ביאור:בבלי יבמות דף פא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא, דאמר: שומרת יבם שזינתה - פסולה ליבמה ^[1]. לא! הוא הדין אפילו לאחר נמי, ואיידי דתנא רישא בדידיה - תנא נמי סיפא בדידיה.

וכן איילונית שחלצו לה אחין [- לא פְּסָלוּהָ; בְּעָלוּהָ – פְּסָלוּהָ, מפני שבעילתה בעילת זנות]: טעמא דבעלוה, הא לא בעלוה – לא! כמאן? דלא כרבי יהודה, דאי רבי יהודה - האמר 'איילונית - זונה היא' ^[2].

משנה: סריס חמה כהן שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה. ^[3] רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה. רבי יהודה אומר: טומטום שנקרע ונמצא זכר - לא יחלוץ ^[4] מפני שהוא כסריס. אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא ^[5]. רבי אליעזר [אלעזר] אומר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר ^[6].

גמרא: [על הנאמר ברישא של המשנה:סריס חמה כהן שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה שואלת הגמרא:] פשיטא? מהו דתימא 'מוליד מאכיל ^[7] שאינו מוליד אינו מאכיל' – קא ממשמע לן [שאין קשר].

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אנדרוגינוס [כהן שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה]: אמר ריש לקיש: מאכילה בתרומה - ואין מאכילה בחזה ושוק ^[8]. רבי יוחנן אומר: אף מאכילה בחזה ושוק. ולריש לקיש - מאי שנא חזה ושוק? דאורייתא? תרומה נמי דאורייתא? הכא במאי עסקינן? - בתרומה בזמן הזה, דרבנן.

[הגמרא חוקרת:] אבל בזמן שבית המקדש קיים מאי? לא? אדתני 'אין מאכילה בחזה ושוק' - ליפלוג וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים? בתרומה דרבנן, אבל בתרומה דאורייתא לא!' הכי נמי קאמר ^[9]: כשהוא מאכילה - מאכילה בתרומה, ^[10] בזמן הזה ^[11] דרבנן, ואין מאכילה ^[12] בזמן חזה ושוק ^[13]; ואפילו בתרומה דרבנן ^[14] - ^[15] דלמא אתי לאוכלה בתרומה דאורייתא.

ורבי יוחנן אמר: אף מאכילה בחזה ושוק ^[16]. אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש: מי סברת תרומה בזמן חזה דרבנן ^[17]? אמר ליה: אִין! שאני שונה ^[18] 'עיגול בעגולים עולה' ^[19]. אמר ליה: ^[20] והלא ^[21] אני שונה 'חתיכה בחתיכות עולה' ^[22]! מי סברת 'כל שדרכו לימנות ^[23]' שנינו? 'את שדרכו לימנות ^[24]' שנינו ^[25]!

מאי היא [מה המקור של המחלוקת בין 'כל שדרכו לימנות' לבין 'את שדרכו לימנות']? דתנן ^[26]: 'מי שהיו לו חבילי תלתן ^[27] של כלאי הכרם – ידלקו ^[28]. נתערבו באחרות -

עמוד ב

כולן ידלקו ^[29] - דברי רבי מאיר ^[30]; וחכמים אומרים: יעלו באחד ומאתים. שהיה רבי מאיר אומר: כל שדרכו לימנות מקדש ^[31], וחכמים אומרים: אינו מקדש ^[32] אלא ששה דברים בלבד. ר"ע אומר: שבעה! אלו הן: אגוזי פרך ^[33] ורמוני בדן, וחביות סתומות, וחלפי תרדין, וקולחי כרוב ודלעת יונית; ור"ע מוסיף אף ככרות של בעה"ב. הראוין לערלה ^[34] – ערלה ^[35]; ^[36] לכלאי הכרם ^[37] - כלאי הכרם. רבי יוחנן סבר: 'את שדרכו לימנות ^[38]' שנינו ^[39], וריש לקיש סבר 'כל שדרכו לימנות ^[40]' שנינו ^[41].

מאי 'חתיכה'? דתניא [תוספתא מסכת תרומות ^[42] פרק ח הלכה כא]: 'חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות, וכן פרוסה של לחם הפנים טמאה שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים טהורות – תעלה; רבי יהודה אומר: לא תעלה ^[43]; אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות, וכן פרוסה של לחם הפנים טהורה שנתערבה במאה פרוסות של חולין טהורות - דברי הכל לא תעלה' ^[44]. קתני מיהת רישא 'תעלה' ^[45]!? אמר רבי חייא בריה דרב הונא: בנימוחה. אי הכי - מאי טעמא דרבי יהודה?

הערות

^ כאשת איש שזינתה שאסורה לבעלה; וכיון דזונה היא - אסורה לכהונה
^ בפרק 'הבא על יבמתו' (לעיל סא,א) ויליף לה מ'הזנו ולא יפרוצו' [הושע ד,י]
^ אבל סריס אדם מיפסל נמי פסיל לה מתרומה דבי נשא - דהיינו פצוע דכא.
^ אם יש אח אחר
^ שהוא כזכר והשוכב עמו הרי הוא כבא על הזכר
^ בגמרא מפרש פלוגתייהו
^ דדייקינן 'ויליד ביתו הם יאכלו' - הראוי להוליד יאכיל
^ לקמן מפרש לה בתרומה בזמן הזה, דרבנן, אבל במידי דאורייתא – לא; מאי טעמא? ספק איש ספק אשה הוא
^ והכי משתמע מילתיה דריש לקיש
^ כלומר
^ שאין נוהג אלא תרומה
^ בכלום
^ בזמן שחזה ושוק נוהגין, דהיינו כשהמקדש קיים
^ כגון תרומת פירות; הואיל ואיכא תרומה דאורייתא כגון דגן תירוש ויצהר
^ גזרינן
^ דזכר מעליא הוא
^ דקמוקמת לה למתניתין במידי דרבנן ואסרת לה בחזה ושוק
^ ברייתא:
^ עיגול של תרומה בטל במאה של חולין, או עיגול של תרומה טמאה בטל במאה עיגולים של תרומה טהורה; ואי תרומה בזמן הזה דאורייתא - כיון דעיגול דבר חשוב הוא, ודרכו לימנות - לא בטיל אף על גב דתרומת תאנים דרבנן: הואיל ותרומה דאורייתא נוהגת לא מבטלינן דרבנן, גזרה דרבנן אטו דאורייתא
^ כלומר: מי אית לך למיגזר בהא דרבנן אטו דאורייתא? אי נמי אתית לבטולי בדאורייתא - לאו איסורא הוא
^ שהרי
^ חתיכה של חטאת טמאה בטיל בטהורה; והכא מידי דאורייתא הוא, ואף על גב דדרכו לימנות
^ דלא בטיל
^ במנין
^ שעשאוהו מיוחד למנין, אבל חתיכה ועיגול - פעמים שהם נמכרים באומד; אף על גב דרגילים לימנות - הואיל ואינן מיוחדים בכך - בטלין
^ ערלה פ"ג מ"ו
^ פניגר"י [חילבה] מין קטנית הוא, ולמתק הקדירה בא
^ כלאים בשריפה, דכתיב (דברים כב ט) 'פן תוקדש' [ומדרש ההלכה דורש:] תוקד אש
^ דלא בטלי
^ כדקתני טעמא [להלן במשנה]
^ את המתערב עמו, ואין בטל ברוב, שכלאי הכרם בדבר שאין במנין בטלין באחד ומאתים, כדאמר בפסחים ב'לו עוברין'(דף מח,ב) 'מן...המאתים' [יחזקאל מה,טו] - ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור; מיכן לערלה וכלאי הכרם שבטלים במאתים
^ מאתים או שלש מאות, דלא בטל
^ מקום
^ כגון אגוזים ורימון וחביות
^ מקדשין ואוסרין את הכשרים משום ערלה
^ הראוין
^ כגון תרדין וכרוב ודלעת
^ שמיוחד במנין
^ דלא בטל הלכך חתיכות ועיגולים אע"ג שדרכן לימנות הואיל שדרכן נמי לימכר באומד בטלי
^ אפילו לפרקים
^ דלא בטיל; הלכך עיגול - אי ס"ד תרומה בזמן הזה דאורייתא - לא היה בטיל
^ ליברמן
^ דקסבר רבי יהודה: בכל דוכתא מין במינו לא בטיל
^ תנא קמא מודה, הואיל ואפשר למוכרן לכהן בהפסד מועט; וחתיכה ופרוסה - דרכן לימנות; משום הפסד מועט לא מבטלינן [מדרבנן] איסורא דאורייתא [אף על פי דמדאורייתא בטיל ברוב]. ואף על גב דעיגול בטל בחולין, ולא מזבנינן ליה לכהן - התם הוא, דעיגול גופיה תרומה דרבנן היא; ורישא תעלה, דאין להם תקנה אלא שריפה, ואיכא הפסד קדשים
^ קשיא לריש לקיש, דאמר 'כל שדרכו לימנות' שנינו, דהא הכא דרכן לימנות, ובטיל

[1] כאשת איש שזינתה שאסורה לבעלה; וכיון דזונה היא - אסורה לכהונה

[2] בפרק 'הבא על יבמתו' (לעיל סא,א) ויליף לה מ'הזנו ולא יפרוצו' [הושע ד,י]

[3] אבל סריס אדם מיפסל נמי פסיל לה מתרומה דבי נשא - דהיינו פצוע דכא.

[4] אם יש אח אחר

[5] שהוא כזכר והשוכב עמו הרי הוא כבא על הזכר

[6] בגמרא מפרש פלוגתייהו

[7] דדייקינן 'ויליד ביתו הם יאכלו' - הראוי להוליד יאכיל

[8] לקמן מפרש לה בתרומה בזמן הזה, דרבנן, אבל במידי דאורייתא – לא; מאי טעמא? ספק איש ספק אשה הוא

[9] והכי משתמע מילתיה דריש לקיש

[10] כלומר

[11] שאין נוהג אלא תרומה

[12] בכלום

[13] בזמן שחזה ושוק נוהגין, דהיינו כשהמקדש קיים

[14] כגון תרומת פירות; הואיל ואיכא תרומה דאורייתא כגון דגן תירוש ויצהר

[15] גזרינן

[16] דזכר מעליא הוא

[17] דקמוקמת לה למתניתין במידי דרבנן ואסרת לה בחזה ושוק

[18] ברייתא:

[19] עיגול של תרומה בטל במאה של חולין, או עיגול של תרומה טמאה בטל במאה עיגולים של תרומה טהורה; ואי תרומה בזמן הזה דאורייתא - כיון דעיגול דבר חשוב הוא, ודרכו לימנות - לא בטיל אף על גב דתרומת תאנים דרבנן: הואיל ותרומה דאורייתא נוהגת לא מבטלינן דרבנן, גזרה דרבנן אטו דאורייתא

[20] כלומר: מי אית לך למיגזר בהא דרבנן אטו דאורייתא? אי נמי אתית לבטולי בדאורייתא - לאו איסורא הוא

[21] שהרי

[22] חתיכה של חטאת טמאה בטיל בטהורה; והכא מידי דאורייתא הוא, ואף על גב דדרכו לימנות

[23] דלא בטיל

[24] במנין

[25] שעשאוהו מיוחד למנין, אבל חתיכה ועיגול - פעמים שהם נמכרים באומד; אף על גב דרגילים לימנות - הואיל ואינן מיוחדים בכך - בטלין

[26] ערלה פ"ג מ"ו

[27] פניגר"י [חילבה] מין קטנית הוא, ולמתק הקדירה בא

[28] כלאים בשריפה, דכתיב (דברים כב ט) 'פן תוקדש' [ומדרש ההלכה דורש:] תוקד אש

[29] דלא בטלי

[30] כדקתני טעמא [להלן במשנה]

[31] את המתערב עמו, ואין בטל ברוב, שכלאי הכרם בדבר שאין במנין בטלין באחד ומאתים, כדאמר בפסחים ב'לו עוברין'(דף מח,ב) 'מן...המאתים' [יחזקאל מה,טו] - ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור; מיכן לערלה וכלאי הכרם שבטלים במאתים

[32] מאתים או שלש מאות, דלא בטל

[33] מקום

[34] כגון אגוזים ורימון וחביות

[35] מקדשין ואוסרין את הכשרים משום ערלה

[36] הראוין

[37] כגון תרדין וכרוב ודלעת

[38] שמיוחד במנין

[39] דלא בטל הלכך חתיכות ועיגולים אע"ג שדרכן לימנות הואיל שדרכן נמי לימכר באומד בטלי

[40] אפילו לפרקים

[41] דלא בטיל; הלכך עיגול - אי ס"ד תרומה בזמן הזה דאורייתא - לא היה בטיל

[42] ליברמן

[43] דקסבר רבי יהודה: בכל דוכתא מין במינו לא בטיל

[44] תנא קמא מודה, הואיל ואפשר למוכרן לכהן בהפסד מועט; וחתיכה ופרוסה - דרכן לימנות; משום הפסד מועט לא מבטלינן [מדרבנן] איסורא דאורייתא [אף על פי דמדאורייתא בטיל ברוב]. ואף על גב דעיגול בטל בחולין, ולא מזבנינן ליה לכהן - התם הוא, דעיגול גופיה תרומה דרבנן היא; ורישא תעלה, דאין להם תקנה אלא שריפה, ואיכא הפסד קדשים

[45] קשיא לריש לקיש, דאמר 'כל שדרכו לימנות' שנינו, דהא הכא דרכן לימנות, ובטיל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]