ביאור:בבלי יבמות דף י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וסימניך 'מת נולד ויבם, מת נולד ויבם' [1]; אלא לרבי - הני כללי לית ליה [2]. רב אדא קרחינא קמיה דרב כהנא אמר משמיה דרבא: לעולם אית ליה לרבי הני כללי, והכי קאמר ליה: אמו אנוסת אביו - בחדא משכחת לה, בתרתי לא קמשכחת לה [3]: אי יעקב שתי אחיות אנס [4] – 'אחותה שהיא יבמתה' [5] משכחת לה, 'האסורה לזה מותרת לזה' לא משכחת לה [6]; ואי שתי נכריות אנס – [7] 'האסורה לזה מותרת לזה' משכחת לה, 'אחותה שהיא יבמתה' - לא משכחת לה [8]. רב אשי אמר: לעולם לית ליה לרבי הני כללי, ובפלוגתא קמיירי [9]; ומאי 'כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו' דקאמר ליה - הכי קאמר ליה: מאי טעמא לא דייקת מתניתין? דמתניתין - רבי יהודה היא דאסר באנוסת אביו [10], דקתני [יבמות פ"א מ"ג; (להלן דף יג,א)]: 'שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים - צרותיהן מותרות: אמו, ואשת אביו, ואחות אביו...'. מאי 'אמו'? אילימא נשואת אביו - היינו 'אשת אביו'! אלא לאו - אנוסת אביו, וקתני 'מפני שהן נשואות לאחרים' - לאחרים אִין, לאחין לא! מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא? - רבי יהודה דאסר באנוסת אביו; משום הכי לא תני ליה. אמר ליה רבינא לרב אשי: לרבי יהודה נמי משכחת לה, דאי עבר ונסיב [11]! 'דאי' לא קתני.

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: בלא 'דאי' נמי משכחת לה [12]: יעקב אנס כלתו [13] והוליד ממנה בן, ומת ראובן [בן יעקב, בעל הכלה, שאותה אנס אביו] בלא בנים, ונפלה לה קמי בְרָהּ; ומיגו דאיהי אסירה - צרתה נמי אסירה!

אמר ליה: באחְוְתה דהתירא קמיירי, באחְוְתה דאיסורא לא קמיירי. ואף על פי כן [14] בדקה לוי במתניתיה [15] דתני לוי: 'אמו - פעמים פוטרת צרתה ופעמים אינה פוטרת צרתה; כיצד? היתה אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת [16] - זו היא 'אמו שאין פוטרת צרתה' [17];


עמוד ב

היתה אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו [18] ומת [19] - זו היא 'אמו שפוטרת צרתה'; ואף על פי ששנו חכמים במשנתנו 'חמש עשרה' - יש לנו להוסיף; 'שש עשרה' כגון זו.'

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: ללוי, דאמר 'דאי' נמי קתני [20] - לתני 'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה [21] ומת בלא בנים' [22], דמגו דאיהי אסורה [23] - צרתה נמי אסירא! אמר ליה: לפי שאינה בצרת צרה [24]. ולימא ליה [25] 'חייבי לאוין [26] היא [27], וחייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו [28]' [29]! לדבריו קאמר ליה: לדידי חייבי לאוין הם, וחייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו; אלא לדידך חייבי כריתות נינהו, לפי שאינן בצרת צרה.

איתמר: החולץ ליבמתו וחזר וקדשה: אמר ריש לקיש: הוא אין חייב על החלוצה כרת, והאחין חייבין על החלוצה כרת; על הצרה [30] - בין הוא ובין האחים חייבין על הצרה כרת [31]; ורבי יוחנן אמר: בין הוא ובין האחין אינן חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת. מאי טעמא דריש לקיש? אמר קרא [דברים כה,ט] [וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ] אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה [אֶת בֵּית אָחִיו]: כיון שלא בנה - שוב לא יבנה; איהו הוא דקאי ב'לא יבנה', אבל אחיו כדקיימי קיימי[באיסור [כרת של] אשת אח]; ועלה דידה - הוא דקאי ב'לא יבנה', הא צרה כדקיימי קיימי. ורבי יוחנן [32]: מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ [33] ואי בעי להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ, והשתא קאי עלה בכרת [34]!? אלא איהו שליחותא דאחים קעביד [35], איהי שליחותא דצרה קעבדה [36].

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: 'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחין': בשלמא לדידי, דאמינא חייבי לאוין נינהו, היינו דצריכה חליצה מן האחין, אלא לדידך - אמאי צריכה חליצה [37]? [עונה לו ריש לקיש:] ולטעמיך אימא סיפא 'עמד אחד מן האחין וקדשה [38] - אין לה עליו כלום' [39]; ואי חייבי לאוין נינהו - אמאי 'אין לה עליו כלום'? אמר רב ששת: סיפא אתאן לרבי עקיבא, דאמר 'אין קידושין תופסין בחייבי לאוין'. [40] וליתני 'לדברי רבי עקיבא אין לו עליו כלום'?

הערות[עריכה]

  1. ^ כדפירשתי; אלמא מדתני רבי חייא 'בכולן אני קורא בהן' - ואפילו באשת אחיו שלא היה בעולם, אלמא תנא דמתניתין תני פלוגתא, דהא רבי חייא אמתניתין קאי
  2. ^ דרבי חייא, הלכך לא מוקמי מתניתין בפלוגתא אלא בנולד ולבסוף ייבם לדברי הכל
  3. ^ להכי לא נקט לה במתניתין, שאי אתה קורא בה 'האסורה לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה מתייבמת': שיהו שתי אחיות נופלות להתייבם, ותהא זו אסורה לזה משום אמו, וכן זו על זה, ומותרת לשני; אלא חדא משכחת לה: או האסורה לזה מותרת לזה, או אחותה כשהיא יבמתה
  4. ^ וילדה לו האחת לוי והאחת יהודה, ונשא ראובן אנוסת אביו: אמו של לוי, ושמעון נשא אנוסת אביו: אמו של יהודה
  5. ^ נופלת לייבום לפני לוי ויהודה בניה
  6. ^ לפי ששתיהן אסורות על שניהם: אמו של לוי אסורה לו משום אמו, ואחותה משום אחות האם; וכן ליהודה; ושתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום
  7. ^ וילדו לו שני בנים, ונשאום שני בנים מאשה אחרת, ונפלו לפני בניהם
  8. ^ אבל לאו אחיות נינהו; ועיקר מילתיה דרבי חייא - משום ייבום שתי אחיות נקט
  9. ^ כלומר: לא תימא דהא דלא תני 'אמו אנוסת אביו' משום דלא משכחת [בה] הני כללי, דלרבי לית ליה הני כללי, ולא תימא להכי שבקיה דלא מיירי בפלוגתא - דבפלוגתא ודאי קמיירי
  10. ^ ולא משכחת לה שתפול אם לפני בנה לייבום מאחיו ומאביו
  11. ^ את אנוסת אביו, ונפלה לייבום לפני בנה - וליתני
  12. ^ שלא עבר זה המת בנישואיה
  13. ^ ועבר על דת
  14. ^ דמהדר ליה רבי ללוי 'כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו'
  15. ^ הגיהה והוסיפה ל'אמו אנוסת אביו' במשנתו
  16. ^ לא תפסי קדושין בה שהרי אשת אב בכרת ואמרינן לקמן אין קדושין תופסין בחייבי כריתות דברי הכל
  17. ^ הלכך כשמת רשע זה - לא נפלה זו לייבום לפני בנה, דלאו אשת אח הואי, ואינה פוטרת צרתה
  18. ^ קידושין תופסין בה; ואפילו לרבי יהודה הקידושין תופסין בחייבי לאוין [##'לא יגלה כנף אביו']
  19. ^ וכשמת נמצאת צרתה צרת ערוה ופטורה
  20. ^ דהא מתניתין - רבי יהודה, ובדיק לה לוי 'אמו אנוסת אביו'
  21. ^ וקידושין תופסין לו בה, דאינה עליו אלא בלאו, דכתיב 'אשר לא יבנה את בית אחיו' [דברים כה,ט] - כיון שלא בנה שוב לא יבנה [## יש לאו, אך אין כרת]
  22. ^ ולו אשה אחרת
  23. ^ לאחים, דקיימא עלייהו בכרת לריש לקיש, דאמר לקמן בשמעתין האחין של חולץ חייבין על החלוצה כרת
  24. ^ דליכא למיתני בה 'הלכה צרתה ונשאת לאחד מן האחין', דהא לכולהו אסירא, דכל עריות דמתניתין - על האחד מהם ערוה ועל שאר אחין מותרות ומצי למיתני בה 'הלכה צרתה ונשאת לאחיו השני'; אבל הכא - כולהו אחין אסירי בתרוייהו
  25. ^ רבי יוחנן לריש לקיש
  26. ^ נינהו האחין
  27. ^ על חלוצה זו שחזרה ונפלה לפניהם
  28. ^ ולא קיימא עלייהו בכרת: דהא איהו פליג עליה דרבי שמעון בן לקיש לקמן, ואמר: בין שאר האחים בין החולץ אין חייבין על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת
  29. ^ כלומר: זקוקה היא להתייבם, ואין איסור לאו פוטרת מן החליצה, דהא מאחות אשה ילפינן: שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת, והלכך לא מצי למיתנייה במתניתין
  30. ^ אם היתה לה צרה, ונפטרה בחליצתה של זו, דכתיב 'בית חלוץ הנעל' [דברים כה,י] - בית אחד הוא חולץ ואין חולץ שני בתים
  31. ^ ואותה צרה חמורה: לעמוד על כולן באיסור אשת אח בכרת, שנפטרה מהן כדמפרש טעמא
  32. ^ אמר לך
  33. ^ שהרשות ביד כולן; ולענין צרתה נמי מעיקרא
  34. ^ - קאי על צרה בכרת, וכן אחיו על כולהו בכרת
  35. ^ דמעיקרא היה הרשות ביד כולן
  36. ^ וכן היא שליחותא דצרה עבדה; וכי היכי דהוא עלה ב'לא יבנה' - כן על צרתה ב'לא יבנה', וכן האחים על שתיהם
  37. ^ נהי נמי דקידושין תפסי בה, דאיהו לא קאי עלה בכרת - מיהו כשמת תיפטר ותצא מן האחים משום ערוה, הואיל ובכרת היא עלייהו
  38. ^ שלא קדשה החולץ אלא אחד מן האחין
  39. ^ דאין קידושין תופסין לו בה ואינה צריכה הימנו גט דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות
  40. ^ ורישא רבנן, ומיהו חייבי לאוין הוא דברי הכל.