן [14] - [15] דלמא אתי לאוכלה בתרומה דאורייתא.

ורבי יוחנן אמר: אף מאכילה בחזה ושוק [16]. אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש: מי סברת תרומה בזמן חזה דרבנן [17]? אמר ליה: אִין! שאני שונה [18] 'עיגול בעגולים עולה' [19]. אמר ליה: [20] והלא [21] אני שונה 'חתיכה בחתיכות עולה' [22]! מי סברת 'כל שדרכו לימנות [23]' שנינו? 'את שדרכו לימנות [24]' שנינו [25]!

מאי היא [מה המקור של המחלוקת בין 'כל שדרכו לימנות' לבין 'את שדרכו לימנות']? דתנן [26]: 'מי שהיו לו חבילי תלתן [27] של כלאי הכרם – ידלקו [28]. נתערבו באחרות -


עמוד ב

כולן ידלקו [29] - דברי רבי מאיר [30]; וחכמים אומרים: יעלו באחד ומאתים. שהיה רבי מאיר אומר: כל שדרכו לימנות מקדש [31], וחכמים אומרים: אינו מקדש [32] אלא ששה דברים בלבד. ר"ע אומר: שבעה! אלו הן: אגוזי פרך [33] ורמוני בדן, וחביות סתומות, וחלפי תרדין, וקולחי כרוב ודלעת יונית; ור"ע מוסיף אף ככרות של בעה"ב. הראוין לערלה [34] – ערלה [35]; [36] לכלאי הכרם [37] - כלאי הכרם. רבי יוחנן סבר: 'את שדרכו לימנות [38]' שנינו [39], וריש לקיש סבר 'כל שדרכו לימנות [40]' שנינו [41].

מאי 'חתיכה'? דתניא [תוספתא מסכת תרומות [42] פרק ח הלכה כא]: 'חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות, וכן פרוסה של לחם הפנים טמאה שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים טהורות – תעלה; רבי יהודה אומר: לא תעלה [43]; אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות, וכן פרוסה של לחם הפנים טהורה שנתערבה במאה פרוסות של חולין טהורות - דברי הכל לא תעלה' [44]. קתני מיהת רישא 'תעלה' [45]!? אמר רבי חייא בריה דרב הונא: בנימוחה. אי הכי - מאי טעמא דרבי יהודה?

הערות[עריכה]

  1. ^ כאשת איש שזינתה שאסורה לבעלה; וכיון דזונה היא - אסורה לכהונה
  2. ^ בפרק 'הבא על יבמתו' (לעיל סא,א) ויליף לה מ'הזנו ולא יפרוצו' [הושע ד,י]
  3. ^ אבל סריס אדם מיפסל נמי פסיל לה מתרומה דבי נשא - דהיינו פצוע דכא.
  4. ^ אם יש אח אחר
  5. ^ שהוא כזכר והשוכב עמו הרי הוא כבא על הזכר
  6. ^ בגמרא מפרש פלוגתייהו
  7. ^ דדייקינן 'ויליד ביתו הם יאכלו' - הראוי להוליד יאכיל
  8. ^ לקמן מפרש לה בתרומה בזמן הזה, דרבנן, אבל במידי דאורייתא – לא; מאי טעמא? ספק איש ספק אשה הוא
  9. ^ והכי משתמע מילתיה דריש לקיש
  10. ^ כלומר
  11. ^ שאין נוהג אלא תרומה
  12. ^ בכלום
  13. ^ בזמן שחזה ושוק נוהגין, דהיינו כשהמקדש קיים
  14. ^ כגון תרומת פירות; הואיל ואיכא תרומה דאורייתא כגון דגן תירוש ויצהר
  15. ^ גזרינן
  16. ^ דזכר מעליא הוא
  17. ^ דקמוקמת לה למתניתין במידי דרבנן ואסרת לה בחזה ושוק
  18. ^ ברייתא:
  19. ^ עיגול של תרומה בטל במאה של חולין, או עיגול של תרומה טמאה בטל במאה עיגולים של תרומה טהורה; ואי תרומה בזמן הזה דאורייתא - כיון דעיגול דבר חשוב הוא, ודרכו לימנות - לא בטיל אף על גב דתרומת תאנים דרבנן: הואיל ותרומה דאורייתא נוהגת לא מבטלינן דרבנן, גזרה דרבנן אטו דאורייתא
  20. ^ כלומר: מי אית לך למיגזר בהא דרבנן אטו דאורייתא? אי נמי אתית לבטולי בדאורייתא - לאו איסורא הוא
  21. ^ שהרי
  22. ^ חתיכה של חטאת טמאה בטיל בטהורה; והכא מידי דאורייתא הוא, ואף על גב דדרכו לימנות
  23. ^ דלא בטיל
  24. ^ במנין
  25. ^ שעשאוהו מיוחד למנין, אבל חתיכה ועיגול - פעמים שהם נמכרים באומד; אף על גב דרגילים לימנות - הואיל ואינן מיוחדים בכך - בטלין
  26. ^ ערלה פ"ג מ"ו
  27. ^ פניגר"י [חילבה] מין קטנית הוא, ולמתק הקדירה בא
  28. ^ כלאים בשריפה, דכתיב (דברים כב ט) 'פן תוקדש' [ומדרש ההלכה דורש:] תוקד אש
  29. ^ דלא בטלי
  30. ^ כדקתני טעמא [להלן במשנה]
  31. ^ את המתערב עמו, ואין בטל ברוב, שכלאי הכרם בדבר שאין במנין בטלין באחד ומאתים, כדאמר בפסחים ב'לו עוברין'(דף מח,ב) 'מן...המאתים' [יחזקאל מה,טו] - ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור; מיכן לערלה וכלאי הכרם שבטלים במאתים
  32. ^ מאתים או שלש מאות, דלא בטל
  33. ^ מקום
  34. ^ כגון אגוזים ורימון וחביות
  35. ^ מקדשין ואוסרין את הכשרים משום ערלה
  36. ^ הראוין
  37. ^ כגון תרדין וכרוב ודלעת
  38. ^ שמיוחד במנין
  39. ^ דלא בטל הלכך חתיכות ועיגולים אע"ג שדרכן לימנות הואיל שדרכן נמי לימכר באומד בטלי
  40. ^ אפילו לפרקים
  41. ^ דלא בטיל; הלכך עיגול - אי ס"ד תרומה בזמן הזה דאורייתא - לא היה בטיל
  42. ^ ליברמן
  43. ^ דקסבר רבי יהודה: בכל דוכתא מין במינו לא בטיל
  44. ^ תנא קמא מודה, הואיל ואפשר למוכרן לכהן בהפסד מועט; וחתיכה ופרוסה - דרכן לימנות; משום הפסד מועט לא מבטלינן [מדרבנן] איסורא דאורייתא [אף על פי דמדאורייתא בטיל ברוב]. ואף על גב דעיגול בטל בחולין, ולא מזבנינן ליה לכהן - התם הוא, דעיגול גופיה תרומה דרבנן היא; ורישא תעלה, דאין להם תקנה אלא שריפה, ואיכא הפסד קדשים
  45. ^ קשיא לריש לקיש, דאמר 'כל שדרכו לימנות' שנינו, דהא הכא דרכן לימנות, ובטיל