ביאור:בבלי יבמות דף קח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אתי לאיחלופי בגיטא [1] - תקינו הכי: 'ביום פלוני מיאנה פלונית בת פלוני באנפנא'.

תנו רבנן: 'אי זהו מיאון? אמרה "אי אפשי בפלוני בעלי", "אי אפשי בקידושין שקידשוני אמי ואחי". יתר על כן אמר רבי יהודה: אפילו יושבת באפריון [2] והולכת מבית אביה לבית בעלה [3], ואמרה "אי אפשי בפלוני בעלי" [4] - [5] זהו מיאון. יתר על כן אמר רבי יהודה: אפילו היו אורחין מסובין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהם ואמרה להם "אי אפשי בפלוני בעלי" [6] - הרי הוא מיאון. יתר על כן אמר רבי יוסי בר יהודה: אפילו שיגרה בעלה אצל חנוני להביא לו חפץ משלו, ואמרה "אי אפשי בפלוני בעלי" [7] - אין לך מיאון גדול מזה.'

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת [שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן]: אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס. תנא: 'קטנה שלא מיאנה, [8] ועמדה ונשאת - משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: נישואיה הן הן מיאוניה.'

איבעיא להו: נתקדשה [9] מהו? תא שמע: 'קטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה - משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: קידושיה הן הן מיאוניה.' איבעיא להו: פליגי רבנן עליה דרבי יהודה בן בתירה או לא?: אם תימצי לומר פליגי - בקידושין [10] או [11] אפילו בנישואין [12]? ואם תימצי לומר פליגי אפילו בנישואין - הלכה כמותו [13] או אין הלכה כמותו? ואם תימצי לומר הלכה כמותו - בנישואין או אפילו בקידושין? תא שמע: אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירה. 'הלכה' - מכלל דפליגי [ונתבררו שתי השאלות: חולקים עליו, והלכה כמותו]!

ואכתי תיבעי לך: דהוה נסיבא מעיקרא [14] או דלמא מיקדשא? תא שמע: דכלתיה דאבדן [תלמיד רבי, לעיל, הקטנות] אימרוד. שדר רבי זוגי דרבנן למיבדקינהו [15]. אמרי להו: נשי! חזו גברייכו דקאתו. אמרי להו: ניהוו גברייכו דידכו! אמר רבי: אין לך מיאון גדול מזה. מאי לאו - דהוה נסיבא? לא דהוה מיקדשא קידושי. והלכה כרבי יהודה בן בתירה ואפילו בנישואין דקמא.

רבי אלעזר אומר [אין מעשה קטנה כלום, אלא כמפותה: בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה; בת כהן לישראל תאכל בתרומה]: אמר רב יהודה אמר שמואל: חוזרני על כל צדדי חכמים ולא מצאתי אדם שהשוה מדותיו בקטנה כרבי אלעזר, שעשאה רבי אלעזר כמטיילת עמו בחצר ועומדת מחיקו; [16] וטובלת [17] ואוכלת בתרומה לערב. תניא [תוספתא יבמות פ"יג ה"ג [ליברמן]]: 'רבי אליעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום, ואין בעלה זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ואינו יורשה ואין מיטמא לה; כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון. רבי יהושע אומר: בעלה זכאי במציאתה [18], ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, ויורשה ומיטמא לה [19]; כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון. אמר רבי: נראין דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע, שרבי אליעזר השוה מדותיו בקטנה ורבי יהושע חלק '. מאי חלק? אי אשתו היא - תיבעי גט לרבי אליעזר נמי! אי לאו אשתו היא - מיאון נמי לא תיבעי!? אלא [לרבי אליעזר, היתכן] בכדי תיפוק? [אלא ודאי צריכה מיאון.]

רבי אליעזר בן יעקב אומר [כל עכבה שהיא מן האיש כאילו היא אשתו; כל עכבה שאינה מן האיש - כאילו אינה אשתו]: היכי דמי 'עכבה שהיא מן האיש' ו'עכבה שאינה מן האיש'? אמר רב יהודה אמר שמואל: תבעוה לינשא [20] ואמרה "מחמת פלוני בעלי" [21] - זו היא עכבה שהיא מן האיש. "מחמת בני אדם שאינם מהוגנין לי" - זו היא עכבה שאינה מן האיש. אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו: נתן לה גט - זו היא 'עכבה שהיא מן האיש' [22] והוא אסור בקרובותיה [23] והיא אסורה בקרוביו, ופסלה [24] מן הכהונה; מיאנה בו - זו היא 'עכבה שאינה מן האיש' [25], והוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה. הא - קתני לקמן [במשנה] 'הממאנת באיש - הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה; נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה' [אם כן מה חידשו לנו אביי בר אבין וחנינא בר אבין]? פרושי קמפרש [המשנה הבאה מסבירה את המשנה לעיל].


משנה: הממאנת באיש - הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה; נתן לה גט [26] - [27] הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה; נתן לה גט [לקטנה שהשיאוה אמה ואחיה] והחזירה, מיאנה בו ונשאת לאחֵר, ונתארמלה או נתגרשה - מותרת לחזור לו [28]; מיאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונשאת לאחֵר, ונתארמלה או נתגרשה - אסורה לחזור לו.


עמוד ב

[המשך המשנה] זה הכלל: גט אחר מיאון אסורה לחזור לו, מיאון אחר גט מותרת לחזור לו [29]. הממאנת באיש, ונשאת לאחֵר וגירשה, לאחֵר ומיאנה בו [30], לאחֵר וגירשה - זה הכלל: כל שיוצאה הימנו בגט - אסורה לחזור לו [31], במיאון - מותרת לחזור לו. [32]

גמרא: אלמא [ברישא] אתי מיאון ומבטל גט!? ורמינהי [בסיפא של המשנה]: 'הממאנת באיש, ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו, לאחר וגירשה - זה הכלל כל שיצתה הימנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו' - אלמא לא אתי מיאון דחבריה ובטיל גיטא דידיה! אמר רב יהודה אמר שמואל: תברא [33]! מי ששנה זו לא שנה זו. אמר רבא: ומאי קושיא? ודלמא מיאון דידיה מבטל גט דידיה, מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה? ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא [34], דידיה - איידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו [35] אזל משבש ומייתי לה [36]. מיאון דידיה נמי לא ליבטל גיטא דידיה: דאיידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אזיל משבש ומייתי לה? הא - כבר שבשא ולא אישבשא [37]. אלא אי קשיא - דחבריה אדחבריה קשיא: 'מיאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונשאת לאחר, ונתארמלה או נתגרשה - אסורה לחזור לו' טעמא דנתארמלה או נתגרשה, הא מיאנה - מותרת לחזור לו [38], אלמא אתי מיאון דחבריה [39] ומבטל גיטא דידיה [40]! ורמינהי [בסיפא]: 'הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו - זה הכלל: כל שיצתה ממנו בגט - אסורה לחזור לו; במיאון - מותרת לחזור לו' אלמא לא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה! אמר רבי אלעזר: תברא! מי ששנה זו לא שנה זו. עולא אמר: כגון ששלשה בגיטין [41], דמיחזיא כגדולה [42].



מאן תנא [43]? אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (איכה ה ד) מֵימֵינו בכסף שתינו עֵצינו במחיר יבאו [44]? - בשעת הסכנה [45] נתבקשה הלכה זו: הרי שיצאה מראשון בגט ומשני במיאון - מהו שתחזור לראשון? שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז, ושאלו את רבי עקיבא בבית האסורין – ואסר; את רבי יהודה בן בתירה בנציבין – ואסר. [46] אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: לזו לא הוצרכנו: לאיסור כרת הִתַּרְתָ [47], לאיסור לאו [48] לא כל שכן [49]!? ברם כך שאלו: הרי היתה אשת אחי אמו שהיא שנייה לו [50], ונשאה אחיו מאביו ומת - מהו שתמאן השתא [51] ותעקרינהו לנישואין קמאי [52] ותתייבם [53]? יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא? [54] שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז, ובאו ושאלו את רבי עקיבא בבית האסורין – ואסר; את רבי יהודה בן בתירה בנציבין – ואסר.

אמר רב יצחק בר אשיאן: ומודה רב שמותרת לאחיו של זה שנאסרה עליו. [55]. פשיטא [56]! הוא ניהו דמַכֶּרֶת ברמיזותיו וקריצותיו [57], אבל אחיו - לא [58]! מהו דתימא ליגזר האי [59] אטו האי [60] - קא משמע לן. ואיכא דאמרי: אמר רב יצחק בר אשיאן: כשם שאסורה לו - כך אסורה לאחין. והא אינה מכרת בקריצותיהם ורמיזותיהם? גזירה אחיו אטו הוא.


משנה: המגרש את האשה והחזירה - מותרת ליבם [61]

הערות[עריכה]

  1. ^ שיכתבנו סופר בור בגט גירושין לגרש בו אשה
  2. ^ ונושאין אותה
  3. ^ לחופה
  4. ^ דאיכא למימר אי לא בעיא ליה - תיחות ותזיל!
  5. ^ אפילו הכי
  6. ^ דליכא בית דין; ותו: דהני [האורחים] מישתק שתקי ולא קא מודעי
  7. ^ דליכא אלא חנוני, ואיכא למימר משום דאטרחה הוא להביא לו חפץ משלו
  8. ^ לא גרסינן 'והגדילה'
  9. ^ לאחר בלא מיאון
  10. ^ שנתקדשה לאחֵר פליגי דלא הוי מיאון, אבל בנישואין מודו
  11. ^ דלמא
  12. ^ שנישאת לאחֵר בלא מיאון פליגי
  13. ^ אתרוייהו איתמר
  14. ^ לראשון [ולא ליבם, ששם יותר סברא שהיא יוצאת במיאון קל], ואפילו הכי נפקא במיאון קל
  15. ^ אי הוו מיהדרין ממרדייהו
  16. ^ אם בת כהן לישראל היא
  17. ^ מפני תשמיש ששמשה
  18. ^ דרבנן אפקרוה גביה והפקר בית דין היה הפקר
  19. ^ אם כהן הוא, ואף על גב דנישואין דידה דרבנן - הא אוקימנא ב'האשה' - כיון דירית לה - הויא לה כמת מצוה
  20. ^ בעודה תחתיו
  21. ^ ונתעכבה מלינשא בשבילו כאילו היא אשתו, וצריכה מיאון
  22. ^ דכיון שלא מיאנה בו - גליא דעתה דבשבילו היתה מעכבת אצלו
  23. ^ ואשתו היא ליאסר בקרובותיה
  24. ^ בגיטו
  25. ^ לא נתעכבה אצלו בשביל אישות
  26. ^ ואפילו היא קטנה
  27. ^ הרי היא כשאר גרושות:
  28. ^ אף על גב דאם לא החזירה ונישאת לאחר מתוך הגירושין ונתארמלה - אסורה לראשון, אפילו הכי כי החזירה ומיאנה בו - אתי מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטלוה לגיטה, ולא הוי בחזרה שניה כמחזיר גרושתו משניסת לאחר
  29. ^ כלומר: אפילו פעמים הרבה גירשה והחזירה ומיאנה, אם נשאת לאחֵר מתוך גט - אסורה לחזור לו; מתוך המיאון מותרת לחזור לו
  30. ^ כלומר: חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו
  31. ^ אף על פי שיצתה משל אחריו במיאון - לא בטליה לגיטא דידיה
  32. ^ ובגמרא פרכינן רישא לסיפא.
  33. ^ קשיין אהדדי [הרישא והסיפא]
  34. ^ דקמא לאישתרויי לה לקמא
  35. ^ דקמא
  36. ^ עד דממאנת בבתרא ומהדר לה
  37. ^ שהרי לאחר גירושין החזירה, ולא יכול לפייסה שתעמוד עמו, ומיאנה בו; הילכך ליכא למיחש לה לשיבושא; וכן כל היוצאת במיאון - לא חיישינן לשיבושא, דמסתמא פייסה כי הואי גביה שלא תמאן ולא איפייסה; אבל כי נישאת לאחר - מתוך הגט הולך ומפייסה, ואמר "מתחרט אני בגירושין", והיא אוהבתו - שהרי על כרחה יצתה ממנו - הילכך הדרה וממאנת בשני
  38. ^ לראשון
  39. ^ ומגלה על קטנות
  40. ^ מקמא
  41. ^ שהוציאה שלש פעמים בגט
  42. ^ תו לא הדרא לחד מינייהו, דלא אתי מיאון דאחר לבטולי, אבל קודם שתשלש - אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא, ואי בעיא לאהדורה - מהדר לה
  43. ^ דאמרן לעיל 'מי ששנה זו לא שנה זו'
  44. ^ על ידי שכירות למדנו
  45. ^ שנגזר שלא יעסקו בתורה
  46. ^ 'את רבי ישמעאל ברבי יוסי והתיר' לא גרסינן. אלא אדרב פליג, ואמר: לא את זו אסרו רבי עקיבא ורבי יהודה בן בתירא; ו'תנאי' דקאמר - היינו רב ורבי ישמעאל [ברבי יוסי], דרב נמי תנא הוא.
  47. ^ איסור אשת איש הפקעת ממנה בלא גט, אלמא אין מעשה שלה כלום
  48. ^ דמחזיר גרושתו
  49. ^ דגלי דקטנה היא, ולא הוה גיטה כלום
  50. ^ שנייה מדברי סופרים; גזירה משום אשת אחי האב שהיא ערוה
  51. ^ בנישואין הראשונים
  52. ^ שלא תהא שנייה לו
  53. ^ צרתה
  54. ^ אבל באישות דערוה, כגון אשת אחיו מאמו קטנה, ומת ונשאה אחיו מאביו - פשיטא לן דלא אתי מיאון דלאחר מיתה למישרי ערוה לייבומה!
  55. ^ אף על גב דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה, נהי דלדידיה לא הדרה - אבל לגבי אחיו נתבטל, דלא תיהוי 'גרושת אחיו'; והא דקתני מתניתין 'נתן לה גט אסורה בקרוביו' - היכא דתו לא נפיק מאחרים במיאון, דלא איבטל גיטא דקמא
  56. ^ דהא תנן במתניתין אתי מיאון ומבטל גיטא, ואפילו דידיה לא אסרנא
  57. ^ אלא איידי דמכרת ברמיזותיו אזיל ומשבש לה
  58. ^ אבל אחיו ליכא למימר הכי
  59. ^ אחיו
  60. ^ הוא; דאי שריא ליה לאחיו – אמרי: הא חזינן דבטל גיטא, ואתי איהו למינסב
  61. ^ ולא אמרינן 'נישואין הראשונים מפילים יבמה לפני יבם, והרי נאסרו עליו אותן נישואין בשעת שגירשה אחיו, והויא ליה גרושת אחיו'