ביאור:בבלי יבמות דף פב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רבי יהודה לטעמיה [1], דאמר 'מין במינו לא בטיל'. אבל לא נימוח – מאי? לא תעלה? אדתני 'אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות - לא תעלה' [2] - ניפלוג וניתני בדידה: 'במה דברים אמורים - בשנימוחה, אבל לא נימוחה לא תעלה' [3]!? טהורות בטהורות עדיף ליה [4].

[5] [6] ולריש לקיש [7] - מאי שנא רישא [בקדשים טמאים בין טהורים, שעולה] ומאי שנא סיפא [בקדשים בין חולין, שאינו עולה] [8]? אמר רבי שישא בריה דרב אידי: [9] רישא בטומאת משקין דרבנן [10], סיפא [11] דאורייתא [12].

אבל טומאת שרץ מאי? לא תעלה? אדתני סיפא 'אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות לא תעלה' - ניפלוג וליתני בדידה [13]: במה דברים אמורים - בטומאת משקין, אבל בטומאת שרץ לא'!? טהורה בטהורות עדיף ליה [14].


רבה אמר: רישא - איסור לאו [15], סיפא [16] - איסור כרת [17]. [18] והא רבה הוא דאמר [19] 'כל בדאורייתא [20], לא שנא איסור לאו ולא שנא איסור כרת' [21]?! קשיא.

רב אשי אמר: סיפא [22] משום דהוי ליה דבר שיש לו מתירין [23], וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל. והא דרב אשי בדותא היא [24]: למאן? אי לכהן מישרא שרי [25], אי לישראל לעולם אסור! אלא הא דרב אשי בדותא היא.

וסבר רבי יוחנן תרומה בזמן הזה דאורייתא? והתניא: 'שתי קופות: אחת של חולין ואחת של תרומה, ולפניהם שתי סאין: אחת של חולין ואחת של תרומה, ונפלו אלו בתוך אלו - הרי אלו [26] מותרים [27], שאני אומר "תרומה לתוך תרומה נפלה וחולין בתוך חולין נפלו"'; ואמר ריש לקיש: והוא שרבו חולין [28] על התרומה [29]; ורבי יוחנן אמר: אף על פי שלא רבו חולין על התרומה [30]! - בשלמא לריש לקיש, קסבר: בדרבנן נמי רבויא הוא דבעינן, אלא לרבי יוחנן קשיא [31]? [לקושיא זו יענה רבי יוחנן:] הא [הברייתא] - מני? - רבנן היא,


עמוד ב

ואנא דאמרי [32] כרבי יוסי [33], דתניא בסדר עולם [דברים ל,ה: והביאך ה' אלקיך אל הארץ] אשר ירשו אבותיך וירשתה [והיטבך והרבך מאבתיך]- ירושה ראשונה [34] ושניה [35] יש להן, ושלישית אין להן [36]; ואמר רבי יוחנן: מאן תנא סדר עולם - רבי יוסי.

וסבר רבי יוחנן בדרבנן לא בעינן רבויא [37]? והא [38] תנן [39]: 'מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות: נתן סאה ונטל סאה - כשר' [40]; ואמר רבי יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: עד רובו. מאי,לאו דנשתייר רובו [41] [אם כן רואים שגם בדבר דרבנן מחייב רבי יוחנן רוב]? לא; דלא נשקול רובו [42].

ואיבעית אימא: [43] שאני הכא, דאיכא למימר 'שאני אומר' [44].

תנן: 'אנדרוגינוס נושא' [45]. תני 'אם נשא' [46]. והא 'נושא' קתני! וליטעמיך - מאי 'אבל לא נישא' [47]? אלא מאי - נישא דיעבד? נושא נמי דיעבד [וכריש לקיש]. אמרי: לא, 'נושא' - לכתחלה משמע, אבל 'לא נישא' - דיעבד נמי לא [48]. והא מדקתני סיפא 'רבי אלעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר' - מכלל דתנא קמא ספוקי מספקא ליה! בין למר בין למר מפשט פשיטא ליה; איכא בינייהו סקילה משני מקומות [49], דמר סבר חייבין עליו סקילה משני מקומות ומר [50] סבר כזכר [51].

אמר רב:

הערות[עריכה]

  1. ^ בפרק'כיסוי הדם' ובפרק'הקומץ'
  2. ^ דמשמע טעמא משום דהפסד מעט הוא
  3. ^ ואף על גב דליכא תקנתא לא בטלה
  4. ^ לאשמועינן: דאף על גב דשתיהן טהורות, ושייך בהו ביטולא טפי, דאשכחן במסכת תרומות (פ"ה מ"ג) דתרומה טהורה בחולין טהורין - הכל מודין שעולין, ובתרומה טמאה בטהורה חלוקים בית שמאי ובית הלל (שם מ"ד) ועוד דנימוחה - ואפילו הכי לא תעלה
  5. ^ בשלמא לרבי יוחנן דמוקי לה בשלימה, סיפא - כיון דהפסד מועט הוא - לא מבטלינן חתיכה שלימה, הואיל ודרכו לימנות, ואף על גב דלרבי יוחנן עיגול דתרומה בטל בחולין, דקא מהדר לריש לקיש 'והלא אני שונה כו' מכלל דמודה בעיגול דבטיל משום הפסד מועט, בחתיכה מודה דיהבינן כולהו לכהן: הואיל והיא גופה דאורייתא לא חיישינן להפסד מועט;
  6. ^ אלא
  7. ^ דאמר מידי דאורייתא לא בטיל, והכא משום דנימוח לא חשיב תו איסור דילה, ובטלה
  8. ^ אמאי לא תעלה? הא ליתא לאיסורא בעיניה
  9. ^ לעולם בנימוחה
  10. ^ כגון שנטמאה חתיכה על ידי משקין טמאין שנגעו בכלי, דמדאורייתא אין משקה מטמא כלי; ואף על גב דאיכא למיגזר משום טומאה דאורייתא - מודה ריש לקיש דבטיל, הואיל ואין דרכו לימנות
  11. ^ קדשים לזר
  12. ^ איסור דאורייתא הוא, ומידי דאורייתא - מין במינו להאי תנא סבירא ליה דלא בטיל אפילו שאין דרכו לימנות
  13. ^ בטומאה וטהרה, כדנקט מילתיה ואתי: מאי שנא דשבקיה תנא למילתיה למנקט חולין וקדשים
  14. ^ וניחא ליה לתנא למיתני טהורות בטהורות, דשייך בהו ביטולא טפי, כדפרישית לעיל, ואפילו הכי אזלינן לחומרא הואיל ואיסור דאורייתא
  15. ^ טומאת בשר קדשים לאוכלו בלאו: (ויקרא ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא [לא יאכל; באש ישרף; והבשר - כל טהור יאכל בשר]
  16. ^ קדשים בחולין
  17. ^ אתי לידי כרת, דאכיל להו בטומאת הגוף, וטומאת הגוף בכרת, דכתיב (ויקרא ז כ) והנפש אשר תאכל בשר [מזבח השלמים אשר לה' וטמאתו עליו - ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] - ולעולם בשנימוחה
  18. ^ לישנא אחרינא: לעולם בשלא נימוחה; ועיגול הינו טעמא דריש לקיש דבדאורייתא בטל: דכיון דתרומה לזר – במיתה [בידי שמים], ככרת דמיא
  19. ^ בפרק בתרא (קיט,א)
  20. ^ לא בטיל
  21. ^ אם חשו רבנן לכרת חשו נמי ללאו ועבוד תקנתא
  22. ^ בנימוחה
  23. ^ דמותרין לכהן
  24. ^ דהא דקיימא לן (ביצה דף ג,ב) דבר שיש לו מתירין לא בטיל - כגון דמשתרייא למחר למאן דאסירא ליה השתא, כגון ביצה שנולדה ביום טוב
  25. ^ אפילו השתא
  26. ^ [קופת] החולין
  27. ^ לזר
  28. ^ שבקופת חולין
  29. ^ שבסאה תרומה; הלכך תלינן ב'שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו'; דאי נמי הוי איפכא ונפלה סאה תרומה בקופת חולין - בטלה ברובא
  30. ^ דסמכינן א'שאני אומר'
  31. ^ דמי תלינן לקולא באיסור דאורייתא
  32. ^ דהא מתניתין
  33. ^ - רבי יוסי קאמר לה: אנדרוגינוס כהן וכו', ולדידיה אמינא אף מאכילה בחזה ושוק, דהא תרומה נמי לרבי יוסי דאורייתא היא אף בזמן הזה
  34. ^ בימי יהושע הויא ירושה
  35. ^ וכן שניה דבימי עזרא: דכשגלו גלות ראשונה - בטלה קדושת הארץ
  36. ^ כלומר: לא בעי למהדר ומירתא דירושה עומדת היא; ואשמעינן האי קרא דלא בטלה קדושת הארץ בגלות טיטוס
  37. ^ קא סלקא דעתא האי דמותיב דטעמא דרבי יוחנן - לאו משום דסמיך א'שאני אומר', אלא משום דאי הוי נמי איפכא לא איכפת לן, דלא בעינן רבויא בדרבנן, אלא מכי איערב בטיל ליה
  38. ^ גבי שאר משקין ומי פירות ותמד שהחמיץ
  39. ^ במסכת מקואות פ"ז מ"ו
  40. ^ ואשמועינן דאף על גב דחזר ונטל, ואיכא למימר הא חסר ליה מקוה, שהסאה הזאת אין משלימתו, שאין ראויה למקוה - אפילו הכי כשר; דמכי יהבו לגביה - בטל ליה, והוו להו ארבעים וחד - כולן ראוין וכי שקל חד סאה פשו ארבעים; אבל איפכא – לא! דכי נטל סאה ברישא חסר ליה וכי הדר מלייה הוה ליה מקוה חסר דמשקין הללו אין משלימין את המקוה
  41. ^ עד י"ט סאה יכול לעשות כן, אבל טפי לא, דבעינן דניהוי רובא מי גשמים; אלמא אף על גב דפסול שאיבה דרבנן, בעיא רובא בכשרות
  42. ^ אבל עד פלגא שפיר דמי [מחצה אינו פוסל; ולפי זה נראה שגם לעניננו 'אע"פ שלא רבו חולין על התרומה'] דסמכינן א'שאני אומר'
  43. ^ לעולם בעינן רבויא בדרבנן
  44. ^ והאי דקאמר 'אף על פי שלא רבו חולין' משום דתלינן א'שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו', ואין כאן איסור; אבל הכא ליכא למימר 'שאני אומר' כהאי גוונא: דהא מיא מיד מבלבלי וליכא למימר חזר ונטלה
  45. ^ [לשון]לכתחלה; אלמא זכר מעליא הוא, וקשיא לריש לקיש דאמר 'אין מאכיל בחזה ושוק'
  46. ^ 'אם נשא – נשוי'; דבעיא גיטא מיניה משום ספק זכר, ולעולם ספיקא הוא
  47. ^ משמע דיעבד
  48. ^ ומותביה לרבי יוחנן
  49. ^ אפילו בנקבותו וטעמא מפרש לקמן מקרא בשמעתין
  50. ^ ורבי אלעזר
  51. ^ במקום זכרות אין במקום נקבות לא