ביאור:בבלי יבמות דף קב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גר דן את חבירו [1] דבר תורה, שנאמר (דברים יז טו) שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך [לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא] - עליך הוא דבעינן 'מקרב אחיך', אבל גר דן את חבירו גר [2] [3]; ואם היתה אמו מישראל - דן אפילו ישראל; ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל, שנאמר: 'ונקרא שמו בישראל' [4].
אמר רבה אמר רב כהנא אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר "חולצין במנעל" - שומעין לו; "אין חולצין בסנדל" - אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל [5]; ורב יוסף אמר רב כהנא אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר "אין חולצין במנעל" - שומעין לו; "אין חולצין בסנדל" - אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל [6]. מאי בינייהו? איכא בינייהו מנעל לכתחלה. ולמאן דאמר אפילו לכתחלה – והתנן: 'חלצה במנעל חליצתה כשרה' - דיעבד אין, לכתחלה לא! הוא הדין דאפילו לכתחלה, ואיידי דבעי למיתני סיפא 'באנפיליא - חליצתה פסולה', דאפילו דיעבד - תנא נמי רישא דיעבד.
ומנעל לכתחלה - תנאי היא, דתניא: 'אמר רבי יוסי: פעם אחת הלכתי לנציבין; מצאתי זקן אחד. אמרתי לו: כלום אתה בקי ברבי יהודה בן בתירא? אמר לי: הן, ועל שולחני הוא תדיר. "כלום ראית שחלץ ביבמה"? אמר לי: ראיתי שחלץ הרבה פעמים. "במנעל או בסנדל"? אמר לי: וכי חולצין במנעל [7]? [8] אמרתי לו: אם כן מה ראה רבי מאיר לומר 'חלצה במנעל חליצתה כשירה'; רבי יעקב אומר משמו [9] 'חולצין במנעל לכתחלה'?
ומאן דאמר 'לכתחלה לא' - מאי טעמא? אילימא משום דהויא פנתא [10] 'מעל', וארקתא [11] 'מעל דמעל' [12], והתורה אמרה 'מעל' ולא 'מעל דמעל' - אי הכי אפילו דיעבד נמי לא [13], גזירה משום מנעל מרופט [14]!? אי נמי משום חצי מנעל? אמר רב: אי לאו דחמיתיה לחביבי דחלץ בסנדל דאית לה שינצין [15] - אנא לא הואי חליצנא אלא בסנדלא דטייעא, דמיהדק טפי, והאי דידן - אף על גב דאית ביה חומרתא [16] קטרינן ביה מיתנא כי היכי [17] דתהוי חליצתה מעלייתא.
סימן: התרת יבמה סנדל [שלש מימרות 'אמר רב יהודה אמר רב' בענין התרת הסנדל]: אמר רב יהודה אמר רב: התרת יבמה לשוק - בשמיטת רוב העקב [18] [19]. מיתיבי: 'הותרו רצועות מנעל וסנדל [20] או ששמט [21] רוב הרגל [22] - חליצתה פסולה' [והאמרת התרתה לשוק ברוב]? טעמא דשמט הוא, הא שמטה היא - חליצתה כשרה. [עוד קושיא מהברייתא:] 'רוב הרגל' – אִין, 'רוב העקב' – לא [רוב העקב אינו מספיק]! לא, היינו 'רוב הרגל' היינו 'רוב העקב', ואמאי קרו ליה 'רוב הרגל'? דכולא חיילא דכרעא עליה דחיס [23]. [לשון הברייתא] מסייע ליה [24] לרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: בין שהתיר הוא ושמטה היא, בין שהתירה היא ושמט הוא - חליצתה פסולה, עד שתתיר היא ותשמיט היא. בעי רבי ינאי: קרעתהו מהו? שרפתהו [25] מהו? גלויי כרעא בעינן, והאיכא! או דלמא חליצה בעינן וליכא? תיקו.
בעא מיניה רבי נחמיה מרבה: שני מנעלים, זה על גב זה מהו? היכי דמי? אילימא דשלפתיה לעילאי וקאי תתאי – 'מעל' אמר רחמנא ולא 'מעל דמעל'! לא, צריכא דקרעתיה לעילאי ושלפתיה לתתאי, וקאי עילאי – מאי? חליצה בעינן והא איכא? או דלמא גלויי כרעא בעינן וליכא?
ומי איכא כי האי גוונא? אִין, דחזיוה רבנן לרב יהודה דנפק בחמשא זוזי [## אולי צ"ל זוגי] מוקי לשוקא [26].
אמר רב יהודה אמר רב: יבמה שהגדילה בין האחין מותרת לינשא לאחד מן האחין, ואין חוששין שמא חלצה סנדל לאחד מהן. טעמא דלא חזינן, הא חזינן [27] - חיישינן [28]? והא תניא: 'בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא, בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא - חליצתה פסולה, עד שיתכוונו שניהם כאחד'? הכי קאמר: אף על גב דחזינן - אין חוששין שמא כוונו. ואיכא דאמרי [29]: טעמא דלא חזינן [30], הא חזינן [31] – חוששין [32]; ודקא תנא בעי כוונה - הני מילי לאישתרויי לעלמא, אבל לאחין - מיפסלא.
אמר רב יהודה אמר רב: סנדל התפור בפשתן [33] אין חולצין בו [34], שנאמר [יחזקאל טז,י: ואלבישך רקמה] ואנעלך תחש [ואחבשך בשש ואכסך משי] [35]. ואימא תחש – אִין, מידי אחרינא [36] לא? 'נעל' 'נעל' - ריבה. [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו [37] ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל] אי 'נעל נעל ריבה' - אפילו כל מילי נמי? אם כן 'תחש' מאי אהני ליה!
בעא מיניה רבי אלעזר מרב: הוא של עור ותריסיותיו [38] של שֵׂעָר [39] – מהו? אמר ליה: מי לא קרינן ביה 'ואנעלך תחש'? אי הכי - כולו של שֵׂעָר נמי!? ההוא – 'קרקא' [40] מקרי.
אמר ליה רב כהנא לשמואל: ממאי דהאי 'וחלצה נעלו מעל רגלו' [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו] - מישלף הוא? דכתיב [ויקרא יד,מ: וצוה הכהן] וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע [והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא]. ואימא זרוזי הוא [41], דכתיב [במדבר לא,ג: וידבר משה אל העם לאמר] החלצו מאתכם אנשים לצבא [ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין]? התם נמי: שלופי מביתא לקרבא.
והכתיב (איוב לו טו) יחלֵץ עני בעניו [ויגל בלחץ אזנם] [42]? [43] בשכר עניו יחלצו מדינהּ של גיהנם [44]. אלא הא דכתיב (תהלים לד ח) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם [45]? בשכר יראיו יחלצם מדינהּ של גיהנם. אלא הא דכתיב [ישעיהו נח,יא: ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך] ועצמותיך יחליץ [והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו], ואמר רבי אלעזר: זו מעולה שבברכות, ואמר רבא: זרוזי גרמי?! אִין, משמע הכי ומשמע הכי, דהכא: אי סלקא דעתא זרוזי הוא - אם כן לכתוב רחמנא 'וחלצה נעלו ברגלו'!? אי כתב רחמנא 'ברגלו' – הוה אמינא 'ברגלו - אִין, בשוקו [46] לא! כתב רחמנא 'מעל רגלו' - דאפילו בשוקו. אם כן, לכתוב רחמנא 'במעל רגלו'? מאי 'מעל רגלו' - שמע מינה מישלף הוא. [47]
אמר ליה ההוא מינא לרבן גמליאל: [אתם היהודים הנכם] עמא דחלץ ליה מריה מיניה, דכתיב (הושע ה ו) בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו חָלַץ מהם'?' אמר ליה: שוטה! מי כתיב 'חלץ להם'? 'חלץ מהם' כתיב [48]! ואילו יבמה דחלצו לה [49] אחין [50] - מידי מששא אית ביה?
באנפיליא חליצתה פסולה כו': למימרא דאנפיליא לאו מנעל הוא? ותנן נמי [שקלים פ"ג מ"ב]: 'אין התורם [51] נכנס [52] לא בפרגוד חפות [53] ולא באנפיליא [54] ואין צריך לומר במנעל וסנדל [55] לפי שאין נכנסין במנעל וסנדל לעזרה [56]. ורמינהו [תוספתא מסכת שבת [57] פרק ד הלכה ח]: 'אחד מנעל וסנדל ואנפיליא לא יטייל בהן [58] לא מבית לבית ולא ממטה למטה' [59]? אמר אביי: דאית ביה כתיתי [60], ומשום תענוג [61]. אמר ליה רבא: ומשום תענוג בלא מנעל ביום הכפורים מי אסירי? והא רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק! אלא אמר רבא: לא קשיא: כאן באנפיליא של עור [אסור], כאן באנפיליא של בגד [מותר] [62]. הכי נמי מסתברא: דאי לא תימא הכי - קשיא יום הכפורים איום הכפורים, דתניא: 'לא יטייל אדם בקורדקיסין [63] בתוך ביתו, אבל מטייל הוא באנפילין בתוך ביתו' אלא לאו שמע מינה כאן באנפיליא של עור כאן באנפיליא של בגד!? שמע מינה. תניא כוותיה דרבא: 'חלצה במנעל הנפרם [64] שחופה את רוב הרגל, בסנדל הנפחת שמקבל את רוב הרגל, בסנדל של שעם ושל סיב [65], בקב הקיטע [66], במוק [67], בסמיכת הרגלים [68], באנפיליא של עור; והחולצת מן הגדול
הערות
[עריכה]- ^ דיני נפשות, דאילו דיני ממונות - אפילו לכל ישראל, דתנן '(סנהדרין פ"ד מ"ב; דף לב,א): 'הכל כשרים לדון דיני ממונות', ואמרינן: 'הכל' - לאתויי מאי? לאתויי גר
- ^ אפילו חבירו אתה מקים עליו
- ^ דיין בכלל מלך, דכתיב (משלי כט ד): מלך במשפט יעמיד ארץ: אם דומה דיין למלך, שאין צריך כלום - יעמיד ארץ, ועוד שִימות הרבה כתובים כאן: כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך
- ^ משמע שיהא ישראל מכל צדדין
- ^ מנעל לכתחלה - לא
- ^ וכל כמה דלא אמר לן אליהו 'אין חולצין במנעל' - חלצינן לכתחלה
- ^ והתורה אמרה נעלו ולא 'מנעלו'
- ^ ולא גרסינן 'והתורה אמרה נעלו ולא מנעלו', שאין מנעל כתוב בכל התורה אלא 'נעלו' כגון שַל נעלך (שמות ג ה) שלף איש נעלו (רות ד ז), דמשמע בין סנדל בין מנעל, ד'מנעל' לשון חכמים, ו'נעל' לשון תורה; והאי דאמר 'מנעל לכתחלה אסור' - לאו מקרא יליף אלא משום גזירה, כדלקמן; והאי דכתיב באורייתא (דברים לג כה) ברזל ונחשת מנעליך - לשון מנעול ובריח הוא.
- ^ דרבי מאיר
- ^ גב המנעל
- ^ שרוך נעל (בראשית יד כג) מתרגם 'ארקתא דמסאנא': שכופלין רצועות על אזניו
- ^ והוו ליה כשני נעלים זה על גב זה, אבל סנדל - אין קושרין וכופלין רצועות של אזניו, שהרי קשה הוא, ואין הרצועה דוחקתו; אבל בשפת פיו יש כמו קשר לקצר את פיו
- ^ אלא מדאמרינן 'חליצתו כשרה' - שמע מינה גלויי כרעא בעינא, ואפילו שני מנעלים זה על גב זה - כי שולפת לתרוייהו - שפיר דמי, כדאמר לקמן: 'שני מנעלים כו' – מהו? ועד כאן לא מיבעיא ליה אלא דקרעתיה לעילאי ושלפתיה לתתאי, אבל שלפתינהו לתרוייהו - שפיר דמי
- ^ מרופט: מבוקע, קרוע מלמעלה; דכיון דרכיך - אף על גב דקרוע מייתב ליה אכרעיה, אבל סנדל שהוא קשה אין יכול ליישבו על רגלו משנפחת, וליכא למיגזר מידי
- ^ אשטר"ל [שרוכים], ונוח לחולצו
- ^ קשר קשור על שפתיו, ומעמידו שלא יצא מן הרגל - אפילו הכי בשעת חליצה
- ^ דתיתי היא ותישרי והדר תחלוץ
- ^ כגון ששמטה את רוב העקב מן הסנדל, אף על פי שלא חלצתו כולו - הותרה
- ^ עקב: שלו"ן
- ^ שלא התירתן היא
- ^ הוא
- ^ והיא חלצתו לגמרי
- ^ נסמך; לשון 'דחיס'; בריימב"ר בלעז [לחוץ]
- ^ הא דקתני 'הותרו רצועות כו'
- ^ השליכה גחלת על הסנדל כשהוא כרוך ברגלו ושרפתו
- ^ 'מוקי' =קלשונ"ש: קשים הם; וכן בלשון ערבי קורין למנעלים 'אלמוק'
- ^ דחלצה
- ^ דלמא חליצה היא לפוסלה עליהן, ואף על גב דלא נתכוונו לחליצת מצוה
- ^ אין, ודאי טעמא דלא חזינן דחלצה, הא חזינן דחלצה -
- ^ דחלצה
- ^ דחלצה
- ^ דלמא נתכוונו, ומיפסלא עלייהו
- ^ שתפור בתוכו בגד פשתן כעין שתופרין בתוכו לבדין [פלטרא"ש] לשון אחר: התפור בפשתן: שתפרו במשיחה כעין שלנו
- ^ דבעינן כוליה דעור
- ^ אלמא לא קרי ליה 'נעל' עד שיהא כולו של עור
- ^ עור בהמה אחרת, או סנדל
- ^ פסוק י
- ^ רצועותיו
- ^ מנוצה של עזים
- ^ קורקא [נעל בית]
- ^ שנוטלתו מעל גבי קרקע ומנעילתו ברגלו
- ^ כלומר: יזרזנו ויתן לו כח!
- ^ ומשני:
- ^ הכא נמי שלופי הוא, והכי קאמר: בשכר עניו שכפר עליו בחייו - יחלצנו ויצילנו מדינהּ של גיהנם
- ^ קא סלקא דעתא זרוזי הוא שיחליפו כח
- ^ אם נחתך רגלו
- ^ הכי גרסינן: אם כן נכתוב במעל רגלו מאי מעל רגלו שמע מינה שלופי הוא.
- ^ הוא קיבל חליצה מהם
- ^ דחלצי מינה
- ^ שהיבם קיבל הימנה
- ^ את הלשכה
- ^ לתרום
- ^ חלוק שיש בו אימרא, שלא יחשדוהו לומר "בתוך האימרא החביא כספים"; וחברו במסכת יומא (דף עז:) שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו
- ^ נמי משום חשד
- ^ דבלאו חשד נמי אסור
- ^ דכתיב (ישעיהו א יב) מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי; ומדקתני 'אין צריך לומר כו' - מכלל דאנפיליא לאו בכלל מנעל
- ^ ליברמן
- ^ ביום הכפורים
- ^ דהויא נעילת סנדל
- ^ כתיתין: חתיכות דקות של מוכין ועור רך
- ^ ולאו משום דתיהוי נעילה
- ^ מתניתא דתרומת הלשכה - באנפיליא של בגד, דלאו מגין הוי, ולא הוי נעל [ואף על פי כן אסרו להכנס באנפיליא משום חשד]; ולגבי עזרה נמי ליכא בזיון, דאין דרך להכניסה בטיט; והא דיום הכפורים בשל עור
- ^ מנעלים דקים שנועלין תחת מנעלים עבים להגין מן המים, ונקראים אונדרשו"ך בלשון אשכנז
- ^ הנפרם: לשון לא תפרומו (ויקרא י ו); ושייך פרימה במנעל; ו'פחיתה' ו'קיבול' שייך בסנדל
- ^ שעם וגמי [אולי רש"י גורס 'גמי' במקום 'סיב'] קשה הוא, ומגין הוא
- ^ שנקטעה רגלו עושה כמין דפוס רגל ויש בה בית קיבול קטן ומכניס שם ראש שוקו, ואין נסמך עליו; והוא קרוי 'קב', ולמשענת הליכה יש לו אשקינ"א [מוט] קשורה בשוקיו ומשענת ידיו שקורין קרוק"א [קב]
- ^ קילצו"ן [נעל בד] של לבד קשה ומגין
- ^ מי שמהלך בידו וגורר את רגליו - עושה להם סמיכה של עץ או של עור ומכניס לתוכו