ביאור:בבלי יבמות דף עג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

(במדבר יט יט) והזה הטהור על הטמא [ביום השלישי וביום השביעי; וחטאו ביום השביעי, וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב]; 'טהור' ^[1], מכלל שהוא טמא! ^[2] - לימד על טבול יום שכשר בפרה.

בעו מיניה מרב ששת: ערל מהו במעשר? כי היכי דיליף פסח ממעשר לענין אנינות ^[3] יליף נמי מעשר מפסח לענין ערלות? או דלמא חמור מקל יליף, קל מחמור לא יליף?

אמר להו: תניתוה [בכורים פ"ב מ"א]: 'התרומה והבכורים חייבים עליהן מיתה ^[4] וחומש ^[5], ואסורין לזרים, והן נכסי כהן ^[6], ועולין באחד ומאה ^[7], וטעונין רחיצת ידים ^[8] והערב שמש ^[9]; הרי אלו בתרומה ובבכורים, מה שאין כן במעשר' - ואם איתא ^[10] - ניתני 'ערל אסור בהן מה שאין כן במעשר'!? תנא ושייר. ומאי שייר דהאי שייר? שִייר, דקא תני סיפא: 'יש במעשר ובבכורים מה שאין כן בתרומה: שהמעשר והבכורים טעונין הבאת מקום ^[11] וטעונין וידוי ^[12] ואסור ^[13] לאונן; ורבי שמעון מתיר ^[14]; וחייבין ^[15] בביעור ^[16]; ורבי שמעון פוטר ^[17]' - ואילו ^[18] 'אסור לבער מהן בטומאה ^[19],

עמוד ב

ואוכלן בטומאת עצמן ^[20] לוקה ^[21], מה שאין כן בתרומה' – לא קתני! אלמא תני ושייר ^[22]!

'ואסורין לאונן, ורבי שמעון מתיר': מנא להו? דכתיב (דברים יב יז) 'לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך [ובכרת בקרך וצאנך; וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך] ותרומת ידך', ואמר מר ^[23]: 'תרומת ידך' - אלו בכורים ^[24]; ואיתקש בכורים למעשר: מה מעשר אסור לאונן - אף בכורים אסור לאונן; ורבי שמעון? 'תרומה' קרינהו רחמנא: מה תרומה מותרת לאונן ^[25] - אף בכורים מותר לאונן.

'וחייבין בביעור, ורבי שמעון פוטר': מר ^[26] מקיש ^[27] ומר [רבי שמעון] לא מקיש.

'ואסור לבער מהן בטומאה ואוכלן בטומאת עצמן לוקה' - מנלן? דתניא [ספרי דברים פיסקא שג]: 'רבי שמעון אומר: [דברים כו,יד: לא אכלתי באני ממנו, ו]לא בערתי ממנו בטמא [ולא נתתי ממנו למת; שמעתי בקול ה' אלקי, עשיתי ככל אשר צויתני] - בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא; והיכא מוזהר על אכילתו - איני יודע'. ^[28] טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה: (ויקרא כב ו) נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים ^[29] ^[30]? ^[31] הכי קמיבעיא ליה: טומאת עצמו מנין? תלמוד לומר: לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך [ותירושך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך], ולהלן הוא אומר ^[32] (דברים טו כב) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל, ותנא דבי רבי ישמעאל: 'אפילו טמא וטהור אוכלין על שולחן אחד בקערה אחת ואינן חוששין', וקאמר רחמנא: ההוא דאמרי לך התם 'בשעריך תאכלנו' ^[33] - ^[34] הכא ^[35] לא תיכול.

'מה שאין כן בתרומה' - מנא לן? אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: דאמר קרא: [דברים כו,יד: לא אכלתי באני ממנו ו]לא בערתי ממנו בטמא [ולא נתתי ממנו למת; שמעתי בקול ה' אלקי, עשיתי ככל אשר צויתני]- ממנו אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר שמן של תרומה שנטמא. ואימא 'ממנו אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר שמן של קדש ^[36] שנטמא'? לאו קל וחומר הוא?: ומה מעשר הקל, אמרה תורה 'לא בערתי ממנו בטמא', קדש, חמור לא כל שכן?! אי הכי תרומה נמי קל וחומר הוא? הא - כתיב 'ממנו' [ולא מתרומה]. ומה ראית? מסתברא: קדש לא ממעיטנא, שכן ^[37] פנקעכ"ס: פגול נותר קרבן ^[38] מעילה ^[39] כרת ^[40] ואסור לאונן! אדרבה: תרומה לא ממעיטנא, שכן מחפ"ז: מיתה ^[41] וחומש ^[42] ואין לה פדיון ^[43] ואסורה לזרים ^[44]! הנך נפישן. ואיבעית אימא: כרת עדיפא.

'ואוכלן בטומאת עצמן לוקה מה שאין כן בתרומה' - מילקא הוא דלא לקי, הא איסורא איכא ^[45]; מנלן? אמר קרא: (דברים טו כב) בשעריך תאכלנו [הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל]- לזה ולא לאחר, ולאו הבא מכלל עשה – עשה.

אמר רב אשי: מרישא נמי שמעת מינה דתנא ושייר: מדלא קתני

הערות

^ שטהרתי לך כאן
^ לדבר אחר- כגון טבול יום שטמא לתרומה; דאי סלקא דעתא טהור ממש - לישתוק קרא מיניה, ואנא ידענא דטמא אסור בפרה, דהא 'חטאת' קרייה רחמנא! אלא מאי 'טהור'? - טהור כל דהו, ואשכחן טבול יום דמיקרי טהור, דכתיב (ויקרא יד ח,ט; טו,יג; במדבר יט,יט) ורחץ במים וטהר
^ גבי מעשר כתיב, ולא בפסח, ומיניה ילפינן
^ טמא האוכלהּ [את התרומה], כדכתיב (ויקרא כב ט) ומתו בו כי יחללוהו; ובכורים כתרומה, דאמר מר (מכות יז א) 'ותרומת ידך' [דברים יב,יז] - אלו הבכורים
^ זר האוכלן בשוגג; אבל במעשר שני – לא, דהא זרים אכלי ליה, ואין חומש אלא בפודה את מעשרו
^ לקדש בהן את האשה, וליקח בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה; אבל מעשר - לא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה, ואין אשה מתקדשת בו; וסתם משנה – רבי מאיר דאמר (ב"ק סט,ב) מעשר - ממון גבוה הוא; ואף על גב דקולא הוא לגבי תרומה ובכורים, אפילו הכי חשיב ליה; והכי נמי אמרינן בבבא מציעא פרק 'הזהב' (נג,א) דקולא הוא
^ אבל מעשר בטל ברוב, ולא בעי אחד ומאה
^ אפילו הן פירות, דסתם ידים שניות הן מדרבנן, ופוסלות את התרומה, אבל מעשר וחולין קיימא לן (חולין קו א): 'הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח'
^ כדילפינן בהאי פירקא (לקמן עד,ב): טבול יום מותר במעשר ואסור בתרומה
^ דקל מחמור לא יליף, ומותר ערל במעשר
^ אבל תרומה נאכלת בגבולין
^ (דברים כו יג) בערתי הקדש מן הבית, (דברים כו י) הנה הבאתי את ראשית בבכורים
^ בכורים
^ בכורים לאונן, ולקמן מפרש טעמייהו
^ בכורים ומעשר שני
^ בשנה השלישית שאם שהה מעשרותיו שנה ראשונה ושניה - מוליכן בשלישית לירושלים, ומתודה: בערתי הקדש מן הבית וכו', ואם לא הוליכן - מתבערין בכל מקום שהן
^ בבכורים
^ לתנא קמא, דמקיש בכורים למעשר לכל מילי – הוה ליה למיתני 'ואסור להדליק מהן אם נטמאו' דאין טומאתן מתירתן להבערה, ולא אמרינן אף על גב דלא ניתן מעשר אלא לאכילה ושתיה וסיכה, כדכתיב (שם יד) 'ואכלת' - הני מילי טהור אבל היכא דנטמא, דלא חזי לאכילה, ידליק בו, אלא
^ כדכתיב (שם כו,יד) ולא בערתי ממנו בטמא
^ שהגוף טהור והם טמאים
^ כדיליף לקמן
^ ומדלא קתני ליה - שמע מינה תנא ושייר
^ במסכת מכות (דף יז,א) [ספרי דברים פיסקא עב ד"ה מעשר]
^ דבעי הבאת מקום כדכתיב (דברים כו ב) ושמת בטנא והלכת; והתם אשמעינן [שיש מצות] עשה, והכא אשמעינן אזהרת לאו לאוכלן בגבולין, דאילו תרומה ממש - קדשי הגבול היא, ולא בעיא חומה
^ כדאמר בריש פירקין (דף ע,א) 'זרות אמרתי לך ולא אנינות'
^ תנא קמא
^ למעשר, דכתיב ביה (דברים כו יג) בערתי הקדש
^ והיכן מוזהר על אכילה איני יודע ת"ל לא תוכל כו' - והכי גרסינן ללישנא דברייתא בספרי גבי האי קרא ד'לא תוכל': מכלל שנאמר לא בערתי ממנו בטמא - בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא; והיכן מוזהר על אכילה? איני יודע! ת"ל לא תוכל כו'. והכי פירושו: מכלל שנאמר בוידוי מעשר 'לא בערתי ממנו בטמא', דמשמע: בין שאני טמא כו' - הוא מתודה שלא בערו באש ולא הדליק בו את הנר, וכל שכן בטהור, דלא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה - וממילא שמעינן - מדלא הוצרך להתודות על הטהור - שמע מינה הכי קאמר: אפילו בשעת הטומאה, שלא יכולתי לאוכלו - לא נתתיו להדלקה! אלמא אינו נאכל בטומאה; והיכן מוזהר על כך? איני יודע לאו מפורש, לכך נאמר 'לא תוכל' והשתא פריך הש"ס, מקמי דליסליק למילתיה:
^ ומוקמינן האי קרא במעשר לקמן בפירקין (דף עד,ב) כדכתיב: כי אם רחץ בשרו במים - ולא בעי הערב שמש!
^ ואמאי קתני 'איני יודע'
^ ומשנינן:
^ בפסולי המוקדשין קאי לאחר פדיונן שאוכלן זר
^ דקשרי ליה לטהור לאוכלו אחר שנגע טמא בקערה ונטמאה
^ קאמינא לך
^ במעשר שני
^ כגון שהוקדש למנחות ונטמא
^ מצינו חומרות בקודש ואין נוהגות בתרומה
^ וקרוי קרבן להביאו לפנים
^ ויש בו מעילה לנהנה ממנו בשוגג
^ לאוכלו בטומאת הגוף
^ מיתה לאוכלו בטומאת הגוף, דכתיב (ויקרא כב ט) ומתו בו כי יחללוהו
^ לזר האוכלה בשוגג לעולם, ואף על פי שמותרת לכהנים; אבל קדש - משעה שיש לו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה ולא חומש
^ לתרומה; אבל מצינו פדיון לקדש עד שלא קידש בכלי
^ ותרומה אסורה לזרים אבל קדשים קלים מותרים לזרים
^ לאכול תרומה טמאה

[1] שטהרתי לך כאן

[2] לדבר אחר- כגון טבול יום שטמא לתרומה; דאי סלקא דעתא טהור ממש - לישתוק קרא מיניה, ואנא ידענא דטמא אסור בפרה, דהא 'חטאת' קרייה רחמנא! אלא מאי 'טהור'? - טהור כל דהו, ואשכחן טבול יום דמיקרי טהור, דכתיב (ויקרא יד ח,ט; טו,יג; במדבר יט,יט) ורחץ במים וטהר

[3] גבי מעשר כתיב, ולא בפסח, ומיניה ילפינן

[4] טמא האוכלהּ [את התרומה], כדכתיב (ויקרא כב ט) ומתו בו כי יחללוהו; ובכורים כתרומה, דאמר מר (מכות יז א) 'ותרומת ידך' [דברים יב,יז] - אלו הבכורים

[5] זר האוכלן בשוגג; אבל במעשר שני – לא, דהא זרים אכלי ליה, ואין חומש אלא בפודה את מעשרו

[6] לקדש בהן את האשה, וליקח בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה; אבל מעשר - לא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה, ואין אשה מתקדשת בו; וסתם משנה – רבי מאיר דאמר (ב"ק סט,ב) מעשר - ממון גבוה הוא; ואף על גב דקולא הוא לגבי תרומה ובכורים, אפילו הכי חשיב ליה; והכי נמי אמרינן בבבא מציעא פרק 'הזהב' (נג,א) דקולא הוא

[7] אבל מעשר בטל ברוב, ולא בעי אחד ומאה

[8] אפילו הן פירות, דסתם ידים שניות הן מדרבנן, ופוסלות את התרומה, אבל מעשר וחולין קיימא לן (חולין קו א): 'הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח'

[9] כדילפינן בהאי פירקא (לקמן עד,ב): טבול יום מותר במעשר ואסור בתרומה

[10] דקל מחמור לא יליף, ומותר ערל במעשר

[11] אבל תרומה נאכלת בגבולין

[12] (דברים כו יג) בערתי הקדש מן הבית, (דברים כו י) הנה הבאתי את ראשית בבכורים

[13] בכורים

[14] בכורים לאונן, ולקמן מפרש טעמייהו

[15] בכורים ומעשר שני

[16] בשנה השלישית שאם שהה מעשרותיו שנה ראשונה ושניה - מוליכן בשלישית לירושלים, ומתודה: בערתי הקדש מן הבית וכו', ואם לא הוליכן - מתבערין בכל מקום שהן

[17] בבכורים

[18] לתנא קמא, דמקיש בכורים למעשר לכל מילי – הוה ליה למיתני 'ואסור להדליק מהן אם נטמאו' דאין טומאתן מתירתן להבערה, ולא אמרינן אף על גב דלא ניתן מעשר אלא לאכילה ושתיה וסיכה, כדכתיב (שם יד) 'ואכלת' - הני מילי טהור אבל היכא דנטמא, דלא חזי לאכילה, ידליק בו, אלא

[19] כדכתיב (שם כו,יד) ולא בערתי ממנו בטמא

[20] שהגוף טהור והם טמאים

[21] כדיליף לקמן

[22] ומדלא קתני ליה - שמע מינה תנא ושייר

[23] במסכת מכות (דף יז,א) [ספרי דברים פיסקא עב ד"ה מעשר]

[24] דבעי הבאת מקום כדכתיב (דברים כו ב) ושמת בטנא והלכת; והתם אשמעינן [שיש מצות] עשה, והכא אשמעינן אזהרת לאו לאוכלן בגבולין, דאילו תרומה ממש - קדשי הגבול היא, ולא בעיא חומה

[25] כדאמר בריש פירקין (דף ע,א) 'זרות אמרתי לך ולא אנינות'

[26] תנא קמא

[27] למעשר, דכתיב ביה (דברים כו יג) בערתי הקדש

[28] והיכן מוזהר על אכילה איני יודע ת"ל לא תוכל כו' - והכי גרסינן ללישנא דברייתא בספרי גבי האי קרא ד'לא תוכל': מכלל שנאמר לא בערתי ממנו בטמא - בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא; והיכן מוזהר על אכילה? איני יודע! ת"ל לא תוכל כו'. והכי פירושו: מכלל שנאמר בוידוי מעשר 'לא בערתי ממנו בטמא', דמשמע: בין שאני טמא כו' - הוא מתודה שלא בערו באש ולא הדליק בו את הנר, וכל שכן בטהור, דלא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה - וממילא שמעינן - מדלא הוצרך להתודות על הטהור - שמע מינה הכי קאמר: אפילו בשעת הטומאה, שלא יכולתי לאוכלו - לא נתתיו להדלקה! אלמא אינו נאכל בטומאה; והיכן מוזהר על כך? איני יודע לאו מפורש, לכך נאמר 'לא תוכל' והשתא פריך הש"ס, מקמי דליסליק למילתיה:

[29] ומוקמינן האי קרא במעשר לקמן בפירקין (דף עד,ב) כדכתיב: כי אם רחץ בשרו במים - ולא בעי הערב שמש!

[30] ואמאי קתני 'איני יודע'

[31] ומשנינן:

[32] בפסולי המוקדשין קאי לאחר פדיונן שאוכלן זר

[33] דקשרי ליה לטהור לאוכלו אחר שנגע טמא בקערה ונטמאה

[34] קאמינא לך

[35] במעשר שני

[36] כגון שהוקדש למנחות ונטמא

[37] מצינו חומרות בקודש ואין נוהגות בתרומה

[38] וקרוי קרבן להביאו לפנים

[39] ויש בו מעילה לנהנה ממנו בשוגג

[40] לאוכלו בטומאת הגוף

[41] מיתה לאוכלו בטומאת הגוף, דכתיב (ויקרא כב ט) ומתו בו כי יחללוהו

[42] לזר האוכלה בשוגג לעולם, ואף על פי שמותרת לכהנים; אבל קדש - משעה שיש לו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה ולא חומש

[43] לתרומה; אבל מצינו פדיון לקדש עד שלא קידש בכלי

[44] ותרומה אסורה לזרים אבל קדשים קלים מותרים לזרים

[45] לאכול תרומה טמאה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]