ביאור:בבלי יבמות דף מג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

וכי רבי ^[1] לא שנאה ^[2] - רבי חייא ^[3] מנין לו ^[4] [ואין כלל שהלכה כסתם ברייתא]!? אמר ליה: והא תנן [כלים יג,ח]: 'מסרק של פשתן שניטלו שיניו ונשתיירו בו שתים [שתי שניים] - טמאות ^[5]; ואחת טהורה ^[6]; וכולן [כל השניים] שניטלו אחת אחת בפני עצמן ^[7] - טמאות ^[8]; של צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים ^[9] – טהור ^[10]; נשתיירו בו שלש במקום אחד – טמא; היתה החיצונה אחת מהן ^[11] – טהור; ניטלו שנים ועשאן למלקט ^[12] – טמאות; אחת, והתקינה לנר ^[13] או למיתוח ^[14] – טמאה' ^[15]; וקיימא לן דאין הלכה כאותה משנה [ואין הלכה כמשנה סתמית זו]! אמר ליה: בר מינה דההיא, דרבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: זו אינה משנה. מאי טעמא? אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אידי בריה דרב איקא: משום דקשיא רישא לסיפא, דקתני: 'של צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים – טהור' הא נשתיירו בו שתים במקום אחד – טמא; והדר תני 'נשתיירו בו שלש – טמא' - שלש אִין, שתים לא! ומאי קושיא?: דלמא הא ^[16] בגווייתא ^[17], הא בברייתא ^[18] ^[19]!? אלא מהכא: דקתני 'וכולן שניטלו אחת אחת בפני עצמן טמאות' ואף על גב דלא התקינה, אימא סיפא 'אחת והתקינה לנר או למיתוח טמאה' - התקינה אִין, לא התקינה לא! אמר אביי: ומאי קושיא?: דלמא הא [שן אחת] בקתייהו ^[20] הא בלא קתייהו! אמר רב פפא: ומאי קושיא? ודלמא הא בקטינתא [שצריכים בית יד שיתקינו להם], הא באלימתא ^[21]! אלא משום דמסיימי בה דווקני [המדייקים בגירסה]: 'זו דברי רבי שמעון' ^[22].

[הלכה למעשה בענין ארוסה שנפטר בעלה:] שלח רבי חייא בר אבין: מארסין תוך שלשה [חדשים], וכן עושים מעשה ^[23]; וכן היה רבי אלעזר מלמדנו משום רבי חנינא הגדול: רובו של ^[24] ראשון ורובו של ^[25] שלישי ^[26] ואמצעי שלם. [למעשה נחסך פחות מחודש: ממתינים חודש שלם ועוד יותר משני חצאי חודש.] אמימר שרא ליארס ביום תשעים. אמר ליה רב אשי לאמימר: והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו 'צריכה להמתין שלשה חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו'? ההוא לענין מינקת איתמר, דרב ושמואל דאמרי תרוייהו 'צריכה להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו'. והא ההוא דעבד סעודת אירוסין ביום תשעים, ואפסדיה רבא לסעודתיה? ההיא סעודת נשואין הואי. והלכתא: ^[27] צריכה להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו, ו^[28]צריכה להמתין שלשה חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו.

[רבי יוסי אומר: כל הנשים יתארסו] חוץ מן האלמנה [מפני האיבול]. ^[29] אמר רב חסדא ^[30]: קל וחומר: ומה במקום שאסור לכבס ^[31] מותר ליארס ^[32], מקום שמותר לכבס ^[33] אינו דין שמותר ליארס? מאי היא [מקורו של רב חסדא]? - דתנן [תענית פ"ד מ"ז]: 'שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס; ובחמישי מותר מפני כבוד השבת', ותניא: 'קודם הזמן הזה ^[34] העם ממעטין בעסקיהם מלישא ומליתן, מלבנות ולנטוע, ומארסין ^[35] אבל לא כונסין, ואין עושין סעודת אירוסין'? כי תניא ההיא ^[36] - קודם דקודם תניא ^[37]. אמר רבא: וקודם דקודם - נמי קל וחומר: ומה במקום שאסור לישא וליתן מותר ליארס, מקום שמותר לישא וליתן אינו דין שמותר ליארס?! לא תימא דרבי יוסי אומר 'כל הנשים יתארסו', אלא אימא 'כל הנשים ינשאו' ^[38].

עמוד ב

ולית ליה לרבי יוסי להבחין? לית ליה. ואיבעית אימא: לעולם אית ליה ^[39], ואימא 'רבי יוסי אומר: כל ארוסות גרושות ^[40] ינשאו ^[41]'. ^[42] אי הכי, היינו רבי יהודה? ^[43] איכא בינייהו נשואה ליארס: רבי יהודה סבר נשואה מותרת ליארס ^[44], ורבי יוסי סבר נשואה אסורה ליארס ^[45]. וסבר רבי יוסי נשואה אסורה ליארס? והתניא: 'רבי יוסי אומר: כל הנשים יתארסו ^[46] חוץ מן האלמנה מפני האיבול; וכמה איבול שלה? - שלשים יום; וכולן ^[47] לא ינשאו ^[48] עד שיהו להן שלשה חדשים'!

האי - מאי קושיא [וכי זו קושיא]? אילימא דקתני 'רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו' - מי אלימא ממתניתין, דאוקימנא בארוסות גרושות ינשאו – הכא נמי ^[49] 'כל ארוסות גרושות ינשאו ^[50]'; אלא מסיפא, דקתני 'וכולן לא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים ^[51]' ^[52] - אינסובי הוא דלא, הא איתרוסי שפיר דמי ^[53]! אמר רבא: תריץ ואימא הכי: ^[54]: 'רבי יוסי אומר: כל ארוסות גרושות ינשאו חוץ מן האלמנה מפני האיבול; וכמה איבול שלה? שלשים יום; ונשואות לא יתארסו עד שיהא להן שלשה חדשים'. [לפי רבא נמצאו דברי רבי יוסי בברייתא כדבריו במשנה]

ואלמנה מן האירוסין - מי אית לה איבול? והתני רבי חייא בר אמי: 'אשתו ארוסה - לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו ^[55]; מתה אינו יורשה, מת הוא - גובה כתובתה' ^[56]? אלא ^[57] - תנאי היא ^[58] דתניא: 'מראש חדש ועד התענית העם ממעטין מעסקיהן מלישא ומליתן מלבנות ולנטוע ומליארס ומלישא; שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס ^[59]; ויש אומרים כל החדש אסור.' מתקיף לה רב אשי: ממאי דליארס - ליארס ממש? דלמא למיעבד סעודת אירוסין הוא דאסור, הא ליארס שפיר דמי!? אי הכי – 'מלישא' [שאמרו לעיל שנמנעים מלישא מראש חודש] - לינשא נמי: למיעבד סעודת נשואין הוא דאסור, הא לישא שפיר דמי!? הכי? השתא: בשלמא נשואין בלא סעודה איכא שמחה, אלא אירוסין בלא סעודה מי איכא שמחה?

אלא אמר רב אשי ^[60]: שאני אבילות חדשה מאבילות ישנה, ושאני אבילות דרבים מאבילות דיחיד ^[61].

משנה: ארבעה אחין נשואין ארבע נשים ומתו: אם רצה הגדול שבהם לייבם את כולן - הרשות בידו. מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת - ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.

הערות

^ שסידר את המשנה
^ שתהא משנה, שלא רצה לסותמה
^ תלמידו
^ כמותה שסתמה בברייתא
^ דחזו למילתיה
^ דלא חזי למידי
^ שאינה תחובה במסרק
^ שראויה לנר או למיתוח לפרוש בגדים או חוט זו מזו
^ שמכל שלש הסמוכות ניטלה האמצעית
^ תו לא חזי
^ אחת מהשלימות הללו; שנשתיירו שלשה עם החיצונות ושן חיצונה רחבה היא כעין חיצונות שבמסרק של עץ שלנו, הלכך לא מהניא בהדייהו וטהור
^ מלקחים שקורין טנל"ש
^ לנקר את הנר
^ לפרוש בגד כעין החייטים שמותחין עורות במסמרים
^ לקמן פריך: דהא תנא רישא 'כולן אחת אחת בפני עצמן טמאות' ואף על גב דלא התקינה!?
^ דקתני 'שתים טמא'
^ אמצעיות, דחזיין טפי שהן כנגד בית יד המסרק וכשהוא אוחז בו מכוונות הן לסרוק
^ דקתני שלש – אין, שתים - לא בברייתא - ולא בחיצונות [ממש] - דהא אמרינן 'היתה חיצונה אחת מהן טהור', אלא אותן המשוכות כלפי הראש דאינן מכוונות כנגד בית יד המסרק ולא חזו כולי האי; הלכך שלש הוא דחזו במקצת אבל שתים לא חזו ולא מידי
^ לשון אחר והוא עיקר: 'בגווייתא' ו'ברייתא' - שתי שורות שינים יש למסרק של צמר: חיצונות ופנימיות: החיצוניות עיקר המלאכה תלויה בהן ופנימיות לקלוט הצמר שלא יפול; והלכך: בחיצונות צריך שלש במקום אחד והפנימיות דיין בשתים
^ שנטל עמה חתיכת עץ והיא נעשית לה בית יד ואינה צריכה תיקון אחר
^ עבות, ואינם צריכות בית יד
^ ולאו סתמא הוא
^ כלומר: כך ראיתי מנהג חכמים עושים
^ חודש
^ חודש
^ אחרון
^ מניקה
^ ואשה שאינה מניקה
^ 'כל הנשים יתארסו' - אנשואות קאי, חוץ מן האלמנה אתא לאשמועינן ולא אארוסות, ולמעוטינהו מלינשא, דגבי הבחנה רבי יוסי מיקל טפי מכולהו כדאמר ב'ארבעה אחין'.
^ רב חסדא מתמיה על דברי רבי יוסי שאוסר ליארס מחמת אבילות כל שלשים, כדקתני לקמן: 'כמה איבול שלה? - שלשים יום'
^ שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה
^ דאירוסין לאו שמחה נינהו
^ תוך שלשים יום של אבל; דאבל אין אסור בתכבוסת אלא שבעה ימים, דכל שלשים יום לגיהוץ תנן בפרק 'ואלו מגלחין' (מועד קטן כג א), אבל כיבוס - לא, דהא תספורת גופה, אי לאו דאתיא 'פרע' 'פרע' מנזיר - לא מיתסרא
^ קא סלקא דעתא קודם תשעה באב, דהיינו כל השבת שחל להיות בתוכה -
^ דלאו שמחה היא ומצוה קעביד
^ דמארסין
^ קודם שבת שחל תשעה באב בתוכה, דהתם מותר לכבס, אבל תוך השבת - כשם שאסור לכבס אסור נמי ליארס, וליכא קל וחומר
^ חוץ מאלמנה; ורבי יוסי לא איבול אתא לאשמועינן, דבנישואין אפילו רבי יהודה מודה דאסור בימי איבול, דהא שמחה היא! אלא 'ינשאו' אתא לאשמועינן, ופליג אדרבי יהודה דאמר 'כל הנשואות יתארסו' - אתא רבי יוסי למימר אפילו נשואות ינשאו; ושלש מחלוקות בדבר: דתנא קמא אסר אפילו ארוסות ליארס, דגזרו ארוסת ראשון אטו נשואה, וגזרינן ארוסין דאחרון אטו נשואין דאחרון; ורבי יהודה סבר הנשואות יתארסו, ולא גזר אירוסין אטו נשואין, והארוסות ינשאו, ולא גזר ארוסה אטו נשואה; אבל הבחנה מיהא אית ליה, ונשואה לא תנשא; ורבי יוסי אפילו הבחנה לית ליה
^ ואפילו הכי 'ינשאו' קתני, [ולא אנשואות קאי] אלא אארוסות קאי, והכי קאמר:
^ כל הארוסות שנתגרשו
^ חוץ מן הארוסות אלמנות, מחמת האיבול
^ ולקמן פריך: מי חייל איבול אארוסה?
^ דרבי יהודה נמי שרי ארוסה לינשא; וליכא למימר הכא כדלעיל: דרבי יוסי - איבול אתא לאשמועינן: דנשואין אסור כל שלשים יום, דהא בנשואין כולי עלמא מודו דשמחה היא, ו'ינשאו' דקאמר רבי יהודה - אגרושה, דליכא איבול קאמר!
^ דקאמר רבי יהודה הנשואות יתארסו, דלא גזר אירוסין אטו נשואין
^ ואתא רבי יוסי למימר: כל ארוסות [גרושות] ינשאו: הואיל וליכא איבול – שרי, ומשום הבחנה לא מיתסרא, דהא לאו מעוברת היא, וארוסה אטו נשואה - לא גזרינן; אבל נשואות לא יתארסו, דאיכא למיחש שמא מעוברת היא ואי שרית לה להתארס אתי לאינסובי
^ ואפילו נשואות
^ הנשואות, בין גרושה בין אלמנה
^ משום הבחנה
^ תני הכי
^ חוץ מן האלמנה אפילו ארוסה מפני האיבול
^ וכולן הנשואות לא ינשאו אפילו גרושה, דליכא איבול, דחיישינן להבחנה
^ דעל כרחך א'נשואות לא ינשאו' קאי, דהא אוקמא רישא א'ארוסות ינשאו', ולא גזרינן משום הבחנה דנשואות, הלכך סיפא - אנשואות קאי, דקתני 'לא ינשאו' דבעינן הבחנה
^ ולא גזרינן אירוסין אטו נשואין
^ דודאי סיפא - אנשואין קאי, כדקאמרת, ומיהו לא תיתני 'לא ינשאו' אלא 'לא יתארסו'
^ כלומר: אינה מצווה להתעסק בו
^ וכגון דכתב לה 'מן האירוסין'
^ לעולם כדקתני מתניתין: כל הנשים יתארסו, וכדפרשינן בריש שמעתין, דאנשואות קאי, ואיבול איכא בינייהו, ואשמעינן דאירוסין בימי אבל אסור; ודקשיא לך קודם הזמן דקתני 'ומארסין'
^ דאיכא למאן דאסר; וההיא דקתני 'מארסין' - לאו דברי הכל היא, ולא סבירא ליה לרבי יוסי
^ ואסור ליארס
^ לא תוקמא כתנאי, ורבי יוסי מודה בההיא דמארסין; ודקשיא לך 'קל וחומר הוא'
^ דתשעה באב דהוי אבילות ישנה ואבלות דרבים, הלכך קילא

[1] שסידר את המשנה

[2] שתהא משנה, שלא רצה לסותמה

[3] תלמידו

[4] כמותה שסתמה בברייתא

[5] דחזו למילתיה

[6] דלא חזי למידי

[7] שאינה תחובה במסרק

[8] שראויה לנר או למיתוח לפרוש בגדים או חוט זו מזו

[9] שמכל שלש הסמוכות ניטלה האמצעית

[10] תו לא חזי

[11] אחת מהשלימות הללו; שנשתיירו שלשה עם החיצונות ושן חיצונה רחבה היא כעין חיצונות שבמסרק של עץ שלנו, הלכך לא מהניא בהדייהו וטהור

[12] מלקחים שקורין טנל"ש

[13] לנקר את הנר

[14] לפרוש בגד כעין החייטים שמותחין עורות במסמרים

[15] לקמן פריך: דהא תנא רישא 'כולן אחת אחת בפני עצמן טמאות' ואף על גב דלא התקינה!?

[16] דקתני 'שתים טמא'

[17] אמצעיות, דחזיין טפי שהן כנגד בית יד המסרק וכשהוא אוחז בו מכוונות הן לסרוק

[18] דקתני שלש – אין, שתים - לא בברייתא - ולא בחיצונות [ממש] - דהא אמרינן 'היתה חיצונה אחת מהן טהור', אלא אותן המשוכות כלפי הראש דאינן מכוונות כנגד בית יד המסרק ולא חזו כולי האי; הלכך שלש הוא דחזו במקצת אבל שתים לא חזו ולא מידי

[19] לשון אחר והוא עיקר: 'בגווייתא' ו'ברייתא' - שתי שורות שינים יש למסרק של צמר: חיצונות ופנימיות: החיצוניות עיקר המלאכה תלויה בהן ופנימיות לקלוט הצמר שלא יפול; והלכך: בחיצונות צריך שלש במקום אחד והפנימיות דיין בשתים

[20] שנטל עמה חתיכת עץ והיא נעשית לה בית יד ואינה צריכה תיקון אחר

[21] עבות, ואינם צריכות בית יד

[22] ולאו סתמא הוא

[23] כלומר: כך ראיתי מנהג חכמים עושים

[24] חודש

[25] חודש

[26] אחרון

[27] מניקה

[28] ואשה שאינה מניקה

[29] 'כל הנשים יתארסו' - אנשואות קאי, חוץ מן האלמנה אתא לאשמועינן ולא אארוסות, ולמעוטינהו מלינשא, דגבי הבחנה רבי יוסי מיקל טפי מכולהו כדאמר ב'ארבעה אחין'.

[30] רב חסדא מתמיה על דברי רבי יוסי שאוסר ליארס מחמת אבילות כל שלשים, כדקתני לקמן: 'כמה איבול שלה? - שלשים יום'

[31] שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה

[32] דאירוסין לאו שמחה נינהו

[33] תוך שלשים יום של אבל; דאבל אין אסור בתכבוסת אלא שבעה ימים, דכל שלשים יום לגיהוץ תנן בפרק 'ואלו מגלחין' (מועד קטן כג א), אבל כיבוס - לא, דהא תספורת גופה, אי לאו דאתיא 'פרע' 'פרע' מנזיר - לא מיתסרא

[34] קא סלקא דעתא קודם תשעה באב, דהיינו כל השבת שחל להיות בתוכה -

[35] דלאו שמחה היא ומצוה קעביד

[36] דמארסין

[37] קודם שבת שחל תשעה באב בתוכה, דהתם מותר לכבס, אבל תוך השבת - כשם שאסור לכבס אסור נמי ליארס, וליכא קל וחומר

[38] חוץ מאלמנה; ורבי יוסי לא איבול אתא לאשמועינן, דבנישואין אפילו רבי יהודה מודה דאסור בימי איבול, דהא שמחה היא! אלא 'ינשאו' אתא לאשמועינן, ופליג אדרבי יהודה דאמר 'כל הנשואות יתארסו' - אתא רבי יוסי למימר אפילו נשואות ינשאו; ושלש מחלוקות בדבר: דתנא קמא אסר אפילו ארוסות ליארס, דגזרו ארוסת ראשון אטו נשואה, וגזרינן ארוסין דאחרון אטו נשואין דאחרון; ורבי יהודה סבר הנשואות יתארסו, ולא גזר אירוסין אטו נשואין, והארוסות ינשאו, ולא גזר ארוסה אטו נשואה; אבל הבחנה מיהא אית ליה, ונשואה לא תנשא; ורבי יוסי אפילו הבחנה לית ליה

[39] ואפילו הכי 'ינשאו' קתני, [ולא אנשואות קאי] אלא אארוסות קאי, והכי קאמר:

[40] כל הארוסות שנתגרשו

[41] חוץ מן הארוסות אלמנות, מחמת האיבול

[42] ולקמן פריך: מי חייל איבול אארוסה?

[43] דרבי יהודה נמי שרי ארוסה לינשא; וליכא למימר הכא כדלעיל: דרבי יוסי - איבול אתא לאשמועינן: דנשואין אסור כל שלשים יום, דהא בנשואין כולי עלמא מודו דשמחה היא, ו'ינשאו' דקאמר רבי יהודה - אגרושה, דליכא איבול קאמר!

[44] דקאמר רבי יהודה הנשואות יתארסו, דלא גזר אירוסין אטו נשואין

[45] ואתא רבי יוסי למימר: כל ארוסות [גרושות] ינשאו: הואיל וליכא איבול – שרי, ומשום הבחנה לא מיתסרא, דהא לאו מעוברת היא, וארוסה אטו נשואה - לא גזרינן; אבל נשואות לא יתארסו, דאיכא למיחש שמא מעוברת היא ואי שרית לה להתארס אתי לאינסובי

[46] ואפילו נשואות

[47] הנשואות, בין גרושה בין אלמנה

[48] משום הבחנה

[49] תני הכי

[50] חוץ מן האלמנה אפילו ארוסה מפני האיבול

[51] וכולן הנשואות לא ינשאו אפילו גרושה, דליכא איבול, דחיישינן להבחנה

[52] דעל כרחך א'נשואות לא ינשאו' קאי, דהא אוקמא רישא א'ארוסות ינשאו', ולא גזרינן משום הבחנה דנשואות, הלכך סיפא - אנשואות קאי, דקתני 'לא ינשאו' דבעינן הבחנה

[53] ולא גזרינן אירוסין אטו נשואין

[54] דודאי סיפא - אנשואין קאי, כדקאמרת, ומיהו לא תיתני 'לא ינשאו' אלא 'לא יתארסו'

[55] כלומר: אינה מצווה להתעסק בו

[56] וכגון דכתב לה 'מן האירוסין'

[57] לעולם כדקתני מתניתין: כל הנשים יתארסו, וכדפרשינן בריש שמעתין, דאנשואות קאי, ואיבול איכא בינייהו, ואשמעינן דאירוסין בימי אבל אסור; ודקשיא לך קודם הזמן דקתני 'ומארסין'

[58] דאיכא למאן דאסר; וההיא דקתני 'מארסין' - לאו דברי הכל היא, ולא סבירא ליה לרבי יוסי

[59] ואסור ליארס

[60] לא תוקמא כתנאי, ורבי יוסי מודה בההיא דמארסין; ודקשיא לך 'קל וחומר הוא'

[61] דתשעה באב דהוי אבילות ישנה ואבלות דרבים, הלכך קילא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]