ביאור:בבלי יבמות דף ח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תינח היכא דנשא מת [1] ואחר כך נשא חי [2], דמגו דאישתרי איסור אשת אח [## האיסור הראשון שחל עליה] - אישתרי נמי איסור אחות אשה [3]; אלא נשא חי [4] ואחר כך נשא מת [5] - איסור אחות אשה קדים [6]! ואפילו נשא מת נמי [7]: [8] תינח היכא דנשא מת, ומת [9], ואחר כך נשא חי [10], דחזיא ליה [ליבום] דביני ביני [## לפני שנשא את האחות, כמו במצורע שראה ביום השמיני, אך בתחילת היום, לפני שראה, היתה שעה שהיה ראוי לבוא למקדש], אלא נשא מת ולא מת [11] ואחר כך נשא חי [הרי] לא איחזיא ליה כלל - מי לא מודי עולא [12] שאם ראה קרי בליל שמיני שאין מכניס ידיו [13] לבהונות [14] שלא יצא [15] בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן [16]? [## אין סיבה לחשוב שתהא מותרת; אם כן אין צורך בדרשה '(ויקרא יח יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה (דברים כה ה) 'יבמה יבא עליה' שדרשנו בראש דף ג,ב, לאסור ערוה ביבום, ומדוע ציכים את 'עליה'?] אלא כי איצטריך 'עליה' [לאסור, כמו שנאמר לעיל: תינח] היכא דנשא מת ומת [ונפלה אשתו ליבום] ואחר כך נשא חי [## והאח נשא את אחותה [שהיא אחות זקוקתו] במקום ליבם את אלמנת אחיו, ומתה אשתו, ועכשיו לולא 'עליה' היה נושא את אחותה, ו'עליה' אוסר אותה עליו כי היא היתה זקוקתו בזמן שהיה נשוי לאחותה].
ואי בעית אימא [17] אתיא [18] בהיקישא מדרבי יונה, דאמר רבי יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע אמר קרא (ויקרא יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו [הנפשות העשת מקרב עמם] - הוקשו כל העריות כולן [19] לאשת אח: מה אשת אח שריא - אף כל עריות נמי שריין' [20] כתב רחמנא 'עליה'. אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: מכדי כל עריות [21] איכא לאקושינהו לאשת אח [22], ואיכא לאקושינהו לאחות אשה [23]; מאי חזית דאקשת לאחות אשה [24]? אקשינהו לאשת אח! איבעית אימא: לקולא וחומרא - לחומרא מקשינן [בדאורייתא; עיין שבת פג,ב]; איבעית אימא: הכא [באחות אשה] תרי איסורי [אחות אשתו ואשת אחיו] והכא תרי איסורי [כל שאר העריות ואשת אחיו], ותרי מתרי ילפינן, אבל הכא [אשת אחיו] חדא איסורא, ותרי מחדא לא ילפינן. רבא אמר: ערוה לא צריכא קרא, דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת; כי איצטריך קרא למיסר צרה. וערוה לא צריכא קרא? והא תניא [(לעיל ג,ב)]: 'אין לי אלא היא'? משום [שהתנא רצה להקדים את הלימוד לאסור] צרתה! והא קתני 'אין לי אלא הן'? משום [שהתנא רצה להקדים את הלימוד לאסור] צרותיהן.
תא שמע [שצריך פסוק לאסור עריות, ולא כמו שאמר רבא]: 'רבי אומר: [25] ולקח 'ולקחה' ויבם 'ויבמה' [26] - לאסור צרות ועריות'. אימא 'לאסור צרות של עריות'. [## ובאמת סדר המילים בדברי רבי: 'לאסור צרות ועריות' הוא הפוך ממה שצריך להיות: קודם עלינו ללמוד איסור חמור של עריות, ורק אח"כ – של צרותיהן!] והא תרי קראי קנסיב ליה; מאי לאו חד לערוה וחד לצרה? לא, אידי ואידי לצרה: חד למיסר צרה במקום מצוה [יבום], וחד למישרי צרה שלא במקום מצוה [כשאין הבעלים אחים, כגון צרת אחות אשתו]: מאי טעמא ויבם -ויבמהּ [27]: במקום ייבום הוא דאסירא צרה [28]; שלא במקום ייבום [29] - שריא צרה. אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא [30], דקתני 'חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן' ואילו 'פטורות [הן עצמן] ופוטרות' לא קתני - שמע מינה [שכל הצורך בדיון הוא רק בצרות העריות, כי ברור לתנא של המשנה שהעריות עצמן אסורות]. ומאי שנא ערוה, דלא צריכא קרא, דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת - צרה נמי לא תיבעי קרא [31] משום דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת [32]? אמר ליה רב אחא בר ביבי מר לרבינא: הכי קאמר משמיה דרבא: צרה נמי לא איצטריך קרא; כי איצטריך קרא
למישרי צרה שלא במקום מצוה [33]: מאי טעמא [34]? אמר קרא 'עליה' [ויקרא יח,יח: ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה]: במקום 'עליה' - הוא דאסירא [35], שלא במקום 'עליה' – שריא [כלומר: צרת ערוה מותרת כל עוד לא נוצר מצב של יבום, שבו הצרה והערוה נפלו לפניו במות האח, ואז, היות ונפלו שתיהן יחד – שתיהן אסורות; ולמעשה יש כאן קולא לצרה, שאינה זקוקה!].
אמר ליה רמי בר חמא לרבא [## נראה לפרש שרמי בר חמא תוקף את הלימוד של רבא: באותו הגיון שאתה בא להתיר צרה -] אימא: ערוה גופיה, שלא במקום מצוה [## מצות יבום] תישתרי [36] [לכאורה לפי רש"י רמי בר חמא אומר: אם מ'עליה' אני לומד באחות אשה, שהאיסור הוא במצב יבום – נאמר – אולי מתוך ההיקש של כל העריות – שכל איסורי העריות מנשואין חלות רק במצב יבום, ואינן חלות חוץ ממצב זה]! [וממשיך רמי בר חמא: והאם לא תטען נגדי:] ולאו קל וחומר הוא: במקום מצוה אסירא [הערוה], שלא במקום מצוה שריא [הערוה]?! אמר [רבא] ליה [לרמי בר חמא]: [זאת לא אטען, שהרי] צרה תוכיח, דבמקום מצוה אסירא ושלא במקום מצוה שריא [- שהרי כך אמר רב אחא בשם רבא לעיל]! [ואם כן אפשר עדיין לטעון שערוה תהא מותרת, שכל איסורי עריות הן רק במצב יבום!] אמר [רבא] ליה [לרמי בר חמא]: עליך אמר קרא: [ויקרא יח,יח: ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה] 'בחייה' - כל שבחייה [37] [ושאר עריות נלמדו לעיל מאחות אשה; ולעניננו: כל עוד קיים היחס של הערוה – אין עושים יבום, כמו שאין לוקחים אחות אשה בחייה]. [אמר רמי בר חמא:] האי 'בחייה' מיבעי ליה למעוטי לאחר מיתה [שאחות אשה מותרת לאחר שמתה אשתו]! ההיא - מ'ואשה אל אחותה' (ויקרא יח יח) נפקא. [ולרמי בר חמא:] אי מ'ואשה אל אחותה', הוה אמינא 'נתגרשה – שריא'; תלמוד לומר: 'בחייה' - כל שבחייה: דאף על גב דנתגרשה - לא. [ולפי זה נראה שדברי רמי בר חמא לא נדחו! וערוה תהא מותרת שלא במקום מצוה? או רק שהלימוד של רבא נדחה.]
נסיון שני לפרש: אמר ליה רמי בר חמא לרבא [## נראה לפרש שרמי בר חמא תוקף את הלימוד של רבא: באותו הגיון שאתה בא להתיר צרה] אימא: ערוה גופיה, שלא במקום מצוה [## מצות יבום] תישתרי [38]! [ושואל אמורא בלתי מזוהה:] ולאו קל וחומר הוא: במקום מצוה אסירא, שלא במקום מצוה שריא?! [וכמו שזה אינו הגיוני – כך גם טענתך לגבי צרות הערוה!] אמר ליה [רמי בר חמא לשואל, לפי טענתו של רבא]: צרה תוכיח, דבמקום מצוה אסירא ושלא במקום מצוה שריא! אמר ליה [רבא לרמי בר חמא]: עליך אמר קרא: (ויקרא יח יח: ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה) 'בחייה' - כל שבחייה [39] [ושאר עריות נלמדו לעיל מאחות אשה; ולעניננו: כל עוד קיים היחס של הערוה – אין עושים יבום, כמו שאין לוקחים אחות אשה בחייה]. האי 'בחייה' מיבעי ליה למעוטי לאחר מיתה [שאחות אשה מותרת לאחר שמתה אשתו]! - ההיא מ'ואשה אל אחותה' (ויקרא יח יח) נפקא. אי מ'ואשה אל אחותה' – הוה אמינא' נתגרשה – שריא'; תלמוד לומר 'בחייה' - כל שבחייה, דאף על גב דנתגרשה - לא.
אלא אמר רב הונא בר תחליפא משמיה דרבא: תרי קראי כתיבי: כתיב [40] 'אשה אל אחותה לא תקח לצרור' [41], וכתיב 'לגלות ערותהּ' דחדא משמע; הא כיצד? במקום מצוה - שתיהן אסורות [42], שלא במקום מצוה - היא אסורה וצרתה מותרת.
איפוך אנא: במקום מצוה היא אסורה וצרתה מותרת [43], ושלא במקום מצוה שתיהן אסורות!
אם כן לא יאמר 'עליה' [44].
אמר ליה רב אשי לרב כהנא: ממאי דהאי 'עליה' – לאיסורא [45]? דלמא להתירא [46], והכי קאמר רחמנא: 'אשה אל אחותה לא תקח לצרור' - לא היא ולא צרתה, שלא במקום 'עליה', אבל במקום 'עליה' - שתיהן מותרות [47]! אם כן 'לגלות ערוה' דחדא - היכי משכחת לה? אי במקום מצוה - שתיהן מותרות, אי שלא במקום מצוה - שתיהן אסורות!
גופא: 'רבי אומר: '[ניתן היה לכתוב] ולקח [וכתוב] ולקחהּ; [ניתן היה לכתוב] ויבם [וכתוב] ויבמהּ - לאסור צרות ועריות.' מידי צרות כתיבא הכא? ועוד: צרות - מ'לצרור' נפקא! 'לצרור' - מפיק ליה רבי לכדרבי שמעון. [48] צרה הכא כתיב? הכי קאמר: אם כן [49] לימא קרא 'ולקח', מאי 'ולקחהּ'? [50] כל היכא דאיכא תרי לקוחין, דאי בעי נסיב האי ואי בעי נסיב האי [51] – שריא [52], ואי לא [53]- תרוייהו אסירין; 'ויבמהּ' - במקום ייבום הוא דאסירא צרה, שלא במקום ייבום שריא צרה. [54] ורבנן - האי 'ולקחהּ' מאי עבדי ליה? מיבעי להו לכדרבי יוסי בר חנינא, דאמר רבי יוסי בר חנינא: 'ולקחהּ' - מלמד שמגרשהּ בגט [55] ומחזירהּ [56]; 'ויבמהּ' - על כרחה [57].
ורבי, דרבי יוסי בר חנינא מ'[ולקחה לו] לאשה' נפקא; 'על כרחה' – מ'יבמה יבא עליה' נפקא. ורבי - האי 'עליה' מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדתניא: 'אין חייבין בית דין [58] אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, וכן המשיח
הערות
[עריכה]- ^ את אשה זו תחילה, ונעשית אשת האח על זה [## על האח החי]
- ^ את אחותה, וניתוספת איסור אחות אשה על [## אשת אחיו שבמות אחיו נעשית] יבמתו, וכשמת אחיו בלא בנים ואישתראי איסור אשת אח המוקדם
- ^ [## שהוא האיסור] המאוחר, כדעולא, דאמר: הואיל והותר לצרעתו שהיא ראשונה - הותר לקריו שהיא אחרונה
- ^ אשתו תחילה, ועמדה עליו [## אחותה של אשתו] באיסור אחות אשה
- ^ אחיו [## את אחות אשתו] המת - וניתוסף איסור אשת אח
- ^ ואף על גב דהותר איסור אחרון - עומד ראשון במקומו
- ^ ברישא, דקדים ליה איסור אשת אח - לא דמיא לדעולא: דהתם הרואה קרי בשמיני שלו כבר היה מותר מאיסור הראשון קודם ראיית הקרי, משהאיר המזרח
- ^ והכא נמי
- ^ תחילה, והותר איסור אשת אח
- ^ את אחותה
- ^ עד שנשא חי את אחותה
- ^ בכהאי גוונא
- ^ מחר
- ^ משום קרי דמעכב עליה, הואיל
- ^ מצרעתו
- ^ דקודם שהותר מצרעתו בא עליו קרי
- ^ איצטריך 'עליה', דאי לא כתביה הוה אמינא
- ^ ייבום אחות אשה להתיר
- ^ זו לזו; ולענין העראה קנסיב ליה רבי יונה ב'הבא על יבמתו'; הכי נמי הוה אמינא הוקשו כולן
- ^ ואף על גב דהכא חד איסורא והכא תרי איסורא - אין משיבין על ההיקש; להכי
- ^ דמתניתין
- ^ להתיר ייבום
- ^ דאסירי לייבום דפרט בה קרא 'עליה'
- ^ כדקתני בריש פרקין מה אחות אשה מיוחדת כו'
- ^ דברים כה: ולקחה לו לאשה ויבמה
- ^ הוה מצי למימר 'ולקח אשה וייבם' וכתיב ולקחה משמע מיעוט: זו ולא אחרת
- ^ מרבויא דקרא יתירא ד'ויבמהּ' דרשינן הכי
- ^ דאמינא לך מיעוטא 'ולקחה'
- ^ כגון צרת בתו מנכרי
- ^ כרבא, דערוה פשיטא לן
- ^ 'עליה', לדרשא
- ^ דכתיב 'לצרור', דמשמע לא אחות אשה ולא צרתה, וכתיב כרת בסוף העריות
- ^ דהוה ילפינן מ'לצרור' דצרת אחות אשה אסורה בכל מקום
- ^ כלומר: היכי מידרשא היתר מהכא
- ^ דכתיב 'לצרור' למיסר צרה ולא במקום אחר
- ^ מדכתיב 'עליה', דקאי נמי אאחות אשה
- ^ [של] אשתך לא תשא את אחותה
- ^ מדכתיב 'עליה', דקאי נמי אאחות אשה
- ^ [של] אשתך לא תשא את אחותה
- ^ מעיקרא
- ^ דמשמע לא היא ולא צרתה
- ^ כדכתיב 'עליה', דמשמע במקום 'עליה'
- ^ דהא 'עליה' – א'לגלות ערותה' סמיך, דמשמע חדא, למדרש הכי: במקום עליה - הוא דלא אסיר לן אלא חדא; וקרא ד'לצרור' - אשלא במקום מצוה
- ^ דבלא 'עליה' נמי, כי קשו קראי אהדדי - משנינן להו מסברא הכי: היתירא למצוה ואיסורא שלא במקום מצוה; הלכך 'עליה' לחדושי אתא, למדרשיה א'לצרור' ולמיסר צרה במקום מצוה כערוה
- ^ אצָרה, ולא לערוה
- ^ דלמא למישרי תרוייהו במקום מצוה אתא
- ^ ואם 'עליה' - דמקום מצוה היא - אפילו בחייה יתקיים (כמו) 'יבמה יבא עליה' דייבום
- ^ בפרק 'ארבעה אחים' (לקמן כח,ב): שלשה אחין: שנים מהם נשואין שתי אחיות, או אשה ובתה, ומתו ונפלו לפני השלישי - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, לפי ששתיהן זקוקות לו מקדושי שני אחיו, וזיקה הוי כקצת קדושין, ואי מייבם חדא מנייהו - קנסיב אחות זקוקתו בחייה, וזקוקתו הויא כאשתו; אבל חליצה בעיא: דלא אלים למיהוי כאחות אשה ממש להפטר בלא כלום. ותניא בברייתא: 'רבי שמעון פוטר בשתיהן מן החליצה ומן הייבום', ויליף טעמא מ'לצרור': בשעה שנעשו צרות זו לזו, כגון הכא, דנעשו האחיות צרות זו לזו בזיקה - לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן.
- ^ דהאי 'ולקחהּ' - לגופיה הוא דאתא
- ^ דמשמע דשתים נפלו לו מאחיו, ואמר רחמנא 'ולקחהּ' - לאחת ולא לשתיהן:
- ^ אי קרינא 'ולקחה' בכל חדא מינייהו
- ^ שריין כל חדא מינייהו
- ^ ואי לא קרינן 'ולקחהּ' בכל חדא מנייהו, כגון שהאחת ערוה
- ^ וצרות צרותיהן נמי מהכא נפקא: דמשנפלה לו צרת ערוה מאחיו הראשון ונדחית הערוה ממנו - נאסרה עליו עולמית משום אשת אח; וכשנתייבמה לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת וחזרה ונפלה לפני זה - לא קרינא בה - בזו שנאסרה עליו - 'ולקחהּ', הלכך תרוייהו אסורים; וכן לעולם.
- ^ לאחר שנשאה נעשית כאשתו ואם רצה לגרשה מגרשה בגט ואינה צריכה חליצה
- ^ אם רצה להחזיר, ולא אמרינן מצוה רמא רחמנא עליה ועבדה ומהשתא תיקום עליה באיסור אשת אח; להכי כתיב 'ולקחה לו לאשה' - דכיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר
- ^ שאם בא עליה יבם אפילו בעל כרחה - קנאהּ ויורשהּ ומטמא לה' ולכל דבר היא אשתו בהך ביאה
- ^ להביא פר על העלם דבר