ביאור:בבלי יבמות דף סא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל [1], שנאמר (יחזקאל לד לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם [אני אלקיכם - נאם ד' ה'] - אתם קרויין אדם [2], ואין העובדי כוכבים קרויין אדם. מיתיבי: [3] (במדבר לא מ) ונפש אדם ששה עשר אלף [ומכסם לה' שנים ושלשים נפש]? [4] משום בהמה [5]. [יונה ד,יא: ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה] אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה [6]? - משום בהמה [ובהמה רבה]. [במדבר לא,יט: ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים] כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו [ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם] [7] [והרי באנשי מדין מדובר]? דלמא איקטיל חד מישראל. ורבנן? [במדבר לא,מט: ויאמרו אל משה: עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו, ו]לא נפקד ממנו איש. ורבי שמעון בן יוחי? 'לא נפקד ממנו איש' – לעבירה. רבינא אמר: נהי דמעטינהו קרא מאטמויי באהל, דכתיב [במדבר יט,יד: זאת התורה] אדם כי ימות באהל [כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים] - ממגע ומשא מי מעטינהו קרא [8]?!
משנה: אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול – יכנוס; ומעשה ביהושע בן גמלא שקדש את מרתא בת ביתוס ומנהו המלך להיות כהן גדול - וכנסה. שומרת יבם שנפלה לפני כהן הדיוט ונתמנה להיות כהן גדול, אף על פי שעשה בה מאמר הרי זה לא יכנוס.
גמרא: תנו רבנן: [ספרא אמור פרשתא ב פרק ב משנה ו]: 'מנין שאם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול שיכנוס? תלמוד לומר [ויקרא כא,יד: אלמנה וגרושה וחללה זנה, את אלה לא יקח, כי אם בתולה מעמיו] יקח אשה [9].' אי הכי, שומרת יבם נמי? 'אשה' - ולא יבמה.
מעשה ביהושע וכו': 'מנהו' - אִין [10], 'נתמנה' לא [11]!
אמר רב יוסף: קטיר קחזינא הכא [12], דאמר רב אסי: תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת ביתוס לינאי מלכא עד דמוקי ליה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי.
משנה:
כהן גדול שמת אחיו - חולץ [13] ולא מייבם [14].
גמרא: קא פסיק ותני - לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנשואין?! בשלמא מן הנשואין: עשה ולא תעשה הוא [15], ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה; אלא מן האירוסין, יבא עשה וידחה את לא תעשה? גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה [כי למרות שנעשית אשתו של הכהן הגדול כאשר יבם אותה, 'אלמנה' היא נשארת].
משנה:
כהן הדיוט לא ישא אילונית אלא אם כן יש לו [אשה] ובנים [16].
רבי יהודה אומר: אף על פי שיש לו אשה ובנים - לא ישא אילונית, שהיא 'זונה' האמורה בתורה [17];
וחכמים אומרים: אין 'זונה' אלא גיורת ומשוחררת [18], ושנבעלה בעילת זנות [19].
גמרא: אמר ליה ריש גלותא לרב הונא: מאי טעמא? משום פריה ורביה? אפריה ורביה כהנים הוא דמפקדי, וישראל לא מפקדי? אמר ליה: משום דקא בעי למיתני סיפא: 'רבי יהודה אומר: אף על פי שיש לו אשה
ויש לו בנים - לא ישא אילונית, שהיא זונה האמורה בתורה' - דאזונה כהנים הוא דמפקדי וישראל לא מפקדי - משום הכי קתני 'כהן'.
אמר רב הונא: מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב (הושע ד י) אכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו [כי את ה' עזבו לשמר] - כל ביאה שאין בה פירצה אינה אלא בעילת זנות. [יפרוצו – רש"י במקום: לא יגדלו בבנים.]
תניא: 'רבי אליעזר אומר: כהן לא ישא את הקטנה.' אמר ליה רב חסדא לרבה: פוק עיין בה [20], דלאורתא בעי לה רב הונא מינך. נפק, עיין בה: רבי אליעזר סבר לה כרבי מאיר וסבר לה כרבי יהודה: סבר לה כרבי מאיר דחייש למיעוטא [21], וסבר לה כרבי יהודה, דאמר: אילונית - זונה הויא. וכרבי מאיר מי סבר לה? והתניא: 'קטן וקטנה [22] לא חולצין ולא מיבמין - דברי רבי מאיר. אמרו לו לרבי מאיר: יפה אמרת שאין חולצין: 'איש' כתיב בפרשה [23] ומקשינן אשה לאיש; אלא מאי טעמא אין מיבמין? אמא להם: קטן - שמא ימצא סריס, קטנה - שמא תמצא אילונית, ונמצאו פוגעין בערוה [24]; ותניא: 'קטנה מתייבמת ואינה חולצת [25] - דברי רבי אליעזר.'!? [רבי מאיר אומר שאין מייבמין קטנה ורבי אליעזר אומר שמייבמין, ואינו חושש למיעוטא של קטנות.] וכרבי יהודה מי סבר לה? והתניא: 'זונה - זונה כשמה [26] דברי רבי אליעזר [27]; רבי עקיבא אומר: 'זונה' - זו מופקרת [28]; רבי מתיא בן חרש אומר: אפילו הלך בעלה [29] להשקותה [30] ובא עליה בדרך - עשאה זונה [31]; רבי יהודה אומר: 'זונה' - זו אילונית; וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת [32] ומשוחררת [33] ושנבעלה בעילת זנות [34]; רבי אלעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה.' [אם כן רבי אליעזר שאומר 'זונה כשמה' חולק על רבי יהודה שאומר שאיילונית היא זונה!] אלא אמר רב אדא בר אהבה: הכא בכהן גדול עסקינן [שלא ישא את הקטנה]: לאימת קני לה? - לכי גדלה [35] - בעולה היא [36]!? אמר רבא: מכלי לב [37]: אי דקדשה אבוה - מההיא שעתא הוא דקני לה [38]! ואי דקדשה נפשה - הא רבי אליעזר היא, ולא רבנן?! [39] אלא אמר רבא: לעולם בכהן הדיוט, וחיישינן שמא תתפתה עליו [40]. אי הכי, ישראל נמי? פתויי קטנה - אונס הוא, ואונס בישראל מישרא שרי. רב פפא אמר: בכהן גדול; והאי תנא הוא [41], דתניא [דומה אך לא זהה לספרי במדבר פיסקא קנג משנה ו]: [ויקרא כא,יד: אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם] בתולה [מעמיו יקח אשה] - יכול קטנה? תלמוד לומר: 'אשה'. אי 'אשה' - יכול בוגרת? תלמוד לומר: בתולה. הא כיצד? יצתה מכלל קטנות ולכלל בגרות לא באתה.' רב נחמן בר יצחק אמר: האי תנא הוא, דתניא: 'בתולה - אין בתולה אלא נערה, וכן הוא אומר (בראשית כד טז) והנערה טובת מראה מאד בתולה [ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל].
'רבי אלעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות - עשאה זונה.' [## ולא סובר רבי אלעזר 'אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות'] אמר רב עמרם: אין הלכה כרבי אלעזר.
משנה:
לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים.
בית שמאי אומרים: שני זכרים;
ובית הלל אומרים: זכר ונקבה, שנאמר (בראשית ה ב) זכר ונקבה בראם [ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם].
גמרא: הא יש לו בנים - מפריה ורביה בטיל, מאשה לא בטיל [42]. מסייעא ליה לרב נחמן אמר שמואל, דאמר: אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים - אסור לעמוד בלא אשה, שנאמר [בראשית ב,יח: ויאמר ה' אלקים:] לא טוב היות האדם לבדו [אעשה לו עזר כנגדו]. ואיכא דאמרי: הא יש לו בנים - בטיל מפריה ורביה ובטיל נמי מאשה. נימא תיהוי תיובתא דרב נחמן אמר שמואל? לא! אין לו בנים - נושא אשה בת בנים; יש לו בנים - נושא אשה דלאו בת בנים; נפקא מינה למכור ספר תורה בשביל בנים [43].
בית שמאי אומרים: שני זכרים [44]: מאי טעמייהו דבית שמאי? ילפינן ממשה, דכתיב: (דברי הימים א כג טו) בני משה גרשום ואליעזר [45]; ובית הלל ילפינן מברייתו של עולם [46]. ובית שמאי לילפי מברייתו של עולם? אין דנין אפשר
הערות
[עריכה]- ^ את המאהיל עליהם
- ^ וגבי טומאת אהל כתיב אדם כי ימות באהל (במדבר יט יד)
- ^ במדין כתיב:
- ^ ומשני: הא דקרי להו אדם -
- ^ משום דבעי למכתב בהמה גבייהו, כדכתיב 'וחמורים ובקר'; וגבי בהמה מיקרו 'אדם', אבל אדם סתמא לא מיקרו
- ^ אנשי נינוה עובדי כוכבים היו
- ^ במדין כתיב; ומדבעו טומאת שבעה - אלמא מיטמו
- ^ וגבי מגע אשכחן נוגע בעצם או בחלל דלא כתיב 'אדם', הלכך אף על גב דלא מיקרו אדם - מטמו במגע ובמשא
- ^ האי 'אשה' לא איצטריך אלא לדרשא
- ^ כלומר: המלך מינהו, אבל אחיו הכהנים וסנהדרין לא מנוהו
- ^ 'נתמנה' לא קתני דהוי משמע דראוי היה לכך
- ^ קשר של רשעים אני רואה כאן: שלא היה ראוי לכך אלא שנתן ממון ומינוהו
- ^ כהן גדול
- ^ דאלמנה היא, ואסורה לו
- ^ 'אלמנה לא יקח' 'בתולה יקח' (ויקרא כא יד) ולא בעולה
- ^ משום דמצוּוה על פריה ורביה; והוא הדין לישראל; ובגמרא מפרש אמאי נקט 'כהן'
- ^ ובגמרא מפרש לה
- ^ דביאת עכו"ם ועבד פסלה
- ^ כגון ישראלית הנבעלת לפסול לה
- ^ אמאי לא ישא את הקטנה
- ^ כדתניא לקמן: 'קטן [לא ייבם] - שמא ימָצֵא כו' הכי נמי חייש רבי אליעזר דשמא תִמָּצא קטנה זו אילונית
- ^ או קטן או קטנה
- ^ בפרשת חליצה (דברים כה ז): ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו [ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל! לא אבה יבמי'
- ^ כיון דלאו בני הקמת שם נינהו - פגע באשת אח שלא במקום מצוה, דרחמנא פטריה: דכתיב אשר תלד (דברים כה ו) פרט לאילונית
- ^ דאינה נפטרת לשוק בחליצתה: דאין מעשה קטנה כלום! אבל מתייבמת ותגדל אצלו, ותתקיים מצות יבום
- ^ לשון טועה: שטועה מתחת בעלה לאחרים
- ^ דלרבי אליעזר אין זונה אלא אשת איש
- ^ ואפילו פנויה, מאחר שהפקירה עצמה לכל - קרויה 'זונה', אבל משום בעילה אחת לא הויא זונה הפנויה
- ^ לבית דין הגדול והוליכהּ
- ^ מי המרים: שקינא לה ונסתרה, ואסורה לו עד שתשתה
- ^ הואיל ונבעלה לפסול לה; ואם מת אסורה לכהן
- ^ דנבעלה בנכריותה לעובדי כוכבים
- ^ וכן משוחררת; דעובד כוכבים ועבד - הואיל ולאו בני קדושין נינהו - פסלי
- ^ לפסול לה, כגון אחד מכל העריות, וכגון בת ישראל לנתין וממזר
- ^ דקידושי קטנה לאו כלום הן
- ^ והויא ליה כאנוסת עצמו ומפותת עצמו
- ^ כמו 'מבלי לב' [כלומר: אין דברי רב אדא בר אהבה מסתברים]
- ^ האב זכאי לקדש בתו קטנה [בפרק קמא דקידושין דף ג,ב] את בתי נתתי לאיש הזה [דברים כב,טז]
- ^ בתמיה: דקתני לעיל 'רבי אליעזר אומר כהן לא ישא את הקטנה', ומשמע דפליגי רבנן עליה; וכהאי גוונא מי פליגי רבנן!?
- ^ ותזנה עליו, לפי שאין בה דעת כלום
- ^ דאסר קטנה מגזירת הכתוב
- ^ מדקתני 'לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים' ולא קתני 'לא יבטל אדם מאשה אלא אם כן יש לו בנים' - שמע מינה: הא יש לו בנים - מאשה לא בטיל: דצריך לישא אשה, אבל אין צריך לחזר אחר ראויה לבנים
- ^ כדי לישא בת בנים; ואם יש לו בנים - לא ימכור, אלא ישא עקרה או זקנה
- ^ אבל לא זכר ונקבה
- ^ שכיון שהיו לו שני בנים - פירש מן האשה
- ^ אדם וחוה