ביאור:בבלי יבמות דף מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הך דאזלא בהדה לבי דינא - גזרו בהו רבנן [1]; האי דלא אזלא בהדה לבי דינא [2] לא גזרו בהו רבנן.


משנה: החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה, ומת [האח] - [אלמנתו, שהיא אחות חלוצתו של האח החולץ] חולצת ולא מתיבמת [3]; וכן [4] המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת [האח שנשא את אחות המגורשת] - הרי זו [האלמנה אחות הגרושה] פטורה [5]. שומרת יבם [רחל אלמנת ראובן] שקידש אחיו [6] את אחותה [7]: משום רבי יהודה בן בתירא אמרו: אומרים לו [לשמעון] "המתן [8] עד שיעשה אחיך [לוי] מעשה" [9]; חלץ לה אחיו [לוי] או כנסה - יכנוס [שמעון] את אשתו; מתה היבמה [רחל] - יכנוס [שמעון] את אשתו [לאה] [10]; מת יבם [לוי] [11] - יוציא את אשתו [לאה אחות רחל אלמנת ראובן] בגט, ואשת אחיו [רחל] בחליצה [12].

גמרא: מאי 'וכן [המגרש...]'? אימא 'אבל המגרש'.

אמר ריש לקיש: כאן שנה רבי: אחות גרושה מדברי תורה, אחות חלוצה מדברי סופרים.

שומרת יבם שקידש [משום רבי יהודה בן בתירא אמרו: אומרים לו "המתן עד שיעשה אחיך מעשה"]: אמר שמואל: הלכה כדברי רבי יהודה בן בתירא [13].

איבעיא להו: מתה אשתו - מהו ביבמתו [14]? רב ורבי חנינא דאמרי תרוייהו: מתה אשתו - מותר ביבמתו; שמואל ורב אסי דאמרי תרוייהו: מתה אשתו - אסור ביבמתו. אמר רבא: מאי טעמא דרב [15]? - משום דהואי יבמה שהותרה [16] ונאסרה [17] וחזרה והותרה - תחזור להיתירה הראשון.

מתיב רב המנונא [יבמות פ"ג מ"ה; עדויות פ"ד מ"ט]: 'שלשה אחין, שנים נשואין שתי אחיות ואחד מופנה: מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני [18], ואחר כך מתה אשתו [של האח השני] אחריו [19] - אותה יבמה חולצת ולא מתיבמת' ואמאי? תיהוי כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה - תחזור להיתירה הראשון? אישתיק. לבתר דנפק אמר: אמאי לא אמרת ליה 'רבי אלעזר היא, דאמר [20]: כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור [21] נאסרה עליו עולמית'? הדר אמר [טוב שלא עניתי כך, כי יש לפרוך]: אימור דאמר רבי אלעזר היכא דלא חזיא בשעת נפילה [22], אבל היכא דחזיא בשעת נפילה מי אמר? הדר אמר: אִין, והתניא [בניחותא]: 'רבי אלעזר אומר: מתה יבמתו [23] - מותר באשתו; מתה אשתו - אותה יבמה חולצת [24] ולא מתיבמת'. לימא שמואל ורב אסי דאמרי כרבי אלעזר? אפילו תימא כרבנן: עד כאן לא קמיפלגי רבנן עליה דרבי אלעזר [25] אלא [26] משום דמנפילה ואילך לא מיתסר עלייהו [27], אבל הכא [28], דאיתסר - אפילו רבנן מודו [29].


משנה: היבמה [30] לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיש לה שלשה חדשים; וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים: אחד בתולות ואחד בעולות אחד גרושות ואחד אלמנות, אחד נשואות ואחד ארוסות [31]. רבי יהודה אומר: הנשואות יתארסו [32] והארוסות [33] ינשאו [34] חוץ מן הארוסות שביהודה מפני שלבו גס בה [35]. רבי יוסי אומר: כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה [36]


עמוד ב

[המשך המשנה] מפני האיבול [37].

גמרא: בשלמא לא תתייבם - שמא יהיה הולד בן קיימא וקא פגע באיסור אשת אח דאורייתא, אלא לא תחלוץ? אמאי [38]? לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן, דאמר: חליצת מעוברת שמה חליצה [39]? ולאו מי אותביניה לרבי יוחנן חדא זימנא [40]!? לימא מהא נמי תיהוי תיובתא [41]. לא: הכא היינו טעמא: שמא יהא ולד בן קיימא, ונמצאת אתה מצריכה כרוז לכהונה. ונצרכה? דלמא איכא דהואי בחליצה ולא הוי בהכרזה ומפסלוה מן הכהונה.

תינח אלמנה, גרושה [42] מאי איכא למימר [43]? משום דמפסיד לה מזונות [44]. [תוספות ד"ה משום דמפסיד לה מזוני: עצה טובה קא משמע לה] תינח נשואה, ארוסה גרושה [45] מאי איכא למימר? [46] אלא משום דרבי יוסי, דתניא: 'מעשה באדם אחד שבא לפני רבי יוסי, אמר לו: מהו לחלוץ בתוך שלשה? אמר לו: לא תחלוץ. ותחלוץ ומה בכך? קרא עליו מקרא זה (דברים כה ז) [ו]אם לא יחפוץ [הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי]' - הא אם חפץ – יבם; כל העולה ליבום עולה לחליצה [וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה] [47].

מתיב רב חיננא: 'הספקות חולצות ולא מתיבמות'; מאי 'ספקות'?: אילימא ספק קדושין [48] - אמאי לא מתיבמות? תתייבם ואין בכך כלום [49]! אלא לאו - ספק שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו מהן קידש [50], וקתני 'חולצת' [51]. הכי? השתא: התם [52] אם יבא אליהו ויאמר דהא קידש - בת חליצה וייבום היא; [53] הכא אם יבא אליהו ויאמר דהא לא איעברה - מי משגח ביה ויבמינן לה? הא קטנה דלאו בת איעבורי היא, ואפילו הכי צריכה להמתין שלשה חדשים [54]! [## ולפי שהוא הדין בקטנה רואים שלא פלוג רבנן, גם כאשר אין בעיה של אבחנה, ואין צורך בתירוצים לעיל.]

תנו רבנן: 'יבמה שלשה חדשים הראשונים [55] נזונת משל בעל [56]; מכאן ואילך אינה נזונת לא משל בעל ולא משל יבם [57]; עמד בדין [58] וברח [או ברח] - נזונת משל יבם [59]. נפלה לפני יבם קטן, מיבָּם לית לה; מבַּעַל מאי [תאכל משלו או לא תאכל]? פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר אית לה [מזונות], וחד אמר לית לה; והלכתא: לית לה, משמיא קנסוה.

תנו רבנן: 'יבמה שחלצו לה אחים בתוך שלשה - צריכה להמתין [60] שלשה חדשים [61];

הערות[עריכה]

  1. ^ כשלאה חולצת - מוליכה אחותה עמה לבית דין, וכולי עלמא לא ידעי הי מנייהו יבמתו, ואיכא דסבר דלרחל חלץ, וכי נסיב צרת רחל - דהיינו צרת קרובת חלוצתו - אמרי 'צרת חלוצתו נסיב', דאינהו סברי שרחל וצרתה נשי אחיו הוו, שהרי חלץ לרחל
  2. ^ כשהיבמה חולצת - אין צרתה הולכת עמה, הלכך כי נסיב אחות צרה לא אמרינן 'אחות חלוצתו נסיב'
  3. ^ דהויא לה אחות חלוצתו; ומיהו מחליצה לא מפטרא, דמדאורייתא רמיא קמיה ואף על גב דאחותה קיימת, דאחות חלוצה אינה אלא מדברי סופרים
  4. ^ בגמרא בעי מאי 'וכן'
  5. ^ אף מן החליצה, דיוצאה משום אחות אשה, הואיל ואשתו קיימא; ואחות גרושה מדברי תורה, דכתיב '[ויקרא יח,יח: ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה] עליה בחייה ' - כל שבחייה
  6. ^ אחד מן האחין [שמעון]
  7. ^ [לאה] לאחר שנפלה זוֹ [רחל] לפניהם והוּזְקְקָה לכולן
  8. ^ מלכנוס, דקא פגעת באחות זקוקה
  9. ^ שיכנסו האחין את היבמה או יחלצו, ותעקר זיקתהּ ממך
  10. ^ דאפילו כנסה ומתה - מותר באחותה
  11. ^ ולא נותר לו אח אלא זה [שמעון]
  12. ^ אבל יבומי – לא, דאחות גרושתו היא
  13. ^ דיש זיקה, ואלימא למיסרא עליו
  14. ^ מי אמרינן כיון דמתה - פקע איסור אחות אשה, ושריא? או דלמא אף על גב דפקע איסור אחות אשה - קם עליה באיסור אשת אח הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בשעה שהיתה זקוקה ליבם, ואין אני קורא בה 'יבמה יבא עליה' - הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה עולמית עליו
  15. ^ דשָרי - הרי נאסרה עליו שעה אחת
  16. ^ בשעת נפילתה
  17. ^ כשקידש זה אחותה
  18. ^ ונפלה אחותה ואסרתה לראשונה עליו משום אחות זקוקה, ואף על גב דעבד בה מאמר - כדתנן בפרק 'ארבעה אחין': 'בית הלל אומרים 'אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו'
  19. ^ ונשארה בעלת מאמר זו
  20. ^ בפרק 'בית שמאי' [יבמות פ"יג מ"ו]: 'המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם; רבי אלעזר אוסר'
  21. ^ גרושת אח
  22. ^ דמקמי נפילה איתסרא עליה
  23. ^ אמקדש אחות יבמתו קאי
  24. ^ כשמואל ורב אסי
  25. ^ בפרק 'בית שמאי'
  26. ^ גבי מגרש אשה והחזירה
  27. ^ ואיסור שבחיי אחיו לא מהני השתא, דליכא למימר 'אין אני קורא בה בשעת נפילה' - דלאו בשעת נפילה הואי
  28. ^ בברייתא דמקדש אחות יבמתו
  29. ^ דמנפילה ואילך איתסרא עליה, והרי אין אני קורא בה בשעת זיקת יבום 'יבמה יבא עליה' - לא פליגי
  30. ^ מפרש טעמא בגמרא
  31. ^ בגמרא בעי: מאי הפרש איכא בין בתולות לארוסות, בין נשואות לבעולות
  32. ^ דטעמא משום להבחין בין זרע ראשון לזרע שני הוא, שלא תלד ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון
  33. ^ - ובאירוסין ליכא למימר הכי, [ולכן]
  34. ^ מיד, דהא לא איעברא מן הראשון
  35. ^ דתנן פרק קמא דכתובות (דף יב,א) 'ביהודה היו מייחדים החתן והכלה קודם כניסתן לחופה כדי שיהא לבו גס בה' כלומר: רגיל ומצחק עמה שלא יהיו בושין זה מזה בבעילת מצוה, הלכך חיישינן דלמא בעיל
  36. ^ רבי יוסי - אנשואות קאי, והכי קאמר לרבי יהודה: כל הנשים נשואות יתארסו כדקאמרת, ולא גזרינן אירוסין אטו נשואין; ומיהו בהא פליגנא עלך: שלא חלקת בין אלמנה לגרושה, והתרת אלמנה ליארס בתוך ימי אבלה, ואנא סבירא לי: אלמנה מן הנשואין לא תארס כל שלשים ימי אבלה
  37. ^ אבילות; והאי 'כל הנשים יתארסו' - לאו למעוטי ארוסה לינשא, דהתם כרבי יהודה סבירא ליה דגבי הבחנה רבי יוסי מקיל טפי מרבי יהודה, כדאמר בשלהי גמרא ד'ארבעה אחים' (לעיל לה,א) אלא באבילות אתי לפלוגי עליה
  38. ^ - ולאחר שלשה, אם אינה מעוברת – תנשא, או אם הפילה – תנשא, דהא חלצה
  39. ^ ומשום הכי לא תחלוץ: שמא תפיל ותנשא בחליצה זו, וחליצת מעוברת לא שמה חליצה
  40. ^ בריש פירקין (לה,ב)
  41. ^ ונפקא מינה דאי מיתרצא קמייתא - תיקום הך
  42. ^ אם היתה גרושה מאחֵר קודם שנשאה אחיו של זה, דהא פסולה היא לכהונה וקיימא
  43. ^ אמאי לא תחלוץ
  44. ^ דאית לה כל שלשה מנכסי בעלה, כדתניא בברייתא בשמעתין, ואי חלצה - לית לה מזוני, ואיהי לא מצי מינסבא עד לאחר שלשה, ומפסיד לה
  45. ^ גירסת רש"י: וגרושה
  46. ^ גרושה שנתארסה ומת בעלה ונפלה ליבום מן האירוסין - תחלוץ בתוך שלשה, דהכא לאו משום מזוני איכא, דארוסה לית לה מזוני מבעל; ולא משום כרוּז לכהונה, דהא פסולה היא משום גרושין קמאי!
  47. ^ וְזוֹ - הואיל ואינה עולה ליבום בתוך שלשה כדאמרן לעיל: שמא יפגע באשת אח - אינה עולה השערה לפני הזקנים לחליצה; ולרבי יוחנן לא תיקשי: דאי חלצה - ודאי חליצה דהאי 'אינה עולה לחליצה' - לאו חליצה פסולה משמע, שהרי כמה נשים שנינו חולצות ולא מתייבמות היכא דלא אפשר, אלמא חליצה היא; ומיהו היכא דאפשר לאמתוני עד שתראה ליבום - משהינן
  48. ^ כגון זרק לה אחיו קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה
  49. ^ תתייבם ממה נפשך: אי היא יבמתו שפיר מייבם; ואי לאו קידושין הוו - נכרית בעלמא נסיב
  50. ^ ומת - שתיהן חולצות ולא מתייבמות, דלא מצי לייבומי: דלמא פגע באחות זקוקה; והא הכא דאינה עולה לייבום ועולה לחליצה
  51. ^ ולא אמרינן 'תמתין עד שיבואו עדים ויבררו את יבמתו'
  52. ^ עולה לייבום היא אי הוה ידעינן לה:
  53. ^ אבל
  54. ^ הלכך לא חלצה; וכל הנך דאמרו רבנן 'חולצות ולא מתייבמות' - כגון אחות חלוצתו ואחות זקוקתו וספק צרת ערוה - התם משום דלא אפשר הוא, דאם כן לעולם תאסר; הלכך כיון דמדאורייתא בת ייבום היא - חלצה; אבל הכא, דאפשר לשהויי - משהינן, ויצא הדבר בהיתר
  55. ^ שאינה יכולה להנשא מחמת בעלה
  56. ^ שכן כתב לה 'את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל יומי מיגר ארמלותיך'
  57. ^ ואינה דומה לשאר אלמנה: דהתם, כל זמן שלא נשאת לאחֵר ואומרת "מחמת פלוני בעלי שכבודו גדול עלי" - יש לה מזונות; אבל הך אגידא ביבם, לפיכך אין לה על נכסי בעל מזונות, ולא משל יבם עד שתכנס לחופה
  58. ^ שתבעתו בדין: או כנוס או פטור
  59. ^ דקנסינן ליה
  60. ^ עד שיהיו לה
  61. ^ מיום מיתה