לדלג לתוכן

ביאור:בבלי יבמות דף קב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גר דן את חבירו [1] דבר תורה, שנאמר (דברים יז טו) שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך [לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא] - עליך הוא דבעינן 'מקרב אחיך', אבל גר דן את חבירו גר [2] [3]; ואם היתה אמו מישראל - דן אפילו ישראל; ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל, שנאמר: 'ונקרא שמו בישראל' [4].

אמר רבה אמר רב כהנא אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר "חולצין במנעל" - שומעין לו; "אין חולצין בסנדל" - אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל [5]; ורב יוסף אמר רב כהנא אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר "אין חולצין במנעל" - שומעין לו; "אין חולצין בסנדל" - אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל [6]. מאי בינייהו? איכא בינייהו מנעל לכתחלה. ולמאן דאמר אפילו לכתחלה – והתנן: 'חלצה במנעל חליצתה כשרה' - דיעבד אין, לכתחלה לא! הוא הדין דאפילו לכתחלה, ואיידי דבעי למיתני סיפא 'באנפיליא - חליצתה פסולה', דאפילו דיעבד - תנא נמי רישא דיעבד.

ומנעל לכתחלה - תנאי היא, דתניא: 'אמר רבי יוסי: פעם אחת הלכתי לנציבין; מצאתי זקן אחד. אמרתי לו: כלום אתה בקי ברבי יהודה בן בתירא? אמר לי: הן, ועל שולחני הוא תדיר. "כלום ראית שחלץ ביבמה"? אמר לי: ראיתי שחלץ הרבה פעמים. "במנעל או בסנדל"? אמר לי: וכי חולצין במנעל [7]? [8] אמרתי לו: אם כן מה ראה רבי מאיר לומר 'חלצה במנעל חליצתה כשירה'; רבי יעקב אומר משמו [9] 'חולצין במנעל לכתחלה'?

ומאן דאמר 'לכתחלה לא' - מאי טעמא? אילימא משום דהויא פנתא [10] 'מעל', וארקתא [11] 'מעל דמעל' [12], והתורה אמרה 'מעל' ולא 'מעל דמעל' - אי הכי אפילו דיעבד נמי לא [13], גזירה משום מנעל מרופט [14]!? אי נמי משום חצי מנעל? אמר רב: אי לאו דחמיתיה לחביבי דחלץ בסנדל דאית לה שינצין [15] - אנא לא הואי חליצנא אלא בסנדלא דטייעא, דמיהדק טפי, והאי דידן - אף על גב דאית ביה חומרתא [16] קטרינן ביה מיתנא כי היכי [17] דתהוי חליצתה מעלייתא.

סימן: התרת יבמה סנדל [שלש מימרות 'אמר רב יהודה אמר רב' בענין התרת הסנדל]: אמר רב יהודה אמר רב: התרת יבמה לשוק - בשמיטת רוב העקב [18] [19]. מיתיבי: 'הותרו רצועות מנעל וסנדל [20] או ששמט [21] רוב הרגל [22] - חליצתה פסולה' [והאמרת התרתה לשוק ברוב]? טעמא דשמט הוא, הא שמטה היא - חליצתה כשרה. [עוד קושיא מהברייתא:] 'רוב הרגל' – אִין, 'רוב העקב' – לא [רוב העקב אינו מספיק]! לא, היינו 'רוב הרגל' היינו 'רוב העקב', ואמאי קרו ליה 'רוב הרגל'? דכולא חיילא דכרעא עליה דחיס [23]. [לשון הברייתא] מסייע ליה [24] לרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: בין שהתיר הוא ושמטה היא, בין שהתירה היא ושמט הוא - חליצתה פסולה, עד שתתיר היא ותשמיט היא. בעי רבי ינאי: קרעתהו מהו? שרפתהו [25] מהו? גלויי כרעא בעינן, והאיכא! או דלמא חליצה בעינן וליכא? תיקו.

בעא מיניה רבי נחמיה מרבה: שני מנעלים, זה על גב זה מהו? היכי דמי? אילימא דשלפתיה לעילאי וקאי תתאי – 'מעל' אמר רחמנא ולא 'מעל דמעל'! לא, צריכא דקרעתיה לעילאי ושלפתיה לתתאי, וקאי עילאי – מאי? חליצה בעינן והא איכא? או דלמא גלויי כרעא בעינן וליכא?


עמוד ב

ומי איכא כי האי גוונא? אִין, דחזיוה רבנן לרב יהודה דנפק בחמשא זוזי [## אולי צ"ל זוגי] מוקי לשוקא [26].

אמר רב יהודה אמר רב: יבמה שהגדילה בין האחין מותרת לינשא לאחד מן האחין, ואין חוששין שמא חלצה סנדל לאחד מהן. טעמא דלא חזינן, הא חזינן [27] - חיישינן [28]? והא תניא: 'בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא, בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא - חליצתה פסולה, עד שיתכוונו שניהם כאחד'? הכי קאמר: אף על גב דחזינן - אין חוששין שמא כוונו. ואיכא דאמרי [29]: טעמא דלא חזינן [30], הא חזינן [31] – חוששין [32]; ודקא תנא בעי כוונה - הני מילי לאישתרויי לעלמא, אבל לאחין - מיפסלא.

אמר רב יהודה אמר רב: סנדל התפור בפשתן [33] אין חולצין בו [34], שנאמר [יחזקאל טז,י: ואלבישך רקמה] ואנעלך תחש [ואחבשך בשש ואכסך משי] [35]. ואימא תחש – אִין, מידי אחרינא [36] לא? 'נעל' 'נעל' - ריבה. [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו [37] ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל] אי 'נעל נעל ריבה' - אפילו כל מילי נמי? אם כן 'תחש' מאי אהני ליה!

בעא מיניה רבי אלעזר מרב: הוא של עור ותריסיותיו [38] של שֵׂעָר [39] – מהו? אמר ליה: מי לא קרינן ביה 'ואנעלך תחש'? אי הכי - כולו של שֵׂעָר נמי!? ההוא – 'קרקא' [40] מקרי.

אמר ליה רב כהנא לשמואל: ממאי דהאי 'וחלצה נעלו מעל רגלו' [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו] - מישלף הוא? דכתיב [ויקרא יד,מ: וצוה הכהן] וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע [והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא]. ואימא זרוזי הוא [41], דכתיב [במדבר לא,ג: וידבר משה אל העם לאמר] החלצו מאתכם אנשים לצבא [ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין]? התם נמי: שלופי מביתא לקרבא.

והכתיב (איוב לו טו) יחלֵץ עני בעניו [ויגל בלחץ אזנם] [42]? [43] בשכר עניו יחלצו מדינהּ של גיהנם [44]. אלא הא דכתיב (תהלים לד ח) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם [45]? בשכר יראיו יחלצם מדינהּ של גיהנם. אלא הא דכתיב [ישעיהו נח,יא: ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך] ועצמותיך יחליץ [והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו], ואמר רבי אלעזר: זו מעולה שבברכות, ואמר רבא: זרוזי גרמי?! אִין, משמע הכי ומשמע הכי, דהכא: אי סלקא דעתא זרוזי הוא - אם כן לכתוב רחמנא 'וחלצה נעלו ברגלו'!? אי כתב רחמנא 'ברגלו' – הוה אמינא 'ברגלו - אִין, בשוקו [46] לא! כתב רחמנא 'מעל רגלו' - דאפילו בשוקו. אם כן, לכתוב רחמנא 'במעל רגלו'? מאי 'מעל רגלו' - שמע מינה מישלף הוא. [47]

אמר ליה ההוא מינא לרבן גמליאל: [אתם היהודים הנכם] עמא דחלץ ליה מריה מיניה, דכתיב (הושע ה ו) בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו חָלַץ מהם'?' אמר ליה: שוטה! מי כתיב 'חלץ להם'? 'חלץ מהם' כתיב [48]! ואילו יבמה דחלצו לה [49] אחין [50] - מידי מששא אית ביה?

באנפיליא חליצתה פסולה כו': למימרא דאנפיליא לאו מנעל הוא? ותנן נמי [שקלים פ"ג מ"ב]: 'אין התורם [51] נכנס [52] לא בפרגוד חפות [53] ולא באנפיליא [54] ואין צריך לומר במנעל וסנדל [55] לפי שאין נכנסין במנעל וסנדל לעזרה [56]. ורמינהו [תוספתא מסכת שבת [57] פרק ד הלכה ח]: 'אחד מנעל וסנדל ואנפיליא לא יטייל בהן [58] לא מבית לבית ולא ממטה למטה' [59]? אמר אביי: דאית ביה כתיתי [60], ומשום תענוג [61]. אמר ליה רבא: ומשום תענוג בלא מנעל ביום הכפורים מי אסירי? והא רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק! אלא אמר רבא: לא קשיא: כאן באנפיליא של עור [אסור], כאן באנפיליא של בגד [מותר] [62]. הכי נמי מסתברא: דאי לא תימא הכי - קשיא יום הכפורים איום הכפורים, דתניא: 'לא יטייל אדם בקורדקיסין [63] בתוך ביתו, אבל מטייל הוא באנפילין בתוך ביתו' אלא לאו שמע מינה כאן באנפיליא של עור כאן באנפיליא של בגד!? שמע מינה. תניא כוותיה דרבא: 'חלצה במנעל הנפרם [64] שחופה את רוב הרגל, בסנדל הנפחת שמקבל את רוב הרגל, בסנדל של שעם ושל סיב [65], בקב הקיטע [66], במוק [67], בסמיכת הרגלים [68], באנפיליא של עור; והחולצת מן הגדול

הערות

[עריכה]
  1. ^ דיני נפשות, דאילו דיני ממונות - אפילו לכל ישראל, דתנן '(סנהדרין פ"ד מ"ב; דף לב,א): 'הכל כשרים לדון דיני ממונות', ואמרינן: 'הכל' - לאתויי מאי? לאתויי גר
  2. ^ אפילו חבירו אתה מקים עליו
  3. ^ דיין בכלל מלך, דכתיב (משלי כט ד): מלך במשפט יעמיד ארץ: אם דומה דיין למלך, שאין צריך כלום - יעמיד ארץ, ועוד שִימות הרבה כתובים כאן: כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך
  4. ^ משמע שיהא ישראל מכל צדדין
  5. ^ מנעל לכתחלה - לא
  6. ^ וכל כמה דלא אמר לן אליהו 'אין חולצין במנעל' - חלצינן לכתחלה
  7. ^ והתורה אמרה נעלו ולא 'מנעלו'
  8. ^ ולא גרסינן 'והתורה אמרה נעלו ולא מנעלו', שאין מנעל כתוב בכל התורה אלא 'נעלו' כגון שַל נעלך (שמות ג ה) שלף איש נעלו (רות ד ז), דמשמע בין סנדל בין מנעל, ד'מנעל' לשון חכמים, ו'נעל' לשון תורה; והאי דאמר 'מנעל לכתחלה אסור' - לאו מקרא יליף אלא משום גזירה, כדלקמן; והאי דכתיב באורייתא (דברים לג כה) ברזל ונחשת מנעליך - לשון מנעול ובריח הוא.
  9. ^ דרבי מאיר
  10. ^ גב המנעל
  11. ^ שרוך נעל (בראשית יד כג) מתרגם 'ארקתא דמסאנא': שכופלין רצועות על אזניו
  12. ^ והוו ליה כשני נעלים זה על גב זה, אבל סנדל - אין קושרין וכופלין רצועות של אזניו, שהרי קשה הוא, ואין הרצועה דוחקתו; אבל בשפת פיו יש כמו קשר לקצר את פיו
  13. ^ אלא מדאמרינן 'חליצתו כשרה' - שמע מינה גלויי כרעא בעינא, ואפילו שני מנעלים זה על גב זה - כי שולפת לתרוייהו - שפיר דמי, כדאמר לקמן: 'שני מנעלים כו' – מהו? ועד כאן לא מיבעיא ליה אלא דקרעתיה לעילאי ושלפתיה לתתאי, אבל שלפתינהו לתרוייהו - שפיר דמי
  14. ^ מרופט: מבוקע, קרוע מלמעלה; דכיון דרכיך - אף על גב דקרוע מייתב ליה אכרעיה, אבל סנדל שהוא קשה אין יכול ליישבו על רגלו משנפחת, וליכא למיגזר מידי
  15. ^ אשטר"ל [שרוכים], ונוח לחולצו
  16. ^ קשר קשור על שפתיו, ומעמידו שלא יצא מן הרגל - אפילו הכי בשעת חליצה
  17. ^ דתיתי היא ותישרי והדר תחלוץ
  18. ^ כגון ששמטה את רוב העקב מן הסנדל, אף על פי שלא חלצתו כולו - הותרה
  19. ^ עקב: שלו"ן
  20. ^ שלא התירתן היא
  21. ^ הוא
  22. ^ והיא חלצתו לגמרי
  23. ^ נסמך; לשון 'דחיס'; בריימב"ר בלעז [לחוץ]
  24. ^ הא דקתני 'הותרו רצועות כו'
  25. ^ השליכה גחלת על הסנדל כשהוא כרוך ברגלו ושרפתו
  26. ^ 'מוקי' =קלשונ"ש: קשים הם; וכן בלשון ערבי קורין למנעלים 'אלמוק'
  27. ^ דחלצה
  28. ^ דלמא חליצה היא לפוסלה עליהן, ואף על גב דלא נתכוונו לחליצת מצוה
  29. ^ אין, ודאי טעמא דלא חזינן דחלצה, הא חזינן דחלצה -
  30. ^ דחלצה
  31. ^ דחלצה
  32. ^ דלמא נתכוונו, ומיפסלא עלייהו
  33. ^ שתפור בתוכו בגד פשתן כעין שתופרין בתוכו לבדין [פלטרא"ש] לשון אחר: התפור בפשתן: שתפרו במשיחה כעין שלנו
  34. ^ דבעינן כוליה דעור
  35. ^ אלמא לא קרי ליה 'נעל' עד שיהא כולו של עור
  36. ^ עור בהמה אחרת, או סנדל
  37. ^ פסוק י
  38. ^ רצועותיו
  39. ^ מנוצה של עזים
  40. ^ קורקא [נעל בית]
  41. ^ שנוטלתו מעל גבי קרקע ומנעילתו ברגלו
  42. ^ כלומר: יזרזנו ויתן לו כח!
  43. ^ ומשני:
  44. ^ הכא נמי שלופי הוא, והכי קאמר: בשכר עניו שכפר עליו בחייו - יחלצנו ויצילנו מדינהּ של גיהנם
  45. ^ קא סלקא דעתא זרוזי הוא שיחליפו כח
  46. ^ אם נחתך רגלו
  47. ^ הכי גרסינן: אם כן נכתוב במעל רגלו מאי מעל רגלו שמע מינה שלופי הוא.
  48. ^ הוא קיבל חליצה מהם
  49. ^ דחלצי מינה
  50. ^ שהיבם קיבל הימנה
  51. ^ את הלשכה
  52. ^ לתרום
  53. ^ חלוק שיש בו אימרא, שלא יחשדוהו לומר "בתוך האימרא החביא כספים"; וחברו במסכת יומא (דף עז:) שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו
  54. ^ נמי משום חשד
  55. ^ דבלאו חשד נמי אסור
  56. ^ דכתיב (ישעיהו א יב) מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי; ומדקתני 'אין צריך לומר כו' - מכלל דאנפיליא לאו בכלל מנעל
  57. ^ ליברמן
  58. ^ ביום הכפורים
  59. ^ דהויא נעילת סנדל
  60. ^ כתיתין: חתיכות דקות של מוכין ועור רך
  61. ^ ולאו משום דתיהוי נעילה
  62. ^ מתניתא דתרומת הלשכה - באנפיליא של בגד, דלאו מגין הוי, ולא הוי נעל [ואף על פי כן אסרו להכנס באנפיליא משום חשד]; ולגבי עזרה נמי ליכא בזיון, דאין דרך להכניסה בטיט; והא דיום הכפורים בשל עור
  63. ^ מנעלים דקים שנועלין תחת מנעלים עבים להגין מן המים, ונקראים אונדרשו"ך בלשון אשכנז
  64. ^ הנפרם: לשון לא תפרומו (ויקרא י ו); ושייך פרימה במנעל; ו'פחיתה' ו'קיבול' שייך בסנדל
  65. ^ שעם וגמי [אולי רש"י גורס 'גמי' במקום 'סיב'] קשה הוא, ומגין הוא
  66. ^ שנקטעה רגלו עושה כמין דפוס רגל ויש בה בית קיבול קטן ומכניס שם ראש שוקו, ואין נסמך עליו; והוא קרוי 'קב', ולמשענת הליכה יש לו אשקינ"א [מוט] קשורה בשוקיו ומשענת ידיו שקורין קרוק"א [קב]
  67. ^ קילצו"ן [נעל בד] של לבד קשה ומגין
  68. ^ מי שמהלך בידו וגורר את רגליו - עושה להם סמיכה של עץ או של עור ומכניס לתוכו