ביאור:בבלי יבמות דף ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומה עבודה שהיא חמורה ודוחה שבת, רציחה דוחה אותה, שנאמר [שמות כא,יד: וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה] מעם מזבחי תקחנו למות [1] – שבת, שנדחת מפני עבודה - אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה! ומאי 'או אינו' דקאמר [2]? הכי קאמר: קבורת מת מצוה תוכיח שדוחה את העבודה [3] ואין דוחה את השבת [4]; [5]הדר אמר [6]: קבורת מת מצוה תדחה שבת [7] מקל וחומר: ומה עבודה - שהיא דוחה שבת - קבורת מת מצוה דוחה אותה מ'ולאחותו', שבת - שנדחה מפני עבודה - אינו דין שתהא קבורת מת מצוה דוחה אותה! תלמוד לומר: (שמות לה ג) 'לא תבערו [אש בכל מושבתיכם ביום השבת]'. ולמאי דסליק אדעתיה [8] מעיקרא [9] דאתי עשה ודחי לא תעשה - מאי 'או אינו' דקאמר [10]? הכי קאמר: מה אני מקיים [שמות לא,יד: ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם] מחלליה מות יומת [כי כל העשה בה מלאכה - ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה] - בשאר מלאכות חוץ ממיתת בית דין, אבל מיתת בית דין דחי שבת, דאתי עשה ודחי לא תעשה; הדר אמר: אימר דאמרינן דאתי עשה ודחי לא תעשה - לא תעשה גרידא; לא תעשה שיש בו כרת מי שמעת ליה דדחי [11]? הדר אמר: [12] אטו עשה דוחה את לא תעשה - לאו לא תעשה חמור מיניה [## כל לא תעשה ממצות העשה] [13], ו[אף על פי כן]קאתי עשה ודחי ליה [ורואים שאין ענין הדחיה תלוי בחומרא, ואם כן] מה לי חומרא זוטא ומה לי חומרא רבה!? תלמוד לומר: 'לא תבערו'. [## אם כן עד כאן אין ראיה שעשה דוחה לא תעשה באיסורי כרת; ואם כן מדוע צריכים את 'עליה' (ויקרא יח יח) לומר שאין עשה דוחה לא תעשה כאן?]


אלא [איצטריך] [14] סד"א תיהוי האי אשת אח דבר שהיה בכלל [15] ויצא מן הכלל ללמד [16] - לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, דתניא [ספרא ברייתא דרבי ישמעאל פרשתא א פרק א הלכה א]: 'דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל [ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא] כיצד: 'והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים [אשר לה'] וטומאתו עליו [ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] (ויקרא ז כ)'; והלא שלמים בכלל קדשים היו [17] ולמה יצאו [18]? להקיש אליהן ולומר לך מה שלמים מיוחדים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח, יצאו קדשי בדק הבית [19]' - הכא נמי הא [ב"ח: הוה אמינא] אשת אח בכלל כל העריות היתה, ולמה יצתה [20]? להקיש אליה ולומר לך: מה אשת אח שריא - אף כל עריות נמי שריין.

מי דמי? התם כלל באיסור ופרט באיסור [21]; הכא כלל באיסור ופרט בהיתר [## אם כן לכאורה ברור למה יצאת: להתיר במקרה המיוחד!] [22]! הא לא דמי אלא [23] ל'דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש שאי אתה יכול להחזירו לכללו [24] עד שיחזירנו לך הכתוב בפירוש' [25], דתניא [ספרא ברייתא דרבי ישמעאל פרשתא א פרק א הלכה ד]: 'דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו לך הכתוב בפירוש – כיצד? 'ושחט את הכבש [26] במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה, במקום הקדש, כי כחטאת האשם הוא [27] לכהן [קדש קדשים הוא]', שאין תלמוד לומר 'כחטאת האשם' [28]! ומה תלמוד לומר 'כחטאת האשם'? לפי שיצא אשם מצורע [29] לידון בדבר החדש [30]: בבהן יד ובהן רגל הימנית; [31] יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח?

שייך ליבמות ז,א: יומא מ,ב תוד"ה מה במקום שלא קידש הגורל כו': הקשה מורי הר"ר שמואל בר מנחם זצ"ל: היכי גמר מהכא? והא יום הכפורים דבר שהיה בכלל כל הקרבנות שקידש בהם השם ויצא לידון בדבר החדש - בגורל - אי אתה יכול להחזירו לכללו ולכולי עלמא איהו לא גמר מכלליה באיזהו מקומן (זבחים מט א)? ונראה לי דאפילו יצא לידון בדבר החדש - גמרי מהדדי בקל וחומר או במה מצינו אם אין להשיב, אבל אם יש להשיב לא גמרינן. אבל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא כו' - כמו הבערה וכיוצא בה - גמרינן מיניה, אפי' אם יש להשיב אין משיבין כמו על ג"ש והיקש שאין משיבין עליהן. תדע דבפרק קמא דיבמות [32] פריך: מאי איצטריך 'עליה' למיסר עריות לייבם? מהיכא תיתי דלישתרו דאיצטריך "עליה" למיסר? קא ס"ד תיתי מאשת אח דהוה ליה דבר שהיה בכלל ויצא ללמד וכו'?! ופריך: הא לא דמי אלא ליצא לידון בדבר החדש וכו' עד אלא סד"א תיתי אחות אשה במה מצינו מאשת אח והשתא כיון דאמר כבר דהוה ליה דבר החדש היכי הדר? תו קאמר תיתי מאשת אח! אלא על כרחך מעיקרא הוה ס"ד למימר דניגמר מאשת אח כמו מדבר שהיה בכלל ויצא ללמד, דאפילו איכא פירכא לא פרכינן; ופריך והלא דבר החדש הוא ואם כן אי איכא למיפרך לא גמרינן מיניה! והדר קאמר: ואע"ג דדבר החדש הוא ניגמר מיניה במה מצינו דהא ליכא למיפרך מיניה מידי! ולהכי פריך "מי דמי? התם חד איסורא הכא תרי איסורי!" והיינו פירכא. וכיון דאיכא למיפרך - לא גמרינן מיניה כיון דדבר חדש הוא.


עמוד ב

תלמוד לומר 'כי כחטאת האשם הוא' - מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורים לגבי מזבח אף אשם טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח; ואי לא אהדריה קרא – הוה אמינא למאי דנפק נפק, ולמאי דלא נפק - לא נפק; הכא נמי הוה אמינא: אשת אח דאישתרא – אישתראי, שאר עריות לא! אלא סלקא דעתא אמינא 'תיתי במה מצינו מאשת אח: מה אשת אח מייבמה - אף אחות אשה תתייבם! מי דמי? התם חד איסורא, הכא תרי איסורי [33]! מהו דתימא הואיל ואישתרי [34] אישתרי [35]. ומנא תימרא דאמרינן 'הואיל ואישתרי אישתרי'? דתניא: 'מצורע שחל שמיני שלו [36] בערב הפסח, וראה קרי בו ביום [37] וטבל [38] - אמרו חכמים: אף על פי שאין טבול יום אחר נכנס [39] – זה נכנס [40]: מוטב שיבא עשה שיש בו כרת [41] וידחה עשה [42] שאין בו כרת' [43]; ואמר רבי יוחנן: דבר תורה - אפילו עשה לית ביה, שנאמר (דברי הימים ב כ ה) ויעמוד יהושפט בקהל יהודה לפני החצר החדשה' [44]; מאי 'חצר החדשה'? אמר רבי [יוחנן]: שחדשו בה דברים ואמרו טבול יום לא יכנס למחנה לויה [45]; ואמר עולא [46]: מה טעם? הואיל והותר לצרעתו [47] - הותר לקרויו [48].

מי דמי לדעולא?

הערות[עריכה]

  1. ^ שאם היה רוצח כהן ורוצה לעבוד עבודה - בית דין שולחים ומביאין אותו למות אלא אם כן היה על גגו של מזבח ועבודה בידו, ולא 'מעל מזבחי'
  2. ^ הואיל ומקל וחומר אתיא דדחיא - היכי מצינו למימר 'או אינו אלא אפילו מיתת בית דין לא דחיא'
  3. ^ מ'ולאחותו' בפרק קמא דמגילה (ג,ב)
  4. ^ - אף אני אביא רציחה, דאף על פי שדוחה עבודה לא תדחה שבת
  5. ^ והאי ד
  6. ^ 'או אינו אלא אפילו בשבת'- הכי הדר ואמר
  7. ^ קבורת מת מצוה גופה תדחה שבת כו'
  8. ^ למימר
  9. ^ דהאי דאיצטריך ליה קרא - משום דאי לא כתביה הוה אמינא
  10. ^ היכי מצי למימר 'או אינו' דלא דחי - במאי תיתי לן דלא תדחה
  11. ^ היינו דהדר ואמר או אינו אלא אפילו במיתת בית דין לא תדחי לאו דשבת, שהרי יש בו כרת
  12. ^ היינו דהדר ואמר 'או אינו אלא אפילו בשבת'
  13. ^ שהרי לוקין עליו
  14. ^ לעיל קאי, דאוקימנא דהא דאיצטריך 'לא תבערו משום דאי לא כתב רחמנא הוה מייתינן בק"ו, ולאו משום דאתי עשה ודחי ל"ת דכרת, ו'עליה' למה לי?
  15. ^ [ויקרא יח,כט: 'כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו [הנפשות העשת מקרב עמם]' - כלל בכל העריות כרת
  16. ^ שאם אין לה בנים תתייבם
  17. ^ שכבר כלל כרת בכולן: [ויקרא כב,ג: אמר אליהם לדרתיכם] כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו [בני ישראל לה' וטמאתו עליו - ונכרתה הנפש ההוא מלפני - אני ה']
  18. ^ בפסוק זה שני[ת]
  19. ^ שאם אכלן בטומאת הגוף פטור [## מכרת או מחטאת, אך חייב במעילה]
  20. ^ 'יבמה יבא עליה'
  21. ^ איכא למיתני 'למה יצתה'
  22. ^ ולאו להך דרשא דמי דהא בדבר החדש יצא לידון
  23. ^ להך דרשא:
  24. ^ ולהשוותו לכללו ולא להשוות כללו לו
  25. ^ הילכך בלאו 'עליה' נמי לא אתי לן שאר עריות לייבום
  26. ^ באשם מצורע כתיב, (ויקרא יד יג)
  27. ^ כדין החטאת כך דין אשם זה
  28. ^ דהא אשם זה אם לשחיטה בצפון הלא כבר נאמר בו ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואם למתן דמים ואכילתו הרי הוא ככל אשמות בכלל זאת תורת האשם בצו את אהרן
  29. ^ מכלל שאר אשמות
  30. ^ שאינו בשאר אשמות
  31. ^ והואיל ויצא מכללו
  32. ^ ז,א
  33. ^ אשת אח ואחות אשה
  34. ^ איסור אשת אח שהיה עליה כשמת אחיו בלא בנים
  35. ^ נמי איסור אחות אשה
  36. ^ שהוא יום הבאת קרבנותיו, וצריך לבא בהר הבית ולעמוד בשער נקנור ולהכניס ידיו לעזרה ליתן מן הדם לבהונות
  37. ^ להכי נקט קרי ולא טומאת שרץ ונבלה: דטמא שרץ - ואפילו טמא מת - נכנסין להר הבית כדמפרש באלו דברים (פסחים סז א) שנאמר 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו'; ושערי נקנור לא נתקדשו בקדושת עזרה כדאמרינן בכיצד צולין (שם פה,ב) והרי הן כהר הבית, ויכול טמא מת ליכנס לשם; אבל בעל קרי משתלח חוץ לשני מחנות כזב כדמפרש באלו דברים 'זב' ו'כל זב' - לרבות בעל קרי
  38. ^ לקרויו
  39. ^ דטבול יום אחר דקרי אינו נכנס להר הבית, דכל טבול יום הרי הוא בטומאה עדיין לתרומה ולקדשים ולמקדש
  40. ^ יבא להר הבית ויכניס ידיו לבהונות ויטהר לאכול פסחו לערב
  41. ^ דאם לא יכניס ידיו לבהונות לא יטהר לאכול פסחו לערב
  42. ^ ד'וישלחו מן המחנה' [במדבר ה,ב]
  43. ^ שאין ענוש כרת אלא על ביאת עזרה וזה לא יכנס לעזרה אלא לשערי ניקנור, שלא נתקדשו, ויכניס ידיו לבהונות ויטהר מצרעתו, וישלח פסחו לעזרה לשחוט, ולערב יערב שמשו ויטהר מקרויו
  44. ^ אותו היום נטהרו ישראל מטומאה שבידיהם [בדברי הימים]
  45. ^ להר הבית
  46. ^ במסכת זבחים (לב,ב)
  47. ^ ביאה במקצת שמה ביאה
  48. ^ ואותיבניה מהא דקתני 'זה נכנס ומכניס ידו לבהונות', ואי אמרת 'ביאה במקצת שמה ביאה' - נהי נמי דנכנס להר הבית משום דעשה שאין בו כרת הוא לבהונות - היכי מצי מעייל ידיה? אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא, דקיימא לן במנחות בהקומץ רבה (כז,ב) מחוסר כפורים שנכנס למקדש ענוש כרת, ואין צריך לומר טבול יום ושאר כל הטמאים! ושני עולא: שאני מצורע הואיל והותרה לו ביאה במקצת לצרעתו שהרי עדיין מחוסר כפורים הוא ובכרת והותרה לו מן התורה ביאה זו במקצת - הותר נמי לקרויו, אלמא הואיל ואישתראי חד איסורא אישתראי נמי אידך דהוה גביה