ביאור:בבלי יבמות דף ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תינח לתנא דבי רבי ישמעאל [1]; לרבנן [2] מנא להו [3]? תוספות יבמות ה,א ד"ה לרבנן מנא להו: הוה מצי למימר דלא סברי כרבי יהודה, ולא בעי שיהא מוכח או מופנה! אלא ניחא ליה לשינויי אפילו אי סברי כרבי יהודה. ואי תימא: ומאן ניהו דפליג עליה דתנא דבי רבי ישמעאל? רבי שמעון בן אלעזר? והא רבי שמעון בן אלעזר ואידך תנא דבי רבי ישמעאל דבפרק 'במה מדליקין' (שבת כז א) מודו דבלא ריבוי הוו סתם בגדים צמר ופשתים! אומר ר"י דהיינו ההיא ברייתא דפרק התכלת (מנחות לט ב) דאמר רב נחמן התם 'השיראין פטורה מן הציצית'; איתיביה רבא לרב נחמן: 'השיראין והכלך והסריקין - כולן חייבין בציצית'!? ומשני: מדרבנן; אבל רבא, דפריך התם לרב נחמן לטעמא דמחייב מדאורייתא וסבר לה כי ההיא ברייתא, ולית ליה שינויא דרב נחמן דמשני התם 'מדרבנן'. נפקא להו 'מראשו', דתניא [דומה לספרא מצורע פרשה ב ד"ה פרק ב הלכה ד]: (ויקרא יד ט: והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר) 'ראשו' מה תלמוד לומר [4]!? [## יש בפסוק זה תיאורים מיותרים של השער שמגלחים: תחילה כתוב 'יגלח את כל שערו', אח"כ: 'את ראשו ואת זקנו', ועוד פעם 'ואת כל שערו יגלח'; - אם כן יש כאן כלל ופרט וכלל, ולפי רבי ישמעאל היינו צריכים ללמוד כל כעין הפרטים כלומר: שער שעל כל אברי ראשו, או שער במקומות מגולים כמו ראשו זקנו וגבות עיניו, אולי כולל הזרועות והרגלים למעט שער בית הערוה - ואמנם נדרש בסוטה טז,א בכלל ופרט – וגם ברבוי ומיעוט לשיטת רבי עקיבא] לפי שנאמר (ויקרא יט כז) לא תקפו פאת ראשכם [ולא תשחית את פאת זקנך] שומע אני אף מצורע כן! תלמוד לומר 'ראשו' . [## כיצד משתמע מזה שאמנם כן מגלחים את המצורע? אולי: את כל הראשים לא לגלח, אך את ראשו של המצורע – כן לגלח?] וקא סבר האי תנא הקפת כל הראש שמה הקפה [5] [## המחלוקת הענין הקפה היא בשאלה זו: האם באיסור גילוח פאת הראש נאסר רק לגלח שת הפאות בלבד, ושאר הראש יהיה עם שער? או האם גם אם מגלח את כל שערו הוא עובר על האיסור? לכן צריך לימוד, כי לדעת הסובר שאין גילוח כל שער הראש נקרא הקפה – אין איסור לכתחילה!]. [6] איכא למיפרך: מה ללאו דהקפה, שכן לאו שאין שוה בכל [7] [## לאו דהקפה הוא לאו בעל תוקף מוגבל, ולכן נדחה על ידי מצות עשה, אך לאו רגיל לא נדחה, ורש"י מעיר: וכל שכן לא יידחה לאו של עריות, שכאשר העבירה נעשית שני אנשים עוברים על איסור! ולהלן, ד"ה 'תלמוד לומר זקנו' רש"י מדייק: שבלמוד מ'ראשו' בכל זאת הפקנו מסקנה, שלאו שאינו שוה בכל נדחה על ידי עשה, ונשאר ללמוד ללאו בעל תוקף כללי.] אלא אתיא מ'זקָנו', דתניא: '[ויקרא יד,ט: והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו, את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו, ואת כל שערו יגלח; וכבס את בגדיו, ורחץ את בשרו במים – וטהר] 'זקנו' מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: [(ויקרא כא ה) לא יקרחה קרחה בראשם] ופאת זקנם לא יגלחו [ובבשרם לא ישרטו שרטת] [8] - שומע אני אף כהן מצורע כן! תלמוד לומר 'זקנו' [9]; ואם אינו ענין ללאו שאין שוה בכל [## כפי שנאמר לעיל לגבי הראיה מ'ראשו'] - תנהו ענין ללאו השוה בכל [10]. [## רש"י להלן, ד"ה 'תלמוד לומר זקנו' לומד כאן כך: שבלמוד מ'ראשו' בכל זאת הפקנו מסקנה, שלאו שאינו שוה בכל נדחה על ידי עשה, ונשאר ללמוד ללאו בעל תוקף כללי.]

ואכתי איצטריך [11]: סלקא דעתא אמינא 'שאני כהנים [12], הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות - אפילו לאו שאין שוה בכל לא דחיא [13] - קא משמע לן דדחי. [## דדחי - דוקא בלאוים שחלים רק על חלק מהצבור, כגון כהנים, אך לאו כללי לא ידחה על ידי עשה.]

אלא אתיא מ'ראשו' דהך תנא, דתניא [דומה לספרא מצורע פרשתה ב פרק ב הלכה ד]:ראשו' [14] מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: [(במדבר ו ה) כל ימי נדר נזרו] תער לא יעבר על ראשו [עד מלאת הימם אשר יזיר לה'; קדש יהיה גדל פרע שער ראשו] - שומע אני אף מצורע ונזיר כן - תלמוד לומר: 'ראשו' [15]! איכא למיפרך: מה לנזיר מצורע, שכן ישנו בשאלה! [## ולכן האיסור אינו תקף כל כך כמו איסור שלא ניתן לבטלו על ידי שאלת חכם, אך לאו רגיל לא ידחה על ידי עשה]? - דאי לא תימא הכי, הא דקיימא לן ד'אין עשה דוחה לא תעשה ועשה' ליגמר מנזיר [16] [## ונלמד שאמנם עשה דוחה לא תעשה ועשה]! אלא מנזיר מאי טעמא לא גמרינן [והיות ואנו יודעים שאין לומדים כך - מוכרחים להסכים שיש הסבר מדוע אין אומרים כך:]? דאיכא למיפרך 'שכן ישנו בשאלה' [17] – הכא נמי איכא למיפרך 'שכן ישנו בשאלה'.

אלא לעולם


עמוד ב

מקרא קמא [18]; [19] אם כן [20] - לימא קרא 'ציצית תעשה לך'; 'גדילים' למה לי? שמע מינה לאפנויי. האי - לשיעורא הוא דאתא [21]: 'גדיל' – שנים [22]; 'גדילים' – ארבעה [23] עשה גדיל [24], ופותלהו מתוכו [25]! אם כן לימא קרא 'לא תלבש שעטנז צמר ופשתים'; 'יחדו' למה לי? שמע מינה לאפנויי! ואכתי מיבעי ליה ל'תוכף שתי תכיפות – חיבור, ותכיפה אחת אינו חיבור [26]'. [## לולא הסבר רש"י 'בגד צמר ובגד פשתים יחד' הוה אמינא שאם יש רק תכיפה אחת - אין כאן כלאים, ולכן אם העביר את הגדילים דרך חור אחד בבגד לא יהיה כאן כלאים, וכל הלימוד של עשה מבטל לא תעשה שמתחיל בענין כלאים בציצית נופל, כי אין בציצית איסור תורה, כי אין בציצית שתי תכיפות! ולכן פירש שדין תכיפות הוא בחיבור 'בגד צמר ובגד פשתים יחד', ולא בהשחלת חוט לתוך בגד.] אם כן לכתוב רחמנא 'לא תלבש צמר ופשתים יחדו', 'שעטנֵז' למה לי? שמע מינה לאפנויי! ואכתי מיבעי ליה 'עד שיהא שוע [27] טָווּי ונוז [28]' [29]! אלא כולה מ'שעטנז' נפקא [30].

אשכחן דאתי עשה ודחי לא תעשה גרידא; לא תעשה שיש בו כרת היכא אשכחן דדחי, דאיצטריך 'עליה' למיסרה ? - וכי תימא נילף ממילה [31]? - מה למילה שכן נכרתו עליה שלש עשרה בריתות [32]! - [נלמד] מפסח [33]? - מה לפסח שכן כרת! - [נלמד] מתמיד? - מה לתמיד שכן תדיר! מחדא לא אתיא, תיתי מתרתי? - מהי תיתי? ממילה ופסח? - שכן כרת! - מפסח ותמיד? - שכן צורך גבוה [34]! - ממילה ותמיד? - שכן ישנן לפני הדבור [35]! [ואליבא דמאן דאמר: [36] עולה שהקריבו ישראל במדבר [37] - ומכולהו נמי: שכן ישנן לפני הדבור!

אלא איצטריך: סלקא דעתא אמינא [38] 'תיתי [39] מכבוד אב ואם', דתניא [ספרא קדושים פרשתא א הלכה י]: 'יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת? תלמוד לומר: (ויקרא יט ג) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו [אני ה' אלקיכם] - כולכם [40] חייבין בכבודי [41]; מאי לאו דאמר ליה "שחוט לי", '"בשל לי" [42]; וטעמא - דכתב רחמנא 'את שבתותי תשמורו', הא לאו הכי - דחי [וכן ידחה כל מצות עשה לאו שיש בו כרת כמו שבת, ומצות יבום את איסור כרת דאשת אח]! לא,

הערות[עריכה]

  1. ^ דאייתור ליה 'צמר ופשתים' [## ומכאן לומדים - לפי תנא דבי רבי ישמעאל – על פי הסמוכין דאתי עשה ודוחה לא תעשה]
  2. ^ דלית להו כל בגדים צמר ופשתים והא צמר ופשתים לא מייתר
  3. ^ דאתי עשה ודוחה לא תעשה
  4. ^ במצורע כתיב 'יגלח את כל שערו' - הרי ראשו בכלל; למה לי דכתיב 'ראשו'
  5. ^ וקסבר האי תנא דאיצטריך ליה 'ראשו' לדחות לאו ד'לא תקיפו' (ויקרא יט כז), דהקפת כל הראש שמה הקפה, ולא אמרינן 'פאת' כתב רחמנא, הלכך: אי לאו דרבי קרא – הוה אמינא לא ליקוף
  6. ^ (המשך רש"י:) אלמא אשמעינן קרא דאתי עשה ודחי לא תעשה; ומהכא נפקא; הלכך איצטריך 'עליה' למיסר ערוה לייבום, דלא תימא אתי עשה דייבום ודחי לאו דאחות אשה.
  7. ^ דנשים אינן בלאו דהקפה בפרק קמא דקידושין (לה,ב); [## אך מכאן - האם] תאמר בלאו דאחות אשה, שכשם שהוא מוזהר עליה כך היא מוזהרת עליו דכתיב 'הנפשות העושות' (ויקרא יח כט) - שניהם במשמע
  8. ^ בכהנים כתיב
  9. ^ לרבות זקן כהן מצורע דאתי עשה ודחי לא תעשה)
  10. ^ (ואף על גב דהאי נמי לאו שאין שוה בכל - ילפינן מיניה דכל לא תעשה נמי דחי: דאם אינו ענין ללאו שאין שוה בכל דאתי עשה ודחי ליה, דהא נפקא לן מ'ראשו' - תנהו ענין כו')
  11. ^ לגופיה לאשמועינן דלאו דפאת זקן כהנים מידחי, דלא נפקא לן מראשו, ואף על גב דאין שוה בכל הוא
  12. ^ (לאוי דכהנים, דחמירי)
  13. ^ אכתי לאו השוה בכל מנלן דדחי'?)
  14. ^ (בראשו דמצורע נמי קאי)
  15. ^ אלמא אתי עשה ודחי ל"ת; ואף על גב דלאו שאינו שוה בכל הוא - אם אינו ענין ללאו שאין שוה בכל, דהא נפקא לן מ'זקנו' דאידך תנא - תנהו ענין ללאו השוה בכל
  16. ^ בנזיר עשה ולא תעשה איכא: תער לא יעבור על ראשו [...] קדוש יהיה גדל פרע [שער ראשו (במדבר ו,ה)]
  17. ^ לשאול לחכם ויתיר לו, הלכך אתי עשה ודחי ליה
  18. ^ (דכלאים בציצית)
  19. ^ (ודקאמרת לרבנן, דלא אייתר להו 'צמר ופשתים' - מנא להו דכלאים בציצית שרי, דליתי עשה ודחי לא תעשה?)
  20. ^ דלאו לאפנויי
  21. ^ למנין חוטין
  22. ^ אי אפשר לעשות גדיל בפחות משני חוטין
  23. ^ חוטין; דמיעוט 'גדילין' - שנים
  24. ^ כתיב (במדבר טו לח) 'ונתנו על ציצית הכנף פתיל': אמרה תורה עשה מהנך ארבע חוטין גדיל אחד, דהוו להו שמונה חוטין כשתוחבן בכנף הבגד.
  25. ^ שיהיו תלויין פתילין שלא יעשה כולו גדיל אלא קצת גדיל וקצת ענף)
  26. ^ תכיפה: פויינ"ט: שתוחב תחיבה אחת במחט וחיבר כלאים: בגד צמר ובגד פשתים יחד - אינו חיבור בפחות משתי תכיפות; להכי כתיב 'יחדיו': עד שיחברם יחד יפה
  27. ^ לשון חָלָק, שמתרגמינן 'שעיע' (בראשית כז יא)
  28. ^ ארוג
  29. ^ מן התורה אינו חייב עד שיהיה הצמר והפשתן מתוקן יחד היטב במסרק
  30. ^ דאי לאפנויי לחוד - נכתוב 'לא תלבש כלאים צמר ופשתים', ומדאפיק רחמנא בלשון שעטנז - דרוש ביה נמי הא
  31. ^ שדוחה עשה שלה לא תעשה דשבת שיש בה כרת
  32. ^ [ה]אמורים בפרשת מילה
  33. ^ (שדוחה שחיטתו את השבת)
  34. ^ למזבח – תאמר בעשה דייבום דליכא כל הני?
  35. ^ (לפני מתן תורה)
  36. ^ חגיגה (ו,ב)
  37. ^ דכתיב (שמות כד ה) "ויעלו עולות" - עולת תמיד הוה
  38. ^ אי לא כתיב 'עליה' לדרשא
  39. ^ עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת
  40. ^ אתה ואביך ואמך
  41. ^ מ'אני ה דריש ליה
  42. ^ דהוי אב מלאכה שחייבין עליה כרת